משפחת Mishcon

ההיסטוריה המתועדת של משפחת Mishcon מתחילה באיש בשם Arnold Mishcon, רב, שנולד בערך בשנת 1880 ונפטר בשנת 1935. המקורות המסכימים ביניהם מצביעים על כך שהגר מפולין הרוסית — כלומר מאותו חלק של פולין שסופח אז לאימפריה הרוסית, בשטחים הכפופים ל"תחום המושב" שנקבע ליהודים. Victor Mishcon נולד ב־Brixton, בדרום לונדון, בנו של Arnold Mishcon, רב שהגר מפולין הרוסית, ושל אשתו Queenie. מוצא זה משרטט מיד את מקומה של המשפחה בתוך הגל ההגירתי הגדול שבין השנים 1881 ו־1914 הוביל מאות אלפי יהודים ממזרח אירופה לאנגליה, בורחים מהפוגרומים, מן האפליה המשפטית ומן המצוקה הכלכלית של אימפריית הצארים.

שם המשפחה עצמו ראוי לתשומת לב. "Mishcon" משתייך לקטגוריה של שמות משפחה יהודיים אשכנזיים שנוצרו או נקבעו בפנייה שבין המאות ה־18 וה־19, כאשר המינהלים האימפריאליים הטילו את אימוץ שמות האב התורשתיים. צלילו מרמז על מוצא אפשרי משם עברי פרטי או מטופונים ממזרח אירופה; בהקשר של פולין הרוסית, שורשים מעין אלה קשורים לעיתים קרובות למקום מוצא, למלאכה או לאב קדמון אפונימי. בהיעדר פנקסי מרשם אזרחי נגישים לדור שקדם ל־Arnold, אטימולוגיה זו נותרת ספקולטיבית ואין לקבוע אותה בוודאות.

הסביבה שממנה בא Arnold Mishcon הייתה זו של יהדות מסורתית, המאורגנת סביב הלימוד הדתי. העובדה שמילא תפקיד רבני מניחה הכשרה במוסדות המסורתיים של מזרח אירופה — ישיבות שבהן למדו תלמוד וקודי ההלכה — עד שהייעוד או הצורך דחפוהו מערבה. ההיסטוריוגרפיה של יהדות מזרח אירופה האימפריאלית, ובמיוחד המחקרים העוסקים בנישואין, בגירושין ובחיי המשפחה ברוסיה הצארית, מאירה את העולם שממנו יצאו ה־Mishcon: חברה יהודית צפופה, מוגדרת על ידי ההלכה, אך כבר מוטלטלת על ידי מתחי המודרניות והניידות [Freeze, 2002]. מתוך קרקע זו צמחה דמותו של הרב המהגר, נושא מסורת שעמד להשתילה על אדמת אנגליה.

התבססותו של Arnold Mishcon בדרום לונדון מהווה את המעשה המכונן של השושלת האנגלית. הוא לא הסתפק בהשתקעות כמהגר, אלא פעל כבוניין של מוסד: המקורות מעידים כי ייסד ושירת את בית הכנסת של Brixton, קהילה שנועדה לעצב קהילה יהודית צעירה בשכונת פועלים זו. Arnold Mishcon ייסד את בית הכנסת של Brixton, ובכך עיגן את שם המשפחה באופן מתמשך בגאוגרפיה הדתית של היהדות האנגלית בדרום התמזה.

פעולה קהילתית זו משתלבת בתופעה רחבה יותר: ארגון, על-ידי רבנים מהגרים, של קהילות עבור העולים החדשים ממזרח אירופה — לעיתים קרובות בשולי המוסדות הוותיקים והמואנגלים של היהדות הבריטית המבוססת. הרב מילא תפקידים מרובים — הנהגת התפילה, הוראה, פסיקת שאלות בהלכה, וליווי משפחות ברגעי לידה, נישואין ואבל. Arnold Mishcon נשא לאישה את Queenie, המתוארת כמורה אנגלייה ממוצא מערבי, נישואין המסמלים את המפגש בין המהגר ממזרח אירופה, נושא המסורת, ובין יהדות אנגלית שורשית יותר.

זכרו של Arnold Mishcon לא דעך עם פטירתו בשנת 1935. הוא הוחייה ונצח על-ידי יראת-הכבוד שהגיש בנו Victor, שדאג לכבד את מורשת אביו ברבים. כך, ב-University College of London — מוסד בעל מסורת ארוכה בחקר המקצועות היהודיים — נושא אולם קריאה את שמו של הרב. Lord Mishcon היה האחראי לארגון שיפוץ ספריית Mocatta של UCL, שהוביל ליצירת אולם קריאה ייחודי המוקדש לתעודות יהודיות, הקרוי "Arnold Mishcon Reading Room" לכבוד אביו המנוח, הרב Arnold Mishcon. התוצאה מהווה משאב יקר ערך ביותר לחקר ההיסטוריה היהודית בימי הביניים ובעת החדשה. מחווה זו ממחישה תכונה מתמשכת של המשפחה: העברת זיכרון דתי ומלומד, שהומר למוסד תרבותי בשירות המחקר.

קיומו של "Rabbi Arnold Mishcon Memorial Fund", המוזכר בעיתונות האנגלו-יהודית של אותה תקופה, מאשר את השפעת דמותו בתוך הקהילה. הארכיונים הגנאלוגיים מפרטים את כתובתו הלונדונית ואת קיום הטקסים בבית הכנסת של Brixton — פרטים המשרשים באופן מוצק את דור זה ברקמה התיעודית של יהדות אנגלייה שבין שתי מלחמות העולם.

Victor Mishcon הוא הדמות המתועדת ביותר בלינאז', וזו שבאמצעותה זכה השם לפרסום ארצי. Victor Mishcon, ברון Mishcon, QC, DL (14 באוגוסט 1915 – 27 בינואר 2006), היה עורך דין בריטי מכובד ואיש פוליטיקה מהמפלגה הלייבוריסטית; משרדו ייצג את Diana, נסיכת Wales, בגירושיה. נולד ב־Brixton, גדל בסביבה שאביו סייע לעצב. קיבל את חינוכו ב־City of London School, למד משפטים והקים את משרד עורכי הדין Victor Mishcon & Co ב־Brixton בשנת 1937.

הקמת המשרד בגיל עשרים ושתיים, בשכונת ילדותו עצמה, מעידה על שאפתנות מוקדמת לצד קשר עמוק למקום. ה־Jewish Virtual Library מאשרת את הראשית הצנועה הזו, שממנה עתיד היה העסק לצמוח באופן מרשים: בשנת 1937 הקים Mishcon משרד עורכי דין יחיד ב־Brixton שבדרום לונדון; משנת 1988, לאחר צמיחה ומיזוג, הפך המשרד לידוע בשם Mishcon de Reya ונעשה לאחד ממשרדי עורכי הדין החשובים והיוקרתיים ביותר בבריטניה. מסלול זה — מהמשרד הבודד של הצעיר ועד לאחד הבתים הגדולים הנושא את שמו — ממחיש את השתלבותה המוצלחת של משפחת מהגרים במקצועות החופשיים האנגליים במרחב של דור אחד בלבד.

מסלולו של Victor Mishcon משלב אפוא שתי נאמנויות: האחת כלפי קהילת מוצאו, שבה נותר דמות מרכזית, והשנייה כלפי המוסדות הבריטיים, שבהם הצטיין כאיש משפט בכיר. תואר Queen's Counsel (QC) שניתן לו ומינויו כ־Deputy Lieutenant (DL) מעידים על ההכרה הרשמית שזכה לה. כאיש משפט קפדן, שילב את עיסוקו המקצועי עם מעורבות אזרחית נמרצת, שתפורט בפרק הבא.

במקביל לקריירה המשפטית שלו, הקדיש Victor Mishcon חלק ניכר מאנרגיותיו לחיים הפוליטיים המקומיים של לונדון, תחת דגל מפלגת הלייבור. עלייתו במוסדות העירוניים הייתה מהירה לא פחות מזו שחווה בלשכת עורכי הדין. כחבר פעיל במפלגת הלייבור, כיהן Mishcon כיועץ במועצת עיריית Lambeth Borough Council בין השנים 1945 ל-1948, וייצג את Brixton במועצת המחוז London County Council בין השנים 1946 ל-1964.

שיא מעורבותו העירונית הושג באמצע שנות ה-50. הוא כיהן כנשיא London County Council בשנת 1954 — בהיותו בן שלושים ותשע, הנשיא הצעיר ביותר של המאה. פרקוציות זו בנשיאות המוסד שניהל אז את הבירה הבריטית ממחישה את הצלחתו היוצאת דופן של אדם שבא ממשפחת מהגרים חדשים. כאשר London County Council פינה את מקומו ל-Greater London Council, המשיך Mishcon את מעורבותו במסגרת החדשה, ונותר בכך דמות רציפות בממשל המטרופולין הלונדוני.

מסלולו הפוליטי הוביל אותו בסופו של דבר אל בית הלורדים, שם כיהן כלורד עמית של מפלגת הלייבור בתואר Baron Mishcon. עלייה זו לדרגת אציל הכתירה חיים של שירות ציבורי ואפשרה לו במה לאומית. מחויבות משפחת Mishcon לחינוך ולתרבות באה לידי ביטוי גם בהקמת מחזור הרצאות הנושא את שמם באוניברסיטת University College London. ה-Mishcon Lectures הוקמו ב-University College London בשנת 1990 לכבודו של Lord Mishcon לציון יום הולדתו ה-75, ולהכרה בהישגיו ובשירותו בתחומי המשפט, החינוך, הדת, הממשל והפוליטיקה — הן ברמה הלאומית והן ברמה המקומית. שלושת ילדיו של Lord Mishcon הקימו הרצאות שנתיות אלו. מחווה זו, הבאה מן הדור הבא, ממשיכה את מסורת הפטרונות האינטלקטואלית של המשפחה שנפתחה עם ההוקרה שניתנה לרב Arnold.

שמו של Mishcon קשור היום, בתודעה הציבורית הבריטית, קשר בל יינתק עם משרד עורכי דין בכיר ועם תיקים משפטיים מהדהדים. המשרד הצנוע שנוסד בשנת 1937 הפך, באמצעות צמיחה ומיזוגים, לפירמה בינלאומית. ייצוגה של Diana, נסיכת ויילס, בהליכי גירושיה היווה רגע מכונן בתולדות הבית. המשרד עצמו מכיר בהיקפה חסר התקדים של תשומת הלב התקשורתית שעוררה פרשה זו. ההדים שהתלוו לגירושי Diana היו חסרי תקדים; היה זה רגע ציר עבור המשרד מבחינת מוניטין.

אולם תיק זה לא היה היחיד שהביא את שמו של Mishcon לידיעת הציבור. המשרד הצטיין אף בהליך משפטי סמלי עבור הזיכרון ההיסטורי ועבור המאבק בהכחשת השואה. הוא ייצג את ההיסטוריונית האמריקאית Deborah Lipstadt בתביעת הדיבה שהגיש נגדה בשנת 2000 David Irving. המשרד מציין כי פרופסור Lipstadt הגנה בהצלחה על עצמה מפני טענתו של Irving שנפגע בספרה, Denying the Holocaust; Irving תואר על ידי השופטים כ"אחד מנציגי הכחשת השואה המסוכנים ביותר". סכסוך זה נושא משמעות מיוחדת לאור מוצאה של המשפחה: נכדו של רב שהיגר ממזרח אירופה ראה את משרדו מגן, בזירה המשפטית, על האמת ההיסטורית של השואה מפני מכחישיה.

כך מגלם שם המשפחה Mishcon הצלחה כפולה: זו של מוסד משפטי בעל שם עולמי, וזו של נאמנות לערכי הצדק והזיכרון, שהתקבלו בירושה מתולדות משפחתיות שחוותה גלות ומעורבות קהילתית.

המסלול של משפחת Mishcon מציע קיצור דרך מרהיב להיסטוריה של היהדות הבריטית המודרנית. מהרב המהגר המייסד קהילה ב-Brixton ועד ללורד בממלכה היושב בבית הלורדים — המסלול הזה מלווה את תנועת השתלבותה של יהדות מזרח אירופה בחברה האנגלית, מבלי לנתק את הקשר עם השורשים הדתיים. מחויבותה של המשפחה לחיים יהודיים לא התמוטטה מעולם: Victor Mishcon נותר דמות בכירה בקהילה האנגלו-יהודית, ומעורבותו בספריית Mocatta ובאולם הקריאה Arnold Mishcon שב-UCL היא העדות המוחשית ביותר לכך.

מסלול זה ניתן לקרוא לאור המחקרים על ההשכלה הדתית, שהראו כיצד היהדות האירופית ידעה — כבר מהמאה ה-18 ובלונדון בפרט — לשלב נאמנות למסורת עם פתיחות לחדשנות אינטלקטואלית ואזרחית [Sorkin, 2008]. משפחת Mishcon, בדרכה שלה ובמרחק של מאה שנים, מגלמת סינתזה זו: שורשיות דתית שהועברה על ידי האב הרב, שהפכה אצל הבן למחויבות למוסדות החילוניים של המשפט והפוליטיקה, מבלי לוותר על הזהות היהודית. ההיסטוריה המשפחתית וההיסטוריה הקולקטיבית מהדהדות זו את זו כאן — הראשונה ממחישה, במקרה פרטני, את הדינמיקות שהשנייה מתארת ברמת קהילה שלמה.

ואולם יש לשמור על המידה האפיסטמית הראויה של פרק זה. אם העובדות הנוגעות ל-Victor ול-Arnold מבוססות היטב, הרי שהצבתן בהקשר של הזרמים הגדולים של ההיסטוריה היהודית נופלת בגדר פרשנות סבירה, לא הוכחה ארכיונית. השכבות הקדומות יותר של הלינאז' — אבותיו של Arnold בפולין הרוסית — נותרות מחוץ לטווחם הישיר של המקורות, וכל שחזור מעבר לדורו של הרב המייסד שייך לתחום השערות. דווקא כנות זו במדרוג הידע היא שמעניקה לספר הגדול הזה את ערכו.

השושלת Mishcon, כפי שהמקורות מאפשרים לתפוס אותה מחדש, מתארת עלייה למעלה לדוגמה בשלושה שלבים. שלב ראשון, שלב הגלות והיסוד, עם הרב Arnold Mishcon, שבא מפולין הרוסית כדי להקים קהילה ב-Brixton ולהעביר את המסורת היהודית על אדמת אנגליה. שלב שני, שלב ההשתלבות וההצלחה הציבורית, עם בנו Victor, שעשה מהמשפט ומהפוליטיקה המקומית כלים להקדשה לאומית, עד לאצולה ולנשיאות ממשלת London. שלב שלישי, לבסוף, שלב ההשפעה המוסדית, עם משרד Mishcon de Reya, שהפך לאחד הגדולים באנגליה ושחקן במקרים בולטים, מגירושיה של נסיכת Wales ועד למשפט נגד כפירה בשואה.

מעבר לפרסום התקשורתי, המה שמכה בהיסטוריה זו הוא הרציפות של חוט אחד — העברת דרישה של צדק, לימוד ושירות — מבית הכנסת של Brixton ועד לאולם הקריאה של UCL ו-Mishcon Lectures שייסדה הדור השלישי. משפחת Mishcon כיבדה כך, בצורות המתחדשות בכל פעם, את מורשתו של הרב המהגר: נאמנות עיקשת לידע ולקהילה, שנישאה מהעולם שחלף של תחום המושב עד ללב המוסדות הבריטיים. הספר הנוכחי, בהבחנה קפדנית בין המבוסס לבין הסביר והמשוער, ניסה להשיב את אמיתו המידתית.