הספר הגדול — Lubotzky

הקדמה

השם Lubotzky (בעברית: לובוצקי) משתייך למשפחה הגדולה של שמות המשפחה האשכנזיים שנולדו במרחב הדובר יידיש של מזרח אירופה. המאגרים האונומסטיים מסווגים אותו ללא עוררין בין שמות המשפחה היהודיים: Lubotzky (בעברית: לובוצקי) הוא שם משפחה יהודי, שנשאוהו בין היתר אישים כגון Binyamin Eliav (Lubotzky), פוליטיקאי, דיפלומט, סופר ומו"ל ישראלי, ו-Iser Lubotzky (Lubocki), חבר בתנועת ההתנגדות של גטו Vilna. צורתו עצמה — הסיומת -tzky, תעתיק של הסיומת הסלאבית -cki/-ski — משבצת שם זה בקטגוריה הנפוצה ביותר של שמות משפחה יהודיים במזרח אירופה: השמות ממוצא טופונימי, שנוצרו משם מקום אליו נוספת סיומת שייכות.

הספר הנוכחי שואף לשחזר, בזהירות המתחייבת מהיעדרו של ארכיון משפחתי אחד ורציף, את האופק ההיסטורי, הגיאוגרפי והתרבותי שבו יכול היה שם זה להיווצר, להימסר ולהתפזר. הוא מבחין בכל מקום בין מה שנסמך על ארכיון מבוסס, על היסק מסתבר ועל זיכרון מועבר. הלינאג' Lubotzky, שנושאיו המתועדים ביותר צומחים מליטא ומ-Volhynie של המאות התשע-עשרה והעשרים, מציע מקרה לימודי מובהק לתצפית על האופן שבו שם מן השטעטל עובר דרך האימפריות, השואה, ומשתרש בסופו של דבר במדינת ישראל.

פרק 1: מורפולוגיה ומשמעות השם

המבנה של שם המשפחה Lubotzky מפנה אל המנגנון הקלאסי של יצירת שמות אשכנזיים על ידי גזירה משם מקום. השורש הסלאבי lub- (מן ljub, "לאהוב, יקר") הוא מן הפוריים ביותר בטופונימיה של מזרח אירופה; הוא הוליד שפע של יישובים שם מתחיל ב-Lub- או Lyub-. מאגרי הנתונים הגנאלוגיים מקרבים אכן את Lubotzky לווריאנטות כתיב שכנות: לשם המשפחה Lubetzky שורשים במזרח אירופה, בעיקר בקרב הקהילות היהודיות של פולין ואוקראינה, והוא נגזר מן המילה היידישית lubet, שמשמעותה "לאהוב".

יש להתייחס לאטימולוגיה "הרגשית" שמציעים מקצת המאגרים המסחריים בזהירות ראויה. הסיומת -tzky (סלאבית -cki) היא סיומת שמתארת שייכות או מוצא: משמעותה הרגילה היא "של, המוצא מן". מכאן, ההשערה המוצקה ביותר מן הבחינה הלשונית היא שמדובר ב-Lubotzky כשם טופונימי — "זה שבא ממקום ששמו Lubot-, Lyubot- או Luboml" — ולא כנגזרת ישירה של הפועל "לאהוב". שתי הקריאות אינן שוללות זו את זו לחלוטין, שכן הטופונימים עצמם נגזרים לעתים קרובות מן השורש ljub-: שם הפרטי הסלאבי Lyubov פירושו המילולי "אהבה", ו-Lyubomir, המתועתק גם Lyubomyr, הוא שם סלאבי המורכב מ-ljub ("אהבה") ו-mir ("שלום"), שמוצאו ממזרח אירופה.

ניתן אפוא להצביע על שרשרת סמנטית קוהרנטית: שורש סלאבי של האהבה ← טופונימים ← שם שייכות יהודי. הצורה היידישית מעידה על השתרשות שם המשפחה בתרבות האשכנזית בעל-פה, ואילו התעתיק העברי לובוצקי מעיד על מעברו והתבססותו בעולם הישראלי המודרני.

פרק 2: העגינה הגיאוגרפית — Luboml/Lyuboml והערפילית של «Lub-»

אם נלך לפי ההשערה הטופונימית, מספר יישובים עשויים להיות מקור השם. המתועד ביותר בשל עברו היהודי הוא Lyuboml, בוולהין. הארכיונים מזכירים אותה בשלב מוקדם מאוד: Lyuboml (בפולנית Lubomł), עיר במחוז וולהין שבאוקראינה, שבה מוזכרים יהודים במסמכים כבר בשנות 1370–1382; בימי המלך Sigismond II Auguste, בשנת 1557, הם זכו לפריווילגיה הפוטרת אותם מכל סמכות שיפוטית למעט זו של מושל המחוז, תוך הבטחת זכות ערעור למלך. עתיקות זו הופכת את Lyuboml לאחד ממוקדי היהדות הקדומים ביותר באזור ולמועמד טבעי למקורו של שם שייכות.

עושר התמלולים של עיר זו ממחיש את הגמישות הפונטית שממנה נוצרו שמות המשפחה: Lyuboml מקבל צורות שונות — Lyuboml' (אוקראינית, רוסית), Luboml (פולנית), Libivne (יידיש), Ljuboml (גרמנית), Libovne ,Liuboml' ,Liubomil ,Lubomla ,Zawalie. העיר הייתה בעלת גודל ניכר בסוף המאה התשע-עשרה: אוכלוסייתה היהודית מנתה 3,297 נפשות בשנת 1897, והיא מופיעה במילונים הגאוגרפיים הקלאסיים — Słownik Geograficzny Królestwa Polskiego מקדיש לה ערך.

יש להיות כנים אולם בנוגע לאי-הוודאות: אף מקור אינו מוכיח במסמך כי ה-Lubotzky המתועדים (שמוצאם מ-Vilna, שבליטא) קשורים דווקא לעיר הוולהינית הזו. הצורה היידישית המקומית, Libivne/Libovne, אינה תואמת במדויק את השורש Lubot-. יישובים אחרים בעלי שורש Lub-, צפוניים יותר וקרובים יותר לאזור הליטאי שבו השם מאושר, עשויים אף הם לשמש בסיס. ההצטלבות בין הזיכרון ("באנו ממקום אהוב, מ-Lub-") לבין הארכיון (פיזורן הממשי של המשפחות) נותרת כאן רמיזתית יותר מאשר מוכחת. גורלן של קהילות אלו היה טרגי: כחלק מה-Reichskommissariat Ukraine, הושמדה כל הקהילה היהודית של Liuboml בירי המוני שבוצע בשנת 1942, בשלב הקטלני ביותר של השואה.

פרק 3: הענף הליטאי — Vilna, Betar וההתנגדות

הנושא המתועד ביותר של השם בעידן המודרני הוא איסר (איסר) Lubotzky, שביוגרפיה שלו מגלמת את גורלה של הנוער היהודי ממזרח אירופה שנקלע בסערות המאה העשרים. הרישומים הביוגרפיים תואמים: איסר Lubotzky (Lubocki), שנולד ב-13 בדצמבר 1922 בווילנה ונפטר ב-27 בפברואר 2009 ברמת גן, היה חבר בית"ר, במחתרת הגטו של וילנה ולוחם פרטיזן; הוא היה גם לוחם וגם מפקד באצ"ל.

מסלולו הצבאי היה עשיר ביותר. הנתונים האזרחיים והצבאיים מציגים אותו כך: נולד ב-13 בדצמבר 1922 בווילנה, אז בתחומי הרפובליקה הפולנית השנייה (כיום ליטא), נפטר ב-27 בפברואר 2009 ברמת גן, נקבר בבית הקברות קרית שאול; השתייכויותיו הרצופות היו אלו של פרטיזן, NKVD, אצ"ל וצה"ל, בדרגת סרן ובפיקוד על קבוצת האצ"ל ברמת גן. הוא השתתף במלחמת העולם השנייה, במרד היהודי בפלשתינה המנדטורית ובמלחמת האזרחים של 1947–1948, וקיבל את עיטור מלחמת המולדת.

מסלול זה — ממחתרת הגטו ליערות הפרטיזנים, ומן המאבק המחתרתי לעצמאות ישראל אל צבא המדינה שנולדה זה עתה — הופך את איסר Lubotzky לדמות מופת של הדור היהודי הליטאי שהפך את האסון למחויבות ריבונית. ענפו ממשיך ישירות: בנו הוא Alex Lubotzky, דבר המבסס קשר מתועד לדור הבא.

פרק 4: הענף המדעי — Alexander Lubotzky והזוהר המדעי

השם Lubotzky זכה לתהילה בינלאומית בתחום המתמטיקה באמצעות Alexander (Amos) Lubotzky, בנו של הקודם. הביוגרפיות מפרטות: Alexander Lubotzky, שנולד ב-28 ביוני 1956 בתל-אביב, חניך אוניברסיטת Bar-Ilan, ידוע בעבודותיו בתורת הקבוצות הגיאומטרית, בחקר הרשתות בקבוצות Lie, בתורת הייצוגים של קבוצות דיסקרטיות ובתכונה (T) של Kazhdan, בחקר צמיחת תת-הקבוצות וביישומי תורת הקבוצות לקומבינטוריקה ולמדעי המחשב (גרפים מרחיבים) וכן לקודים מתקני שגיאות.

הצטיינותו המוקדמת והכרתו המוסדית ראויות לציון. על פי העיתונות הישראלית, קיבל את הדוקטורט במתמטיקה בגיל 23, הוא חבר חוץ של American Academy of Arts and Sciences וכן חבר האקדמיה הישראלית למדעים ולמדעי הרוח, ולימד ב-Institute for Advanced Study. ועדת פרס ישראל לשנת 2018 הדגישה כי מתמטיקאי זה, יליד ישראל ובעל שם עולמי, תרם תרומה מכרעת לתחומו בזכות מחקרים מקוריים על קבוצות סופיות ואינסופיות. שמו מופיע אף הוא במדריכי העיון המוסמכים: Alexander Lubotzky (נולד 1956), מתמטיקאי ואיש ציבור, זוכה פרס Erdős (1990).

מעבר למדע, הוא זכה גם למעורבות ציבורית: הוא ייצג בכנסת, מ-1996 עד 1999, את סיעת הדרך השלישית (The Third Way). לאחרונה הצטרף פרופסור Lubotzky למכון Weizmann בדרגת פרופסור, כשהוא נושא בתואר זוכה פרס ישראל. המסלול של האב והבן — Iser הלוחם ו-Alexander החוקר וחבר הכנסת — מתווה רציפות משפחתית שבה מורשת ההישרדות מתגלמת בתרומה אינטלקטואלית ואזרחית.

פרק 5: הזיכרון המועבר — Asael Lubotzky וקורת הדורות

השושלת נמשכת עד הדור המתועד השלישי, הנוטל על עצמו במפורש את שליחות העברת הזיכרון. אגודת יהודי וילנה וסביבותיה בישראל מביאה את עדותו של Asael Lubotzky, הקושר את סיפורו שלו לזה של סבו: Asael Lubotzky הזכיר את סבו Isser Lubotsky, שהיה פרטיזן וחבר בית"ר, פעיל בהתנגדות המחתרתית בגטו וילנה, לוחם ומפקד באירגון.

מסירת זיכרון זו יקרת ערך להיסטוריון: היא ממחישה כיצד, בתוך משפחת Lubotzky, מסופר הסיפור הגיבורי של הסב, נאסף במודע ומועבר הלאה על ידי נכדיו, במפגשים ובפרסומים. הזיכרון המשפחתי פועל כאן כחוט המקשר, ולא כארכיון: הוא מאשר את שורשי השושלת בווילנה ואת מרכזיותה של דמות Iser, תוך שהוא נמנה על רובד העדות המועברת ולא על הראיה המסמכית הראשונית.

פרק זה מאיר תכונה המיוחדת למשפחות הבאות מעולמה ההרוס של הליטבאקית — ליטא היהודית: ההעברה בעל-פה וזו שבמסגרת האגודות באות למלא את החסר שנוצר מפיזורם של פנקסי מצבי הנפש או מהשמדתם. במקרה של Lubotzky, זיכרון זה חי ועז שבעתיים, שכן הוא נשען על עובדות המבוססות ממילא על ידי הארכיון הצבאי והאקדמי, ומעניק לנרטיב המשפחתי אמינות שרוב השושלות האשכנזיות, המקופחות מכל עקבה כתובה, אינן יכולות לתבוע לעצמן.

פרק 6: הנושאים האחרים וההתפזרות של השם

מעבר לגרעין הווילנאי, שם המשפחה מופיע אצל אישים נוספים, המעידים על התפשטותו. הערך המרכזי מזכיר בין נושאיו הבולטים את בנימין אליאב (Lubotzky), איש מדינה, דיפלומט, סופר ועורך ישראלי, ואת Iser Lubotzky (Lubocki), חבר המחתרת בגטו וילנה ופרטיזן. מקרהו של בנימין אליאב מאלף: העברות השם Lubotzky לאליאב משתייכת לתופעה נרחבת שאפיינה את ימיה הראשונים של מדינת ישראל, שבהם החליפו יהודים רבים את שמם מהגלות בשם משפחה עברי. תופעה זו מסבירה במידה רבה את נדירותה היחסית של הצורה Lubotzky כיום, שכן חלק ממשיה אימצו שמות עבריים.

ריבוי הכתיבים — Lubotzky, Lubocki, Lubetzky, Lubotsky — מאשר כי השם עבר בין מערכות כתיב שונות (קירילית, לטינית פולנית, עברית, אנגלית) בעקבות גבולות מזרח אירופה המשתנים. כל תעתוק נושא בתוכו את חותם מנגנון מינהלי אחר בתורו: פולני, רוסי-קיסרי, סובייטי, ואחר כך ישראלי. גמישות זו, הרחוקה מלהיות חריגה, היא סימן ההיכר עצמו של שמות המשפחה האשכנזיים, שנוצקו על פני דורות של הגירות ואימפריות.

פיזורו הגאוגרפי הנצפה — וילנה בליטא, אזור ווהלין עבור ההשערה הטופונימית, תל-אביב ורמת גן בישראל, ונוכחות מתועדת בפולין, באוקראינה ובתפוצה המערבית — מתאר את המסלול האופייני של שם שטעטל: נולד במקום כלשהו במזרח אירופה, עבר בצרפת השואה, ושרש מחדש במדינה היהודית ובקהילות תפוצותיה.

סיכום

שמו של Lubotzky מרכז, בהברותיו המעטות, פרק שלם מתוך ההיסטוריה היהודית של מזרח אירופה. שם משפחה אשכנזי יידישאי, השואב ככל הנראה משורש סלאבי של אהבה (ljub-) כדי לציין, על פי המנגנון הטופונימי השולט, את מוצאה של משפחה ממקום שנקרא Lub- — כאשר Luboml/Lyuboml שבווהלין נותר המועמד המתועד ביותר, מבלי שנקשרה אליו שושלת ישירה במסמך רשמי. מבסיס לשוני וגיאוגרפי אפשרי זה, עוברת ההיסטוריה למישור המוכח עם הענף הליטאי: Iser Lubotzky, לוחם פרטיזן מגטו וילנה ומפקד באירגון; בנו Alexander, מתמטיקאי ממעלה עולמית וזוכה פרס ישראל; ונכדו Asael, שומר זיכרון שהועבר מדור לדור.

שושלת זו ממחישה, בשלושה דורות מתועדים, את הקשת הגדולה של החוויה היהודית העכשווית: השתרשות בעולם היידיש של מזרח אירופה, הניסיון הקיצוני של השואה, המאבק על הריבונות, ולאחר מכן הפריחה האינטלקטואלית והאזרחית בישראל. הספר הגדול של Lubotzky הוא כך, במידתו, ספרו של עם שידע להפוך שם מקום שאבד לשם של עתיד.