משפחת Loewi

השם Loewi נקשר לשלושה מקורות עיקריים שהמחקר האונומסטי המודרני הבהיר. המקור הראשון, האינטואיטיבי מכולם, הוא Löwe — האריה — בעל החיים הסמלי המובהק הן באיקונוגרפיה היהודית הן בהרלדיקה העירונית. מספר רב של שמות משפחה יהודיים במרכז אירופה נגזרו משלטי בתים: מגורים "בסימן האריה" (zum Löwen) העבירו את שמם לדייריהם — שיטה המתועדת במיוחד בגטו של Francfort-sur-le-Main ובPrague. המקור השני, שאין להמעיט בחשיבותו, הוא שם העברי יהודה, המקושר מסורתית לאריה מברכת יעקב, וכינויו ביידיש Leib / Leyb (״אריה״), שמהם עשויים Löw, Löwi ו-Loewi להיות גזירות מגורמניות. המקור השלישי מחבר את Löwi לשם הכהני לוי: בשל קרבה פונטית, משפחות לויות ייתכן שראו את שמן מתועתק או משתבש ל-Löwi בפנקסים הדוברים גרמנית. לפי מילוני שמות המשפחה היהודיים של מזרח אירופה ושל יהדות אשכנז [Beider ; Menk], צמתים אלו מסבירים את שכיחותן הגבוהה ביותר של הווריאנטים ב-Löw- ואוסרים כל קריאה חד-משמעית: נושא השם Loewi אינו בהכרח לוי, ואינו בהכרח יורש שלט.

ריבוי המקורות הזה אינו ייחודי לגוש הגרמני. בעולם הספרדי וצפון אפריקה ציינו האונומסטיקאים שמות הבנויים על אותה סמליות אריונית או על שורש לוי, ללא קשר גנטי עם ה-Loewi האשכנזים. המחקרים המוקדשים לדמוגרפיה ולאונומסטיקה של יהודי צפון אפריקה מראים עד כמה אותו מסמן יכול להיוולד באופן עצמאי בגלויות נפרדות [Eisenbeth, 1936]. ראוי אפוא לראות בשם Loewi, במובנו המדויק, תופעה של גוש מרכז אירופה הדובר גרמנית, תוך שמירה על המודעות כי הקרבה הסמנטית עם ה-לוי הים-תיכוניים היא עניין של התכנסות, לא של שושלת. פריט הארכיון האונומסטי והמסורת המשפחתית מהדהדים כאן זה לזה: שם המשפחות אומרות ״אנחנו מזרע שבט יהודה״ או ״אנחנו לויים״, מזכיר המילון כי השם כשלעצמו אינו מכריע.

נושאי השם Loewi משתרעים על פני הגיאוגרפיה הקלאסית של האשכנז המערבית ומרכז אירופה: ערי הריין והסן, פרנקוניה, בוהמיה ומוראביה, אוסטריה וגבולות גליציה. הצפיפות של השם באזורים אלה עולה בקנה אחד עם הממצאים של מילוני הייחוס, המונים בנפרד את הקורפוסים של האימפריה הרוסית, ממלכת פולין, גליציה ותחום יהודי-גרמני [Beider ; Menk]. פיזור זה משקף את קווי הכוח הגדולים של ההיסטוריה היהודית המודרנית: ריכוז עתיק בערים החופשיות ובנסיכויות של האימפריה הרומית הקדושה, הגירות מזרחה במאות ה-XV–XVII, ולאחר מכן שיבה ואינטגרציה עירונית במאה ה-XIX בעקבות האמנציפציה.

הסביבה שממנה צמחה הסניף המתועד ביותר של השם היא זו של הבורגנות היהודית של פרנקפורט-על-המיין, עיר שקהילתה — מן הוותיקות והמפוארות שבגרמניה — ידעה במאה ה-XIX עלייה כלכלית ואינטלקטואלית מרשימה בעקבות הסרת ההגבלות ההדרגתית. בתוך מטריצה זו, שבין מסחר, מקצועות חופשיים וגישה חדשה לאוניברסיטה, עוצב מרחב חייה של משפחת Loewi. קיבוע שמות המשפחה היהודיים בגרמניה, שהוטל על ידי חוקי המדינות בראשית המאה ה-XIX, ייצב שמות שהיו נתונים עד אז לתנודות; Loewi וגרסאותיו בכלל זה. בהיעדר עיון ממצה בארכיוני מרשמי האוכלוסין המיוחדים לכל ייחוס, אין לקבוע בוודאות את רציפותה של משפחה אחת יחידה: הזהירות מחייבת לדבר על צרור משפחות בעלות שם זהה, שאחת מהן, בפרנקפורט, עתידה הייתה לתת לעולם חוקר ממעלה ראשונה.

הדמות שחרתה את השם בהיסטוריה האוניברסלית היא Otto Loewi, שנולד בפרנקפורט-על-המיין בשנת 1873 למשפחה יהודית אמידה. לאחר לימודי רפואה באוניברסיטאות גרמניות — ובהן Strasbourg, שם הגיש את עבודת הדוקטורט שלו — פנה לפרמקולוגיה ולפיזיולוגיה, תחומים שהיו אז בשיא פריחתם. הקריירה שלו הובילה אותו מחוץ לגרמניה: דווקא ב-Graz שבאוסטריה, שם כיהן על כיסא הפרמקולוגיה החל משנת 1909, עיצב את יצירתו המכרעת. השכלתו, ניידותו ושילובו ברשתות המדעיות דוברות הגרמנית אופייניים לאותו דור של חוקרים יהודים ממרכז אירופה, שדלתות האוניברסיטה נפתחו בפניהם סוף-סוף.

תרומתו המרכזית של Otto Loewi נעוצה בניסוי שנותר מפורסם: הוכחת ההעברה הכימית של הדחף העצבי — ולא הסברה החשמלית בלבד. בגירוי עצב הוואגוס של לב צפרדע מבודד ובאיסוף נוזל הפרפוזיה, הוכיח שנוזל זה, עם העברתו ללב שני, האט אותו כפי שהיה עושה גירוי עצבי ישיר. החומר האחראי, שקרא לו תחילה Vagusstoff (״חומר הוואגוס״), זוהה כאצטילכולין — הנוירוטרנסמיטר הראשון שהוכח קיומו. המסורת המדעית מספרת שרעיון פרוטוקול הניסוי עלה בדעתו בחלום, בלילה — אנקדוטה המצוטטת לעתים קרובות, השייכת למסגרת הנרטיב המכונן ויש לנהוג בה בהסתייגות הראויה. מה שמבוסס, לעומת זאת, הוא חשיבות הגילוי: הוא ייסד את הנוירופרמקולוגיה המודרנית.

בשנת 1936 קיבל Otto Loewi את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה, במשותף עם הפיזיולוג הבריטי Sir Henry Hallett Dale, ״על גילוייהם הנוגעים להעברה הכימית של הדחף העצבי״. הוקרה זו הכתירה שנים של דיאלוג והתכתבות בין שני האנשים, שעבודותיהם השלימו זו את זו: הניסוי המכונן של Loewi וזיהוי הפרמקולוגי שביצע Dale.

גורלו של Otto Loewi התהפך עם סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית — הAnschluss של מרץ 1938. כמדען יהודי בעל שם עולמי וזוכה פרס נובל, לא ניצל מן הרדיפות: נעצר ב-Graz עם בניו, נכלא לזמן קצר, ואז נאלץ — כאלפי אקדמאים יהודים אחרים — לעזוב את אירופה. השלטונות הנאציים כפו עליו להעביר את סכום פרס הנובל שלו, שהופקד בבנק שוודי, לבנק הנתון לשליטת המשטר — שוד מובהק, אופייני לסחיטה השיטתית שהונחתה על יהודי אוסטריה וגרמניה. פרק זה ממחיש, בסיפורו של אדם אחד, את גורלה של כלל האליטה האינטלקטואלית היהודית של מרכז אירופה: אותם בני אדם שתרמו כל כך רבות למדע הגרמני והאוסטרי נשדדו, גורשו או נרצחו — בתוך חודשים ספורים.

לאחר שהייה בבריטניה הגדולה ובבלגיה, יצא Otto Loewi לארצות הברית, שם קיבל משרה באוניברסיטת New York ורכש אזרחות אמריקאית. הוא המשיך בהוראה ובמחקר עד מותו ב-New York בשנת 1961. מסלול חייו — Francfort, Strasbourg, Graz, New York — משרטט את מסלולה של דור שנעקר מאדמתו: הדיאספורה המלומדת היהודית, שפוזרה בידי הנאציזם, והעבירה אל מעבר לאוקיינוס חלק ניכר מן הגאונות המדעית האירופאית. כך חדל השם Loewi להיות רק שם משפחה ממרכז אירופה, והפך לציון דרך בתולדות הגלות האינטלקטואלית של המאה העשרים.

המורשת של Otto Loewi חורגת הרבה מעבר לאישיותו: גילוי ההולכה הכימית של דחף העצב פתח את הדרך לדיסציפלינות שלמות — פרמקולוגיה של מערכת העצבים האוטונומית, נוירוכימיה, פסיכופרמקולוגיה — ואצטילכולין נותר אחד מהנוירוטרנסמיטורים הנחקרים ביותר בביולוגיה בת זמננו. השם Loewi קשור אפוא, בזיכרון המדעי העולמי, לרגע של מפנה אפיסטמולוגי: המעבר מתפיסה חשמלית בלעדית של העצב להבנה כימית של התקשורת הבין-תאית.

במישור הזיכרון המשפחתי והקהילתי, הלינאה' Loewi — מעבר לאותו חכם יחיד — שייכת למורשתן של המשפחות היהודיות הגרמניות שפוזרו על ידי ההיסטוריה. גרסאות הכתיב שלה (Löwi,‏ Loewy,‏ Löwy) שורדות בדיאספורות האנגלו-סקסית, הישראלית והלטינו-אמריקאית, עדים לנתיבי ההגירה. כאן, מסורת וארכיון שוהים בדו-שיח: סיפורי המשפחה על ייחוס מפואר משכנים בצד קפדנותם של מילוני האונומסטיקה אשר, מבלי להכחיש את גאוות השם, מזכירים כי Loewi הוא שם בעל פיזור רחב, שנבע ממוקדים עצמאיים רבים [Beider ; Menk]. עתידיותו של השם מתנהלת אפוא על שני מישורים משלימים: זה האוניברסלי, של המדע, וזה האינטימי, של ההעברה המשפחתית ושל שרידות מורשת תרבותית על אף הקטסטרופה.

השם Loewi מכיל, בשלוש הברות, כמה מן החוטים הגדולים של ההיסטוריה היהודית המודרנית: העושר הסמלי של אונומסטיקה שבה נפגשים אריה יהודה, השם הפרטי Leib והשם הלוויי; שורשיה של בורגנות יהודית בגרמניה ובאוסטריה של תקופת האמנציפציה; זוהרה של תרומה מדעית ברמה עולמית; ולבסוף, קרע הגלות תחת הרדיפה הנאצית. דמותו של Otto Loewi מגבשת מסלול זה: יליד פרנקפורט היהודית המשוחררת, מוכתר בפרס נובל, שדוד וגולה — הוא מגלם בעת ובעונה אחת את שיאו ואת שקיעתו של עולם. הספר הגדול הזה ביקש להחזיק יחד את דיוק הארכיון — שכבות השם, הביוגרפיה המבוססת של המדען, מציאות השוד וההגירה — ואת חלקה של הזיכרון המועבר, בין אם מדובר ב אנקדוטה של החלום המכונן ובין אם בגאוות הייחוס הגנאלוגי. מתוך המתח הפורה הזה שבין מה שמוכח ובין מה שמסופר נולדת האמת המורכבת של לינאה׃ שם שנשאוהו רבים, שאחד האיר בו את העולם, וחרות לעד בהיסטוריה של המדעים ובזו של דיאספורה שהוכתה בניסיון.