משפחת Himmelfarb

השם Himmelfarb מתפרק ללא עמימות לשני מורפמות גרמניות. Himmel מציין את השמיים, הרקיע, ונושא בתרבות הגרמנית והיידישית משמעות כפולה — פיזית ורוחנית כאחת — השמיים ככיפת הרקיע, אך גם כמעון האלוהי. Farbe, "צבע", משלים מונח זה ליצירת דימוי: גוון הכחול השמיימי, התכלת הרקיעית. מבנה מורכב זה — שם עצם קונקרטי הצמוד לשם עצם אחר — הוא אחד הדגמים הפוריים ביותר באונומסטיקה האשכנזית היהודית הנוי [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands, Beider/Menk, Avotaynu].

עבודותיו של Alexander Beider, הנותרות ההתייחסות המדעית לשמות משפחה יהודיים מהאימפריה הרוסית, מממלכת פולין ומגליציה, ביססו טיפולוגיה קפדנית של תצורות אלה. השמות המכונים "מלאכותיים" ניכרים במאפיינים אחדים: הם משלבים יסודות לקסיקליים מוקירים (Gold, "זהב"; Rosen, "ורדים"; Blum, "פרח"; Stern, "כוכב"; Himmel, "שמיים"), אינם מפנים לכל מציאות גנאלוגית קודמת, ומתרבים באזורים שבהם דרשה המינהל הקיסרי, בפתאומיות ובהמוניות, את רישום שמות המשפחה התורשתיים [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands, Beider/Menk, Avotaynu]. Himmelfarb משתייך בבירור לקטגוריה זו, לצד שמות שכנים ביסודם הראשון, כגון Himmelreich ("מלכות השמיים") או Himmelstein ("אבן השמיים").

יש לדחות כאן פיתוי שכיח: לקרוא ב-Himmelfarb משמעות מיסטית נסתרת, רמיזה מכוונת לצבע ליטורגי או קבלי. אמנם לתכלת השמיימית ישנן הדהודים במסורת היהודית — נזכור את התכלת, הצבע הכחול המצוּוֶה לציצית —, אולם אין בידינו לקבוע כי המשפחות שאימצו את Himmelfarb ביקשו לציין התייחסות שכזו. ההקשר נותר, על פי כל הסתברות, זה של הנוי האסתטי: שם שנבחר, ולעיתים יוחס בידי פקיד, על שום יופיו ולא בשל מסר תיאולוגי [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands, Beider/Menk, Avotaynu]. הזהירות האונומסטית מזמינה אפוא לטעום את שירתו של השם מבלי לטעון עליו כוונות שאין להן עיגון במקורות.

כדי לתארך את לידת שם המשפחה, יש לחזור להקשר המשפטי שאפשר אותה. עד סוף המאה השמונה עשרה, רוב יהודי מרכז אירופה ומזרחה לא נשאו שם משפחה תורשתי במובנו המודרני: הזיהוי נעשה על פי שם פרטי ואחריו שם האב (למשל, יעקב בן יצחק), לעיתים בתוספת כינוי, מקום מוצא או תפקיד. שיטת שמות האב הגמישה הזו התאימה לחיי הקהילה אך עמדה בסתירה לדרישות המדינה המודרנית המתהווה [מילוני שמות המשפחה של יהודי מזרח אירופה והיהודים הגרמנים, Beider/Menk, Avotaynu].

המפנה חל עם רפורמות ההשכלה האבסולוטיסטית. במלוכת בית Habsburg, צו הסובלנות של Joseph II (1782) ובעיקר חוק 1787 הטילו על היהודים לאמץ שמות משפחה קבועים בעלי צליל גרמני. גליציה, המחוז שנסופח לאוסטריה בחלוקה הראשונה של פולין, הייתה אחד הזירות המרכזיות של פעולה זו. בכור ההיתוך המנהלי הזה נוצרו במשך כמה שנים אלפי שמות מורכבים ועשירי קישוט — שבהם Himmelfarb הוא דוגמה אופיינית [מילוני שמות המשפחה של יהודי מזרח אירופה והיהודים הגרמנים, Beider/Menk, Avotaynu].

ההיסטוריוגרפיה תיעדה את מידת השרירותיות, ולעיתים הבצענות, שאפיינה את ההקצאה. מספרים כי פקידים מסוימים מכרו את השמות היפים — הפרחוניים, השמימיים, הזהובים — ושמרו את השמות הגרוטסקיים או המשפילים לאלה שלא יכלו לשלם. מסורת זו, המוזכרת לעיתים קרובות, צריכה להיות מטופלת בזהירות: המחקר המודרני הראה שהיא מוגזמת לרוב ושרוב השמות הוענקו על פי נהלים רגילים יותר. ואף על פי כן, בין אם נבחר על ידי משפחה ובין אם נרשם על ידי סופר, שם כמו Himmelfarb מעיד על ההעדפה הכללית, באותה תקופה, לצירופים המעלים בדמיון את יופי הטבע ואת הרקיע [מילוני שמות המשפחה של יהודי מזרח אירופה והיהודים הגרמנים, Beider/Menk, Avotaynu]. ממלכת פולין תחת חסות רוסיה, ולאחר מכן האימפריה הרוסית עצמה, ידעו קמפיינים דומים של רישום במהלך העשורים הראשונים של המאה התשע עשרה, אשר הרחיבו את תחום הפצתם של שמות משפחה קישוטיים אלה.

מיפוי השם Himmelfarb משקף, ככל שהמקורות מאפשרים לשפוט, את מוקדי ההתיישבות הגדולים של יהודי אשכנז במרכז אירופה ובמזרחה. מילוני Beider, המאורגנים לפי אזורים מדיניים — האימפריה הרוסית, ממלכת פולין, גליציה — מספקים את המסגרת לחלוקה זו: באותן ארצות, שם נכפה על היהודים האשכנזים לאמץ שמות גרמניים, הופיעו שמות המשפחה המורכבים על בסיס Himmel- והועברו מדור לדור [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands, Beider/Menk, Avotaynu].

מסוג זה של שמות ניתן להסיק באופן סביר כי נושאי השם התרכזו בשטחים המקבילים לגליציה האוסטרית (דרום-מזרח פולין ומערב אוקראינה של ימינו), לפולין הקונגרסאית ולמחוזות המערביים של האימפריה הרוסית — "תחום המושב" המפורסם, שאליו הוגבלו היהודים. מיקום זה אינו אנקדוטלי: הוא משרה את Himmelfarb בתוך ציוויליזציה דוברת היידיש של מזרח אירופה, עם שטעטלעך שלה, קהילותיה החסידיות ומתנגדים, ישיבותיה התלמודיות וחיי הכלכלה שלה המבוססים על מסחר קטן, מלאכה ותיווך [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands, Beider/Menk, Avotaynu].

קרבת הגרמנית-יהודית המתועדת על ידי Lars Menk מזכירה בנוסף כי צורות קרובות, הבנויות על אותו שורש Himmel-, היו מצויות אף הן בקהילות היהודיות בארצות גרמניות ממש. השם Himmelfarb משתלב אפוא ברצף תרבותי גרמני-יידישי, ממרחבי גרמניה ועד לקצוות המזרחיים של עולם האשכנזים [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands, Beider/Menk, Avotaynu]. מסוף המאה התשע-עשרה, גלי ההגירה הגדולים — שנמלטו מן העוני, מן האפליה ומן הפוגרומים — נשאו שם זה, יחד עם מאות אחרים, לאירופה המערבית, ליבשות אמריקה ובהמשך לארץ ישראל ואחר כך לישראל, שם נשמר השם כצורתו, נכתב בתעתיק, או הועבר לצורה עברית.

כמו כל שם משפחה הנובע ממצע יידישאי בעל-פה שתועתק על ידי מנהלים בשפות שונות, Himmelfarb מכיר פריחה של גרסאות כתיב. התעתיק נקבע לפי שפת הפנקס — גרמנית, פולנית, רוסית באותיות קיריליות — ולפי אוזנו של הסופר. כך נתקלים בצורות כגון Himelfarb,‏ Himmelfarb,‏ Himelfarber, וכן כתיבים מפולניים ומרוסים של אותו שורש. הסיומת -farb עשויה להתחלף עם -farber, מבלי שהדבר יעיד בהכרח על שושלת נפרדת [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands, Beider/Menk, Avotaynu].

לתנודתיות זו תוצאה מתודולוגית מרכזית: החקירה הגנאלוגית על Himmelfarb מחייבת לפרוש רשת רחבה, תוך צלב בין כל האיות האפשריים בפנקסי מצב אישי, ברשימות מפקד, ברשימות מס וברשימות נוסעי ההגירה. מילוני העיון ממלאים בדיוק תפקיד זה של אינדקס: הם מונים את הצורות המתועדות ומאפשרים לקשר כתיבים שונים לאותה מטריצה לקסיקלית [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands, Beider/Menk, Avotaynu].

מבחינת הקרבה האונומסטית, יש לשים את Himmelfarb בתוך קבוצת השמות הבנויים על Himmel-: Himmelreich,‏ Himmelstein,‏ Himmelblau ("כחול השמיים"),‏ Himmelberg. משפחת שמות זו חולקת דמיון שמיימי משותף, מבלי שהדבר יעיד על קשר דם בין נושאיהם: הקהילה היא לקסיקלית ותרבותית, לא גנאלוגית. כך גם Himmelfarb מצוי בדיאלוג עם מכלול שמות הקישוט של צבע וחומר — Goldfarb ("צבע הזהב"),‏ Rosenfarb ("צבע הוורד") — המהווים ז'אנר עקבי של האונומסטיקה היהודית האשכנזית [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands, Beider/Menk, Avotaynu]. להכיר קרבות אלה פירושו להבין שכל שם פרטי שייך לדקדוק קולקטיבי.

מעבר לפילולוגיה, יש לתהות על משמעותו — אז והיום — של נשיאת השם Himmelfarb. כאן מפנה הריגור ההיסטורי את מקומו להרהור ספקולטיבי יותר, שכן הארכיונים מאירים את קיום השמות טוב בהרבה מאשר את חיי הנושאים אותם. ואולם, ניתן לשרטט — כהנחה עורכית מודעת — את גורלה האופייני של לִינֵאָה אשכנזית נוי-שמית.

שם שנולד מתוך כפייה מינהלית הפך, לאורך הדורות, לנחלה רגשית. מה שהיה תווית שהדביקה לו המדינה הקיסרית נטען בהיסטוריה משפחתית: Himmelfarb של השטעטל נהפכו ל-Himmelfarb שהתפללו בבית כנסת פלוני, עסקו במלאכה פלונית, עלו ארצה או נדדו למרחקים בתאריך מסוים. המאה העשרים, עם השואה, הסבה לכלל עולמה של יהדות מזרח אירופה שחיטה שהכינויים נושאים את אבלה בדומייה: שושלות אין-ספור נמחו מן העולם, וכל שם אשכנזי מן המזרח הוא מעתה גם אנדרטה. המחקר הגנאולוגי בן-זמננו, הנשען על כלים כמילוני Beider ו-Menk, שותף לעבודת השחזור והנאמנות [מילוני כינויי המשפחה היהודיים ממזרח אירופה ומן המרחב היהודי-גרמני, Beider/Menk, Avotaynu].

בנקודת המפגש שבין ארכיון וזִכָּרוֹן, מלמד Himmelfarb לקח: צבע השמיים, שנבחר או יוחס לפני למעלה משני מאות שנה, נהפך לחוט הדק המחבר את החיים אל הנעדרים. השם מאחד את פשטות מוצאו הבירוקרטי עם עומק נתיבו, ומתמיר נוסחה אסתטית לסימן של שייכות ומסירה. בכך חורג עיון בכינוי-משפחה מגבולות הבלשנות ומצטרף להיסטוריה של עם.

השם Himmelfarb מרכז, בשתי הברותיו המאירות, כמה שכבות של ההיסטוריה היהודית האשכנזית. מבחינה לשונית, הוא שם משפחה נאה ושקוף — "צבע השמיים" —, מייצג של הצירופים הגרמניים שהאונומסטיקה המלומדת סיווגה בשיטתיות [מילוני שמות המשפחה היהודיים של מזרח אירופה וייהודיש-גרמניים, Beider/Menk, Avotaynu]. מבחינה היסטורית, הוא מעיד על המהפך המינהלי הגדול של המאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה, עת כפו האימפריות על היהודים לאמץ שמות תורשתיים, והוא משתרש במוקדי גליציה, פולין ואימפריית רוסיה. מבחינה גאוגרפית, הוא ליווה את נתיבי ההגירה האשכנזית לעבר המערב והלבנט. ומבחינה אנושית, לבסוף, הוא עבר מכינוי כפוי לנחלה אהובה, חתומה בצלקות המאה העשרים.

ספר גדול זה השתדל להבחין, בכל שלב, בין מה שהמסמך מבסס לבין מה שההיסק מציע ומה שהזיכרון מוסר. במקום שבו מדברות מקורות הייחוס — המשמעות, הטיפולוגיה, ההקשר המשפטי — הטענה נחרצת. במקום שבו הן שותקות — החוויה הפנימית, מסלולה של ענף זה או אחר — מחייבת הזהירות את לשון התנאי. זוהי כבודה של היסטוריה ישרה: להכיר בצבע השמיים על מה שהוא — שם של יופי שנולד מתוך כפייה, שנעשה זיכרון של לינאז'.