משפחת Heifetz

השם המשפחתי Heifetz נגזר מן המילה העברית חֵפֶץ (ḥefetz), שמשמעותה הראשונית נעה בין « רצון », « עונג », « מה שמבוקש » ו, בהרחבה, « חפץ יקר » או « דבר שיש בו ערך ». מונח זה מעוגן היטב בקורפוס המקראי והרבני. הוא מופיע בין השאר בספר התהלים ובספר ישעיהו, שם הוא מבטא את הרצון האלוהי או את הרצון הטוב, וכן בליטורגיה ובפרשנות. שם הפרטי הגברי העברי ḥefetz או ḥefetz-ḥayim (« חפץ חיים ») הוא תולדה ישירה של שורש זה [מילוני שמות המשפחה היהודיים של מזרח אירופה ויהדות אשכנז].

הלקסיקוגרפיה האונומסטית היהודית, שבה Alexander Beider הוא הסמכות הבלתי מעורערת בתחום האימפריה הרוסית, ממלכת פולין וגליציה, ממיינת את Heifetz וגרסאותיו בין שמות המשפחה ממקור עברי שנוצרו על בסיס שם פרטי או מילה בעלת משמעות דתית. זוהי קטגוריה מוגדרת היטב: בשונה משמות הנוצרים על בסיס שמות מקומות (המורים על מוצא גאוגרפי), על בסיס מקצועות, או על בסיס כינויים, שמות הנובעים ממילים עבריות כגון ḥefetz מעידים על עיגון ישיר בתרבות הטקסטואלית היהודית [מילוני שמות המשפחה היהודיים של מזרח אירופה ויהדות אשכנז].

השונות האורתוגרפית של השם מוסברת על ידי מספר גורמים מתכנסים. ראשית, תעתוק העברית והיידיש לאלפביתים הלטיני והקירילי לא עוּגן מעולם לפני העת החדשה: האות הפותחת ḥet (ח), גרונית שאין לה מקבילה מדויקת בשפות האירופיות, תוּעתקה לעיתים כ-H, לעיתים כ-Ch, ולעיתים כ-Kh, בהתאם לשיטת התעתוק הגרמנית, הפולנית, האנגלית או הרוסית. כך Heifetz (תעתוק אנגלו-סקסוני), Chefetz (תעתוק גרמני-פולני), Kheyfets (תעתוק רוסי-יידי) מציינים שם אחד ויחיד. שנית, הדיפתונג הפנימי, שמבוטא ei ביידיש מזרחית, מסביר את ההתחלפות בין הצורות Chefetz / Cheifetz / Heifetz.

יש להבחין בין שם המשפחה לבין המונח ההומונימי Chofetz, המופיע בכינוי המפורסם Chofetz Chaim (חפץ חיים) שנשא הרב ישראל מאיר קגן (1838–1933), מורה רדין: זה האחרון שאב את כינויו מכותרת ספרו על הלכות לשון הרע, הלקוחה בעצמה מתהלים ל"ד (« מי האיש החפץ חיים »). קרבה זו ממחישה את עושר המשמעות של השורש ח-פ-ץ במסורת היהודית [Encyclopaedia Judaica].

שם המשפחה Heifetz, בגרסאותיו השונות, מרוכז היסטורית במחוזות המערביים של האימפריה הרוסית שהיוו את תחום המושב (Черта осёдлости) — השטח שאליו הוגבלו היהודים בין השנים 1791 ו-1917. הוא מופיע בשכיחות יתרה בגוברניות וילנה, קובנה, גרודנו, מינסק וויטבסק — כלומר בלב ליבה ההיסטורי של יהדות ליטא (Lite), מוקד היהדות המתנגדית ועיון התלמוד המחמיר ביותר.

מיקום זה אינו מקרי. שמות המשפחה היהודיים באימפריה הרוסית נקבעו ברובם מינהלית בעקבות אוקאזים מ-1804 ובעיקר מ-1835, שחייבו משפחות יהודיות לאמץ שמות תורשתיים לצורכי מפקד, גיוס ומיסוי. משפחות שנשאו כבר שם עברי אישי כגון חֵפֶץ — בין שהיה שמו של אב קדמון ובין שהיה כינוי של כבוד — ראו אותו מתגבש אז לכדי שם משפחה שניתן להורשה [מילוני שמות משפחה יהודיים ממזרח אירופה ויהודים-גרמניים].

הצורה Chefetz, הקרובה יותר לניקוד העברי המקורי, מצויה יותר באזורים דוברי גרמנית ובגליציה האוסטרו-הונגרית, שם גברה האיות הגרמנית ברישומי מרשם האוכלוסין. Beider, בכרכו המוקדש לגליציה, וכן Lars Menk במילון שמות המשפחה היהודיים-גרמניים שלו, מתעדים את הגרסאות המערביות של השם, ומעידים כי השורש חֵפֶץ התפשט מעבר לגבולות האדמות הרוסיות בלבד [מילוני שמות משפחה יהודיים ממזרח אירופה ויהודים-גרמניים].

יש לנקוט זהירות בכל ניסיון לשחזר גזע משותף יחיד: עצם טבעם של השמות העבריים מאפשר שמשפחות אחדות, ללא כל קרבה ביניהן, אימצו באופן עצמאי את אותו שם משפחה, כל עוד מנתה כל אחת מהן אב קדמון בשם חֵפֶץ או ביקשה להזדהות עם מילה המבשרת מזל טוב. שיתוף בשם אינו מחייב אפוא שיתוף בשושלת — דקות חיונית שהלקסיקוגרפיה המודרנית מדגישה שוב ושוב.

החל משנות ה-1880, גלי ההגירה הגדולים שסחפו מיליוני יהודים ממזרח אירופה לארצות הברית, מערב אירופה, דרום אפריקה ופלשתינה שינו ביסודם את הגאוגרפיה של שם המשפחה. הפוגרומים שפרצו בעקבות רצח אלכסנדר השני ב-1881, המצוקה הכלכלית והחוקים המפלים דחפו משפחות שלמות לגלות, ואלו, בחוצן את הגבולות, ראו לעיתים קרובות את שמן מתפרש מחדש על ידי פקידי נמלי הכניסה.

בהקשר זה התייצב האיות Heifetz, עיבוד אנגלופוני של הצורה הרוסית-יידישית, שהוא כיום הנפוץ ביותר בעולם הדובר אנגלית. רשומות ההגירה של Ellis Island, מפקדי האוכלוסין האמריקניים והמדריכים מעידים על ריכוז השם בערי הקליטה הגדולות של ההגירה היהודית: ניו יורק, שיקגו וגם Boston. במקביל, נמשכו קיומן של גרסאות כגון Chafetz,‏ Chafets,‏ Chefetz או Chaifetz, כאשר כל משפחה שמרה על האיות שיוחס לה [Heifetz — רשומות אונומסטיות ורשומות הגירה].

פיזור גאוגרפי זה מסביר מדוע שם המשפחה נפגש כיום גם בארצות הברית וגם בישראל — שבה שוחזרה לעיתים הצורה העברית חֵפֶץ או הועברה לעברית — ובאופן שולי יותר, במדינות מערב אירופה. מסלולו של שם האב כפוף אפוא לזה של הדיאספורה האשכנזית כולה: שנולדה בשטעטלים של ליטא ובלארוס, והתפצלה על פני שלושה יבשות בתוך שתי דורות בלבד.

יש להדגיש כאן את מידת הספקולציה הטבועה בכל שחזור שהוא: בהיעדר ארכיונים מרוכזים, הרצף בין משפחת Kheyfets מווילנה ב-1850 לבין משפחת Heifetz מ-Brooklyn ב-1920 אינו ניתן לביסוס אלא מקרה אחר מקרה, באמצעות העבודה הגנאלוגית הסבלנית על תעודות מרשם האוכלוסין, רשימות הנוסעים ורשומות ההתאזרחות.

הרישום «כנר וירטואוז» המצורף לשם זה מפנה ללא ספק אל Jascha Heifetz (1901–1987), הנחשב בעיני המבקרים ועמיתיו לאחד מגדולי הכנרים בכל הזמנים, אם לא הגדול שבהם. נולד ב-Vilna (אז תחת שלטון האימפריה הרוסית, כיום Vilnius, בירת ליטא) למשפחה יהודית, ולמד כינור מאביו Ruvin, שהיה כנר בעצמו, טרם התקבל בגיל צעיר מאוד לקונסרבטוריון של Saint-Pétersbourg לכיתתו של הפדגוג האגדי Leopold Auer [Encyclopaedia Judaica ; Grove Dictionary of Music and Musicians].

כילד פלא נתן Heifetz את קונצרטיו הציבוריים הראשונים מגיל שבע, ורכש מוניטין בינלאומיים עוד בטרם הגיע לגיל ההתבגרות. משפחתו ברחה מהמהפכה הרוסית לארצות הברית דרך סיביר ויפן; הופעת הבכורה שלו ב-Carnegie Hall בניו יורק, ב-27 באוקטובר 1917, נותרה אגדתית וסימנה את פתיחתה של קריירה אמריקאית מפוארת. הוא התאזרח כאזרח אמריקאי בשנת 1925 [Grove Dictionary of Music and Musicians].

הקריירה של Jascha Heifetz הגדירה מחדש את קאנוני הפרשנות הכינורית: שלמות טכנית מוחלטת, דיוק בלתי מתפשר, עוצמת קול שלוטה ומרוסנת, וסירוב לכל ביטוי רגשני מרהיב, לטובת שליטה ריבונית. הקלטותיו הרבות, שנוצרו עבור RCA Victor לאורך כל המאה ה-XX, מהוות עד היום אסמכתא פדגוגית ואסתטית. כן הקדיש עצמו לעיבודים לכינור של יצירות נודעות, ולימד באוניברסיטת קליפורניה הדרומית, ובכך העביר את אמנותו לדור של תלמידים.

ראוי לציין כי שמו של Heifetz זוהר גם בתחומים אחרים. Benjamin Heifetz (1899–1974), צ'לן יהודי-אמריקאי ממוצא רוסי, היה חבר מייסד של הרביעייה המפורסמת Quatuor de Budapest. השם מופיע גם בתחומים המדעיים, האקדמיים והיזמיים של הדיאספורה האמריקאית — עדות לעלייתן המהירה של משפחות שיצאו מגלי ההגירה ממזרח אירופה. שמות-מקבילים אלה, שאין ביניהם בהכרח קשר גנאלוגי מוכח, מזכירים כי שם המשפחה, לאחר שהאיר מאורו של הוירטואוז, הפך לסמל של מצוינות בדמיון היהודי-אמריקאי [Grove Dictionary of Music and Musicians ; Encyclopaedia Judaica].

מעבר לאוסף הארכיוני, הפטרונים Heifetz נושא בתוכו ממד זיכרוני שהלקסיקוגרפיה לבדה אינה יכולה למצות. במסורת היהודית, בחירת השם והעברתו מדור לדור אינן פרי המקרה: הן מחברות את הפרט לשרשרת הדורות ומציבות אותו תחת סימנו של שם שנבחר במכוון. אין זה עניין של מה בכך שהשורש חֵפֶץ פירושו "רצון", "תענוג" ו"חפץ יקר": שורש זה מעניק לשם הילה של בשורה טובה, כאילו נועדו נושאיו מלכתחילה להיות "היקר", "הנחשק" [מילוני הפטרונים היהודיים של מזרח אירופה והגרמנית-יהודית].

המסורת המועברת בקרב משפחות יהודיות רבות נוטה לקשר שם מעין זה לזכרו של אב קדמון אהוב, ששמו הפרטי חֵפֶץ הונצח מדור לדור לפי המנהג האשכנזי של קריאת ילדים על שם נפטרים (benennen). סיפור זה, השייך לתחום העדות המשפחתית יותר מאשר לתעוד כתוב, אינו ניתן לאימות לגבי כל לינאז'; אף על פי כן הוא מהווה את הרקמה הסיפורית שבאמצעותה מתייחסים הצאצאים לשמם ומעניקים לו משמעות.

קיימת כמו כן הדהודה ייחודית, בגדר מקרה מאושר, בין פשר השם לבין גורלו של נושאו המפורסם ביותר: שהאיש ששמו פירושו "הרצון", "התענוג" נעשה מקור לתענוג אסתטי אוניברסלי באמצעות הכינור — בכך יש אירוניה שהזיכרון הקולקטיבי היהודי לא פסח עליה. קריאה זו, סמלית בלבד, שייכת ל"לגנדה הזהובה" של השם יותר מאשר להיסטוריה המוכחת שלו — אך היא מגלה רבות על האופן שבו קהילה משקיעה בפטרונים שלה משמעויות רטרוספקטיביות.

כך חי השם Heifetz על שני מישורים בו-זמנית: זה התיעודי והקר, של רשומות אזור המושב והמילונים האונומסטיים; וזה החמים והאינטימי, של המסורת בעל-פה ההופכת מילה עברית לחותמה של זהות מועברת. על הצומת שבין שני הרגיסטרים הללו שוכנת אמיתה של לינאז'.

שם המשפחה Heifetz הוא תמצית מופתית של תולדות האונומסטיקה היהודית האשכנזית. שורשיו במילה העברית חֵפֶץ — "רצון", "עונג", "חפץ יקר" —, הוא עוגן מבחינה מינהלית במחוזות ליטא ובלארוס שבאימפריה הרוסית בראשית המאה ה-19, פוזר על ידי גלי ההגירה הגדולים לאמריקה ולישראל, וזכה, עם השתנות האלפביתות והגבולות, לשפע של כתיבים: Chefetz,‏ Kheyfets,‏ Cheifetz,‏ Chafetz. מילוני הייחוס של Alexander Beider ושל Lars Menk מאפשרים לקבוע את אטימולוגיית השם ואת תחום התפוצה שלו בוודאות, תוך שהם מזהירים מפני כל שחזור של גזע מוצא אחד ויחיד [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands].

שמו של Jascha Heifetz הנציח שם זה בהיסטוריה האוניברסלית ושיוויו עם מושג השלמות האמנותית. אך יהיה זה מצמצם לצמצמו לתהילה זו בלבד: הוא גם, ובראש ובראשונה, נושא הזיכרון המשפחתי והקהילתי, סימן להמשכיות שנשמרה לאורך תלאות הגלות. בנקודת ההצטלבות של הארכיון והמסורת, שם המשפחה Heifetz מעיד על אמת שכל שם משפחה יהודי נושא בקרבו: כי מילה שיצאה מן הטקסטים הקדושים יכולה לעבור דורות ואוקיינוסות ולהפוך, פעם אחר פעם, לזהות, לגורל ולאגדה.