הספר הגדול — Freundlich

הקדמה

שם המשפחה Freundlich שייך למשפחה הגדולה של שמות יהודיים אשכנזיים שנולדו בצומת המאות ה-18 וה-19, כאשר הרשויות הקיסריות במרכז אירופה — ההבסבורגית, הפרוסית ולאחר מכן הרוסית — הטילו על נתיניהם היהודים לאמץ שם משפחה קבוע ועברי. עד אז, הנמקת השמות היהודית פעלה לפי הלוגיקה הפטרונימית העברית: גבר היה "בן" (ben) אביו, והעברה התנהלה מדור לדור ללא שם ייחוס יציב. צו הסובלנות של Joseph II בשנת 1787 בארצות ההבסבורג, ולאחריו התקנות הפרוסיות משנת 1812 והצווים הרוסיים משנות 1804 ו-1835, אילצו את הקהילות לבחור לעצמן — או לקבל מן השלטון — שם קבוע, תנאי הכרחי לרישום מנהלי, לגיוס ולמיסוי [Encyclopaedia Judaica, « Names (Personal) »].

השם Freundlich, הנגזר מן המילה הגרמנית freundlich שמשמעה "ידידותי, אדיב, חביב", נמנה עם הקטגוריה הפורייה של שמות משפחה הנקראים "שמות קישוטיים" או "שמות מעלה": שמות שאינם מצביעים על מקצוע, מקום או ייחוס, אלא על מידה טובה, על אופי נעים, ולעיתים על סך הכל ערב השמע [Geneanet, notice Freundlich]. השורש Freund — "ידיד" — הצמיח מעין משפחה אונומסטית שלמה: Freund, Freundman, Freundenthal, Freundlich — כולן וריאציות על רישום הידידות והנדיבות. ספר זה מבקש לעקוב לא אחר גנאלוגיה אחת וסגורה, שכן נושאי השם Freundlich משתייכים לשורשים מרובים שאינם קשורים בהכרח בקשרי דם, אלא אחר ההיסטוריה הקולקטיבית של שם: שורשיו הלשוניים, מוקדיו הגאוגרפיים, דמויותיו הנודעות, וגורלו הטרגי שסיפר לו ההיסטוריה של המאה ה-20 לנושאיו.

פרק 1: שורשים לשוניים והולדת שם משפחה

השם Freundlich הוא בעל מוצא גרמני שקוף. המונח הגרמני freundlich נגזר מן השם העצם Freund (״חבר״), אשר מקורו בגרמנית עילית עתיקה friunt, בינוני בהווה שהשתמני מן הפועל הגרמני הקדום שמשמעותו ״לאהוב, לחבב״. התואר מציין אופי מנומס, אדיב וחסד לב. בהקשר היהודי האשכנזי, שבו הגרמנית והיידיש — השפה היהודית-גרמנית — היוו את הסובסטרט הלשוני היומיומי, אוצר מילים זה היה מובן מאליו ונשא עמו קונוטציה חיובית [Geneanet, רשומת Familienname Freundlich].

חוקרי האונומסטיקה מבחינים בין מספר מנגנונים של הענקת שמות יהודיים תחת לחץ מינהלי. שמות מסוימים שיקפו מלאכה (Schneider, חייט; Goldschmidt, צורף), אחרים שם מקום (Berliner, Posner), ואחרים שם אם או שם אב (Perlman, Mendelsohn). השמות ה״קישוטיים״ — הקטגוריה שאליה משתייך Freundlich — היוו קבוצה נפרדת, מפותחת במיוחד בארצות ההבסבורגיות והפרוסיות: הם שילבו יסודות מן הטבע (Blum, פרח; Stern, כוכב; Rosen, ורדים) או תכונות מוסריות ואסתטיות (Schön, יפה; Lieb, יקר; Freundlich

פרק 2: מוקדים גיאוגרפיים והתיישבות קהילות

הגאוגרפיה ההיסטורית של נושאי השם Freundlich מקבילה לזו של יהדות אשכנז במרכז אירופה ובמזרחה. גליציה האוסטרו-הונגרית — המחוז הנרחב המשתרע על פני דרום-מזרח פולין של היום ומערב אוקראינה — הייתה אחד מאגני ההתיישבות היהודית הצפופים ביותר באירופה. שטעטלעך גליציאניים, מ-Lemberg (Lviv) ועד Cracovie, אירחו קהילות שבהן התפשטו השמות הגרמניים האורנמנטליים בעקבות תקנות יוזפיניות. בעולם זה שרשו לינאות Freundlich רבות, שפרנסתן הייתה מן המסחר, המלאכה, הרוכלות, ניהול פונדקים ואכסניות, והשתתפותן בחיים הדתיים העזים של הקהילות החסידיות והמתנגדיות [Encyclopaedia Judaica, « Galicia »].

מערבה יותר, בסילזיה ובבוהמיה-מוראביה, השתייכו ה-Freundlich ליהדות עירונית יותר, שלאורך המאה ה-19 נטלה חלק בתהליך האמנציפציה וההתבוללות התרבותית בתרבות הגרמנית. ההשכלה היהודית, ההַשְׂכָּלָה, והגישה ההדרגתית לאוניברסיטאות הגרמניות והאוסטריות פתחו בפני משפחות מסוימות את שערי הבורגנות המשכילה, המקצועות החופשיים והמדעים. מסביבה זו יצאו הדמויות האינטלקטואליות והאמנותיות שספר זה יזכיר. הונגריה, ובמיוחד אזורי סלובקיה של היום, אף היא מנתה משפחות Freundlich המשולבות ברשתות הקהילתיות דוברות הגרמנית וההונגרית [Encyclopaedia Judaica, « Hungary »].

מן העשורים האחרונים של המאה ה-19 ואילך, דחקו הלחץ הדמוגרפי, האנטישמיות והעוני חלק ניכר מן האוכלוסייה היהודית במזרח אירופה לגלות. ה-Freundlich נטלו חלק בתנועה הנרחבת הזו לעבר צפון אמריקה, ובמיוחד לעבר הערים התעשייתיות הגדולות של ארצות הברית. פיזור זה מסביר את נוכחותו המשמעותית של השם כיום בעבר הים, שם נשמר לרוב כמות שהוא, שכן האיות הגרמני השתלב בנקל עם הסביבה האנגלופונית [Ancestry, notice Freundlich Family History]. ענף אחר של הגולה השתקע, לפני 1948 ואחריה, בארץ ישראל המנדטורית ובמדינת ישראל, שם שרד השם, לעיתים בגרסתו המְעוּבְרֶת.

פרק 3: Otto Freundlich, חלוץ האמנות המופשטת וקדוש

הדמות הבולטת ביותר הנושאת שם זה היא ללא ספק הצייר והפסל Otto Freundlich. נולד ב-Stolp, בפומרניה הפרוסית (כיום Słupsk, בפולין), בשנת 1878, למשפחה יהודית, והפך לאחד מחלוצי האמנות המופשטת האירופית. לאחר שהשתקע בפריז כבר ב-1908, הוא התרועע עם ה-Bateau-Lavoir המפורסם במונמארטר, מוקד האוונגרד הקוביסטי שבו פעלו Picasso, Braque וחוגיהם. Freundlich פיתח שם יצירה מקורית, עשויה קומפוזיציות מופשטות שבהן הצבע והצורה הגיאומטרית נשאו אוטופיה חברתית ורוחנית של ממש [Otto Freundlich, עיוני ביוגרפיה].

אמנותו נבעה מחזון קוסמי ואחֱווי: הוא תפס את המופשט לא כמשחק פורמלי טהור, אלא כביטוי של אנושות מפוייסת, של קהילייה אוניברסלית — אידיאל המהדהד באירוניה עם משמעות שמו עצמו. פסלו המונומנטלי Der neue Mensch (« האדם החדש »), שנוצר סביב שנת 1912, הפך לסמל של שאיפה זו. גורל היצירה ממחיש את הברבריות של אותה תקופה: המשטר הנאציונל-סוציאליסטי החרים אותה ושיכפל אותה על שער קטלוג תערוכת התעמולה Entartete Kunst (« אמנות מנוונת ») משנת 1937, ועשה מ-Otto Freundlich, על כורחו, את הסמל המתועב של האמנות שהנאצים ייעדו לה השמדה [Jüdisches Museum Berlin, תיק Otto Freundlich].

כפליט בצרפת, נרדף Freundlich בה לאחר הכיבוש הגרמני. נאסר בשנת 1943, גורש מזרחה ונרצח, ככל הנראה במחנה Sobibor או ב-Lublin-Majdanek, במרץ 1943. מותו חתם את גורלו של אמן שיצירתו חגגה את הידידות ואת האחווה האנושית, שהושמד בידי האידיאולוגיה שכפרה עד ביסודו של עיקרון זה [אנציקלופדיות ומוזיאונים]. פסלו המקורי Der neue Mensch אבד, אך מפעלו האמנותי שורד דרך Voie de la Sculpture de la Paix, מסלול סטלות שתכנן, המקשר סמלית בין עמי אירופה.

פרק 4: משפחת Freundlich במדעים — כימיה ואסטרופיזיקה

השם Freundlich חקוק אף הוא בתולדות המדעים המודרניים, באמצעות שני חוקרים בולטים מן השורה הראשונה. Herbert Freundlich (1880-1941), כימאי יליד Charlottenburg שליד Berlin, היה אחד ממייסדי כימיית הקולואידים. שמו נותר קשור ל״איזותרם של Freundlich״, משוואה אמפירית המתארת את תופעת האדסורפציה של חומר על פני שטח מוצק, הנלמדת ומיושמת עד ימינו בכימיה פיזיקלית ובמדעי החומרים [ספרות כימיה פיזיקלית, איזותרם של Freundlich]. כמנהל מחקר במכון היוקרתי Kaiser-Wilhelm-Institut בBerlin, נאלץ לצאת לגלות בשל הרדיפות האנטישמיות של המשטר הנאצי, והמשיך את קריירתו בממלכה המאוחדת ולאחר מכן בארצות הברית.

האסטרונום Erwin Finlay-Freundlich (1885-1964) מהווה את הדמות המדעית הגדולה האחרת הנושאת שם זה. שותפו של Albert Einstein, מילא תפקיד חלוצי בניסיון לאמת בדרך ניסויית את תורת היחסות הכללית, בפרט באמצעות תצפית על סטיית אור הכוכבים בקרבת השמש במהלך ליקויי חמה, ועל הסטייה הגרוויטציונלית שנחזתה. מגדל השמש של Einstein (Einsteinturm) בPotsdam, מצפה שנבנה לצורך מחקרים אלה, קשור קשר אמיץ לפעילותו. אף הוא גורש מגרמניה בידי הנאציזם, וניהל קריירה בינלאומית — בטורקיה, בהולנד, ולאחר מכן בסקוטלנד באוניברסיטת St Andrews [תולדות האסטרופיזיקה, ביוגרפיה של Erwin Finlay-Freundlich].

שתי מסלולות חיים אלה מעידות על תופעה רחבה יותר: תרומתה יוצאת הדופן של הבורגנות היהודית הגרמנית המשוחררת למדעים בפרק הזמן שבין המאה התשע-עשרה למאה העשרים, והשבר החד שייצג עלייתו של Hitler לשלטון בשנת 1933, אשר פיזרה את האליטה האינטלקטואלית הזו לכל קצוות תבל. Freundlich של המדע מגלמים בעת ובעונה אחת את שיא האינטגרציה היהודית בתוך התרבות הגרמנית ואת השמדתה.

פרק 5: השואה והזיכרון

ההיסטוריה של השם Freundlich במאה העשרים אינה ניתנת להפרדה מן האסון שפקד את יהדות אירופה בין השנים 1933 ו־1945. המוקדים שבהם פרח השם — גליציה, פולין, בוהמיה, גרמניה, הונגריה, סלובקיה — היו זירות ההשמדה השיטתית של יהודי אירופה. קהילות שטעטלעך הגליציאניים וערי מרכז אירופה חוסלו כמעט כליל בגטאות, ביריות המוניות ובמחנות ההשמדה [Encyclopaedia Judaica, « Holocaust »].

מאגרי הזיכרון, ובראשם מאגר שמות הקורבנות המרכזי של Yad Vashem, שומרים את עקבותיהם של קורבנות רבים הנושאים את שם המשפחה Freundlich, יוצאי אותן אזורים. מקרהו של Otto Freundlich, שנרצח בשנת 1943, הוא הידוע ביותר, אך הוא משתלב בתוך ריבוי גורלות אלמוניים. ההצלבה בין הזיכרון המשפחתי המסור — סיפורי קרובים שנספו, שמות כפרים שהוזכרו, בריחות ושרידות — ובין הארכיון ההיסטורי (פנקסי גירושים, רשימות טרנספורטים, תיקי מעצר) מאפשרת כיום לשחזר, רסיס אחר רסיס, את גורלן של אותן לינייות [Yad Vashem, מאגר שמות הקורבנות המרכזי].

נקודת ההשקה בין זיכרון להיסטוריה היא לב ליבו של העבודה הגנאלוגית בת־זמננו. היכן שהמסורת הבעל־פה שומרת שם, פרטי שם, עיר — הארכיון בא לאשש, לדייק, ולעתים לתקן את הזיכרון. עבור משפחות Freundlich, כמו עבור כה רבות מן הלינייות האשכנזיות, שחזור יוחסין נתקל בהשמדת הארכיונים הקהילתיים, אך נשען על פנקסי האזרחות של האימפריה האוסטרו־הונגרית ושל פרוסיה, על רשימות ההגירה ועל מאגרי הנצולים והקורבנות.

פרק 6: שרידות והתפזרות עכשווית

למחרת השואה, שרד השם Freundlich בזכות הניצולים והענפים שנשתקעו בתפוצות עוד לפני המלחמה. בארצות הברית, שבה נטעה ההגירה שלפני 1914 ולאחר מכן הפליטים משנות ה-1930 את השם בקרקע אמריקאית, השתלבו הFreundlich בקהילות היהודיות העירוניות הגדולות, תוך שמירה על האיות הגרמני המקורי [Ancestry, ערך Freundlich]. בישראל שרד השם בקרב צאצאי העולים שהגיעו ממרכז אירופה ומזרחה, ולעיתים הותאם ולעיתים נשמר כצורתו.

הפיזור העולמי הנוכחי של השם, כפי שמתעדות אותו מאגרי הנתונים האונומסטיים, נושא עדיין את חותמה של ההיסטוריה הזו: הצפיפות הגדולה ביותר מצויה במדינות הקליטה של יהדות האשכנז בתפוצות, וכן באזורי המוצא במרכז אירופה — שם לא נותרו אלא נושאי שם בודדים, אחר חורבנות המאה העשרים [Forebears, ערך Freundlich]. השם ממשיך להופיע בתחומי האמנות, המדע והאינטלקט, ומאריך את מורשתן של הדמויות הגדולות מראשית אותה מאה.

כיום נושא שם המשפחה Freundlich בתוכו, במשמעותו האטימולוגית בלבד — "ידידותי, חביב" — משא סמלי יוצא דופן לנוכח גורלם הטראגי של נושאיו. הניגוד בין עדינות השם לבין קשיות הגורל הקולקטיבי מקנה לשושלת אונומסטית זו ממד הקרוב להיות מסמל את הנחלה היהודית באירופה: הכיסופים לאחווה ולחיי שיתוף מצד אחד, וצרבת הרדיפה מצד אחר.

סיכום

הספר הגדול המוקדש לשושלת Freundlich אינו ההיסטוריה של משפחה אחת בלבד, אלא זו של שם ושל ריבוי הגורלות שהוא מאגד בתוכו. השם המשפחתי ה"אורנמנטלי" הזה, שמשמעותו "ידידותי", נולד מתוך הכפייה המינהלית שהוטלה על יהודי מרכז אירופה בפנות המאות ה-18 וה-19, ושרש עמוק בארצות האשכנזיות של גליציה, שלזיה, בוהמיה, פולין והונגריה. הוא נשא דמויות מזהירות — הצייר Otto Freundlich, חלוץ האבסטרקציה וקדוש השואה; הכימאי Herbert Freundlich, אבי כימיית הקולואידים; האסטרונום Erwin Finlay-Freundlich, חברו לדרך של Einstein — עדים לתרומתם המופלאה של היהודים לתרבות ולמדעי אירופה.

ההיסטוריה של שם זה היא גם ההיסטוריה של שבר: גלות הכפויה של האליטות בשנות ה-30, השמדת הקהילות בשנות ה-40, והישרדות מפוזרת בתפוצות האמריקנית והישראלית. בין הזיכרון המועבר לארכיון המאותר, בין האגדה ובין המסמך, עמלו של ההיסטוריון והגנאלוג הוא להשיב לכל נושא השם את חלקו באמת. יהי ספר זה אבן צנועה בבנין הזיכרון הזה, נאמן להבטחה הטמונה בשם עצמו: זו של הידידות ושל האחוה האנושית.