משפחת Donnolo

כדי להבין את Donnolo, יש להבין תחילה את הקרקע שבה נולד. Oria — הורייא במקורות העבריים — הייתה במאה העשירית עיירה מבוצרת קטנה בפוליה, ששולבה אז בשולי האימפריה הביזנטית ששוחזרה בדרום איטליה לאחר הכיבוש מחדש הליאוני. אזור זה, הת'מה של לונגובארדיה, היווה אזור גבול שנחלק בין ביזנטיון, הנסיכויות הלומברדיות ואמירויות מוסלמיות של סיציליה וצפון אפריקה.

הקהילה היהודית של Oria הייתה עתיקה ומפורסמת. היא הוציאה מחיקה, מלבד Donnolo עצמו, את השושלת המלומדת של Ahima'ats, שכרוניקת המשפחה המפורסמת שלה (מגילת אחימעץ, שנחוברה בשנת 1054) מהווה את המקור הנרטיבי העיקרי שלנו על יהדות זו. קהילות דוברות יוונית אלה קראו עברית, התפללו לפי מנהג מיוחד (המנהג המכונה "רומניוטי" או איטלקי), וטיפחו שירה ליטורגית, הלכה ומדעים. כפי שמזכירים המחקרים המוקדשים ליהודי האימפריה הביזנטית, עמים אלה חיו היסטוריה של סירוגין בין סובלנות קיסרית וגלי רדיפה, ובמיוחד תחת הקיסרים שניסו כפיות המרה [Σαββίδης, 2001].

עצם קיומם של חכמים כמו Donnolo מאשר שאיטליה הביזנטית לא הייתה מדבר אינטלקטואלי יהודי. Donnolo הוא אחד הסופרים היהודים הקדומים ביותר שעסקו ברפואה, ואחד החכמים היהודים הנדירים של דרום איטליה בתקופה מוקדמת זו. נדירות זו אינה סימן לבידוד אלא למיקום צמתים: Oria קלטה זרמים שהגיעו מהמזרח היווני, מאפריקה המוסלמית וממערב לטיני, ועיצבה אותם מחדש בסינתזה מקורית — שיצירתו של Donnolo היא האנדרטה המושלמת ביותר שלה.

הביוגרפיה של Donnolo מוכרת לנו מתוך מסמך יוצא דופן לתקופתו: רשימה אוטוביוגרפית שהוא עצמו שילב בפתח יצירת חייו הגדולה. הפרטים הידועים על חייו מקורם בהערה אוטוביוגרפית המצויה בהקדמת חיבורו. נדירות תיעודית זו הופכת אותו לאחד הראשונים שבין יהודי ימי הביניים במערב שהותירו לנו נרטיב עצמי.

האירוע המכונן בחייו היה טראומה קולקטיבית. כשהיה בן שתים עשרה (ב-4 ביולי 925), נלקח בשבי על ידי הערבים בהנהגת האמיר הפאטימי Abu Ahmad Ja'far ibn 'Ubaid, אך נפדה על ידי הוריו ב-Otrante, בעוד ששאר בני משפחתו הובלו ל-Palerme ולצפון אפריקה. פשיטה זו על Oria — אחד מאפיזודות החוזרות של מלחמת השוד שהרסה את חופי הביזנטים — פיזרה את קרוביו וחרתה בו צלקת עמוקה. פדיון השבויים (pidyon shevuyim), חובה יסודית של הסולידריות היהודית, השיב לו את חירותו; אך גלות קרוביו אל עולם האסלאם ממחישה עד כמה חיו קהילות אלה תחת איום מתמיד.

מתוך ניסיון קשה זה שאב הצעיר Shabbetaï את ייעודו. הוא פנה אל הרפואה ואל האסטרולוגיה כדי להתפרנס. מאז הקדיש את חייו לרכישת ידע קוסמופוליטי, למד אצל מורים מסורות שונות ואסף בסבלנות את הידע הרפואי והאסטרונומי הנגיש בכור ההיתוך שהייתה דרום איטליה. חייו הארוכים — כמעט שבעה עשורים — הגיעו לסיומם בסביבות שנת 982, והותירו יצירה שהשפעתה חרגה הרחק מעבר לגבולות עירו.

התרומה המוחשית ביותר והמתועדת ביסודיות של Donnolo נוגעת להיסטוריה של הרפואה. חיבורו, המוכר בשם ספר היקר, תופס מקום פותח. Donnolo נשען על מקורות יוונו-לטיניים כדי לכתוב את מה שידוע כיום בשם "ספר היקר" או "ספר המרקחות", הכולל אנטידוטריום — כלומר תיאור של למעלה ממאה תרופות ודרכי הכנתן מצמחי מרפא.

מקוריותו של המפעל נעוצה בלשונו ובמקורותיו. המדע הרפואי של Donnolo נשען על מקורות יוונו-לטיניים; שם צמח ערבי יחיד בלבד מופיע בו. עיגון מערבי זה מבחין אותו בבירור מגדולי הרופאים היהודים בני דורו בעולם האסלאם, שינקו מן התרגומים הערביים של Galien ושל Hippocrate. Donnolo, לעומתם, עבד מתוך החומר היווני והלטיני שהיה נגיש באיטליה הביזנטית.

כתב היד ששמר על טקסט זה הוא כשלעצמו אובייקט יקר ערך בעיני ההיסטוריונים. שרידי יצירתו הרפואית, ספר היקר, פורסמו בידי Moritz Steinschneider במאה התשע-עשרה. הנוסח המצוי כאסמכתא, השמור בספריית Médicis-Laurentienne שבFlorence, כולל בדיוק אנטידוטריום זה — אוסף הנחיות מעשיות להכנת שורשי מרפא. יצוין עם זאת כי הביקורת המודרנית נקטה זהירות בשאלת הייחוס: אבהותו של Donnolo על שני כתבים אחרים (ה-Pratica וה-Baraita de-mazzalot) אינה ודאית כלל, ועל אחת כמה וכמה זו המיוחסת לאנטידוטריום הנזכר בספר המרקחות — אזכור עצמו המפוקפק ופרי של שיבוצים מאוחרים. פרק זה מבוסס אפוא על ההיסטוריה המוצקה בכל הנוגע לגרעין החיבור, תוך הנחת בצד שאלת היצירות השוליות.

אם ספר היקר הופך את Donnolo לחלוץ ברפואה העברית, הרי שספר חכמוני הוא הopus magnum האמיתי שלו, היצירה שבה נפרשת כל עומק מחשבתו. מדובר בפירוש לספר יצירה, אחד מן הטקסטים המייסדים של הספקולציה הקוסמולוגית והמיסטית היהודית.

מבנה הספר מעיד על ארכיטקטורה לימודית מחושבת. ספר חכמוני מורכב משלושה חלקים עיקריים: ראשית, סקיצה אוטוביוגרפית מלאה המלווה בשיר מחורז ובלוח אפמרידות — אחד הראשונים שנעשו בעברית, ה"מצלם" את השמיים כפי שנראו מקו-רוחב של דרום איטליה (ככל הנראה אזור Rossano Calabro); החלק השני הוא פירוש לבראשית א, כו ("נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ"); ואילו החלק השלישי והאחרון מפרש את ספר יצירה.

המחבר תיארך במדויק את תצפיותיו האסטרונומיות. המסורת הלימודית מוסרת ש-Donnolo מפרט בו את מיקום הכוכבים בחודש אלול תש"ו (946). דיוק זה הופך את חכמוני למסמך נדיר בתולדות האסטרונומיה היהודית בימי הביניים. החוט המנחה של הספר הוא תורת ההקבלה בין המיקרוקוסמוס — האדם — לבין המקרוקוסמוס — היקום, נושא מרכזי שהמחקר הציף באמצעות חקר הדם כחוליה המקשרת בין שני הסדרים הללו בפירושו של Donnolo [Lacerenza, via Cairn]. בפרשו את פסוק בריאת האדם "בצלם אלוהים", ראה בו Donnolo את המפתח לאנתרופולוגיה קוסמית שבה גוף האדם משקף את סדר הספירות.

ספר חכמוני נערך ונחקר מאז ומתמיד על-ידי המלגה המודרנית, ובמיוחד בעבודות שפורסמו בפלורנצה תחת הכותרת Il commento di Sabbatai Donnolo sul Libro della creazione, ולאחר מכן, בשנים האחרונות, במהדורה הביקורתית האיטלקית המוערת שהכין Piergabriele Mancuso [Segol, 2012].

שם המשפחה עצמו הוא מפתח לפרשנות. השם Donnolo הוא ממוצא יווני, אך הוא נפוץ בקרב היהודים בצורתו הערבית "דונש". פרט אונומסטי זה מסכם את מצבו של נושאו: יהודי דובר יוונית ששמו מהדהד את העולם הערבי, החי בארץ ביזנטית וכותב בעברית. מעט דמויות ממחישות כה היטב את אופייה המהותי הרב-ממדי של התרבות היהודית בימי הביניים, אותה "סימביוזה" בין עולמות שהמחקר ניתח בנוגע לתחום האסלאמי ואשר איטליה הביזנטית מציעה לה מקבילה [Wasserstrom, 1995].

מבחינה לשונית, תרומתו של Donnolo לעברית הייתה ניכרת. המסורת הפילולוגית מציינת כי מספר רב של מילים עבריות מופיעות אצלו לראשונה. נאלץ לומר בעברית מציאויות רפואיות, אסטרונומיות וקוסמולוגיות שהלשון הקדושה מעולם לא נדרשה לבטא, הוא טבע אוצר מילים טכני חדש — מלאכת בורא שפה לא פחות ממלאכת חכם.

מחשבתו, לבסוף, נובעת מעימות מודע בין המורשות. הוא ספג השפעות מן האסטרולוגיה היוונית-ביזנטית ומן המסורת הערבית-בבלית, ושאף להשלימן עם המסורת הקוסמולוגית של התלמוד. מפעל הסינתזה הזה מקרב אותו לזרמים הניאו-אפלטוניים תוך שהוא מותירו בתוקף בתחום האורתודוקסיה הרבנית. ההמשכיות הקבלית הכירה לו אף מעמד: Gershom Scholem, במחקרו על ראשית הקבלה, מנה את Donnolo בין הפרשנים הראשונים של ספר יצירה, שפרשנותו נבדלת מזו של Saadia Gaon [Segol, 2012]. פרק זה שייך לתחום ההצטלבות, שכן כאן המסורת המועברת — דמותו של החכם המפייס — מאוששת ומדוייקת על ידי הניתוח הפילולוגי וההיסטורי.

הזיכרון של Donnolo עבר גלגולים שונים. במשך זמן רב לא נדון אלא בהערת שוליים בתולדות הרפואה, עד שהמחקר היהודי של המאה ה-19 גילה אותו מחדש — בעיקר בזכות Moritz Steinschneider, שערך את חיבורו הרפואי והחזיר אותו אל תוך תולדות המדע היהודי. המאה ה-20, עם עבודותיו של Andrew Sharf על עולמו של Donnolo, ולאחר מכן המחקרים האיטלקיים של Giancarlo Lacerenza ושל Piergabriele Mancuso, השיבה לדמות זו את מלוא מורכבותה.

עיר מולדתו עשתה ממנו סמל זהות. אירועי התרבות העכשוויים של Oria חוגגים את דמותו באופן קבוע, כפי שמעידים תיאוריה של החיים היהודיים האיטלקיים על הוקרות שהוענקו לחכם במהלך ימי עיון שהוקדשו למהדורה הביקורתית החדשה של Sefer Hakhmoni. העברת מורשתו שייכת אפוא לא פחות להיסטוריה המלומדת מאשר לזיכרון החי של מקום.

בשדה הגנאלוגי, ראוי להיות כנים: המקורות אינם מאפשרים לעקוב אחר צאצאים הנושאים את השם "Donnolo" לאורך הדורות. השם משתייך יותר לאותה ערפילית אונומסטית ים-תיכונית — בני משפחות Dunash, Dana, Donati — שענפיה, מהעולם הביזנטי אל הדיאספורות הספרדיות והאיטלקיות של הרנסנס ואחר כך של האימפריה העות'מאנית, עדיין נתונים לחקירות פתוחות [Bonfil, 1994]. הזיכרון של השם Donnolo הוא אפוא בראש ובראשונה זיכרון של יצירה ושל אדם-צומת, יותר מאשר של שושלת ביולוגית רצופה — הבחנה שהספר הגדול הזה מציג כעיקרון של יושר היסטורי.

בסיומו של מסע זה, דמותו של Shabbetaï Donnolo מצטיירת בבהירות מרשימה עבור איש מן המאה העשירית. ילד שנלקח לכופר בעקבות פשיטה, הפך את האסון לייעוד; חכם מעיר קטנה ב-Pouilles, הפך לראשון שבמחברי הרפואה בעברית שכתביו נשתמרו, ולאחד ממפרשיו הקדומים ביותר של Sefer Yetsirah. יצירתו — Sefer ha-Yaqar ברפואה, Sefer Hakhmoni בקוסמולוגיה — מעידה על אינטליגנציה שהייתה מסוגלת לשזור יחד את החוטים היווניים, הערביים, הלטיניים והתלמודיים לרקמה מקורית.

שמו של Donnolo אינו, אפוא, שמה של שושלת במובנה המדויק, אלא שמם של רגע ומקום: הרגע שבו היהדות הביזנטית של דרום איטליה, על סף שלוש תרבויות, הפיקה חכם שלם בתכלית. ירושתו נשענת פחות על צאצאים מאשר על יחס רוחני — זה של יוצרי לשון, של רופאים-פילוסופים ושל מפרשי הקוסמוס. בכך, "הספר הגדול" של Donnolo הוא ספרה של מורשת מחשבה, המועברת ממכתב-יד למכתב-יד עד למהדורות הביקורתיות של ימינו, וחיה עדיין בזיכרונה של עיר Oria.