Della Rocca

הכינוי Della Rocca שייך למאגר הרחב של שמות יהודיים באיטליה, שהיסטוריתו שוזרת — כמו לרוב בחצי האי — את זיכרון הקהילות, את הטופוגרפיה המקומית ואת מקרי ההגירה הים-תיכונית. נוכחותו במאגר העיוני של האונומסטיקה היהודית-איטלקית מאושרת: השם מופיע בספרו של Samuele Schaerf, I cognomi degli ebrei d'Italia, con un'appendice su le famiglie nobili ebree d'Italia, חיבור בן 89 עמודים שיצא לאור בפירנצה בשנת 1925. רישום זה בקטלוג מלומד הוא שמעגן את הלגיטימיות של רשימה היסטורית המוקדשת ללינייה.

ואולם להבין את השם Della Rocca כראוי, יש להציב מלכתחילה את הסייגים המתודולוגיים המוטלים על היסטוריון המשפחות היהודיות באיטליה. הסייג הראשון נוגע לטבעה של האונומסטיקה היהודית-איטלקית עצמה. ההבחנה בין שמות משפחה יהודיים לשמות משפחה נוצריים היא, בלשון המעטה, בעייתית: רק מעטים מהכינויים ניתן לראות ממש כייחודיים לבני הקהילות היהודיות באיטליה — כגון Coen (sacerdote), Levi, Toaff או Gabbai. Della Rocca אינו שייך לקטגוריה המצומצמת הזו של שמות יהודיים באופן ייחודי: זהו כינוי איטלקי שגרתי, המשותף למשפחות נוצריות אין-ספור בחצי האי, שחלק מהמשפחות היהודיות נשאו או אימצו אותו. לכן, נוכחות שם ברשימת Schaerf אינה מעידה כלל שכל נושאיו היו יהודים, אלא שבזמן המחקר היו משפחות יהודיות שנשאו אותו.

הסייג השני עוסק במבנה עיצוב השמות היהודי-איטלקי עצמו. שורשים גיאוגרפיים, פטרונימיים וכוהניים נמנים עם השורשים המרובים של שמות המשפחה היהודיים-איטלקיים, המשקפים את התערובת האשכנזית, הספרדית והאיטלקית של הקהילה. Della Rocca שייך בבירור לראשונה שבקטגוריות הללו — השורש הגיאוגרפי, או הטופונימי. החיבור שלפנינו שואף אפוא לשחזר, בזהירות הראויה לאי-הוודאות התיעודית, את הרקע של שם שפשטותו הנראית לעין מסתירה מורכבות היסטורית.

אבן היסוד לכל חקר רציני של Della Rocca נותרת יצירתו של Samuele Schaerf. בשנת 1925 פרסם היהודי Samuele Schaerf בפירנצה ספר קטן בשם « I cognomi degli ebrei d'Italia », בצירוף נספח. הטקסט יצא לאור בהוצאת Casa Editrice « Israel » בפירנצה בשנת 1925 (5685 לפי הלוח העברי). החיבור, צנוע בהיקפו אך שאפתני במטרתו, מרכז את שמות המשפחה שנשאו בהם משפחות יהודיות בחצי האי, ומצורף אליו, בנספחו, מידע על המשפחות היהודיות האצילות באיטליה.

ראוי להזכיר את הקשר הפרסום, שכן יש לו משקל על משמעות הרשימה עצמה. האמונה שקיים מורשת אנתרופונימית ייחודית ליהודים בלבד הִשׁרתה את חוק יולי 1939, שחשף את יהודי איטליה לסטיגמה מבישה ויצר מעין גטו אונומסטי. מלאי Schaerf, שנוצר ברוח תלמודית וקהילתית, הוסב אפוא באופן טרגי ארבע עשרה שנה מאוחר יותר על ידי החקיקה הפשיסטית, שטענה למצוא בו כלי לזיהוי גזעי. אמביוולנטיות זו — לקסיקון של מלגה מצד אחד, וכלי לרדיפה פוטנציאלית מצד שני — היא חלק בלתי נפרד מתולדות השם.

Della Rocca מופיע גם במפקדים המודרניים של שמות המשפחה היהודיים האיטלקיים, המאריכים את מפעלו של Schaerf. השם נמנה עם שמות המשפחה הפותחים ב-« D » בקובצי האונומסטיקה היהודית האיטלקית, בשכנות לצורות קרובות כגון Dalla Torre, Della Riccia, Dell'Ariccia, Della Rocca, Della Seta, Della Torre, Della Volta. סדרה זו מאלפת: היא חושפת דפוס יצירה נפוץ מאוד בקרב יהודי איטליה — שמות הבנויים עם המילית « Della/Dalla » ואחריה מרכיב גאוגרפי: torre (מגדל), seta, volta, rocca. Della Rocca משתלב באופן מלא בפרדיגמה מורפולוגית זו, הממחישה את מוצאו הסביר הרבה יותר מכל אגדת משפחה מבודדת.

יש לציין עוד, באותו קורפוס, את הדו-קיום של הצורות Rimini, Rocca, Roccas, המרמז על משפחה אונומסטית רחבה יותר שבה השורש Rocca מִתְגַּוֵּן בהתאם לאזורים ולמסלולי ההגירה: הצורה הפשוטה (Rocca), הצורה עם המילית (Della Rocca), הצורה בסיומת ספרדית (Roccas). קביעת קירבה צורנית זו מהווה אחד הישגיה האיתנים ביותר של התיעוד הקיים.

המילה האיטלקית rocca מציינת מבצר, מצודה, זיז סלעי מבוצר — מרכיב חוזר בנוף ימי-הביניימי של חצי האי. עשרות יישובים איטלקיים נושאים שם זה או נגזרת שלו: Rocca di Papa, Roccasecca, La Rocca, ורבים אחרים. שם המשפחה Della Rocca פירושו אפוא, מילולית, "מן המבצר" או "יליד La Rocca", ושייך ללא עוררין לקטגוריית שמות המוצא הגיאוגרפי. פרשנות זו מתיישבת עם הידוע לנו על המנגנון הכללי של היווצרות השמות היהודיים באיטליה, שכן, כפי שצוין, השמות הגיאוגרפיים נמנים עם השורשים הראשיים של שמות המשפחה היהודיים האיטלקיים.

דפוס כינוי גיאוגרפי זה היה, באיטליה, מאפיין דומיננטי של האונומסטיקה היהודית. משפחה שנאלצה לעזוב מקום — בשל גירוש, הגירה כלכלית או ריכוז בגטו — נשאה לעיתים קרובות את שם מקום מוצאה, שהפך לשם אב בעיני שכניה במושבה החדש. כך נולדו הRecanati, הRieti, הRimini, הRavenna, הReggio — שמות ערים שנעשו שמות משפחות, המצויים אגב בשכנות הישירה של Della Rocca ברשימות האונומסטיות: Recanati, Reggio, Rieti, Rietti, Rignano, Rimini. Della Rocca נשמע לאותו היגיון, אלא שהאסמכתא שלו אינה עיר גדולה אלא סוג של אתר — המבצר — דבר שהופך את זיהוי יישוב-אם יחיד לבלתי אפשרי.

כאן על ההיסטוריון לעצור ולהודות בגבולות מדעו. אף מקור סמכותי שנתייעץ בו אינו מאפשר לקשור בוודאות את משפחת Della Rocca היהודית ל-rocca ספציפית בשטח האיטלקי. השם נפוץ מדי ומשמעותו כללית מדי כדי להתיר איתור מוצק. ההשערה הטופונימית איתנה בעקרונה; היא נותרת ספקולטיבית ביישומה למקום מסוים. כל גנאלוגיה שתטען להוריד את כל בני Della Rocca היהודים ממצודה אחת ויחידה תשתייך לשחזור רטרואקטיבי ולא לארכיון.

הבחינה ההשוואתית של הווריאנטות מאירה את הממד הדיאספורי של שם המשפחה. הדו-קיום המתועד של הצורות Rocca ,Roccas לצד Della Rocca מזמין לחשוב על פיזור השורש בין ענפיו השונים של היהדות הים-תיכונית. הסיומת -s של Roccas מעלה על הדעת את המנהגים האונומסטיים האיבריים והספרדיים, ואילו המילית Della היא איטלקית מובהקת והצורה הסתמית Rocca — הניטרלית ביותר.

ואכן, האונומסטיקה היהודית באיטליה היא בדיוק המקום שבו נפגשות מסורות. שמות המשפחה היהודיים-איטלקיים מייצגים את התמזגות המרכיבים האשכנזי, הספרדי והאיטלקי של הקהילה. ריבוי גאוגרפי זה נתמך בפיזורם של יהודי התרבות האיטלקית עצמם: יהודים איטלקיים חיו לא רק בחצי האי, אלא גם באיים האיוניים ובאיי הדודקנס, בסלוניקה שביוון, בקורפו וברודוס, וכן בטורקיה ובישראל. שם משפחה כגון Della Rocca / Roccas יכול היה, בהקשר זה, לנדוד מחוף לחוף, להתלטן או להתספרד בהתאם לקהילות הקולטות.

הרפרטוארים הספרדיים המודרניים מעידים על תנועת מחזור זו. שם המשפחה Della Rocca מצוין כך בין שמות המשפחה המתועדים בפנקסים קהילתיים עתיקים: חיבורי עיון מסוימים על שמות ספרדיים — המכסים את הנוצרים החדשים, הקונברסוס והיהודים הנסתרים (המארנים), כמו גם איטלקים וברברים, ואת תולדותיהם בספרד, בפורטוגל ובאיטליה, עם למעלה מ-16,000 שמות משפחה — רושמים אותו ומקשרים אותו לקבורות מוכחות. פנקס אחד מספק את תאריכי הקבורה ב-« Bethahaim Velho », בית הקברות הישן, כאשר התאריכים מצוינים לפי הלוח העברי. כאן, המסורת (השם המועבר מדור לדור) והארכיון (הפנקס ההלוויתי) משיבים זה לזה: זו ממש נקודת ההצטלבות שפרק זה שואף להצביע עליה, מבלי לטעון כי כל הענפים מהווים שושלת גנאלוגית אחת ורציפה.

היסטוריית הנושאים היהודים של שם Della Rocca משתלבת במארג הרחב יותר של החיים היהודיים באיטליה, העשוי המשכיות בנות אלפי שנים ושברים אלימים. הקהילות היהודיות באיטליה נמנות עם העתיקות ביותר במערב אירופה, קדמו אף לתפוצה ימי-הביניימית, ועולם השמות שלהן השתקע לאורך נוכחות ממושכת זו. הרשומה הבסיסית עצמה מזכירה כי מדובר ב"משפחה יהודית מאיטליה", הקושרת את השם אל יסוד חצי-האי זה [רשומה משפחתית; Schaerf, I cognomi degli ebrei d'Italia].

כרוב המשפחות היהודיות האיטלקיות, סביר להניח כי Della Rocca חוו את ניסיון הגטו, שהונהג ברוב המדינות האיטלקיות בין המאה ה-16 למאה ה-18, ולאחר מכן את שחרורם ההדרגתי במאה ה-19, בעקבות הרפורמות הנפוליאוניות ואיחוד איטליה. בתקופת השחרור זו התייצבה לבסוף קביעת שמות המשפחה באופן סופי, והפכה כינויים שעד אז יכלו עוד להשתנות מדור לדור לשמות תורשתיים.

נוכחות השם בנספח של Schaerf המוקדש למשפחות יהודיות אצילות באיטליה אינה מוכחת על-ידי המקורות שנסקרו ואין לקבוע זאת בקלות ראש; מה שניתן לקבוע הוא שספרו של Schaerf אכן כלל נספח זה בנושא משפחות יהודיות אצילות באיטליה, וכי ראוי לעיין ישירות בטקסט המקורי כדי לאמת כל טענה מסוג זה. הזהירות מתחייבת ביתר שאת משום שהגבול בין משפחות יהודיות ונוצריות הנושאות את השם היה מעורפל — נזכור כי Della Rocca אינו שם יהודי ייחודי.

במאה ה-20 חלק השם בגורלו הטרגי של היהדות האיטלקית תחת הפשיזם. ניצול עולם השמות על-ידי חוק יולי 1939, שיצר מעין גטו אונומסטי, הטיל על כל הנושאים היהודים של שם משפחה רשום את האיום של זיהוי ורדיפה. היסטוריית שמה של Della Rocca אינה ניתנת להפרדה מהקשר זה שבו הפכה האונומסטיקה, תחת הדיקטטורה, לעניין של הישרדות.

העניין העכשווי בשמות המשפחה היהודיים-איטלקיים הוליד ספרות גנאלוגית ענפה, שבה המלגאות המחמירה ביותר שוכנת לעיתים בצד השחזורים המעוזים יותר. Della Rocca מופיע בה באופן קבוע, מתועד במאגרי הנתונים ובמדריכים המיועדים לחוקרי שורשים. שמות המשפחה היהודיים-איטלקיים הם אלה שנשאו אנשים ממוצא יהודי בשטחי איטליה, וכן בשאר הטריטוריות שבהן חיו יהודים איטלקים.

מי שמבקש כיום לשחזר לינאג' של Della Rocca, מוטלים עליו כמה עקרונות מתודולוגיים. ראשית, עיון במקורות ראשוניים: פנקסי הקהילות, שטרי מעמד האזרחי של הגטאות הישנות, הכתובות על מצבות בבתי הקברות היהודיים-איטלקיים. שנית, השוואה שיטתית עם קטלוגי ייחוס — Schaerf במקום הראשון — כדי למקם את השם ברשת הווריאנטים שלו. ולבסוף, המודעות החדה לכך שקהילת שם אינה מעידה לעולם על קהילת דם: שתי משפחות Della Rocca משני קצות חצי האי עשויות שלא לחלוק אף אב קדמון משותף, והשם נובע פשוט מאותה rocca גנרית.

חלק אחרון זה הוא מפורשות השערתי, שכן הוא מציע תוכנית מחקר יותר משהוא קובע עובדות מבוססות. אך הוא מתווה את הדרך שבה הזיכרון המשפחתי — הסיפורים המועברים בבית — עשוי יום אחד לפגוש את הארכיון ולמצוא שם אישור, עידון או תיקון. בתוך המרחב הזה, בין השם שהונחל לבין המסמך שנתגלה מחדש, מתחולל ההיסטוריה האותנטית של כל לינאג'.

השם Della Rocca מתגלה, בסיום חקירה זו, כעד לדוגמה לאונומסטיקה היהודית האיטלקית: שורשיו נטועים בגאוגרפיה של חצי האי על ידי משמעותו — "מצודה" — מאושש בקטלוג העיון של Samuele Schaerf, « I cognomi degli ebrei d'Italia », ומשולב במשפחת וריאנטים — Rocca, Roccas — המגלה את ממדיו הים-תיכוניים והדיאספוריים. סיפורו ממחיש את קווי הכוח הגדולים של היהדות האיטלקית: ותיקות הנוכחות, היווצרות שמות המשפחה הטופונימיים, ההתמזגות האשכנזית, הספרדית והאיטלקית, ולבסוף מבחן הרדיפה המודרנית, כאשר חוק 1939 הפך את האונומסטיקה לכלי גטו.

יושרו של ההיסטוריון מחייב לסיים בדברים על מה שאין לנו ידיעה אודותיו. אף מקור סמכותי אינו מאפשר לקשור את שושלת Della Rocca למצודה ייחודית אחת, ואף לא לכונן ממנה גנאלוגיה רציפה המתחקה אחר אב-קדמון מזוהה. השם הוא, מטבעו, משותף לבין משפחות יהודיות ונוצריות כאחד, ונוכחותו ברשימת Schaerf מעידה בלבד שנשאוהו יהודים מאיטליה, לא שהיה שמור להם בלעדית. הספר הגדול של Della Rocca נותר אפוא, ברובו, ספר פתוח: הזמנה לחקר הפנקסים ומצבות הקברים, שם תוכל הזיכרון המסורת לשוחח סוף סוף עם הארכיון.