Catan

שם המשפחה Catan — המופיע גם בכתיבים Katan, Qatan, Cattan או Kattan — שייך לרשת הרחבה של שמות משפחה יהודיים שנולדו בצומת בין העולמות העברי, הערבי והים-תיכוני. הערך המקיף המוקדש לו במילון האונומסטי של Dafina ליהודי מרוקו מציע שתי אטימולוגיות מתחרות: מצד אחד, העברית qaṭan (קטן), ומצד שני, הערבית qaṭṭān, « סוחר כותנה » [Dafina, « Les noms des Juifs du Maroc »]. הדואליות הזו אינה סקרנות שולית: היא מסכמת כשלעצמה את מצבם של יהודי המזרח והמגרב, שמות משפחתם היו בה-בעת עבריים בזיכרונם הדתי וערביים בשפת היומיום והמסחר.

האונומסטיקה היהודית הספרדית והמזרחית התגבשה לפי היגיונות מבוססים היטב במחקר: כינויים גופניים או מוסריים, שמות מקצועות, שמות מקומות, שמות אב הנגזרים מאב קדמון אפוניים [Encyclopaedia Judaica, art. « Names (Personal) »]. Catan משתייך לשתי הקטגוריות הראשונות, ועמימות זו בדיוק היא שהספר הנוכחי מבקש לחקור. בעוד המסורת המשפחתית שומעת לרוב « הקטן », « הענו », או הצעיר שבאחים, הארכיון הכלכלי של הלבנט ושל מצרים מרמז דווקא על עקבות של מסחר — זה של הכותנה, סיב המלכות של המסחר הים-תיכוני.

ספר זה אינו שואף לשחזר גנאולוגיה רציפה — מפעל שהמקורות החסרים של קהילות יהודיות מסביב לים התיכון הופכים לאשליה. הוא מציע תחת זאת היסטוריה של השם: שורשיו הלשוניים, אזורי פיזורו, הקהילות שנשאוהו, והזיכרון שהוא ממשיך להעביר. הקורא ימצא בו, מופרדים בקפידה, את המבוסס בתיעוד ואת השייך למסורת.

כל עיון בשם המשפחה Catan מתחיל בשאלה לשונית. בעברית, התואר qaṭan (קָטָן) משמעו "קטן", "צעיר", "פחות"; הוא משמש מאז התנ"ך לציון הצעיר שבאחים, הבן הקטן, ובהרחבה — הענו [Encyclopaedia Judaica, art. « Names (Personal) »]. שמות משפחה יהודיים רבים נגזרו מתארים כאלה — פיזיים או מוסריים — שיוחסו לאב קדמון ונקבעו לאחר מכן כשם תורשתי; השורש ק-ט-נ משותף לעברית ולארמית, והמילה קטן נשארה שגורה בעברית בכל הדורות [Encyclopaedia Judaica, art. « Names (Personal) »].

הפיסה השנייה היא ערבית. המילה quṭn (قطن) פירושה כותנה, ו־qaṭṭān (قطّان) הוא הסוחר בכותנה או העוסק בה — גזירה קלסית של שמות מקצוע בערבית, שבה הכפלת האות האמצעית (משקל faʿʿāl) מציינת את האומן או הנוהג לסחור בחומר מסוים [Dafina, « Les noms des Juifs du Maroc »]. גזירה זו מקשרת את Catan למשפחה שלמה של שמות — Cattan, Cattaui, Kattan — המתועדת רבות בקרב יהודי מצרים, סוריה, עיראק והמגרב, אזורים שבהם היה מסחר הטקסטיל מומחיות יהודית עתיקה.

יש להיזהר כאן מהכרעה גורפת. שתי האטימולוגיות קרובות פונטית ויכלו להתכנס זו לזו: qaṭṭān (סוחר כותנה) ו־qaṭan (הקטן) יכלו להיכתב בדרך דומה הן ברשומות ערביות הן בעבריות, והמסורת בעל-פה פירשה פעמים רבות את האחד באמצעות השני. לפי חוקרי שמות של יהדות צפון אפריקה, חפיפה זו אופיינית לשמות המגרב, שבהם שורש ערבי של מקצוע נקרא לעתים קרובות מחדש דרך פרשנות עברית מעוררת השראה [Dafina, « Les noms des Juifs du Maroc »]. השם Catan הוא אפוא, במובן הדווקני, פלימפססט: שכבת הערבית של המסחר נשקפת מבעד לשכבה העברית של הזיכרון, וכן להפך.

אם נאמץ את השערת qaṭṭān, השם Catan מציב את נושאיו בלב אחד מפרקי ההיסטוריה הכלכלית המרכזיים: סחר הכותנה בים התיכון המזרחי. כבר בימי הביניים היו הקהילות היהודיות בארצות הקדם ובמצרים שותפות קרובות לסחר בטקסטיל ולמלאכתו. מסמכי הגניזה המפורסמים של קהיר — אוצר הארכיונים שנתגלה בבית הכנסת בן עזרא שבפוסטאט — מעידים על עוצמת פעילותם של הסוחרים היהודים בסחר הבדים, הפשתן והכותנה בין מצרים, המגרב, הודו ואירופה הים-תיכונית [S. D. Goitein, A Mediterranean Society].

בהקשר זה, שם מקצוע הנגזר מן הכותנה אינו פרט שולי כלל ועיקר: הוא מסמן התמחות תורשתית שהועברה כנחלה ממש. שמות הקרובים לו — ובראשם Cattaui (Qaṭṭāwī), משפחה מהוללת של בנקאים ונכבדים יהודים בקהיר ובאלכסנדריה במאות התשע-עשרה והעשרים — מעידים על העושר שיכול היה ענף זה להניב [Encyclopaedia Judaica, ערך « Cattaui »]. משפחת Cattaui, שזכתה לתואר פאשה, מילאה תפקיד מרכזי בחיים הכלכליים, הפיננסיים והקהילתיים של מצרים המודרנית, ונתנה לקהילה כמה ממנהיגיה הבולטים [Encyclopaedia Judaica, ערך « Cattaui »].

אין לקשור, בלא ראיה מסמכית, כל נושא של שם Catan לשושלת הנכבדה הזו במפורש; אך הקרבה הלשונית מאירה את הרקע החברתי שממנו צמח השם. הוא מעיד על עולם שבו הזהות היהודית ועיסוק המסחר נשזרו זה בזה עד כדי כך שהועברו יחד בשם עצמו. הכותנה הייתה לקהילות אלו כאחת: חומר גלם, רשת של קשרי מסחר, וסימן של שייכות — חוט מקשר, במובן המילולי ביותר של המילה.

השם Catan נפוץ על פני שטח רחב, העולה בקנה אחד עם גבולות הדיאספורה הספרדית והמזרחית. במרוקו, רושמת אותו מאגר Dafina בין שמות המשפחה של הקהילות היהודיות, שם הוא מצוי לצד שמות אחרים ממוצא ערבי המציינים מקצועות או תכונות [Dafina, « Les noms des Juifs du Maroc »]. יהודי מרוקו, יורשיהם של ישוב ילידי עתיק מאוד (הToshavim) ושל גולי ספרד מ-1492 (הMegorashim), שמרו על מאגר אונומסטי המשלב עברית, ערבית, ברברית וספרדית [Encyclopaedia Judaica, art. « Morocco »].

לכיוון המזרח, צורות הכתיב Katan, Cattan ו-Kattan שכיחות במצרים, בסוריה — ובמיוחד בחלב ובדמשק —, בלבנון ובעיראק, בקרב קהילות שהערבית הייתה שפת הדיבור שלהן ושבהן היו שמות מקצועות הקשורים לאריגים נפוצים [Encyclopaedia Judaica, art. « Names (Personal) »]. פיזור זה אינו מחייב מקור אחד: שם זהה יכול היה להיוולד באופן עצמאי במקומות שונים, בכל מקום שבו השורש q-ṭ-n היה פורה, פעם במובן של "קטן" ופעם במובן של "כותנה" או "גידול כותנה".

ניידותן של המשפחות היהודיות בים התיכון — על רקע גירושים, הזדמנויות מסחריות והגירה אל הנמלים הגדולים (Livourne, Salonique, Smyrne, Alexandrie) — ערבבה לאחר מכן מוקדים אלה. לפיכך סביר, אף אם אין הדבר מוכח לגבי כל ענף בנפרד, שנושאי השם Catan בני זמננו צאצאים הם של כמה שורשים נבדלים, שאוחדו על ידי הומונימיה יותר מאשר על ידי מוצא משותף. זוהי זהירות שעל ההיסטוריון לשמור עליה: שיתוף בשם אינו ראיה לשיתוף בדם.

ההיסטוריה של שם Catan נחלקת לתוך ההיסטוריה הרחבה יותר של הדיאספורה הספרדית לאחר 1492. גירוש היהודים מספרד, ואחר כך מפורטוגל בשנת 1497, השליך לצפון אפריקה, לאימפריה העות'מאנית ולאיטליה עשרות אלפי משפחות שנשאו עמן את שמותיהן, מנהגיהן ולשונן [Encyclopaedia Judaica, art. « Expulsion, Spain »]. בארצות הקליטה, שמות אלה התקבעו במגע עם המסורות האונומסטיות המקומיות: שם משפחה עברי היה מסוגל להתערב, שם ערבי להתספרד או להתאיטלן בהתאם לכתיב הנוטריונים והרבנים.

שם Catan ככל הנראה חווה גורל של גמישות שכזה. צורתו הקצרה ויכולת הקריאה הכפולה שלו — עברית וערבית כאחד — הופכות אותו לשם מותאם במיוחד, מסוגל לחצות גבולות לשוניים מבלי להתעוות יתר על המידה. בפנקסי הקהילות (פנקסים), בחוזי הנישואין (כתובות) ובשטרות המסחר, אותה לינאה עצמה עשויה הייתה להירשם פעם כ־Catan, פעם כ־Katan או Cattan, מבלי שהמשפחה ראתה בכך שבר בזהותה.

רציפות זו בתוך השינוי היא אחד ממאפייניה העמוקים ביותר של האונומסטיקה היהודית: השם הוא ירושה שמעבירים אותה תוך כדי הסתגלות. לדברי חוקרי השם היהודי, פחות הקביעות האורתוגרפית ויותר הנאמנות לאב הקדמון הסמלי היא שמגדירה את הלינאה [Encyclopaedia Judaica, art. « Names (Personal) »]. כך, מאחורי גיוון הכתיבים של Catan, יש לשמוע את ההתמדה של זיכרון — זה של ה"קטן" שגדל על ידי צאצאיו, או של מגדל הכותנה שמלאכתו הפכה לשם.

מעבר לארכיון, השם Catan חי בזיכרונם של הנושאים אותו. במסורת הבעל-פה של משפחות יהודיות ממגרב ומהלבנט, האטימולוגיה "הקטן" זוכה לעדיפות תכופה, משום שהיא מציעה נרטיב מוצא אינטימי: מזכירים אב קדמון גוץ-קומה, בן-צעיר, בכור-אחרון, או חכם שענוותנותו הייתה ידועה — שכן הקַטְנוּת עשויה לקבל, בתרבות הרבנית, את ערכה של מידת הצניעות [מסורת בעל-פה ספרדית]. קריאה זו, המועברת מדור לדור, שייכת לתחום הזיכרון יותר מאשר לתחום ההוכחה התיעודית.

משפחות אחרות, לעומת זאת, שומרות על זיכרון אבות שעסקו במסחר בבדים, ומצדדות באטימולוגיה של קַטָּן, "סוחר כותנה". שני הנרטיבים מתקיימים לעתים קרובות בתוך אותה קרבה משפחתית, ואין זה נדיר שמשפחה תהסס, לאורך הדורות, בין הפרשנות העברית לפרשנות הערבית. אי-הוודאות הזו, רחוק מלהיות פגם, היא סימן חי של זהות רב-ממדית, דתית וסוחרת כאחד, עברית ומזרחית גם יחד.

העברת השם התרחשה גם דרך המנהגים: שמות פרטיים החוזרים מדור לדור, הקדשות בתי-כנסת, כתובות בית-עלמין, זיכרון החגים הגדולים והאבלות. במחוות אלה, השם Catan אינו תווית מינהלית בלבד, אלא נשא של רצף רגשי ורוחני. החיבור הנוכחי אוסף מסורות אלו מבלי לערבבן עם ההיסטוריה המבוססת: הן מהוות את חלק הזיכרון — יקר-הערך ושביר — שהארכיון אינו יכול להחליפו.

המקרה של השם Catan ממחיש באופן מופתי את המפגש — ולעיתים את המתח — שבין הזיכרון המועבר לבין הארכיון המלומד. המסורת המשפחתית נוטה להעדיף את האטימולוגיה העברית, המעלה את קרנו ובעלת אופי דתי; ואילו הניתוח האונומסטי מדגיש את הדרך הערבית, זו של המלאכה, המתועדת טוב יותר בהיסטוריה הכלכלית של הקהילות היהודיות המזרחיות [Dafina, « Les noms des Juifs du Maroc » ; S. D. Goitein, A Mediterranean Society]. אך שתי הקריאות הללו אינן סותרות זו את זו באופן מוחלט — הן מדייקות ומעשירות זו את זו.

הארכיון של הגניזה הקהירית, פנקסי הקהילות של המגרב ורשימות הנכבדים היהודים של מצרים מספקים נקודות עיגון: הם מעידים על קיומה של מעמד סוחרים יהודי שהתמחה בענף הטקסטיל, שבתוכו שם כמו qaṭṭān היה ממש במקומו [S. D. Goitein, A Mediterranean Society ; Encyclopaedia Judaica, art. « Cattaui »]. אך הארכיון אינו מספר דבר על אותו אב קדמון גוץ שהמשפחה זוכרת; הוא אינו יכול לא לאשש ולא להפריך את הנרטיב האישי. בדיוק על גבול זה עומד ההיסטוריון היושר: הוא מציין מה ידוע לו, מה הוא מסיק, ומה הוא מקבל בנאמנות.

ההצטלבות כאן פורייה. שם שהמסורת מאנישה בכך שהיא נותנת לו פנים — אב קדמון, סיפור — הארכיון מעגן בגאוגרפיה ובכלכלה. יחדיו הם מציירים את דיוקנה הסביר של לִינְיָה שנולדה בנקודת המגע שבין האמונה העברית לבין העולם הערבי-ים-תיכוני, הנתונה בין זכרון החלש לבין מלאכת הסוחר. השם Catan נותר אפוא תלוי בין שתי אמיתות — ובדיוק תלייה זו היא שמעניקה לו את עושרו.

בסיום מסע זה, השם Catan מתגלה פחות כחידה הטעונה פתרון ומתגלה יותר כתמצית של ההיסטוריה היהודית הים-תיכונית. שתי אטימולוגיות — העברית qaṭan, « קטן », והערבית qaṭṭān, « סוחר כותנה » — אינן סותרות זו את זו: הן מצטלבות, כשם שמצטלבים בחוויית יהודי המזרח והמגרב הלשון הקדושה ולשון היומיום, הזיכרון הדתי והחיים המסחריים [Dafina, « Les noms des Juifs du Maroc »]. השם מבטא כאחד את ענוותנותו של אב קדמון ואת מסחרה של קהילה, ואיש אינו יכול, לאור המקורות הקיימים, להכריע סופית בין שני מורשות אלה.

מבחינה גיאוגרפית — מפוזר ממרוקו ועד עיראק, נישא בכתיבים מגוונים — שם המשפחה Catan אינו מפנה כנראה לשורש אחד בלבד, אלא לכמה לִינְיוֹת שאוחדו על-ידי הומונימיה ועל-ידי שייכות משותפת לעולם הספרדי והמזרחי. סיפורו הוא סיפורו של שם גמיש, מסוגל לחצות גלויות ולשונות מבלי לאבד את זהותו. ספר גדול זה לא ביקש להמציא יחס-יוחסין רצוף שם שאין בו ממצאים בארכיונים; הוא העדיף לבסס את הניתן לביסוס, להסיק את הנראה לעין, ולמסור באמונה את שמירה הזיכרון המשפחתי. כך נותר שמו של Catan חוט מתוח בין הארכיון ולבין הזיכרון — שם קטן, אולי, אך הנושא עמו עולם שלם.