Breiner

השם Breiner משתייך לאותה קטגוריה של שמות משפחה יהודיים שעקבותיהם, דקים אך ממשיים, חוצים מספר מרחבים תרבותיים של אירופה — מהמרחב דובר הגרמנית והאשכנזי של מרכז אירופה ועד לקהילות שבצפון חצי האי האיטלקי. רשימה זו נסמכת על עדות דוקומנטרית מפתח: השם Breiner מתועד כשם משפחה של יהודי איטליה על ידי Samuele Schaerf ברפרטואר היסודי שלו, I cognomi degli ebrei d'Italia, con un'appendice su le famiglie nobili ebree d'Italia, שיצא לאור בפירנצה בהוצאת « Israel » בשנת 1925.

חיבור זה נותר, מאה שנה לאחר פרסומו, הכלי הבלתי-נמנע עבור המבקש לבסס את קיומו ותפוצתו של שם משפחה בתוך היהדות האיטלקית. רשימת ה-cognomi היהודיים של איטליה הנגזרת מספרו של Samuele Schaerf בהוצאת « Israel » מפירנצה כוללת 1628 cognomi. אין זה מבוטל שהשם Breiner נמצא בקורפוס זה: הדבר מעיד כי בראשית המאה ה-20 זוהו נושאי שם משפחה זה כחלק מהרקמה הקהילתית היהודית של חצי האי.

מטרתו של הספר הגדול הזה היא כפולה. ראשית, לבסס, מתוך המקורות המוסמכים, את מה שניתן להחשיב כמתועד היטב; ושנית, להשיב, מבלי לערבבם עם הארכיון, את ההשערות האטימולוגיות ואת מסלולי ההגירה הסבירים המאירים את היווצרות השם ותפוצתו. הדקדוק מחייב כאן להבחין, בכל שלב, בין מה שיודעים, מה שמסיקים, ומה שהמסורת מוסרת. השם Breiner, הנראה צנוע בכתיבו, מרכז בתוכו למעשה כמה מאות שנים של ניידות יהודית בין האימפריה ובין צפון איטליה.

הבסיס התיעודי של מונוגרפיה זו הוא חיבורו של Samuele Schaerf. כביבליוגרף ואיש מלומד, נטל Schaerf על עצמו בשנות ה-1920 לערוך מלאי שיטתי של שמות המשפחה שנשאו יהודי איטליה — עבודה שנותרה עד היום מקור מוכר ומוסמך. I cognomi degli ebrei d'Italia : con un'appendice su le famiglie nobili ebree d'Italia, מאת Samuele Schaerf, הוא כרך בן 89 עמודים. קיצורו אין בו כדי להטעות: מדובר במדריך צפוף, שזכה לדפוסי אנסטטיים מודרניים — אות לאריכות ימיו ככלי מחקר. החיבור I cognomi degli ebrei in Italia, con un'appendice su le famiglie nobili ebree in Italia, הדפסה אנסטטית של מהדורת Florence משנת 1925, יצא לאור מחדש על ידי Libreria Piani.

שיטתו של Schaerf הייתה לאסוף את שמות האבות הנושאים אותם בפועל בקהילות האיטלקיות, תוך הסתמכות על פנקסי הקהילות, רשימות המסים ותעודות מרשם האזרחי שעמדו לרשותו. הרשימה שנוצאה אינה מילון אטימולוגי, אלא מלאי עדות: היא קובעת כי שם היה קיים בקרב יהודי איטליה, מבלי להסביר בהכרח את מוצאו. בתוך מסגרת זו נמצא מקומו של Breiner, לצד מאות שמות אחרים המשקפים את רבגוניות המוצאות — האיטלקית, הספרדית, הלבנטינית והאשכנזית — של יהדות חצי האי האיטלקי.

הכללתו של Breiner בקורפוס של Schaerf מעגנת אפוא את השם בנוף היהודי האיטלקי של שליש המאה העשרים הראשון. עם זאת, ראוי להדגיש כי נוכחותו של שם משפחה בעל צליל גרמני במדריך זה מפנה, ברוב המקרים, למשפחות שהתיישבו באזורים הצפוניים וצפון-מזרחיים של איטליה — שם פגשו הזרמים האשכנזים ממרכז אירופה את יהדות איטליה. מקור Schaerf קובע כאן עובדה — קיומו של השם — מבלי לסגור את הפרשנות.

הניתוח הלשוני של השם Breiner חייב להיעשות בזהירות, שכן מספר השערות קיימות זו לצד זו מבלי שאחת מהן מתבססת בצורה מוחלטת. השם שייך למשפחה מורפולוגית רחבה, המעוגנת במאגרי האונומסטיקה המוכרים. מילוני שמות המשפחה היהודיים האשכנזיים מקרבים אכן את Breiner לאוסף של גרסאות כתיב שכנות. מאגרי האונומסטיקה משייכים את BREINER לצרור צורות קרובות כגון BRENER, BREUNER, BRINER ו-BRENNER.

שתי גישות אטימולוגיות עיקריות עולות מן החומר. הראשונה, הנשענת על הסיומת -er, מכוונת לשם מקצוע או שם מקום בעל מוצא גרמני: הצורה Brenner מפנה לרעיון של "זה שמבעיר" — מזקק, שורף סיד או עצים — ו-Breiner עשוי להוות גרסה דיאלקטלית או אורתוגרפית שלו. הגישה השנייה, שהיא ככל הנראה הסבירה ביותר לגבי שם יהודי אשכנזי, היא מטרונימית: Breiner ייגזר משם הפרטי הנשי ביידיש Breine (או Breindel), שם אישה נפוץ במרחב האשכנזי, בתוספת הסיומת השייכותית -er שמשמעה "זה של Breine", כלומר בנה של אישה ששמה Breine או בעלה. יצירת מטרונימים זו היא אחד המנגנונים הפוריים ביותר בבניית שמות המשפחה היהודיים במרכז אירופה ובמזרחה.

השערה שלישית, שולית יותר, תקשור את השם לשם מקום. חוקרי האונומסטיקה האשכנזית מציינים כי שמות פמיליה רבים גרמניים-יידישאיים נגזרים משמות מקומות במרכז אירופה; כך למשל, השם השכן Brunner מקושר לעתים לעיר Brünn, שמה הגרמני של Brno במוראביה. בהקשר יידישאי ואשכנזי, השם Brunner יכול להיות טופונימי, ולעתים קשור למקומות כגון Brünn, שמה הגרמני של Brno, ומכאן Brünner, כלומר "מ-Brünn". אם Breiner שייך להיגיון שונה, הרי שהאנלוגיה הזו ממחישה את שני הקטבים — המטרונימי והטופונימי — המאפיינים את השמות ממשפחה מורפולוגית זו. לאור המקורות הקיימים, המוצא המטרונימי משם הפרטי Breine נותר ההסבר הסביר ביותר, מבלי שניתן לראותו כמבוסס סופית.

אם נקבל את ההשערה המטרונימית, שם המשפחה Breiner נושא בתוכו את זיכרונה של לינאה נשית, ולכך אין מעט משמעות בתרבות האשכנזית. השם הפרטי Breine — הנגזר גם כ-Breindel, Breinele, Broyne — שייך למאגר השמות הפרטיים היידישאיים הנשיים שהועברו מדור לדור. אטימולוגיה שלו שנויה אף היא במחלוקת: המסורת קושרת אותה לעתים לגרמנית braun (״חום״), ולעתים לצורה חיבבנית של שם קדום יותר. הסיומת המקטינה -le או -del מציינת חיבה ושימוש ביתי, בשפת הבית.

העובדה ששם משפחתה של משפחה עשוי לנבוע משמה הפרטי של אם-קדמה מאירה תכונה ייחודית לחברה האשכנזית: מקומן המרכזי של הנשים בכלכלה ובהעברה. בעולם השטעטל ועיירות מרכז אירופה, לא היה נדיר שהאישה תנהל את החנות או הפונדק בעוד שבעלה מסור ללימוד; שמה של האם או האישה יכול היה אז להתבסס כסימן זיהוי של כל בית אב. כך, במקומות שבהם השתקע שם המשפחה Breiner, אפשר שזיכרונה של אישה — Breine מייסדת — הוא שהועבר, אלמוני אך עקשן, עד שהפך לשמה של כל צאצאיה.

ממד זה שייך לזיכרון המועבר יותר מלארכיון: אין מקור תיעודי כלשהו המאפשר לזהות בשמה את Breine שנתנה את שמה לשושלת. אולם ההיגיון האונומסטי מתועד היטב, והוא מזמין לקרוא ב-Breiner לא רק שם, אלא עקבות של העברה מטרילינארית שההיסטוריה הכתובה תיעדה לעתים נדירות בלבד.

נוכחותו של שם משפחה בעל מורפולוגיה גרמנית בקרב יהודי איטליה מעלה את שאלת הדרכים שבהן הגיע השם Breiner לחצי האי. התשובה הסבירה ביותר נעוצה בגאוגרפיה של הגבולות ובתנועות האוכלוסייה בין המרחב הדובר גרמנית, עולם האשכנזים במרכז אירופה, ואיטליה הצפונית.

מסוף ימי הביניים ועד לעת החדשה, קיבלו הקהילות היהודיות בצפון איטליה — בפריאול, בוונטו, בפיימונטה ובלומברדיה — משפחות שבאו מארצות האימפריה. שמות ממשפחה מורפולוגית זו מתועדים במספר אזורים: המאגרים הגנאלוגיים מעידים על צורות קרובות כגון Brener ו-Brenner כשמות משפחה אשכנזיים יהודיים. Brener מתואר כשם יהודי, גרסה של Brenner, ממוצא יהודי. שמות אלו עברו לאורך צירי המסחר ומסלולי ההגירה שקישרו בין מרכז אירופה לאדריאטי.

ממש כאן מתרחשת ההצטלבות שבין מסורת לארכיון. הזיכרון המשפחתי של נושאי השם שומר לעיתים קרובות את הזכר על מוצא "מהצפון" או "מן האימפריה"; הארכיון, מצדו, מאשר את קיומו של השם באיטליה בראשית המאה ה-20 באמצעות עדותו של Schaerf. שניהם מהדהדים זה את זה מבלי שיכסו זה את זה לגמרי: הארכיון מעיד על הנוכחות, המסורת מציעה את המסלול. סביר להניח שה-Breiner של איטליה מוצאם ממשפחות אשכנזיות שהשתקעו באזורים הצפוניים-מזרחיים, שם נשאר ההשפעה האוסטרו-הונגרית חזקה עד ראשית המאה ה-20, ושם התמזגו שמות המשפחה הגרמניים עם היהדות האיטלקית מבלי להימוג בתוכה. השערה זו, הסבירה ומתיישבת עם הנתונים האונומסטיים, נותרת בגדר שחזור אפשרי ולא ודאות מתועדת.

בעידן המודרני, השם Breiner רואה התפשטות הרבה מעבר למסגרתו האיטלקית הראשונית. הוא מופיע בקהילות גולה שונות — ממרכז אירופה ומזרחה אל היבשת האמריקאית בפרט — שם הוא עמד במרכז דיונים אונומסטיים בחוגי הגנאלוגיה היהודית. פורומים מתמחים מקדישים לשם רשומה ייעודית, הפתוחה לתרומות בנוגע למוצאו ומשמעותו. רשומה ייעודית לשם המשפחה BREINER קיימת באתר גנאלוגיה יהודי, המוצגת כפורום פתוח לדיון על מוצא השם, משמעותו ותולדות המשפחות הנושאות אותו; הן הידע המתועד הן המסורת הבעל-פה על מוצא השם ומשמעותו נחשבים שם למועילים כאחד.

משאבים אלה עושים שימוש בכלי הפונטיקה האונומסטית כדי לאגד כתיבים קרובים זה לזה. מן השם BREINER, השימוש בקוד הפונטי Daitch-Mokotoff מאפשר לאתר וריאנטים גרפיים של שם המשפחה. שיטה זו, יסודית בגנאלוגיה היהודית, מאפשרת לקשר בין צורות שפיזרה רבגוניות התמלולים — משפה לשפה, ממרשם אזרחי למרשם אחר. Breiner, Breyner, Brainer, Breuner: כתיבים שבכולם עשויה להסתתר קרבה אמיתית, המוסתרת בידי תהפוכות התמלול מעברית ויידיש אל אלפביתות לטיניות.

המודרניות, אפוא, גם פיזרה וגם איחדה מחדש את השם. פיזרה — על ידי ההגירה, שנשאה את וריאנטיו אל כמה יבשות; איחדה מחדש — על ידי שיטות המחקר העכשוויות, המשיבות ומגשרות בין ענפים שהתעלמו זה מזה שנים ארוכות. במובן זה, השם Breiner ממחיש את המצב הדיאספורי: אחדות של מוצא שנשברה בגלות, ואשר נרקמת בסבלנות מחדש על ידי הזיכרון ומדע הגנאלוגיה.

בסיומו של מסע זה, השם Breiner מתגלה כעמוק יותר ממה שנראה במבט ראשון. מעוגן איתן בארכיון על ידי מאגרו של Samuele Schaerf, הרושם אותו בין שמות המשפחה של יהודי איטליה, הוא שייך בה בעת לקבוצה אונומסטית אשכנזית רחבה שבה נפגשים ההיגיון המטרונימי, הטופונימי והמקצועי. ההשערה הסבירה ביותר — זו הגוזרת שם זה מן השם הפרטי הנשי ביידיש Breine — הופכת את שם המשפחה לאנדרטה אפשרית לזכרה של אם-אב שנשכחה, בעוד המורפולוגיה הגרמנית שלו מעידה על מוצא מרכז-אירופי שהגיע לאיטליה דרך נתיבי ההגירה של האימפריה.

מה שהארכיון מבסס, המסורת ממשיכה; מה שהמסורת מעבירה, האונומסטיקה מאירה מבלי לסגור. הספר הגדול של Breiner אינו טוען לסגירת החקירה: הוא קובע את הציוני הדרך הבטוחים — האישור האיטלקי, המשפחה המורפולוגית של השם, הגרסאות המודרניות — ומצביע ביושר על אזורי ההסתברות והזיכרון. זוהי, אולי, האמת המדויקת ביותר של לִינְיָאַה דיאספורית: שם שנודד, משתנה וזוכר, מבלי להניח לעצמו להיות מצומצם למולדת אחת בלבד.