Brauer

השם המשפחתי Brauer משתייך למשפחה הגדולה של שמות יהודיים אשכנזיים שמקורם במרחב הלשוני הגרמני. על פי מאגרי המידע הפרוזופוגרפיים, מדובר בשם משפחה שלשון מקורו גרמנית, הנישא בין היתר על ידי אישים יהודים [Q900084 — Wikidata]. משמעותו ברורה ומרחיקה אותו משמות הנוי או השמות הטופונימיים: הוא משתייך לקטגוריית שמות המקצוע. Brauer הוא שם צפון-גרמני ויהודי (אשכנזי), בגרסה Bräuer, המציין על פי עיסוקו מבשל בירה או אֵיל, מן הגרמנית התיכונה-תחתית brūwer או הגרמנית התיכונה-עליונה briuwer, כלומר "מבשל".

שקיפות סמנטית זו מעגנת את שושלת Brauer בהיסטוריה חברתית מוגדרת: זו של יהודי מרכז אירופה ומזרחה, ששם משפחתם, שנקבע ברובו בסביבות תפנית המאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה תחת לחץ מנהלי של האימפריות ההבסבורגית, הפרוסית והרוסית, שמר בתוכו את עקבות פעילות כלכלית ממשית. המילונים הגדולים של Alexander Beider ושל Lars Menk סוקרים ומנתחים בדייקנות שכבה זו של שמות משפחה מקצועיים, הן בתחום היהודי-גרמני הן באימפריה הרוסית, בממלכת פולין ובגליציה [מילוני שמות המשפחה היהודיים של מזרח אירופה והיהודים-הגרמנים].

הספר הנוכחי נועד לשרטט, בזהירות שמחייבת אותה גיוון נושאי השם, את ההקשרים ההיסטוריים, הגאוגרפיים והתרבותיים שבהם התפרשה שושלת Brauer — מן המקצוע המייסד ועד לגורלות האישיים שהארכיון והזיכרון שמרו עלינו.

המשמעות של שם המשפחה Brauer אינה שנויה במחלוקת. מדובר בשם צפון-גרמני ויהודי אשכנזי, בעל אופי תעסוקתי, שמשמעותו "מבשל בירה או אֵיל", והוא נגזר מן המילה הגרמנית התיכונה הנמוכה brūwer או מן הגרמנית העילית התיכונה briuwer. הגרסה האיות Bräuer, עם אומלאוט, שקולה לה במישרין, והשם משתייך לאשכול דיאלקטלי הכולל צורות מקבילות כגון Breuer, Breier או Brayer באזורים הגרמניים והאנגלו-סקסוניים [Last name BRAUER — Geneanet].

ייחוס שם מקצוע למשפחות יהודיות נשען על היגיון כפול. מצד אחד, בישול ושיווק משקאות מותססים — בירה, מֵד, שנאפּס — היו פעילויות כלכליות שיהודי מרכז אירופה ומזרחה אכן עסקו בהן, לרוב בזיקה לחכירת הזכויות הסניוריאליות על פונדקים וייצור אלכוהול. בפולין האצילים ובשוליה, ה"ארנדה" (החכירה) הציבה לעיתים קרובות יהודים בראש פונדקים, בתי זיקוק ובתי בישול סניוריאליים [Polonsky, The Jews in Poland and Russia, 2012]. מצד אחר, כאשר ממשלות אימפריאליות חייבו את היהודים לאמץ שמות משפחה תורשתיים, המקצוע שנהגו בו היה אחד ממקורות הייעוד הטבעיים, בדומה לשם האב, מקום המוצא או תכונה גופנית.

מחקרי האונומסטיקה של Alexander Beider מראים כי קטגוריה תעסוקתית זו, המיוצגת היטב באימפריה הרוסית, בממלכת פולין ובגליציה, משקפת נאמנה את המבנים המקצועיים של הקהילות היהודיות ערב המודרניזציה המינהלית [מילוני שמות המשפחה היהודיים של מזרח אירופה ושל היהודים-הגרמנים]. צורתו הגרמנית הטהורה של השם Brauer מרמזת בפרט על התייצבות באזור תרבות דוברת גרמנית — ארצות פרוסיה, בוהמיה-מוראביה, שלזיה, או גליציה האוסטרית שבה שימשה הגרמנית לשון מינהל ההבסבורגים.

ההכללה של שמות משפחה תורשתיים בקרב יהודי הארצות הגרמניות נובעת ממכלול צעדי חקיקה שנפרסו בין סוף המאה ה-XVIII לתחילת המאה ה-XIX. צו הסובלנות של Joseph II (1782) ולאחריו הפטנט משנת 1787 חייבו את יהודי המדינות ההבסבורגיות, לרבות Galicie, לאמץ שמות גרמניים קבועים. Prussia הלכה בעקבותיהן עם צו האמנציפציה של 1812. במסגרת זו התגבשו שמות אבות כגון Brauer — תיאוריים ומקצועיים באופיים — והפכו לניתנים להורשה.

Lars Menk, במילון שמות המשפחה היהודיים-גרמניים שחיבר, מתעד בדייקנות את היווצרותם של שמות אלה בארצות הדוברות גרמנית, ומבחין בין שמות מקצוע לבין שמות נוי שהוטלו על הנושאים אותם או שנבחרו על ידם [מילוני שמות משפחה יהודיים ממזרח אירופה וגרמנית-יהודית]. שמו של Brauer, הנעדר כל סיומת סלאבית או סימן מקומי, משתייך לשכבה הקדומה ביותר והישירה ביותר: זו שבה השם הוא המקצוע, ללא כל קישוט.

ואולם יש להדגיש קושי מתודולוגי מהותי. הואיל ו-Brauer הוא שם גרמני נפוץ — שנשאוהו גם משפחות נוצריות רבות מאוד בצפון גרמניה — אין להניח כי הוא יהודי מכוח צורתו בלבד. ניתוחי ייחוס אף מקשרים שם זה לרכיב צרפתי-גרמני בולט ולפיזור נרחב בקרב האוכלוסייה הכללית בארצות הברית. לפיכך יש לבסס את השייכות היהודית של כל נושא שם ספציפי בנפרד, באמצעות מקורות קהילתיים, פנקסי מצב אזרחי דתי וארכיונים. זו בדיוק הזהירות שמילוניהם של Beider ו-Menk ממליצים עליה: שם אב משותף אינו מעיד לא על מוצא משותף ולא על קירבה גנאלוגית בין המשפחות היהודיות ואלו שאינן יהודיות הנושאות אותו [מילוני שמות משפחה יהודיים ממזרח אירופה וגרמנית-יהודית].

הגליציה האוסטרית וממלכת פולין מהוות שטחי מחקר מועדפים למעקב אחר עקבותיהן של משפחות Brauer יהודיות. באזורים אלה חוותה היהדות בין המאה ה-XVIII למאה ה-XX תסיסה חסרת תקדים, שאופיינה בעלייתו של החסידות, בחדירתה ההדרגתית של ההשכלה היהודית (Haskalah) ובאורבניזציה המואצת של הקהילות.

החסידות, שנולדה בפודוליה באמצע המאה ה-XVIII, שינתה עמוקות את החברה היהודית הפולנית. Glenn Dynner הראה כיצד תנועת ההתעוררות הזו כבשה בהדרגה את החברה היהודית בפולין [Dynner, Men of Silk, 2006]. המשפחות הקשורות למלאכה — כגון מבשלי הבירה, בעלי הפונדקאות והמזקקים שאת זכרם נושא השם Brauer — היו בלב הכלכלה של השטעטל, שם הפונדק שניהל יהודי שימש בו-זמנית מרחב חברתי וצומת של יחסים בין הקהילה היהודית לאיכרים שמסביב. Martin Buber, בסיפורי חסידים שלו, הלל עולם רוחני זה שבו הפשוט שבחיי היומיום — לרבות האכסניה והדרך — הפך למדיום של מסירה ושל משמעות [Buber, Les Récits hassidiques, 1963].

החל משנות ה-1860 תפסה דינמיקה אחרת את הקהילות הללו: הפוליטיזציה. Jonathan Frankel ניתח את הופעתם של תנועות המשלבות סוציאליזם ולאומיות בקרב יהודי האימפריה הרוסית בין השנים 1862 ו-1917 [Frankel, Prophecy and Politics, 1981]. נושאי השם Brauer, כמו כה רבים מהצעירים היהודים מהמחוזות המערביים של האימפריה ומגליציה, נטלו ככל הנראה חלק במהפכים האידיאולוגיים הללו — הגירה מערבה ולאמריקות, הצטרפות ל-Bund, לציונות או לתנועות המהפכניות. מדובר באופק קולקטיבי סביר, הנגזר מן ההקשר ולא ממסלול משפחתי ייחודי ומתועד: יהודי Brauer ממזרח אירופה אינם מהווים שושלת אחת ומאוחדת, אלא אוסף של בתי אב הומונימיים מפוזרים.

בין הנושאים היהודים של השם Brauer, האמן הווינאי Arik Brauer (נולד Erich Brauer, 1929–2021) מציע את המסלול המתועד ביותר והמייצג ביותר של המאה ה-XX. נולד בווינה להורים יהודים, Brauer שרד את השואה בהסתתרות במהלך מלחמת העולם השנייה. חוויה טראומטית זו של רדיפה בלב ליבה של הבירה האוסטרית השקתה את יצירתו השפעה עמוקה ומתמשכת.

Brauer היה אחד מחברי המייסדים של האסכולה הווינאית של הריאליזם הפנטסטי. הסוריאליזם והריאליזם הפנטסטי הגדירו את סגנונו; ציוריו שואבים מן הסיפורת והמיסטיקה היהודית, כמו בייצוגו הדם-אדום של רצח הבל על ידי קין. האמן לא היה רק צייר. כמייסד-שותף של האסכולה הווינאית של הריאליזם הפנטסטי, הוא אף זכה לאות הוקרה על מכלול הקריירה שלו כזמר, רקד בצרפת ועיצב תפאורות לבתי אופרה.

דמותו של Arik Brauer ממחישה, כשלעצמה, כמה שכבות מן ההיסטוריה היהודית דוברת הגרמנית: השתרשות ווינאית של משפחה יהודית דוברת גרמנית, ניסיון ההשמדה הנאצית שנחווה במחתרת, ולאחר מכן בניית מחדש של נוכחות תרבותית יהודית באוסטריה שלאחר המלחמה. המוזיאון היהודי בווינה הקדיש לו מחוות הוקרה, תוך הדגשה שאמנותו, הרוויה ברוחניות ובזיכרון, מקיימת דיאלוג בין המסורת היהודית ולבין האוונגרד [Vienna museum pays tribute to Arik Brauer — The Jewish Chronicle]. עניינו מאשר כי מאחורי יובשה אטימולוגית של שם מקצוע, עשויים להסתתר גורלות אישיים מן המיוחדים ביותר.

ההיסטוריה של Brauer אינה ניתנת להפרדה מזו של גלי ההגירה היהודית הגדולים. לרדיפות ולמגבלות הכלכליות של האימפריה הרוסית ואוסטרו-הונגריה השיב, החל משנות ה-1880, גלות המונים לאירופה המערבית, לארצות הברית, לאמריקה הלטינית ולפלסטינה העות'מאנית. נושאי שם Brauer התפזרו כך הרחק מעבר לאזור מוצאם. בארצות הברית, השם נישא כיום ברובו המכריע על ידי אנשים הרשומים כלבנים, סימן לאינטגרציה ותיקה, שבה משתלבים צאצאי מהגרים יהודים ומהגרים גרמנים שאינם יהודים.

כאן שורה ומסורת ורשומה נכנסות למתח פורה. הזיכרון המשפחתי, אצל רבים מן הצאצאים, מקשר בספונטניות את השם לאב קדמון שעסק בבישול שכר או בניהול פונדק: סיפור מסור, סביר לאור האטימולוגיה, אך נדיר שיהיה מגובה במסמך מדויק. הרשומה, מצדה, אינה יכולה לאשר מקור שכזה אלא על סמך פנקסי הקהילות והמפקדים האימפריאליים. מילוני Beider ו-Menk ממלאים בדיאלוג זה תפקיד של בורר: הם מאשרים את משמעות השם ואת התפשטותו, תוך שהם מזכירים כי שם משפחה אחד עשוי לכסות משפחות ללא קשר גנאלוגי ביניהן [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands]. המסורת הבעל-פה והמחקר המלומד מאשרים זה את זה אפוא בנוגע למשמעות, אך הזהירות מחייבת עצמה ברגע שמדובר לקשור בין בתי אב הומונימים שנפוצו ביניהם.

הומונימיה זו, רחוקה מלהיות מכשול, היא כשלעצמה נתון היסטורי: היא מעידה על פיזורו של שם נפוץ דרך הגבולות המשתנים של מרכז אירופה, ועל הקושי של החוקר הגנאלוגי להבחין בין Brauer השייכים לדיאספורה האשכנזית לבין אלה שמשתייכים לאוכלוסייה הגרמנית הנוצרית.

שום היסטוריה של שושלת יהודית ממרכז אירופה אינה יכולה להתעלם מהשבר שחוללה השואה. הקהילות היהודיות של גליציה, פולין, בוהמיה-מורביה ואוסטריה — אותן קהילות שבהן נמצאו עדויות לשם Brauer — הושמדו בין השנים 1939 ו-1945. משפחות Brauer היהודיות באזורים אלה חלקו את גורל שכניהן: גירושים, גטאות, הוצאות המוניות להורג ומחנות השמדה. מקרהו של Arik Brauer, שרד שהסתתר בתוך וינה הכבושה, מזכיר לנו כי ההישרדות עצמה הייתה יוצאת דופן ולא כלל [Arik Brauer — West Chelsea Contemporary].

שיקום שנות המלחמה קיבל צורות שונות. עבור הניצולים והמהגרים שיצאו לפני כן, הוא התבטא בהשרשה בישראל, בארצות הברית או במערב אירופה, ובמאמץ של העברת הזיכרון לדורות הבאים. מאגרי המידע הפרוסופוגרפיים בני זמננו, המתעדים נושאי שם בולטים ומקשרים אותם להקשריהם, שותפים במלאכת שימור זו [Q900084 — Wikidata]. במקומות שבהם נעלמו התעודות עם השמדת ארכיוני הקהילות, המזכרת המשפחתית והמילונים האונומסטיים נותרים לרוב החוטים היחידים המאפשרים לטפס אל מקור השם.

פרק זה משתייך אפוא גם לתחום הסביר וגם לתחום המוכח: מוכח בכל הנוגע למסגרת ההיסטורית הכללית של השמדת יהודי מרכז אירופה ושיקומם; סביר בכל הנוגע ליישום מסגרת זו על ענף פרטי זה או אחר של שושלת Brauer, שאת גורלו לא ניתן יהיה לדייק אלא על ידי חיפוש ממוקד בארכיונים.

השם Brauer מכיל, בשתי הברותיו, חלק מההיסטוריה של יהודי מרכז אירופה ומזרחה. שם משפחה שקוף במקורו המקצועי — זה של מבשל הבירה — הוא מעיד על השתלבותם הכלכלית של היהודים בחברת העיירות והכפרים, שבהם היו הטברנה והמזקקה נקודות מוקד של החיים הקולקטיביים [Last name BRAUER — Geneanet]. נקבע בכפייה מינהלית על ידי האימפריות הגרמניות בין סוף המאה השמונה עשרה לתחילת המאה התשע עשרה, הוא התפשט מפרוסיה לגליציה, ומשם, דרך ההגירות הגדולות, עד ליבשת אמריקה ולארץ ישראל.

ההיסטוריון חייב לשלב כאן שתי דרישות: להכיר בעושר הגורלות הפרטיים — זה של Arik Brauer, ניצול השואה ואחת הדמויות הבולטות של האמנות האוסטרית שלאחר המלחמה, הוא הדוגמה הזוהרת ביותר לכך [Vienna museum pays tribute to Arik Brauer — The Jewish Chronicle] — ולהתנגד לפיתוי של האחדות הגנאלוגית. יהודי Brauer אינם מהווים עץ יחיד, אלא קבוצת כוכבים של משפחות בנות אותו שם, מפוזרות בידי ההיסטוריה ומאוחדות רק על ידי הזיכרון של אותו מקצוע. בין המסורת המועברת לבין הארכיון המאומת, בחלל זה של זהירות וכבוד למקורות שוכן, באמת, הספר הגדול של Brauer.