משפחת Bethe

להבין שם משפחה יהודי-גרמני, יש לחזור אל ראשית היווצרותו של האשכנז המימי הביניימי. הקהילות היהודיות במרחב הגרמני לא נולדו מהתיישבות המונית, אלא מזרמי מסחר ומרשתות משפחתיות מסועפות. Michael Toch הראה כי ההתבססות היהודית במערב ימי הביניים נשענה בראש ובראשונה על פעילויות כלכליות מגוונות, הרחק מעבר לסטריאוטיפ של הלוואה בריבית, וכי הנוכחות היהודית בארצות הגרמניות התהוותה מתנועות הדרגתיות מן האגן הים-תיכוני ומן הגדה הריינית [Toch, 2013]. בערי עמק הריין — Mayence, Worms, Spire, הקהילות המפורסמות של "שו"ם" — התגבשה התרבות האשכנזית הגדולה הראשונה.

תרבות זו לא הייתה דתית בלבד: היא הייתה חברתית, יומיומית, גופנית. Elisheva Baumgarten תיארה את המרקם הממשי של הדתיות האשכנזית הימי-ביניימית, שבה גברים ונשים קיימו במהלך ימיהם מחוות טקסיות שאיגדו את השייכות הקהילתית [E. Baumgarten, 2014]. Jeffrey Woolf מצדו ניתח כיצד קהילות אלה ראו עצמן כ"קהילות קדושות", בעלות מוסדות, נורמות ותודעה קולקטיבית חזקה [Woolf, 2015]. במסגרת זו — הקהילה, הקהילה האוטונומית — פיתחו יהודי אשכנז חיים אינטלקטואליים עזים, שאת עושרם הרבני והספקולטיבי עקב אחריהם Ephraim Kanarfogel [Kanarfogel, 2013], ואת מנגנוני ההעברה ההלכתית שלהם בחן Haym Soloveitchik [Soloveitchik, 2014].

שם כגון Bethe לא יופיע בפנקסים אלא הרבה מאוחר יותר, אך הוא נושא בתוכו את חותמו של עולם זה: עולמה של אוכלוסייה יהודית דוברת שפה גרמנית, מאורגנת בקהילות, שזהותה הייתה מתבטאת תחילה בשמות פטרונימיים עבריים, בטרם נקבע שם משפחה תורשתי כלשהו.

שם המשפחה Bethe משויך לגרמנית כשפת מוצא [Q37203820 — Wikidata]. ואולם ההיסטוריה הלשונית של יהודי אשכנז היא של שפת עם ייחודית — היידיש — שנוצרה במגע עם הגרמנית הימי-ביניימית. Jean Baumgarten עקב אחר הלידה והתמורות של אותה "שפה נודדת", שנולדה מפגישה בין שכבת יסוד עברית-ארמית לבין הניבים הגרמניים, ולאחר מכן התעשרה ברכיבים סלאביים עם ההגירה מזרחה [J. Baumgarten, 2002]. מטריצה לשונית זו היא שמסבירה את הקרבה העמוקה בין שמות המשפחה של יהודי גרמניה לשורשיהם הגרמניים.

שאלת השמות אינה נפרדת משאלת השפה. בעולם יהודי-גרמני, אותו אדם יכול היה לשאת שם עברי דתי (שם הקודש) ושם עממי שגור (כינוי). התגבשותם של שמות משפחה תורשתיים התרחשה בהיקף רחב רק עם מסעות המינהל של סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, עת כפו המדינות — אוסטריה הג'וזפינית, פרוסיה, בוואריה, רוסיה — על היהודים לאמץ שמות משפחה קבועים. מילוני Beider ו-Menk מתעדים בדיוק את גלי ההקצאה הללו ואת הטיפולוגיות שנבעו מהם: שמות טופונימיים, פטרונימיים, מקצועיים ונופיים [מילוני שמות המשפחה של יהודי מזרח אירופה ויהודי-גרמניה]. שם קצר בעל מראה גרמני כגון Bethe נובע כנראה מקיצור של שם פרטי (היפוקוריסטיקון) או מהתאמה טופונימית, אולם אין מקור יחיד שיאפשר הכרעה — ומכאן המעמד הזהיר שאנו מייחסים לו.

תרבות לשונית זו ידעה, בפנייה אל המאה ה-20, פריחה יוצאת דופן. Delphine Bechtel הראתה כיצד "התחייה התרבותית היהודית" במרכז אירופה ובמזרחה, בין השנים 1897 ו-1930, השיבה את היידיש ואת העברית ככלים של בנייה לאומית וספרותית [Bechtel, 2002]. נושאי שמות יהודי-גרמניים היו, רבים מהם, שחקנים פעילים בתסיסה זו.

כדי להבין את מצבם של היהודים דוברי הגרמנית שמהם נגזר השם Bethe, יש לבחון דמות מייצגת מן המודרניות הראשונה: ה-Hofjude, יהודי החצר. Yair Mintzker, באמצעות ניתוח מדוקדק של משפטו והוצאתו להורג של Joseph Süss Oppenheimer בשנת 1738, חשף את הרעועות הקיצונית של מעמדם של אותם בנקאים יהודים ששירתו את הנסיכים הגרמנים — שהורשו לפעול בסמיכות לשלטון אך היו חשופים לנפילה אכזרית ולשנאת ההמונים [Mintzker, 2017]. מסלולו של "Jud Süss" מגבש את הדו-משמעות של עולם שבו ההצלחה היהודית נותרה תמיד בת-ביטול.

שבירות זו השתלבה בכלכלה מיוחדת של ידע ואמון. Daniel Jutte ניתח כיצד בין השנים 1400 ו-1800 השתתפו יהודים ונוצרים ב"כלכלת הסודות" — סחר בידע אלכימי, רפואי וטכני — שבה תפסו היהודים מקום של מתווכים, מבוקשים כשם שהיו חשודים [Jutte, 2015]. מצבן של המשפחות היהודיות דוברות הגרמנית עוצב אפוא במתח זה שבין שימושיות כלכלית מוכרת לבין מעמד חברתי מאוים בכל עת.

בהקשר זה, בין גירושים מקומיים וקריאות חוזרות הנובעות מאינטרס, ביססו הלינאות היהודיות של גרמניה ובוהמיה את יסוד עצמן בסביבה העירונית. Maoz Kahana, שחקר את המעבר מן העולם האינטלקטואלי של Prague לזה של Pressbourg (Bratislava), הראה את ניידות מרכזי הרבנות ועיצובם מחדש במרחב המרכז-אירופי במאות ה-18 וה-19 [Kahana, 2015]. שם יהודי-גרמני כגון Bethe משתייך ככל הנראה לגאוגרפיה נודדת זו, שבין ארצות גרמניה, בוהמיה ואוסטרו-הונגריה, מבלי שנוכל לקשור את הלינאה בוודאות למוקד אחד ויחיד.

המאה ה-19 שינתה מן היסוד את חייהם של היהודים דוברי הגרמנית. השחרור האזרחי ההדרגתי, הגישה לאוניברסיטה, הכניסה למקצועות החופשיים ולעולם האקדמי — כל אלה הפכו את מסלולי המשפחות לבלתי ניתנים לזיהוי. Alan Levenson, בסקירתו הכוללת של היהודים והיהדות, תיאר כיצד המודרנה האירופית הציעה ליהודים אפשרויות אינטגרציה חסרות תקדים, ובד בבד יצרה צורות חדשות של הדרה ואנטישמיות חדשות [Levenson, 2012]. במסגרת זו הגיעו משפחות יהודיות-גרמניות רבות אל תוך הבורגנות המשכילה, הרפואה, המשפט והמדעים.

תהליך ההתבוללות התרבותית היה עז במיוחד במרחב הגרמני והאוסטרו-הונגרי. Lisa Silverman ניתחה, לגבי המקרה האוסטרי שבין שתי מלחמות העולם, את האופן שבו יהודים ניהלו משא ומתן מתמיד על זהותם בין שייכות תרבותית גרמנית לבין יהדות מיוחסת להם מבחוץ — תופעה שהיא מתארת כמכוננת של החוויה היהודית המודרנית במרחב זה [Silverman, 2012]. משפחות הנושאות שמות פטרונימיים בעלי אופי גרמני מובהק, כגון Bethe, מצאו עצמן בלב הדו-משמעות הזו: שמן עצמו איתת על אינטגרציה לשונית, ובו בזמן יכול היה, בכל רגע נתון, להתהפך למאפיין של זרות בשיח האנטישמי.

רשומת ההתייחסות מזכירה במפורש כי Bethe נישא על ידי אישים יהודים [Q37203820 — Wikidata]. אזכור זה מתיישב עם הפרופיל הסוציולוגי השולט של המשפחות היהודיות-גרמניות המשוחררות: לינאות שנכנסו לאליטות האקדמיות והמקצועיות, שאת יהדותן יכלה להגדיר המוצא לא פחות מן הפרקטיקה הדתית, ואשר זיכרונן המשפחתי נשזר באופן בלתי נפרד בזיכרונה של התרבות הגרמנית.

גורלן של המשפחות היהודיות דוברות הגרמנית במאה ה-20 נחרץ עם עליית הנאציזם והשואה. עבור הלינאג'ים הנושאים שמות כגון Bethe, תקופה זו סימנה קרע מכריע: הגירה, גלות, אובדן, ולעיתים, עבור משפחות ממוצא מעורב, עימות עם הסיווגים הגזעיים של המשטר הנאציונל-סוציאליסטי. הבורגנות היהודית הגרמנית, שהייתה משולבת כל-כך עמוקות עד שחשה עצמה גרמנית לכל דבר, נזכרה בכוח בזהות שאותה ביקשה, בחלקה, לעלות ממנה — דינמיקה שאותה מציב Levenson במתח הממושך בין שילוב והדרה הטבוע במודרניות היהודית [Levenson, 2012].

רבות ממשפחות אלה מצאו מקלט בגלויות המערביות, ובמיוחד בארצות הברית ובממלכה המאוחדת, שם תרמו תרומות ניכרות לחיים המדעיים, האקדמיים והתרבותיים. פיזור זה הוסיף, תחת שמי רקיע אחרים, לתנועת האקולטורציה שהחלה במאה ה-19, תוך שהוא חותם אותה בחותם הטראומה וזיכרון החורבן. ראוי להיות זהירים בנקודה זו: בהיעדר מונוגרפיה גנאלוגית ייעודית ללינאג' Bethe הנגישה במקורותינו המאומתים, לא ניתן לקבוע בוודאות מסלולים אישיים מדויקים, ולפיכך אנו מסתפקים במסגרת ההיסטורית הכללית השולטת בגורלן של המשפחות היהודיות-גרמניות של דור זה.

מה שנותר ודאי הוא שהשואה שברה את העולם האשכנזי דובר הגרמנית שבתוכו התגבש השם. הקהילות שתיאר Woolf, החיים היומיומיים שחקרה Elisheva Baumgarten, הלשון שניתח Jean Baumgarten — כל אותו יקום הושמד או פוזר [Woolf, 2015] [E. Baumgarten, 2014] [J. Baumgarten, 2002]. שם המשפחה Bethe שורד מאז כשבר של זיכרון, נושא בחובו עולם שחלף.

מה נותר, כיום, משמו Bethe? מבחינה תיעודית, הוא שורד תחילה כערך בבסיסי הנתונים האונומסטיים והביוגרפיים, שם הוא מסווג בין שמות המשפחה האשכנזיים ממוצא גרמני שנשאו על ידי אישים יהודים [Q37203820 — Wikidata]. מבחינה מלומדת, הוא משתייך לקטגוריית השמות היהודיים-גרמניים שמילוני Beider ו-Menk מספקים את דקדוק היצירה שלהם ואת העיגון הגיאוגרפי שלהם [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands].

אך שם חי גם מהעברתו הזכרונית, מעבר לארכיון. הסיפורים המשפחתיים, המסורות הבעל-פה, הזיכרונות של בית גרמני שאבד — כל אלה מהווים שכבת זיכרון שההיסטוריון אינו יכול לאמת בידיים על מסמך, אך עליו להכיר בה כממשית. כאן מסורת וארכיון עונים זה לזה: היכן שהקטלוג מעיד על מקור לשוני, המסורת המשפחתית נושאת את החוויה הממשית של שייכות. שני הרישומים, הרחוקים מלהתנגד זה לזה, משלימים זה את זה — האחד מספק את המבנה, השני את הבשר.

התחייה של לימודי היהדות, הדיגיטציה של הארכיונים הקהילתיים ועלייתה של הגנאלוגיה הספרדית והאשכנזית העכשווית מציעים כיום לצאצאי אותן לינאז'ים את האמצעים לשחזר, בסבלנות, את ההיסטוריה שלהם. עבודתה של Bechtel על התחייה התרבותית היהודית מזכירה לנו, אגב, עד כמה כיבוש מחדש של זיכרון ושפה יכול היה להיות, עבור יהודי מרכז אירופה, מעשה בנייה זהותי מרכזי [Bechtel, 2002]. השם Bethe נרשם באופק זה: אופק של זיכרון לשחזר, בין מה שהארכיון קובע לבין מה שהמסורת מעבירה.

השם Bethe נקרא כתמצית של ההיסטוריה היהודית דוברת הגרמנית. מתועד ככינוי משפחתי אשכנזי ממוצא גרמני שנשאו אותו אישיותות יהודיות [Q37203820 — Wikidata], הוא שואב את שורשיו מן העולם האשכנזי הימי-ביניימי שתואר על ידי Toch, Woolf, Kanarfogel והBaumgarten, מתעצב במצע הלשוני של היידיש והגרמנית, עובר את הפגיעויות של עולם יהודי החצר שנותח על ידי Mintzker ו-Jutte, מתבורגן בעידן האמנציפציה שחקרו Levenson ו-Silverman, ולבסוף סופג את האסון של המאה העשרים.

ממסע זה ביקשנו לשחזר את המסגרת הוודאית תוך ציון כן של מגבלות התיעוד הייחודי לשושלת. היכן שהמקורות המאומתים מאפשרים לקבוע — קבענו; היכן שהם שותקים — שחזרנו את ההקשר מבלי להמציא ייחוס גנאלוגי. הספר הגדול המוקדש ל-Bethe הוא אפוא פחות סיפורה של משפחה סגורה ויותר סיפורו של שבר מן הציוויליזציה האשכנזית — שם שכשלעצמו נושא את הזיכרון של אלף שנות היסטוריה יהודית על אדמה גרמנית, בין פאר תרבותי, שבירות חברתית וחוסן ההעברה הדורית.