משפחת Bernthal

המילה Ashkenaz, במסורת המקראית ובימי הביניים, ציינה שטח צפוני שהיהודים זיהו, מראשית ימי הביניים, עם ארצות הגרמניים בעמק הריין. שם, בקהילות Mayence, Worms, Spire ו-Cologne, התגבשה הציוויליזציה האשכנזית, עם בתי המדרש התלמודיים, מנהגי הליטורגיה המיוחדים לה, ובעיקר — שפת הדיבור העממית: היידיש. שפה זו, שנולדה מן המפגש בין שכבת יסוד גרמנית מימי הביניים, תרומה עברית וארמית, ו — ככל שהנדודים קידמה מזרחה — יסודות סלאביים, היא הבסיס הלשוני שבו שם המשפחה Bernthal מוצא את קוהרנטיותו [Baumgarten, 2002].

היידיש אינה ניב גרידא: היא הכלי שנשא תרבות שלמה, שרוב יהודי אירופה דיברו בה זמן רב. חיוניותה הייתה כה עצומה עד שמסוף המאה ה-XIX ואילך הזינה תחייה תרבותית, ספרותית ותיאטרלית של ממש [Bechtel, 2002]. העובדה שהשם Bernthal משלב גרעין יידישי (Ber) עם לבוש גרמני (Thal) ממחישה את טבעה ההיברידי עמוקות של שפה זו ושל התרבות הנושאת אותה: יהודי אשכנז חיו במרחב לשוני שבו גרמנית הלשכות והיידיש של הבית היו קיימות זו לצד זו ומתמזגות ללא הרף.

להבין את Bernthal פירושו, אפוא, להבין תחילה את Ashkenaz: לא אומה במובן המודרני, אלא מרחב תרבותי, נייד ועמיד, שהתפשט בהדרגה מגדות הריין אל פולין, ליטא, גליציה, אוקראינה ורוסיה. השם Bernthal הוא אבן דרך שהונחה על פני שטח דמיוני וממשי זה גם יחד. הוא טומן בחובו את חותם האזור דובר הגרמנית — ה-Thal — ואת חותם הרגישות היהודית העממית — ה-Ber. שייכות כפולה זו אינה סתירה: היא חתימתה המובהקת של האשכנזיות עצמה — תרבות הגבול והתרגום המתמיד [Baumgarten, 2002].

בלב Bernthal שוכן Ber, מילה ביידיש שמשמעה "דב" [מילוני שמות המשפחה היהודיים של מזרח אירופה ויהודי גרמניה]. אין זו בחירה מקרית. Ber הוא אחד משמות הזכר הנפוצים ביותר ביידיש בעולם האשכנזי, והוא ציית למנהג קריאת שמות עתיק ומקודד מאוד ביהדות.

על פי המסורת, כל איש יהודי נושא שם עברי "קדוש" (שם הקודש), המשמש בבית הכנסת ובמסמכים דתיים, ולעתים קרובות גם שם עממי לשימוש יומיומי — הכינוי. שני שמות אלה נקשרים תכופות בזוגות יציבים, המועברים מדור לדור. Ber — הדב ביידיש — יוצר בדיוק אחד מהזוגות הללו יחד עם העברי דב, שמשמעו אף הוא "דב". כך מצאנו יהודים אינספור הנושאים את השם הכפול דב-בר, שבו העברית והיידיש אומרות את אותו חיה — האחד לשמי הליטורגיה, השני לאדמת היומיום.

גם זוג זה אינו מקרי: שורשיו נטועים בטקסט המקראי. ברכת יעקב לבניו, בבראשית, מדמה את שבט בנימין ל"זאב", ואילו אסוציאציות סמליות אחרות — שהעשיר אותן פרשנות חז"ל — קושרות את הדב לדמויות של עוצמה. השם Ber/Dov מסתובב אפוא ברשת צפופה של התאמות בין החיה, השם העברי ומשנהו העממי. זהו מה שמכונה מערכת הכינויים, שבה המסורת הדתית (הזיכרון) והשימוש היומיומי המתועד בפנקסים (הארכיון, ההיסטוריה) מהדהדים זה את זה ומאשרים זה את זה.

כאשר משפחה אימצה את Bernthal, היא חרתה אפוא בשם המשפחה שלה שם אבות — שמו של אב קדמון בשם Ber — עטוף בסיומת טופוגרפית. הנוהג היה שכיח: שמות משפחה יהודיים אינספור נוצרים על ידי שילוב של שם פרטי ויסוד תיאורי או קישוטי. Bern-thal פירושו אפוא כאחד "עמק Ber" ו"עמק הדב", השם הפרטי והחיה הם אחד [מילוני שמות המשפחה היהודיים של מזרח אירופה ויהודי גרמניה]. השם שומר, מאובנת בתוכו, את זכרו של אב קדמון אפונימי.

המרכיב השני, Thal (« עמק »), משתייך לקטגוריה מוכרת היטב בקרב חוקרי השמות: קטגוריית השמות הנקראים מלאכותיים או אורנמנטליים. אוספי העיון מסווגים במפורש את Bernthal בין ה"artificial names" — שמות שנבנו על ידי הרכבת יסודות עשירי אסוציאציות, ולא נגזרו ממקום מגורים אמיתי [על פי לקסיקוגרפיה אונומסטית יהודית].

יצירת שמות כאלה — -thal (עמק), אך גם -berg (הר), -baum (עץ), -blum (פרח), -stein (אבן), -feld (שדה) — מאפיינת חלק ניכר מן האונומסטיקה היהודית בתחום הגרמנופוני ובמרכז אירופה. סיומות אלו שואבות מעולם דימויים טבעי: יערות, עמקים, פסגות, צמחים. הן מקנות לשמות היהודיים צליל שירי ונופי המנוגד למוצאם המנהלי ברובו. ה"עמק של הדוב" אינו ככל הנראה שם מקום ממשי שאפשר לאתר על מפה; זוהי דימוי, חיבור, כמעט סמל מילולי.

יש להדגיש כאן את אופיו המורכב של השם: Bernthal אינו ראשית כל שם מקום שנעשה לשם משפחה, אלא שם פרטי (Ber) שאליו הצמידו סיומת אורנמנטלית (-thal). מבנה זה — גרעין אנתרופונימי + עיטור טופוגרפי — הוא אחד הדפוסים הפוריים ביותר באונומסטיקה האשכנזית. הוא מעיד על יצירתיות מאולצת: משפחות שנצטוו לבחור שם חיברו שמות שיהיו בה בעת אישיים (על שם שם הפרטי של הקדמון) ועריבים לאוזן (בזכות היסוד הטבעי).

יש להבחין בין Bernthal לבין שמות משפחה שכנים שאין לערבבם בינו לבינם: Bernstein (« אבן ענבר »), Bernheim, Bernfeld ו-Berenbaum חולקים את אותו גרעין Ber(n)- אך נבדלים במרכיבם השני. משפחת שמות זו, כולה בנויה סביב הדוב ביידיש, מצייגת קונסטלציה אונומסטית קוהרנטית שבתוכה תופס Bernthal מקום מוגדר: מקום העמק [מילוני שמות המשפחה היהודיים של מזרח אירופה ויהודי גרמניה].

שם המשפחה Bernthal, ככמעט כל שמות המשפחה היהודיים התורשתיים, אינו עתיק מימים. הוא נולד ברגע היסטורי מדויק: כאשר המדינות המודרניות, בין המאה השמונה-עשרה לתשע-עשרה, כפו על הקהילות היהודיות את אימוץ שמות משפחה קבועים ועבירים בירושה. קודם לכן, הנוהג הרווח היה פטרונימי — איש נקרא בשם אביו (בן), והשם השתנה בכל דור.

במרחב הדובר גרמנית ובאימפריה האוסטרו-הונגרית, מפנה זה היה אכזרי ובירוקרטי. הקיסר יוסף השני מאוסטריה, באמצעות צו משנת 1787 שחל במיוחד על גליציה שנספחה לאחרונה, חייב את היהודים לשאת שמות משפחה גרמניים קבועים. אמצעים דומים באו בעקבותיו במדינות הגרמניות, בפרוסיה, ומאוחר יותר ובאופן חלקי יותר — באימפריה הרוסית. במסגרת זו — של פקידים הכופים שמות בעלי צליל גרמני — צמחו בהמוניהם שמות משפחה המורכבים מאלמנטים טבעיים כדוגמת -thal.

תהליך זה מסביר את המבנה הממשי של Bernthal: הכפייה המינהלית דרשה שם גרמני; הנאמנות לזיכרון המשפחתי שמרה על השם היידי של האב הקדמון. התוצאה היא פשרה מוצלחת בין הסדר הקיסרי והמסורת היהודית. הפקיד רצה את Thal; המשפחה הטילה את Ber שלה. שם המשפחה Bernthal הוא פרי בדיוק של מו"מ שקט זה בין המדינה לקהילה.

ראוי להדגיש כי רגע שיתוף השמות הזה, שנחווה לעתים קרובות כאלימות מינהלית, היה גם — באופן פרדוקסלי — מעשה של זיכרון. בבחרם ב-Ber כגרעין, חרתה משפחה לצמיתות בפנקסי האזרחות את שמו של אחד מאבותיה, והצילה אותו מן השכחה. שם המשפחה נהפך אפוא, מבלי שנתכוון לכך, למונומנט גנאלוגי: כל Bernthal נושא את זיכרונו של Ber ראשון כלשהו, אדם אמיתי ששמו הפרטי עבר את הדורות בצורה קפואה. בכך שייכת האונומסטיקה היהודית לא פחות להיסטוריה המינהלית מאשר לחסידות בנים [מילוני שמות המשפחה היהודיים ממזרח אירופה ויהודי-גרמניה].

לאחר שהתקבע, עבר השם המשפחתי Bernthal ממקום למקום. סיפורם של יהודי מרכז אירופה ומזרחה, במאות התשע-עשרה והעשרים, הוא סיפור של ניידות עצומה: נדידה מן השטעטלים אל הערים הגדולות, הגירות כלכליות, בריחה מפני פוגרומים ורדיפות, ולבסוף הגירה המונית מערבה ולאמריקה.

היהודים האשכנזים שהגיעו לעולם החדש — ובתוכם נושאי השם Bernthal — באו ברובם מן העיירות הקטנות והשטעטלים של פולין, ליטא, רוסיה, גרמניה, רומניה ואוקראינה, והניחו מאחוריהם את רוב בני משפחתם [Jewish Genealogy in Argentina, hebrewsurnames.com]. הערה זו, שנוסחה ביחס ליהדות ארגנטינה, תקפה באותה מידה לגבי כל קהילות הגולה שיצאו ממזרח אירופה: ההגירה הייתה קרע כואב, והשם המשפחתי היה, פעמים רבות, אחד המעט שנלקח עמו שלם.

כך מתועד השם Bernthal במאגרי היוחסין הצפון-אמריקאיים, שם הוא מופיע כשם יהודי אשכנזי ממוצא מורכב [Geneanet; DAFN2 — Dictionary of American Family Names, 2022]. מעברו אל עבר האוקיינוס לווה לעתים בהתאמות כתיב — פישוט ה־-thal הגרמני ל־-tal, ואנגליזציה של ההגייה — מבלי שגרעין ה־Ber יאבד. שינויים אלה מעידים על הסתגלותן של המשפחות לסביבות הלשוניות החדשות, תוך שמירה על עקבות מוצאן.

פיזור זה משתלב בהקשר תרבותי רחב יותר. בפרק הזמן שסביב תחילת המאה העשרים ידעה התרבות היידישית פריחה יוצאת דופן, שנשאה ספרות משגשגת — זו של הקלאסיקאים הגדולים Abramovitsh, Sholem Aleichem ו־Peretz [Frieden, 1995] — ותיאטרון נודד שהשתרע מ־Varsovie ועד New York, מ־Vilnius ועד Buenos Aires [Sandrow, 1996]; [Caplan, 2018]. המשפחות הנושאות שמות כמו Bernthal היו בנות זמנה ומשתתפותיה של התסיסה הזו: קוראות בעיתונות היידיש [Stein, 2004], צופות בלהקות הנודדות [Quint, 2019], שותפות למודרניות יהודית שחיפשה את דרכה בין מסורת לחילוניות [Krutikov, 2001]. השם המשפחתי Bernthal הוא חוט אחד מן האלפים הארוגים יחדיו לכדי שטיח טרנסאומי זה.

בסיום מסע זה, ראוי לתהות על המשמעות העמוקה של שם כגון Bernthal. שם משפחה אינו רק נתון מרישום האזרחי: הוא תמצית של סיפור, משפט שנושאים עמו.

הדוב — Ber, Dov — אינו בעל חיים ניטרלי. בדמיון היהודי כבדמיון האירופי, הוא מעורר עוצמה, הגנה, כוח שהוא גם מרתיע וגם חוסה. הבחירה של משפחה לשמר את שם הפרט הזה בלב שמה הנחלתי אינה נטולת משמעות סמלית: היא מציבה את הלינאג' תחת אות של עמידות כמעט טוטמית. וכאשר עוצמה זו מוכלת בּעמק — מקום מוגן, שקע מחסה בין ההרים — מתווספת לדימוי גוון של מקלט. "עמק הדוב" נקרא אז כשיר קטן שנוצר שלא בכוונה: העוצמה בצל מחסה, הכוח במנוחה.

קריאה זו שייכת לזיכרון לא פחות מאשר להיסטוריה. הארכיון מגלה לנו בוודאות את האטימולוגיה: Ber + Thal [מילוני שמות משפחה יהודיים ממזרח אירופה ומהגרמנית-יהודית]. אך האופן שבו משפחות השקיעו לאורך הדורות משמעות בשמן — האנקדוטה על הסבא הקדמון, הגאווה מהצלצול, ההיאחזות בכתיב הישן — שייך למסורת המועברת, שאותה אין הארכיון יכול לממש עד תום. בצומת זה חי שם משפחה באמת: בין מה שהמסמכים קובעים לבין מה שהצאצאים מספרים.

יש לזכור לבסוף את המבחן. קהילות האשכנזים באירופה נפגעו במאה העשרים בשואה, שהשמידה את עיקר העולם היידישאי המוזכר בדפים אלו. עבור המשפחות הנושאות שמות כגון Bernthal, כמו עבור רבים אחרים, שרידות שם המשפחה בתפוצות אמריקה, ישראל ומקומות אחרים קיבלה מאז ערך זיכרוני מוגבר: הנצחת השם פירושה הנצחת עולם שחלף. השפה עצמה שבה יוצר שם זה, היידיש, שרדה כלהבה המועברת מיד ליד — "words on fire", על פי הניסוח היפה הנותן את שמו לתולדותיה הבלתי-גמורות של לשון זו [Katz, 2004]. Bernthal, במובן זה, הוא יותר מסתם שם: הוא שבר של להבה זו.

השם Bernthal ניתן לקריאה כארכיון זעיר של האשכנזיות. אשכנזי במוצאו, יידי בשפת מקורו [Q4894615 — Wikidata], הוא מחבר בשתי הברותיו את שמו של אב קדמון — Ber, הדוב, המקבילה המקומית של דוב העברי — ואת הלבוש הטופוגרפי של שם מלאכותי — Thal, העמק [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands]. הוא נולד מן המפגש בין מסורת כינוי בת אלפי שנים, שפת גבול, ואירוע מינהלי: החובה שהוטלה על היהודים, בפנייתם של המאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה, לאמץ שמות משפחה גרמניים קבועים.

ממטריצה זו נפוץ השם בנדידות הגדולות של יהודים, הגיע לתפוצות אמריקה ועוד, ולעיתים שינה את כתיבו מבלי לאבד את גרעינו [Geneanet ; DAFN2, 2022]. נשאוהו אנשים ונשים שהיו בני דורה של פריחת התרבות היידית בעוצמתה הרבה ביותר — ספרותה, עיתונותה, תיאטרונה — ולאחר אסון המאה העשרים נעשו שומרי זיכרונה.

הספר הגדול הזה לא ביקש לכתוב את ביוגרפיית משפחה אחת, שכן אין בידינו ארכיונות שיאפשרו רצף שכזה. הוא ביקש, בצניעות ובדיוק רב יותר, להשיב אל קדמותו את העולם שאותו חותם Bernthal. שכן זו עצמה היא עוצמתם של שמות: בקצרותם הם טומנים יבשות של משמעות. לבטא Bernthal פירושו לזמן עמק דמיוני, דוב אבות, שפה נודדת, ואת האומץ האין-סופי של הקהילות שנשאו אותם לאורך ההיסטוריה.