עקב

הסכנה שהסעיף מציין אינה הרדיפה אלא השגשוג: « שמור שלא תשכח », כאשר תאכל ותבנה. ההשכחה נקראת כאיום ראשי, והזכרון כמשמעת שיש לשמור עליה בעת השפע. זה הטיעון הישיר ביותר שהתנ״ך מספק לרעיון שזכרון חייב להיות מתוחזק בפעילות.