שם המשפחה Nadjar משתייך לאותה משפחה גדולה של שמות יהודיים מצפון אפריקה שמקורם אינו מצביע על אב קדמון או על מקום, אלא על מלאכה. השם Nadjar, שנשאוהו לעיתים יהודים ספרדים, הוא שם ערבי המציין את מלאכת הנגרות (ערבית: najjâr). שורש שמי זה — נ-ג-ר, "לחצוב, לסתת עץ" — חוצה את כלל העולם הדובר ערבית, ומתוכו ניתן לקרוא את ההיסטוריה החברתית של שושלת אומנים שהפכה, במהלך הדורות, למשפחה של תלמידי חכמים, רבנים ונכבדי קהילה.
האונומסטיקה היהודית-מגרבית מזהה בשם זה יצירה מקצועית קלאסית, בדומה לכל כך רבים משמות המשפחה שנולדו ממיומנות שעברה מאב לבן. על פי מילון האונומסטיקה המוסמך של Maurice Eisenbeth, תשע גרסאות כתיב של שם משפחה זה מתועדות בקהילות צפון אפריקה [Les Juifs de l'Afrique du Nord — Démographie & Onomastique, 1936]. גיוון כתיב זה — Nadjar, Najjar, Nedjar, Nagar, Naggiar וגזרותיהם — מעיד פחות על פיזור גאוגרפי ויותר על תהפוכות התמלול של שם ערבי אחד בכתיבים צרפתיים, עבריים, איטלקיים או ספרדיים, בהתאם לגבולות ולמוסדות המנהל.
הספר שלפנינו מבקש לעקוב אחר מסלולה של שושלת זו, מן השורש האומנותי ועיגונה במגרב של ימי הביניים, דרך זעזועי גירוש ספרד, ועד להשתרשותה בקונסטנטינואה שבאלג'יריה. במקום שהארכיונים מדברים — נלך אחר הארכיון; במקום שרק המסורת שרדה — נאמר זאת בפירוש. שכן תולדות שם הן תמיד, בתוך תוכן, תולדות עם בתנועה.
השם Nadjar נגזר מציון מקצוע, אחד ממקורות הפמיליות הפוריים ביותר בעולם הערבי-מוסלמי וכן בקרב היהודים שחיו בתוכו. שם המקצוע הערבי המשויך לשם המשפחה Nadjar מתורגם כ"נגר" או נגר-בנאי. הצורה הערבית najjâr (نجّار), הבנויה על תבנית אינטנסיבית של שמות מקצוע, מציינת במדויק את האומן בעץ, הנגר-המסגר. אותה שורש עצמה מניבה, בעולם היהודי-מרוקאי הצפוני, את הפירוש שאימצה המסורת האונומסטית: נגר או נגר-בנאי [Les Noms des Juifs du Maroc, 1978].
אופיו המקצועי של השם משייך אותו לקטגוריה מוכרת היטב בקרב החוקרים. שם ערבי זה מתאים למקצוע הנגרות; באותו משמעות מצויות הצורות Najjar ,Al Najjar ,El Najjar ,Nagar ,Naggiar ,Nedjar. על גרסאות אלה נוספים הנגזרים בסיומת אתנית או פטרונימית. הנגזרים שנרשמו כוללים את Nadjari ,Najjari ו-Nedjari. לצורה האחרונה אף עיגון גאוגרפי מוכר: הגרסה Nedjari קשורה למחוז אלג'יר.
האוספים האונומסטיים האזוריים מאשרים את אחדותה של משפחת שמות זו. לפי הקורפוס הגנאלוגי התוניסאי, הצורות Anidjar ,Najar ,Nedjar ,Nejar ו-Nijar נובעות מאותו אטימון. ANIDJAR או NAJAR או NEDJAR או NEJAR או NIJAR באים מן המילה הערבית (najjâr) שמשמעה נגר או נגר-בנאי. מגוון הגרסאות המתועד באוספים אלה חופף במידה רבה את תשעת הצורות שמנה Eisenbeth [Les Juifs de l'Afrique du Nord — Démographie & Onomastique, 1936], ומצטרף לניתוחו של Joseph Toledano, המשייך את Nadjar לשמות המקצוע ממוצא ערבי הנפוצים ביותר בתפוצות צפון-אפריקה [Une histoire de familles, 1999].
המעבר משם העצם הכללי לשם פרטי נשמע להיגיון חברתי פשוט: האיש שכולם הכירו כ"הנגר" של הקהילה בסופו של דבר הוריש את כינויו לצאצאיו, שהפכו אותו לשם משפחה תורשתי. עובדת היותו של שם זה נפוץ הן בקרב יהודים הן בקרב מוסלמים ממחישה את השילוב הלשוני העמוק של הקהילות היהודיות בעולם הערבי, שבו שימשה הערבית המדוברת, במשך מאות שנים, שפת היומיום והמלאכה [Judeo-Arabic Literature in Tunisia, Algeria, and Morocco, 2007].
בפנייתה של המאות ה-XIV וה-XV מופיעות מן המקורות הדמויות המזוהות בשמן הראשונות של הלינאז', וזאת תמיד בקשר עם הטראומה הגדולה של ההיסטוריה הספרדית: הרדיפות של שנת 1391 בספרד. המסורת המובאת במילוני השמות מזכירה רב בשם זה שהתיישב באזור הקונסטנטינואה לאחר שברח מחצי האי האיברי. Maïmoun Nadjar, רב בקונסטנטין במחצית הראשונה של המאה ה-XV, ברח מספרד בעקבות הרדיפות של שנת 1391.
אזכור זה יקר ערך מכמה בחינות. הוא משרשר את לינאז' Nadjar בתוך הגל ההגירה הגדול שבעקבות טבחי 1391 ולאחר מכן גירוש 1492, הוביל אלפי יהודים איברים לחצות את הים התיכון ולמצוא מקלט בערי המגרב. קונסטנטין, עיר-מטרופולין של מזרח אלג'יריה, הייתה אחד ממוקדי הקליטה המרכזיים, ונוכחותו של רב Nadjar בין הגולים מרמזת שהמשפחה מנתה כבר בתקופה קדומה זו אנשי דעת ובעלי סמכות רוחנית.
באותה עת, באיי הבלארים, מתועדת דמות אחרת בשם זה בתוך ההתכתבות הרבנית. במיורקה חי במאה ה-XV רבי Mardochée Nadjar, שהיה מתכתב עם Simon ben Tsemah Duran. Simon ben Tsemah Duran (הרשב"ץ), שהיה בעצמו פליט ממיורקה לאלג'יר לאחר 1391, היה אחד הפוסקים הגדולים של דורו ומייסד שושלת רבנית באלג'יר. עצם הופעתו של Nadjar בין מתכתביו מאשר את שילוב הלינאז' ברשתות המלומדים הספרדיות של הים התיכון המערבי, משני עברי המצר.
ההלמה בין שני האזכורים הללו — Nadjar רב בקונסטנטין, ואחר בעל קשרי מכתבים עם Duran ממיורקה — מצייר, בהיעדר שושלת מוכחת, צרור ראיות קוהרנטי. הוא מציץ על משפחה איברית בעלת מסורת אותיות, שנפוצה בסערת 1391, ומחדשת את ענפיה על חופי אפריקה כמו גם במבצרים האחרונים של היהדות הקטלונית באיים. הזהירות ההיסטורית מחייבת שלא לקשור דמויות אלו בגנאלוגיה רצופה; אך הצטלבותן של המסורת האונומסטית עם המקורות הרבניים הופכת את קדמותה הדרומית והמלומדת של הלינאז' לבעלת סבירות גבוהה ביותר [Histoire des Juifs en Afrique du Nord, 1985].
אם שורש השם מגרבית ואישיות ההיסטורית הראשונה איברית, הרי שבקונסטנטינואה האלג'יראית מצאה שושלת Nadjar את עוגנה המתמשך והמתועד ביותר. הרישום האונומסטי הסמכותי מעיד על המשפחה בקהילות אלג'יריה, ובמיוחד בקונסטנטינואה [Les Juifs de l'Afrique du Nord — Démographie & Onomastique, 1936]. Constantine, עם רובעיה היהודיים העתיקים הצמודים לסלע, הייתה אחת מן הקהילות היהודיות החשובות ביותר באלג'יריה, עשירה בחיים דתיים עזים ובמסורת של לימוד רציף.
התיישבותו של רב Nadjar ב-Constantine כבר במחצית הראשונה של המאה ה-15, הנזכרת בפרק הקודם, הופכת את העיר לנקודת העיגון המוקדמת ביותר של השושלת באדמה האלג'ירית. לאורך הדורות המשיכה המשפחה להתקיים ולהסתעף שם, כפי שמעידה הופעת שם המשפחה ברישומים ובקטלוגים האזוריים. הצורה הנגזרת Nedjari, שהמקורות מייחסים אותה למחוז אלג'יר, מראה כי ענפי המשפחה פשטו אל מעבר לקונסטנטינואה בלבד — לעבר אזור אלג'יר וכנראה גם לאוראן [origine du nom, recensement régional].
תולדות קהילת Constantine, ועמה המשפחות שהרכיבו אותה, נחרתו עמוקות על ידי הכיבוש הצרפתי של 1830 וצו Crémieux משנת 1870, שהעניק אזרחות צרפתית קולקטיבית ליהודי אלג'יריה. תמורה משפטית זו שינתה את תנאי החיים, ההשכלה והזהות של משפחת Nadjar כשל כלל יהדות אלג'יריה, והעבירה אותם ממעמד של נתינים מוגנים למעמד של אזרחים [Histoire des Juifs en Afrique du Nord, 1985]. אף איות השם עצמו — שנקבע בצורה «Nadjar» על ידי מרשם האזרחות הצרפתי, במקום שבו הערבית והעברית הכירו בתעתיקים מרובים — נושא את חותמה של הצרפות המנהלית.
אחת המאפיינים הבולטים של שם המשפחה Nadjar היא ריבוי צורותיו הגרפיות, המתועד נאמנה אצל חוקרי האונומסטיקה. מילון Eisenbeth מונה תשע גרסאות [Les Juifs de l'Afrique du Nord — Démographie & Onomastique, 1936], המשקפות את מסעו של שם אחד דרך מספר מערכות כתיב ומספר מרחבים לאומיים.
בצד המגרבי והלבנטיני, הצורות Najjar, Al Najjar ו-El Najjar שומרות על ה-article הערבי ועל הגמינציה המקורית; באותה משמעות מופיעות גם Najjar, Al Najjar, El Najjar, Nagar, Naggiar ו-Nedjar. הצורה Naggiar מסגירה תעתוק מסגנון איטלקי, עדות למעבר של ענפי המשפחה דרך הנמלים האיטלקיים או דרך Livourne, ציר מרכזי של הסחר הספרדי. הצורות Nagar ו-Nedjar, קצרות יותר, נגזרות מתעתוקים מפושטים האופייניים לאלג'יריה הצרפתית.
לצד הגרסאות הראשיות מצויים גם הנגזרים עם סיומת: Nadjari, Najjari ו-Nedjari. הסיומת -i, בעלת ערך אתני או פטרונימי בערבית, מציינת "זה שממשפחת Nadjar" או "בנו של הנגר". ההתפלגות הגאוגרפית של נגזרים אלה אינה מקרית: הצורה Nedjari, כפי שראינו, קשורה למחלקת Alger, ואילו הצורות מסוג Najar-/Nedjar- נפוצות במידה רבה בתוניסיה, שם מסדרים אותן ספרי הגנאלוגיה המקומיים במפורש תחת אותו אטימון כמו ה-Nadjar האלג'יראי [répertoire onomastique tunisien]. Paul Sebag, במחקרו על שמות יהודי תוניסיה, ממיין סוג זה של יצירת שמות בין שמות המקצועות ממוצא ערבי המעוגנים ביסוס [Les noms des Juifs de Tunisie, 2002].
פיזור זה — גרפי וגאוגרפי כאחד — אינו מפצל את הלינאג': הוא מגלה את היקפה. שם אחד, שנולד ממלאכה אחת, מסתעף מ-Alger ועד Tunis, מ-Majorque ועד Livourne, על פי השפות והמינהלות שרשמו אותו. האונומסטיקה מאפשרת כך לשחזר, באמצעות לימוד הכתיב בלבד, את מפת הדיאספורה [Une histoire de familles, 1999] [Les Noms de famille des Juifs d'Afrique du Nord, 2003].
בעת החדשה, חולקת שושלת Nadjar את גורל היהדות האלג'יראית — קהילה השרשה עמוק בקרקעה ובה בעת חשופה לזעזועי ההיסטוריה. המסורת המשפחתית והקהילתית שומרת את זכרם של אנשים הקשורים לשירות בית הכנסת, למסחר ולמלאכה — כאשר הנאמנות למלאכת המקור, עיבוד העץ, המשיכה להתקיים בענפים מסוימים זמן רב לאחר שהשם הנציח את זכרה.
המאה העשרים הביאה עמה את מכותיה. תחת משטר Vichy, ביטול צו Crémieux באוקטובר 1940 שלל בבת-אחת מיהודי אלג'יריה את האזרחות הצרפתית שנהנו ממנה שבעים שנה, והכפיף אותם למעמד היהודים ולכל מערך חקיקת ההדרה [Les Juifs d'Afrique du Nord sous Vichy, 1983]. משפחות Nadjar מ-Constantine ומ-Alger סבלו, כמו כלל קהילתן, מגירוש מבתי הספר, מהדרה ממקצועות ומהשפלה מוסדית — עד שנחיתת כוחות בעלות הברית בנובמבר 1942 וההחזרה ההדרגתית של הזכויות שמו קץ לסוגריים הקשים הללו [Les Juifs d'Afrique du Nord sous Vichy, 1983].
עצמאות אלג'יריה, בשנת 1962, סימנה את סיום הנוכחות היהודית הרב-מאות-שנתית בארץ. כמעט כל הקהילה, שהחזיקה באזרחות צרפתית, עזבה את אלג'יריה לעבר המטרופולין, ובמידה פחותה לישראל. משפחות Nadjar נלוו לתנועה זו, ונטעו בצרפת — במרסיי, בפריז, בליון — את זכר שושלת ממוצא Constantine, וקיימו תחת שמים אחרים את המסורות שקיבלו בירושה. הגירה עדכנית זו מאריכה, בסימטריה מוזרה, את הגלות האיברית של שנת 1391 שהובילה בשעתה Maïmoun Nadjar מספרד לעבר Constantine: שושלת שנולדה מן הגלות, שהוגלתה פעמיים [La Saga des Juifs d'Afrique du Nord, 2014].
במקום שבו חסרים המסמכים המאפשרים לעקוב בשמות אחר כל ענף לאורך נדודים אלה, נוטלים את השרביט המסורת הבעל-פה והזיכרון המשפחתי. הם מאשרים, מדייקים ומשלימים את המסמך הכתוב — ומן הדיאלוג ביניהם, מנקודת החיתוך של הזיכרון וההיסטוריה, נולד הדיוקן המדויק ביותר של השושלת בעידן העכשווי.
ההיסטוריה של השם Nadjar היא סיפורה של שורש פשוט וגורל נרחב. השם נולד ממלאכה — עבודת העץ, najjâr, « נגר » [Les Noms des Juifs du Maroc, 1978] — והלינאה נשאה שם אומנותי זה עד לפסגות הגבוהות ביותר של המלגות הרבנית, עם דמויות כדוגמת Maïmoun Nadjar בConstantine ו-Mardochée Nadjar במיורקה, עדים לתקופה הספרדית של ימי הביניים ולסערת שנת 1391. מספרד לאיי הבלאריים, מהבלאריים לאזור Constantinois, ומConstantinois לצרפת של ימינו — השם נדד תוך שהוא מתכתב בלפחות תשע צורות כתיב [Les Juifs de l'Afrique du Nord — Démographie & Onomastique, 1936], וכל כתיב מסמן תחנה בדרכה של הדיאספורה.
לינאה זו ממחישה, בזעיר אנפין, את ההיסטוריה כולה של יהודי צפון אפריקה: שילוב לשוני עמוק בתוך העולם הערבי, מסורת לימוד שלא נכחדה מעולם, חוסן נוכח רדיפות חוזרות ונשנות, ויכולת מתמדת לבנות מחדש שורשים לאחר הגלות. ה«נגר» נתן את שמו לרבנים; גולה ספרד נעשה לנכבד של Constantine; האזרח מ-1870, שנשלל ממנו מעמדו בשנת 1940, קם על רגליו שוב ב-1943, ואז החל מחדש את חייו בצרפת לאחר 1962.
את שהארכיון מבסס ביד חזקה — האטימולוגיה, הווריאנטים, העיגון בConstantinois, הדמויות מימי הביניים — הזיכרון המשפחתי ממשיך מקום שבו הדוקומנטים שותקים. הספר הגדול של Nadjar אינו אפוא סיפורו הסגור של עבר שחלף, אלא הרישום הפתוח של לינאה אשר מן העץ שסיתת אבי הנגר, עשתה את קורות בניין של נאמנות ארוכת שנים.
