הכינוי Freudenberger משתייך למשפחה הגדולה של השמות האשכנזיים המכונים "שמות קישוט" — אותן צורות שמות מורכבות, הבנויות מיסודות שאולים מן הגרמנית, שאימצו אותן קהילות יהודיות במרכז אירופה ובמזרחה בהמוניהן בין המאות ה-XVIII וה-XIX. מבחינה אונומסטית סיווגית, Freudenberger מתועד כשם יהודי (אשכנזי) לשם קישוט, שנוצר כהרחבה של Freudenberg [FamilyEducation, Name Meaning]. הפנייה הביבליוגרפית שנבחרה מאשרת זאת: מדובר בשם פטרונימי אשכנזי שלשון מוצאו יידיש [Q21513118 — Wikidata].
לחקור שם כזה פירושו לחדור אל תוך היסטוריה שאינה בלבד היסטוריה של שושלת, אלא של תרבות שלמה — עולמם הדובר יידיש של יהודי מרכז אירופה ומזרחה — ששפתו, כשפת יום-יום וכשפת ספרות גם יחד, נשאה במשך מאות שנים את זהותו של עם מפוזר. היידיש, השפה ה"נודדת" לפי הניסוח היפה שנתקבל, הייתה כלי הביטוי היומיומי של מיליוני יהודים אשכנזים, מאזור ריינלנד בימי הביניים ועד לספר האימפריה הרוסית [Baumgarten, 2002]. בתוך רצף לשוני ותרבותי זה נושרשים משמעותו ומקומו של השם Freudenberger.
חיבור זה שואף לשרטט, בזהירות המתבקשת מן התיעוד הקיים, את קווי מתארו של שם פטרונימי שמשמעותו — כפשוטה "בן הר השמחה" — מרכזת בתוכה את האסתטיקה של שמות הקישוט האשכנזיים. נבחין בקפידה בין מה שמעוגן בתיעוד מוצק, בין מה שנותר בגדר ההשערה הסבירה, ובין מה שנתון במסגרת הזיכרון המועבר בין הדורות. שכן היסטוריה של שם יהודי ממזרח אירופה היא תמיד כפולה: ארכיון ומסורת מתלכדים בה, לפעמים מאשרים זה את זה, לפעמים מדייקים ומגוונים.
המשמעות הראשונית של Freudenberger ניתנת לפירוק בנקל. מדובר בשם נוי שנוצר מן הגרמנית העתיקה freud, שפירושה « שמחה », ו־berg, שפירושה « הר » [Behind the Name, Freudenberger]. הסיומת -er, המציינת מוצא או שייכות, מוסיפה את הגוון « מן » או « יליד »: Freudenberger הוא אפוא « איש הר השמחה », כנגזרת של הצורה הנומינלית הקצרה יותר Freudenberg.
הצורה השורשית Freudenberg מעוגנת היטב במקורות. כשם יהודי אשכנזי, Freudenberg הוא שם מלאכותי המורכב מן הגרמנית Freude, « שמחה », ו־Berg, « הר » או « גבעה » [Dictionary of American Family Names, 2022]. אולם עמימות אופיינית אופפת סוג זה של שם משפחה: ייתכן שמקורו טופונימי. הן עבור נושאי שם גרמנים והן עבור חלק מנושאי השם היהודים, Freudenberg יכול להיות שם מגורים המפנה לאחת מן היישובים הנושאים שם זה [Dictionary of American Family Names, 2022]. מספר מקומות נושאים אכן שם זה בגרמניה, הנגזר מן הגרמנית התיכונה-גבוהה vreude (« שמחה ») ו־berc (« גבעה ») [Dictionary of American Family Names, 2022].
קריאה כפולה זו — נוי או טופונימית — אינה חולשה בניתוח, אלא השתקפות של מציאות היסטורית. שמות יהודיים בעלי הרכב גרמני נבחרו פעמים רבות בדיוק משום שהם מעלים נוף אידיאלי, הרמוניה צלילית ותוכן סמנטי מאושר, ללא קשר הכרחי למקום ממשי. « הר השמחה » שייך לפואטיקה זו של השם, שבה ניתן למצוא משפחה לקסיקלית שלמה: Rosenberg (הר הוורדים), Goldberg (הר הזהב), Grünberg (ההר הירוק). המילונים של Alexander Beider ושל Lars Menk, יצירות יסוד באונומסטיקה היהודית של מזרח אירופה ושל הקהילות היהודיות-גרמניות, ממקמים בדיוק את צורות כינוי אלה בתוך הגל הגדול של אימוץ שמות המשפחה התורשתיים [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands].
ראוי להדגיש כי Freudenberger, בשל סיומתו, נבדל בדקות מ־Freudenberg
כדי להבין כיצד שם כמו Freudenberger יכול היה להתקבע, יש לזכור כי יהודי אשכנז לא נשאו שמות משפחה תורשתיים במובן המודרני של המילה. המנהג המסורתי העדיף את ציון הייחוס: פלוני בן פלוני (בן), ולעיתים בצירוף ציון מקום או מקצוע. אלה היו המינהלות הקיסריות — ההבסבורגית, הפרוסית, הרוסית — שבאמצעות סדרת צווים שנפרסו על פני סוף המאה השמונה-עשרה ותחילת המאה התשע-עשרה, כפו אימוץ שמות משפחה קבועים לצורכי מפקד, מיסוי וגיוס לצבא.
בהקשר בירוקרטי זה נוצרו, במספרים גדולים ביותר, השמות בעלי המבנה הגרמני. פקידי השלטון כמו בעלי העניין עצמם שאבו ממאגר של יסודות לשוניים נעימים — Rosen-, Blumen-, Gold-, Freuden- בשילוב עם -berg, -thal-, -baum, -stein — כדי ליצור שמות אב בעלי תוקף מינהלי וקבילות תרבותית גם יחד. Freudenberger שייך באופן מובהק לשכבה זו, כפי שמעיד כינויו כשם "מלאכותי" ו"אורנמנטלי" במדריכי העיון [Dictionary of American Family Names, 2022 ; Behind the Name, Freudenberger].
הדו-משמעות שהוזכרה בפרק הקודם — מקור אורנמנטלי או טופונימי — מתבהרת כאן. למשפחות נוצריות גרמניות שהתגוררו בסמוך ל-Freudenberg, השם היה גאוגרפי בלבד. ואילו למשפחות יהודיות, הוא היה לרוב אורנמנטלי — שם-תכשיט שנבחר בשל יופיו [Geneanet, FREUDENBERG]. הגבול בין שני השימושים נותר מעורפל, ועמימות זו היא בדיוק מה שמילוני Beider ו-Menk מבקשים לפענח, אזור אחר אזור, בצליבה של פנקסי קהילות, רשימות מפקד ושטרות נוטריוניים [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands].
על ההיסטוריון להיזהר כאן מפני כל הכללה חפוזה בדבר משפחת Freudenberger אחת ויחידה: אין כאן לינאג' אחד, כי אם לינאג'ות מרובות, מפוזרות, שאימצו באופן עצמאי שם זהה בהקשרים מינהליים שונים. שיתוף בשם אב אינו מעיד בשום אופן על שיתוף בדם. זוהי כלל יסוד באונומסטיקה היהודית, וכוחו יפה במלואו ל-Freudenberger.
אם החומר הלשוני של השם הוא גרמני, שורשיו החיים הם יידישאיים. הערך הביבליוגרפי המוסמך מפורש בנקודה זו: שפת המוצא של שם המשפחה היא היידיש [Q21513118 — Wikidata]. אולם היידיש אינה ניב גרמני גרידא: היא שפת היתוך, המשלבת בסיס גרמני מימי הביניים עם מרכיבים עבריים, ארמיים וסלאוויים, ונוצקה על פני מאות שנות חיים קהילתיים [Baumgarten, 2002]. נושאי השם Freudenberger חיו, התפללו, סחרו וחלמו בשפה זו.
היידיש זכתה, בפנות המאות התשע-עשרה והעשרים, לפריחה תרבותית יוצאת דופן. תקופה זו ראתה תחייה תרבותית יהודית ממש במרכז אירופה ובמזרחה, שאותה ציינו פריחת השפה, הספרות ומפעל הבנייה הלאומית [Bechtel, 2002]. העיתונות היידישית התפתחה משני עברי הגבולות הקיסריים, באימפריה הרוסית כבאימפריה העות'מאנית, מודרניזציה את נהגי השפה ויצרה מרחב ציבורי יהודי חדש לגמרי [Stein, 2004]. במרחב תוסס זה מצאו המשפחות הנושאות שמות תכשיטיים כדוגמת Freudenberger את מקומן: אומנים, סוחרים, משכילים, פעילים — שחקנים בחוויית המודרניות היהודית.
ספרות היידיש הקלאסית, שנישאה על כתפי הדמויות המכוננות — Abramovitsh, Sholem Aleichem ו-Peretz — הוציאה את השפה מנחלת ה"ז'רגון הביתי" והקנתה לה כבוד אדיר [Frieden, 1995]. עם פנות המאה, הפכה הפרוזה היידישית למראה של משבר המודרניות, ותיעדה את המתחים של עולם מסורתי שנסדק מחמת האורבניזציה, ההגירה והתהפוכות הפוליטיות [Krutikov, 2001]. משפחת Freudenberger ממזרח אירופה הייתה חיה את התמורות הללו על בשרה.
התיאטרון היידישי, לבסוף, היה מן הביטויים המרהיבים ביותר של חיוניות זו. התיאטרון היידישי המודרני ידע עלייה מרשימה עד שנעשה אמנות עממית ונודדת [Quint, 2019]. להקות נודדות עברו את אירופה ומעבר לה, נושאות את השפה ואת סיפוריה מעיר לעיר, בהיגיון של נדידה שהפך לאסתטיקה שלמה [Caplan, 2018]. תיאטרון זה, שהיסטוריית עולמו תוארה כסיפורן של "כוכבים נודדים", הציע לקהילות היהודיות מרחב של הזדהות וזיכרון קולקטיבי [Sandrow, 1996]. אין לטעון כי Freudenberger מסוים השתתף בה בוודאות; אך השם שייך ללא ספק לעולם תרבותי זה.
היקום היידישי שבו משתלב שם המשפחה Freudenberger לא היה בלעדי לגברים, ולא היה עממי בלבד. הוא ידע גם מסורת ספרותית מלומדת וגם נוכחות נשית שההיסטוריוגרפיה הזניחה אותה זמן רב. השירה הנשית ביידיש מהווה מסורת רציפה ועשירה, המשתרעת על פני כמה מאות שנים [Hellerstein, 2014]. רציפות זו מזכירה לנו כי נשים אשכנזיות, שהיו לרוב נוחות יותר ביידיש מאשר בעברית הליטורגית, היו שחקניות מרכזיות בשידור התרבותי.
היחס בין יידיש לעברית עיצב בעומק את חיי הרוח היהודיים. יחס זה ניתן לקרוא כפוליטיקת לשונות של ממש, שבה חלקו ביניהן העברית והיידיש תפקידים נבדלים ולעתים יריבים [Seidman, 1997]. העברית הייתה לשון הקודש, לשון הלימוד והתפילה; היידיש — לשון הבית, הרגש והיומיום — המאַמע-לשון, "לשון האם". משפחה Freudenberger הייתה חיה דיגלוסיה זו כדבר המובן מאליו: לומדים תורה בעברית, אוהבים ומבדחים ביידיש.
ההיסטוריה הארוכה של היידיש, המוצגת כנרטיב "בלתי גמור" הנישא על ידי אש פנימית, מעידה על עמידות תרבות זו נוכח רדיפות ושברים [Katz, 2004]. גורל היידיש במאה העשרים היה טרגי — הושמדה ברובה בשואה, נידונה לגלות, ולעתים נרדפה אף במוסדות הסובייטיים שקידמו אותה לזמן מה [Veidlinger, 2000]. ובכל זאת, השפה שרדה — בתפוצות, בבתים ובספריות. שם המשפחה Freudenberger, בנוכחותו בלבד ברשימות האונומסטיות, הוא שבר חי של שרידות זו.
יש לחזור כאן על זהירותו של ההיסטוריון. אין בידינו מקור המאפשר לקשור בשמו Freudenberger פלוני לפייטן כלשהו, לשחקן או למדפיס. מה שאנו מבססים הוא שייכות השם לסביבה, ללשון, לתקופה. השאר — הפנים, הקולות, החיים הייחודיים — נמצא בארכיונים מקומיים שיהיה על הצאצאים לאתרם במרשמי הקהילה, בפנקסי המצב האזרחי וברשימות מפקד האוכלוסין שהמילונים של Beider מזמינים בדיוק לעיין בהם [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands].
כמו כל כך רבים משמות המשפחה האשכנזיים, Freudenberger עקב אחר נתיבי ההגירה הגדולים של היהודים במאות התשע-עשרה והעשרים. בארצות הברית מופיע השם בייחוד בקרב מהגרים יהודים שבאו מאזורי אוכלוסייה גרמנופונית צפופה, כגון גרמניה ואוסטריה [iGenea, Freudenberg]. גלי ההגירה שהובילו מיליוני יהודים ממרכז אירופה ומזרחה לאמריקה, וכן למערב אירופה, לאמריקה הלטינית, לפלסטינה ולאחר מכן לישראל, פיזרו את שם המשפחה על פני כמה יבשות.
דיאספורה זו של השם ממחישה מאפיין האופייני לשמות האורנמנטליים: יציבותם הגרפית היחסית. בשונה משמות פטרונימיים נזילים, שם מורכב כגון Freudenberger, לאחר שנקבע על ידי הרשויות, נטה להיות מועבר כלשונו, לעיתים תוך התאמה קלה לפונטיקה של ארצות הקליטה. כך מצויה הצורה השורשית Freudenberg לצד הצורה המורחבת Freudenberger, שתיהן קרובות זו לזו, מבלי שקרבת דם ביניהן תהיה מבוססת בהכרח.
כאן נכנסים הזיכרון המשפחתי והארכיון לדיאלוג — ומכאן תחום ההצטלבות ביניהם. משפחות רבות שומרות על מסורת בעל-פה בדבר מוצא שמן: הר ממשי, אב קדמון מייסד, מקום מוגדר. הארכיון האונומסטי, לעומת זאת, מזכיר את מידת השרירותיות והאורנמנטליות שבתצורות אלה, ומזמין לזהירות. שם שמשפחה תחזיק במוצא גאוגרפי קפדני, יזכיר הרפרטואר המלומד את האפשרות של בחירה אורנמנטלית גרידא [Dictionary of American Family Names, 2022]. אמיתה של לינאה נתונה מצויה בצומת שני המשגים הללו: הסיפור המועבר במסורת והמסמך השמור.
ההיסטוריון מעודד אפוא, לכל ענף Freudenberger, עבודת עימות סבלנית: לעלות בשרשרת תעודות הלידה, הנישואין והפטירה, רשימות הקהילה (פינקסים), רשימות הנוסעים של אוניות ההגירה, ולהצליב אותן עם הסיווגים של Beider ו-Menk. בדרך זו — ובה בלבד — ניתן לאמת את הזיכרון של משפחה, לדייק אותו או להעשירו באמצעות הארכיון [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands].
בסיומו של מסע זה, השם המשפחתי Freudenberger נחשף כתמצית של ההיסטוריה היהודית האשכנזית. משמעותו — « הבא מהר השמחה », מן הגרמנית העתיקה freud, « שמחה », ו-berg, « הר » — מציבה אותו בתוך משפחתם הגדולה של השמות הנאים שאימצו יהודי מרכז אירופה ומזרחה עם פנות המאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה [Behind the Name, Freudenberger]. שפת שורשיו, היידיש, מקשרת אותו לתרבות שלמה — עממית ומלומדת, יצירתית ורבת-דפוס — שספרותה, תיאטרונה ועיתונותה פרחו פריחה חסרת תקדים ערב אסונות המאה העשרים [Q21513118 — Wikidata ; Baumgarten, 2002].
בכל שלב הבחנו בין המבוסס — האטימולוגיה, הסיווג האונומסטי, המנגנון ההיסטורי של אימוץ השמות — לבין מה שנותר בגדר ההשערה והאפשרי, מחמת היעדר מקורות נומינטיביים המקשרים משפחה ספציפית לאירוע ספציפי. הכנות המתודולוגית הזו אינה זהירות מיותרת: היא התנאי עצמו להיסטוריה הראויה לשמה. Freudenberger אינו שושלת יחידה, אלא אשכול שושלות החולקות שם-תכשיט אחד, שנפוצו בעקבות צווים, רדיפות והגירות.
יהא זה זימון לצאצאים. השם הוא מפתן; מאחוריו נפתחים הארכיונים שבהם מנמנמות החיים הממשיים. « הר השמחה » ממתין לחוקריו: פנקסים קהילתיים, שטרות מעמד אזרחי, מילונים מלומדים. אך בהתמודדות בין הזיכרון המסור לארכיון השמור תוכל כל משפחה Freudenberger לכתוב, בתורה, את פרקה שלה בספר הגדול הזה, שלעולם לא ייגמר.
