שם המשפחה Besnainou משתייך למשפחה הגדולה של השמות היהודיים מצפון אפריקה, ובפרט לאזור היהודי-תוניסאי, שם השתרש לאורך זמן לפני שהתפשט, בעקבות הגירות בנות זמננו, לצרפת ולישראל. ככל שמות המשפחה היהודיים של המגרב, הוא נושא את הזיכרון של היסטוריה ארוכה, עשויה שורשים עמוקים, ניידות ים-תיכונית ומסירה מדור לדור. האונומסטיקה היהודית צפון-אפריקאית מהווה בעניין זה מקור תיעודי ראשון במעלה: שמות שומרים לעתים קרובות את עקבות מלאכה, מקום מוצא, אב קדמון ממנו נגזר השם, או תכונה שהועברה מדור לדור [Les Noms des Juifs du Maroc].
לגשת להיסטוריה של לינאה כזו של Besnainou מחייב זהירות מתודולוגית כפולה. מחד, הארכיון והקטלוג האונומסטי מאפשרים לקבוע בוודאות את האזור הגאוגרפי וצורתו הלשונית של השם. מאידך, הגנאלוגיה המדויקת של משפחות יהודיות ממגרב נותרת לעתים קרובות חלקית לפני המאה ה-19, בהיעדר מערכת רישום אזרחי שיטתית; ראוי אפוא להבחין בקפדנות בין מה שנמצא בגדר הוודאי, הסביר והמסופר. זהו ייעודו של הגרנד ליבר הזה — לשרטט, ביושר אפיסטמי, את מסלולו של שם ושל הגברים והנשים שנשאו אותו, מן הכור ההיתוך התוניסאי ועד לפזורות בנות זמננו.
השם Besnainou משתייך קודם כול לנוף שמות המשפחה היהודיים התוניסאים. הנוכחות היהודית בתוניסיה היא מן הוותיקות בביסן הים התיכון: על פי המחקרים ההיסטוריים המוסמכים, היא נמשכת מימי העת העתיקה, הרבה לפני הכיבוש הערבי, ושרדה ברציפות לאורך הדורות, בתוניס כמו בקהילות הדרום, בג'רבה ובג'ריד [Histoire des Juifs en Tunisie].
בתוך החברה היהודית התוניסאית נוצרה הבחנה סוציולוגית יסודית, המנחה עד היום את קריאת שמות המשפחה. נהוג להבחין בין תואנסה — היהודים "בני הארץ", ילידי המקום, דוברי ניב יהודי-ערבי מקומי ושורשיים בקרקע זה מאז ומתמיד — ובין גראנה, הליוורנים, יוצאי הנמל הטוסקני Livourne, שמקצתם צאצאי גולי חצי האי האיברי, שהקימו בתוניס קהילה נפרדת בעלת מוסדות משלה [Histoire des Juifs en Tunisie]. השם Besnainou, על פי מאפייניו הלשוניים היהודיים-ערביים, שייך על פי כל הסימנים לקבוצת התואנסה, אותן משפחות ילידיות ששמותיהן מעידים על שורשים מגרביים עמוקים [Les Noms des Juifs du Maroc].
לבו של החיים היהודיים בתוניס פעם במשך דורות רבים בחארה, השכונה היהודית של תוניס. מבוך זה של סמטאות, בתי כנסת ובתי מלאכה היה במשך מאות שנים ערש הקהילה, המקום שבו עברו מדור לדור השפה, המקצועות, המנהגים והשמות [Hara (Tunis)]. בסביבה מעין זו — שכונות יהודיות בערי החוף הגדולות, אך גם קהילות הדרום הדתיות כגון זו של ג'רבה — יכלה שושלת כמו Besnainou להתגבש, להתרבות ולהימסר מדור לדור.
תולדות קהילה זו עברו תקופות מנוגדות זו לזו: עידני שגשוג יחסי תחת שושלות בייליות מסוימות, אך גם מבחנים כבדים, שחמורים שבהם היה הכיבוש הגרמני של תוניסיה בחורף 1942–1943, שפגע ישירות ביהודי תוניסיה בגיוסי כפייה, בשוד רכוש ובעבודת פרך [Histoire des Juifs en Tunisie]. על רקע ההיסטוריה הארוכה הזאת, שנארגה מרצף ומשברים כאחד, יש לשרטט את שושלת Besnainou.
ניתוח שם המשפחה Besnainou נופל בתחום האונומסטיקה היהודית-מגרבית, תחום שאברהם א. Laredo הניח את יסודותיו עבור מרוקו, אך עקרונותיו תקפים במידה רבה לכלל צפון אפריקה [Les Noms des Juifs du Maroc]. שמות המשפחה היהודיים במגרב מסתדרים, לפי טיפולוגיה זו, בכמה משפחות עיקריות: שמות הנגזרים משמות פרטיים של אבות קדמונים (הנוצרים בעיקר עם הקידומת בן, "בנו של"), שמות מקצועות, שמות מקומות מוצא ושמות כינויים או תכונות [Les Noms des Juifs du Maroc].
המבנה של השם Bes-nainou מגלה, על פי כל הסבירות, יצירת שם אב-ממשפחה מסוג בן ואחריו שורש, כלומר "בנו של" אב קדמון אפונימי — דפוס הנפוץ ביותר באונומסטיקה היהודית-ערבית, שבה החלקיק הפיליאטיבי התמזג לעיתים קרובות אל השם ויצר צורות כגון Bensimon, Bensoussan, Bennaïm, ואף Besnainou [Les Noms des Juifs du Maroc]. השורש עשוי להפנות לשם פרטי או לכינוי של האב הקדמון המייסד של הלינאז'; בהיעדר קטלוג המעניק פירוש ודאי וחד-משמעי לצורה מדויקת זו, הזהירות מחייבת להציג קריאה זו כסבירה ולא כמבוססת.
ראוי לציין כאן כלל מתודולוגי: האטימולוגיה העממית נוטה לייחס לשמות מוצאות מחמיאות או ציוריות, אך ההיסטוריון חייב לדבוק בצורות המאומתות ובמנגנונים הלשוניים המתועדים. אשר ל-Besnainou, מה שמבוסס איתן הוא השתייכותו למשפחת שמות האב היהודיים-תוניסאיים בעלי יצירה ערבית; מה שנותר בגדר השערה הוא המשמעות המדויקת של השורש. בדיוק בצומת זה — בין הזיכרון המשפחתי, המוסר לעיתים הסבר לשם, לבין הארכיון האונומסטי, הדורש ראיות מאומתות — שוכנת האמת של שם המשפחה [Les Noms des Juifs du Maroc].
בהיעדר כרוניקה משפחתית רציפה, ניתן לגשת אל תולדות משפחת Besnainou דרך ההיסטוריה, המתועדת טוב יותר, של הקהילה היהודית התוניסאית שממנה יצאו. המשפחות היהודיות של תוניסיה עסקו במגוון רחב של מקצועות: מלאכת מתכות יקרות וצורפות, עיבוד עור וטקסטיל, מסחר מקומי ומסחר בינעירוני, מקצועות אינטלקטואליים ודתיים [Histoire des Juifs en Tunisie]. גיוון מקצועי זה, שהיה נעוץ בחיי העיר תוניס כמו גם בעיירות הדרום, היווה את עמוד השדרה הכלכלי של קהילה מושרשת ודינמית כאחד.
החיים הדתיים תפסו מקום מרכזי. תוניסיה היהודית הייתה עשירה ברבנות פורייה, שזכרה נשמר באסופות המוקדשות לרבני הארץ [Les Rabbins des Juifs de Tunisie]. Djerba, בפרט, נותרת אחד ממוקדי הלימוד התלמודי הגדולים בעולם הספרדי, המפורסמת בנאמנותה הדקדקנית למסורת ובאריכות ימיה של הנוכחות היהודית בה [Histoire des Juifs à Djerba]. לינאז' תוניסאית נרשמה בהכרח ברקמה זו של מוסדות — בתי כנסת, ישיבות, חברות גמילות חסדים, בתי דין רבניים — שליוו את הלידה, הנישואין והמוות, ובהם נרשמו, בפנקסי הקהילה, שמות המשפחות.
המאה התשע עשרה הביאה עמה מפנה מכריע עם מערכת ההגנות הקונסולריות: משפחות יהודיות רבות מתוניס העמידו עצמן תחת חסותן של מעצמות אירופיות, ובפרט של צרפת, דבר שהביא לשינוי מדרגתי במעמדן המשפטי ופילס את דרכן לעידן המנהל המודרני [Les protégés israélites du Consulat de France à Tunis]. הקמת הפרוטקטורט הצרפתי ב-1881, ולאחר מכן התפתחותה של Alliance israélite universelle ובתי ספריה, האיצו תמורה זו, וצרפו בהדרגה חלק מן הקהילה ופתחו את הדרך להגירות מאוחרות יותר [Histoire des Juifs en Tunisie]. בהקשר זה יש להבין את המסלול המודרני של המשפחות התוניסאיות, ובהן משפחת Besnainou.
אמצע המאה העשרים סימן מפנה בלתי הפיך ביהדות התוניסאית. עצמאות תוניסיה ב-1956, ולאחריה התהפוכות הגיאופוליטיות במזרח התיכון ומתחי העשורים שבאו, גרמו לגלות המונית: הקהילה היהודית, שמנתה עשרות אלפי חברים בסמוך לתום מלחמת העולם השנייה, התכווצה תוך כמה עשורים לגרעין שיורי המרוכז בעיקרו בדרבה ובתוניס [Histoire des Juifs en Tunisie].
גלות זו פנתה בעיקר לשני מוקדים: צרפת, שם התיישבו המשפחות המצורפתות ביותר, וישראל, ארץ תחיית האומה היהודית [Histoire des Juifs en Tunisie]. התמורות ביהדות התוניסאית לאחר 1945 זכו לניתוחים היסטוריים מדוקדקים, המראים כיצד קהילה רבגונית ומושרשת עיצבה עצמה מחדש, במשך דור אחד, לכדי תפוצה מפוזרת אך ערה לשמירת זיכרונה ומוסדותיה [Les mutations du judaïsme tunisien après la Seconde Guerre mondiale].
עבור לינאז' כגון זה של Besnainou, יציאה גדולה זו פירושה בה-בעת ניתוק גאוגרפי והמשכיות זהותית. השם, שנישא עד אז במסגרת היהודית-ערבית של תוניסיה, הושתל בהקשרים חדשים — מטרופוליטני צרפתי, ישראלי — שבהם שמר על מעמדו כסמן מוצא ונאמנות. העברת שם האב, שהייתה במגרב עובדה חברתית כמעט אוטומטית, הפכה בגולה למעשה מודע של זיכרון, המקשר בין הדורות שנולדו בגלות לאדמה התוניסאית של אבותיהם.
בעת המודרנית, השם Besnainou מתועד בקרב פעילי החיים היהודיים בצרפת, דבר המעיד על השתלבותה המלאה של הלינאה בתוך המרקם המוסדי של הדיאספורה. הדמות המזוהה ביותר בפומבי היא זו של Pierre Besnainou, איש עסקים ומנהיג קהילתי, שעמד בראשות הקרן החברתית היהודית המאוחדת (FSJU), המוסד המרכזי לסולידריות של היהדות הצרפתית [Pierre Besnainou — Harissa.com/news]. בתפקיד זה, נטל על עצמו בפרט להצהיר בפומבי על מחויבות הקהילה היהודית לרפובליקה ולערכים הדמוקרטיים [Pierre Besnainou — Harissa.com/news].
השם מופיע אף בחיי הקונסיסטואר: לקהילה של Neuilly-sur-Seine היה Philippe Besnainou כנשיא, במיוחד לרגל ביקורו של הרב הראשי של תוניסיה בפריז [Le grand rabbin de Tunisie chaleureusement reçu à Paris]. אזכור זה משמעותי בשני מישורים: הוא מאשר את נוכחות משפחת Besnainou במוסדות ההנהגה של היהדות הצרפתית, והוא ממחיש את קיומו של קשר חי ומתמשך בין הדיאספורה התוניסאית בצרפת ובין ארץ מוצאה, דרך הזיקות שנרקמו עם הרבנות של תוניסיה [Le grand rabbin de Tunisie chaleureusement reçu à Paris].
דמויות אלה, המזוהות בעיתונות הקהילתית ובכרוניקות המוסדיות, אינן מייצגות כמובן את מכלול הלינאה, אך הן מעידות על השפעתה בת-זמננו. הן מראות כיצד שם משפחה שמקורותיו בחארה של תוניס ובקהילות התוניסאיות הצליח, בתוך שתיים או שלוש דורות בלבד, להיחרת בלב החיים הציבוריים היהודיים בצרפת — בתחום הפילנתרופיה, הייצוג וההתארגנות הדתית. נוכחותו של השם במאגרי הגנאלוגיה ובמילוני האונומסטיקה בני-זמננו מאשרת בנוסף את תפוצתו המתועדת [BESNAINOU — Filae].
מעבר לעובדות שהוכוננו על ידי הארכיון, לינאז' חיה גם דרך הזיכרון שחבריה מוסרים ביניהם. במשפחות היהודיות התוניסאיות, זיכרון זה עובר בערוצים מרובים: סיפורי הזקנים, המטבח והחגים, שמות הפרטיים החוזרים מדור לדור, הנאמנות למנהגים הליטורגיים הייחודיים לנוסח התוניסאי, וזיכרון המקומות — בית בהארה, בית הכנסת של השכונה, עלייה לרגל לגריבה בג'רבה [Histoire des Juifs à Djerba]. יסודות אלה, שברובם חומקים מן המסמך הכתוב, מהווים את המורשת הבלתי-מוחשית של שם כגון Besnainou.
יש לקבל כאן את חלק המסורת הזה כמות שהוא: ידע מועבר, יקר ערך אך שאינו ניתן לאימות בשיטות ההיסטוריון. משפחה אחת תשמור בזיכרונה אב קדמון שהיה רב או נכבד, אחרת — מלאכה שהועברה מאב לבן, ועוד אחרת — פירוש לשם שנתקבל מהסבים. סיפורים אלה ראויים לכבוד ולשימור; הם שייכים לרגיסטר של הזיכרון ושל העדות, והספר הגדול הזה מבחין ביניהם ובין הנתונים הארכיוניים בקפדנות, מבלי להתנגד להם.
העברת השם עצמו היא, בסופו של דבר, החוט המוביל של כל המפעל. לשאת את השם Besnainou כיום, בפריז, בתל-אביב או במקום אחר, פירושו לרשת היסטוריה ששורשיה נטועים בתוניסיה היהודית, עוברת דרך ניסיון הגלות ומתמשכת במחויבות בת-זמננו. הזיכרון המשפחתי, כאשר הוא מתועד ומועבר, הופך בעצמו לצורה של ארכיון עתידי, שישלים יום אחד את העבודה שהחלו בה הקטלוגים האונומסטיים והכרוניקות הקהילתיות [Les Noms des Juifs du Maroc].
בסיומו של מסע זה, מתגלה שושלת Besnainou כדוגמה מופתית לגורלות היהודים יוצאי צפון אפריקה. שמה, בעל מבנה יהודי-ערבי ובעל סבירות גבוהה שהוא מסוג הכינויים הפטרונימיים בן-ben-, מעגן אותה בקרב ה-Touansa, יהודי תוניסיה הילידים, שהיסטוריה המילנארית שלהם נפרשה מ-Hara של Tunis ועד לקהילות הדרום [Les Noms des Juifs du Maroc ; Histoire des Juifs en Tunisie]. מה שמבוסס בבירור — התחום הגאוגרפי, האופי הלשוני, הנוכחות העכשווית של השם בתפוצה הצרפתית — מתקיים לצד יסוד בלתי ניתן לצמצום של הסתברות ומסורת מועברת, שיהיה מקום לאי-יושר להציגם כוודאות.
ההיסטוריה של Besnainou מלווה כך את הפסקות הגדולות של היהדות התוניסאית: ההשרשה העתיקה, חיי הקהילה הצפופים של המאות ה-19 וה-20, המבחן של המלחמה, ואחר כך הגלות הגדולה של שנות ה-1950–1960 לצרפת ולישראל, ולבסוף עיצוב מחדש של התפוצה, שבה מתבלט השם כיום בחיים הציבוריים והמוסדיים [Histoire des Juifs en Tunisie ; Les mutations du judaïsme tunisien après la Seconde Guerre mondiale]. להעמקה נוספת, חיבורו המונומנטלי של Abraham I. Laredo בדבר האונומסטיקה של יהודי המרוקו מציע את מסגרת הניתוח ההכרחית לכל חקר מדוקדק של שמות המשפחה היהודים-המגרביים, שמהם Besnainou הוא נציג [Les Noms des Juifs du Maroc]. יהי רצון שספר הגדול הזה יזמין את נושאי השם לאסוף, בתורם, את זיכרונות המשפחה שישלימו את סיפורו יום אחד.
