שבתי בס

על סף העת המודרנית, כאשר הדפוס העברי מתפשט ברחבי אירופה בין ונציה, אמסטרדם, פראג ופולין, בולטת דמות אחת בשל היקף שאיפתה האינטלקטואלית: Sabbatai ben Joseph Bass, שהמסורת המלומדת הכתירה אותו "אבי הביבליוגרפיה היהודית". נולד בעיצומם של מהומות, התגבש בשירה ליטורגית לפני שהפך לסוקר הספרים העבריים, והוא מגלם רגע מכריע שבו התרבות היהודית מתוודעת לעצמה כקורפוס — כלומר כמכלול כתובים שניתן עתה לרשום, לסווג ולהעביר בשיטתיות.

מקורות הייחוס תואמים זה לזה בעיקרי מסלול חייו. Shabbetai ben Joseph Bass, שנולד ב-1641 בKalisz ונפטר ב-1718, היה הביבליוגרף היהודי הראשון; הוריו נהרגו בפוגרום בKalisz על ידי הקוזקים ב-1655, אך הוא ואחיו הבכור ניצלו וברחו לפראג. מתוך גלות כפויה זו תצמח שליחות: שליחותו של אדם שניצל מן ההרס ובחר לשמר ולסדר את הזיכרון הכתוב של עמו. הגדול הספר הזה מבקש לשרטט את חייו, יצירתו ומורשתו, תוך הבחנה קפדנית בין מה שנמסר בארכיון המבוסס, בין המשוער ובין המסורתי.

עריסתו של Sabbatai Bass נמצאת בפולין של המאה השבע-עשרה, על אדמת הקהילה היהודית הוותיקה ביותר במדינה. Shabbethai ben Joseph Bass (1641–1718) נולד ב-Kalisz והיה אביה של הביבליוגרפיה היהודית, מחבר הסופרקומנטר Sifsei Chachamim על פירוש Rashi. שם המשפחה שנקבע לו במנהג לא היה שמו המשפחתי המקורי: המחקר מציין שהיה ידוע גם בשם המשפחה Strom, יליד Kalisz.

האירוע המכונן בביוגרפיה שלו היה האסון שפקד את משפחתו בלב מלחמות אמצע המאה. הטבחים שהחריבו את הקהילות היהודיות בפולין בעקבות מרד Chmielnicki והסכסוכים שבאו בעקבותיו앗חטפו את הוריו. שניהם נפלו קורבן לרדיפות Kalisz בשנת 1655. ההקשר הצבאי קבע לאחר מכן את מסלולו של היתום: המלחמה הרוסית-שוודית של 1656–1658 דחפה את Bass לנדוד לעבר Prague. העיר הקיסרית של בוהמיה, אחד ממרכזי החיים היהודיים האשכנזיים הגדולים ביותר, עתידה הייתה להיות זירת עיצוב דמותו.

שבירה כפולה זו — מות ההורים, גלות הילד — אינה פרט ביוגרפי גרידא. היא חורטת את יצירתו העתידית של Bass בתוך היגיון של שמירה והצלה. האיש שיקדיש את חייו למלאכת ערכאת הספרים העבריים, חווה תחילה, בבשרו, את ניסיון השמדתו של עולם. הרציפות בין הטראומה הראשונית לבין המפעל השימורי המלומד נתונה לפרשנות, אך היא מאירה את עקביותו של גורל שכולו מוקדש למניעת השכחה.

בפראג מצא הפליט הצעיר קורת גג, חינוך וייעוד זמני שהוריש לו את שם העט שלו. בזכות קולו הנאה, שולב בשירות הליטורגי של בית הכנסת המפורסם ביותר בעיר. מורהו לתלמוד בפראג היה מאיר Wärters (נפטר בשנת 1693), ואילו Loeb Shir ha-Shirim לימדו את אמנות השירה. הוא מונה לזמר בס בAltneuschul המפורסמת של פראג, ומתפקיד זה נגזרו כינוייו: "Bass", "Bassista" או "Meshorer".

הביבליוגרף חב אפוא את שמו לתפקיד מוזיקלי, ולא לשושלת משפחתית. שם משפחתו מקורו בעמדתו כזמר בס במקהלת ה-Altneuschul של פראג, אליה הגיע ללמוד תורה לאחר שהוריו קידשו את השם. המונח העברי משורר (חזן) ומקבילו האיטלקי Bassista מפנים שניהם לאותה מציאות: איש שקולו ליוון את התפילות טרם שעטו שירת את הלמדנות.

אך פראג לא הייתה אך ורק מקום עבודת ארעי. Bass קיבל שם השכלה אינטלקטואלית רחבת היקף באופן יוצא דופן, שעברה הרחק מעבר לתחומי הלימוד המסורתיים בלבד. בפראג רכש בקיאות עמוקה בתלמוד, וכן השכלה כללית הכוללת את הלטינית. שליטתו בלטינית תתגלה כמכרעת: היא תפתח לפניו את שעריהם של חיבורי ההיברייסטים הנוצרים ותאפשר לו לחתום את יצירתו בתוך אופק מלומד שחצה את גבולות הדת. אהבתו לספרים ורוחו הביקורתית משכוהו אל עבר ההוצאה לאור ואמנות הדפוס; בעיתות פנאי הקדיש עצמו למלאכה ספרותית, ובמיוחד לשיפור חינוכם של הצעירים.

השאיפה שהיתה עתידה להנציח את שמו של Bass נולדה מתוך תחושת חסר. משהבין שאין כל רפרטואר ממצה של הספרות היהודית, נטל על עצמו לחברו. כיוון שלא הייתה קיימת שום רשימה שלמה בעברית של הספרות היהודית, גמר אומר לערוך אחת. החלטה זו חייבה עבודת שטח ניכרת, בעידן שבו הספרים היו מפוזרים באוספים פרטיים, בספריות מנזרים ובמאגרי דפוס מפוזרים ברחבי אירופה.

Bass הפך אפוא לנוסע בשירות הביבליוגרפיה. בין השנים 1674 ו-1679 ביקר Bass בספריות בפולין, בגרמניה ובהולנד. מסע חמש השנים הזה ברחבי היבשת הוא הסקר המכונן של יצירת מופתו. בו אסף ממקור ראשון את הכותרים, רשם את שמות המחברים, מקומות ההדפסה ושנותיה, והשלים את תצפיותיו הישירות בפנייה לעבודות החוקרים הנוצרים. את רוב הספרים שתיאר הכיר מן המקור; את האחרים שאל תיאוריהם מכתביהם של חוקרי העברית כגון Johann Buxtorf ו-Giulio Bartolocci, כפי שמבהירות הערות הייחוס.

מסיום המסע הגיע Bass לאמסטרדם, בירת הדפוס העברי של עידן הבארוק. הוא התיישב באמסטרדם בשנת 1679 לאחר נדודים ממושכים, ושם למד את מלאכת הדפוס. שם נהפך החוקר לאומן ולמוציא לאור. באמסטרדם למד את אמנות הדפוס וההגהה. כך נסתיים שלב הנדודים בחייו: האיש שנס מ-Kalisz בילדותו, עבר דרך בוהמיה ואחר כך דרך אירופה של החכמים, מצא במטרופולין ההולנדית את האמצעים הטכניים להפוך את ידיעותיו לספרים.

שנת 1680, באמסטרדם, מסמנת את שיאה של יצירתו של Sabbatai Bass: הוא מפרסם שם בזה אחר זה את שני החיבורים שיבטיחו את שמעו — האחד מיועד לקהל הרחב של לומדי התורה, והאחר לחכמים ולאוהבי הספרים. באמסטרדם הוציא לאור את מסכת דרך ארץ, מדריך לנוסעים (1680); את החומש עם על-פירוש על רש"י, שפתי חכמים (1680), פירוש עממי שנדפס שוב ושוב; ואת שפתי ישנים (1680), רשימה בעברית של כ-2,200 חיבורי ספרות עברית ויהודית.

שפתי חכמים — "שפתי החכמים" — זכה להצלחה יוצאת דופן. שנוצר כעל-פירוש המבאר את פירושו הקלאסי של רש"י על החומש, הפך לכלי הוראה שבו נעשה שימוש כסמכות מקצועית. Shabbetai Bass היה מדפיס, מוציא לאור, ביבליוגרף פולני ומחבר שפתי חכמים, העל-פירוש הנפוץ ביותר על פירוש רש"י לחומש ולחמש המגילות. עד היום, טקסט זה מלווה מהדורות מודפסות אינספור של החומש.

אולם שפתי ישנים — "שפתי הישנים" — הוא שמבסס את תהילתו המדעית. זוהי המהדורה הראשונה (1680) של הביבליוגרפיה הראשונה לספרים עבריים שחוברו בידי מחברים יהודים. היקפה של המפעל מעורר הערצה: החיבור מונה כ-2,200 כותרים עבריים, מהם כ-1,100 ספרים מודפסים ו-825 כתבי יד. השיטה שאומצה מעידה על קפדנות תיאורית מרשימה לתקופתה: החיבור מציג את הכותרים בסדר אלפביתי, ומציין בקפידה את שם המחבר, מקום הדפוס, השנה והפורמט של כל ספר, וכן תקציר קצר של תוכנו, בהתאם לרשומות הביבליוגרפיות המקוריות.

השם עצמו הוא תגלית מלומדת, המשחקת על רמיזה מדרשית. יצירתו העיקרית של Bass היא מדריכו הביבליוגרפי שפתי ישנים ("שפתי הישנים"; השווה שיר השירים רבה על ז, י). הדימוי, שאול מן הפרשנות לשיר השירים, מרמז כי שפתי החכמים שנפטרו ממשיכות ללחוש דרך ספריהם הרשומים — מטאפורה מושלמת לביבליוגרפיה שנוצרה כמעשה של נאמנות למתים. Bass הצדיק את מפעלו בטיעונים רוחניים לא פחות מאשר מעשיים: בהקדמתו, Bass מונה עשרה יתרונות שניתן להפיק מחיבורו. הוא הסתמך בין היתר על סמכותו של Isaïe ha-Levi Horowitz, השל"ה, שלפיו היה זכות גדולה, אפילו לשאינם בני תורה, לומר בפה מלא את שמות הספרים — שימוש שהיה שפתי ישנים מתאים לו במיוחד, כפי שמציינות תיאורי הקטלוג.

עשיר מלימודיו באמסטרדם, Bass לא הסתפק בתפקיד מחבר בלבד: הוא הפך לאומן דפוס, וייסד אחד מבתי הדפוס העבריים החשובים ביותר במרכז אירופה. לאחר שהתיישב באזור Breslau, בסיליזיה, מילא שם חסר מסחרי בולט. Shabbethai Bass הקים ב-Dyhernfurth, בשנת 1689, בית דפוס שנועד במיוחד לענות על צורכי שוק הספרים של Breslau, שהיה תלוי עד אז ב-Amsterdam או ב-Prague. התוצרת הראשונה של בית דפוס זה הייתה, על פי כרונולוגיה מסורתית, חיבורו של רבי Samuel ben Uri שיצא לאור בשנת 1689.

בית המלאכה של Dyhernfurth ידע אריכות ימים ניכרת ונשאר עסק משפחתי. לתולדות הסוערות של בית הדפוס שלו, שנמשכו עד 1713, ראה את ביוגרפיתו; הוא נמכר על ידי בנו של Shabbethai, Joseph, לחתנו Issachar Cohen תמורת 5,000 טאלר, אשר המשיך בפעילותו עד 1729. אולם המוסד עבר עתות קשות, שסימנן היה עוינותה של הסביבה הנוצרית.

עוינות זו נטלה צורה של מתקפה משפטית שנוהלה על ידי הרשויות הדתיות. הישועים, שנהגו לראות בעסקו של Bass בעין רעה, השתדלו, במכתב לשופט Breslau כבר ב-15 ביולי 1694, להשיג איסור על מכירת ספרים עבריים, בטענה שהם מכילים "דברים גדופים ובלתי-דתיים"; ובכך הצליחו. אולם ההחרמה לא נמשכה זמן רב: משגילה השופט שהספרים שנחרמו אינם מכילים דבר שהוא פסול, הוחזרו לידי Bass.

הפרשה פרצה מחדש כעשרים שנה מאוחר יותר, בחמורה ממנה. בשנת 1712, הצליח האב הישועי Franz Kolb, פרופסור לעברית באוניברסיטת Prague, לאסור את Bass ואת בנו Joseph, ולהחרים את ספריהם. התואנה לרדיפה זו ממחישה את השרירותיות שבאשמות גידוף: חוברת ההתפללות התמימה של Nathan Hannover, ה-Sha'are Tsion (שערי ציון), שאותה הדפיס Bass מחדש לאחר מספר מהדורות, הפכה בין ידיו של הכומר המלומד ליצירה גדופנית שכוונה כלפי הנצרות והנוצרים. גורלו של המו"ל הוכרע בזכות יושרו של אדם אחד. Bass היה מגיע לגורל מר לולא היה הצנזור Pohl, שנתמנה לבחון את תוכן הספרים, גם נאמן וגם מוכשר; בעקבות פסיקתו, שוחרר Bass לאחר עשרה שבועות מאסר, תחילה בערבות ולאחר מכן ללא תנאים.

המסורת מסכמת ניסיון זה בפשטות: בשיבתו, הוא הואשם בשקר בדפיסת חיבורים שנחשבו גדופים בעיני הרשויות הנוצריות; בשל כך נאלץ לשהות בבית הסוהר עד שלבסוף יצא זכאי.

שנותיו האחרונות של Sabbatai Bass הוצללו בצרותיו של עסקו ובלחצי הסביבה. הכרונולוגיה המסורתית מספרת כי סביב שנת 1706, לאחר שייסד את בית הדפוס שלו ב-Dyhernfurth, עיירה קטנה הסמוכה ל-Breslau, נאלץ לעזוב את Breslau בשל העוינות המקומית כלפי היהודים, לפי הסקירות ההיסטוריות הזמינות. האיש שעבר את אירופה לאורכה ולרוחבה כדי לרשום ספרים סיים את מסלולו לא רחוק מ-Pologne מולדתו.

מקורות הייחוס תואמים בנוגע לנסיבות מותו. מייסד הביבליוגרפיה היהודית, שנולד ב-Kalisz בשנת 1641, נפטר ב-21 ביולי 1718 ב-Krotoschin. רשומה ביוגרפית מאשרת תאריך ומקום אלה, ומציבה אותו ב-Krotoschin שב-Pologne, ומזכירה את היקף הגיאוגרפי של קריירתו: Sabbatai ben Joseph, המכונה גם Josef Prague, Bass ו-Meschorer, היה סופר, חוקר, ביבליוגרף ומו"ל יהודי שפעל ב-Pologne, ב-Bohême, ב-Hollande וב-Silésie.

מורשתו של Bass חורגת הרבה מעבר לרישום כותרים בלבד. תרומתו נעוצה בהמצאת סדר. הוא היה ביבליוגרף חדשני שמערכת הסיווג שלו לא הייתה לה תקדים בזמנו. בכך שהציע ארגון מושכל של הידע היהודי, סיפק לדורות הבאים — חוקרים, מדפיסים, אספנים — כלי ניווט באוקיאנוס טקסטואלי שעד אז לא הייתה לו מפה. הגדולים שבבעלי ידיעת העברית שבאו אחריו, עד לביבליוגרפים של המאה ה-19, ירשו את המחווה המכוננת הזו.

כאן הזיכרון וההיסטוריה משיבים זה לזה: המסורת היהודית המכבדת אותו כ"אביה של הביבליוגרפיה" והארכיון המודפס השומר על חיבוריו נפגשים באותה הכרה. Shabbetai ben Joseph היה הביבליוגרף היהודי הראשון. החזן של ה-Altneuschul, יתום ה-Kalisz, נשאר בזיכרון הקולקטיבי כאיש שהשאיל את קולו לא עוד לתפילות, אלא לספרים עצמם.

חייו של Sabbatai ben Joseph Bass מתווים מסלול בעל עקביות מדהימה, שבו כל שלב נראה מכין את הבאה אחריו. מן הילד שניצל מטבח Kalisz ועד לחזן של Prague, מן הנוסע העובר בין ספריות אירופה ועד למו"ל של Amsterdam, ולאחר מכן לאדון בית הדפוס של Dyhernfurth שנרדף בזקנותו — זהו מסלולו של אדם שהפך חוויה של אובדן ליצירה של שימור. מורשתו הכפולה — Siftei Hakhamim, המלווה הנפוץ ללימוד Rashi, ו־Siftei Yeshenim, הביבליוגרפיה העברית הראשונה — מענה לדואליות המכוננת הזו: לשרת גם את התלמיד הפשוט ביותר וגם את החכם התובעני ביותר.

אם התיעוד הארכיוני מאפשר לקבוע בוודאות את קווי חייו הגדולים — לידה, חינוך, מסעות, פרסומים, משפטים, מוות — הרי שהמשמעות העמוקה של מפעלו נותרת פתוחה לפרשנות. ניתן להניח בסבירות כי בעולם יהודי שסבל מרדיפות ונפוץ בין מרכזי דפוס מתחרים, Bass הבחין לפני רבים אחרים בצורך לחשוב על התרבות היהודית כמורשת מאוחדת, הניתנת למיפוי ולהעברה. בכך, יותר מאשר במספר הכותרים שמנה בקטלוגו, הוא ראוי לשם שהעניקה לו הדורות הבאים: אביה של הביבליוגרפיה היהודית.