משפחת Hore-Belisha משתייכת לאותה קטגוריה נדירה של משפחות יהודיות ספרדיות שמסלול חייהן משקף, במשך כמה דורות, את תנועת הגלות המאה-שנתית: מנמלי האוקיאנוס האטלנטי של מרוקו אל אולמות הממשל הבריטי הגבוה, מבית הכנסת הספרדי-פורטוגזי של לונדון אל ספסלי בית הנבחרים. השם עצמו — מורכב מאוחר, פרי נישואין ומקף בריטי אופייני — שומר, במחציתו השנייה, את זיכרונו של שורש צפון-אפריקאי: Belisha, באנגליציה של שם המשפחה Belicha (או Belilios, לפי ענפים מסוימים), שנשאו סוחרים יהודים ממוגאדור, היא Essaouira של היום.
תולדות משפחה זו נשלטות על ידי דמות יחידה, מפורסמת וגם נשכחת כאחת: Isaac Leslie Hore-Belisha, הברון הראשון Hore-Belisha (1893–1957). שר התחבורה ולאחר מכן שר המלחמה של הממלכה המאוחדת, הוא הותיר את שמו על חפץ יומיומי שמיליוני הולכי רגל בריטים פוגשים מדי יום מבלי לדעת את מקורו: Belisha beacons, אותם גלובוסים כתומים המסמנים את מעברי החצייה. מאחורי איש המדינה ניתן לזהות יחוס ספרדי שהמחקר ההיסטורי מאפשר לשרטט מבלי שתמיד ניתן לתעד אותו עד פרטיו.
הספר הגדול הזה מבקש לשחזר מסלול זה תוך הבחנה קפדנית בין מה שהארכיון קובע, מה שהמסורת מוסרת, ומה שעל ההיסטוריון להסתפק בשיערו בלבד. שכן תולדות Hore-Belisha הן גם תולדות ההתבוללות: שם משפחה מגרבי שהפונטיקה האנגלית ליטשה, זיכרון ספרדי שההצלחה הבריטית כיסתה עליו חלקית.
המוצא הישיר של Leslie Hore-Belisha מתועד בדיוק יוצא דופן עבור משפחה של מהגרים. על פי הערכים הביוגרפיים המוסמכים, אביו, Jacob Isaac Belisha, היה בעצמו בנו של Messod Belicha, המתואר כסוחר יהודי ספרדי יליד Mogador שבמרוקו [Wikipedia, Leslie Hore-Belisha]. Mogador — היא Essaouira של ימינו, על חוף האוקיינוס האטלנטי של מרוקו — הייתה, מן המאה ה-XVIII עד המאה ה-XIX, אחד הנמלים הגדולים של הסחר הבינלאומי של הסולטנות השריפית, ומרכזה של קהילה יהודית חשובה שסוחריה, ה-tujjar al-sultan ("סוחרי הסולטן"), מילאו תפקיד מוביל בחליפין עם אירופה.
שם המשפחה Belicha (גרסאות: Belisha, Beliche, Belilios) נמנה עם מאגר השמות של יהודי צפון אפריקה. Joseph Toledano, במחקרו המוסמך על שמות המשפחה של יהודי המגרב, מונה צורות אלה בין שמות המשפחה המתועדים במרוקו, שבהם עיצוב השמות היהודיים משלב מורשה היספנית שלאחר 1492, טופונימיה מקומית ועיוותים ברבריים וערביים [Toledano, Les Noms de famille des Juifs d'Afrique du Nord, 2003]. כמה השערות אטימולוגיות מצויות במחזור: גזירה מן העברית בית אלישע ("בית אלישע"), מקור טופונימי, או קשר לשורש bel. בהיעדר מסמך גנאלוגי המגיע מעבר לסבו של Leslie, פרשנויות אלה נמצאות בגדר השערה מלומדת ולא הוכחה.
מה שכן מבוסס הוא עיגונה של המשפחה ביהדות הספרדית, כלומר בפזורה האיברית שאת בניה פיזרה גירוש ספרד ב-1492 ברחבי המגרב, האימפריה העות'מאנית ולאחר מכן מערב אירופה [Leroy, Les Juifs dans l'Espagne chrétienne avant 1492, 1993]. הקהילות המרוקניות שעל חוף האוקיינוס, ובמיוחד זו של Mogador, כללו שיעור גבוה של מגורשים — צאצאי מגורשי ספרד — בניגוד לתושבים, יהודים ילידי הארץ. השתייכות בני Belicha לגל האיברי הזה, המשתמעת מן הכינוי "ספרדי" החוזר במקורות, נותרת סבירה אך אינה ניתנת למעקב מסמך אחר מסמך. כאן בדיוק נפגשים הזיכרון המשפחתי והארכיון ההיסטורי — מבלי להתמזג לגמרי.
הגירת משפחת Belicha מ-Mogador ללונדון נרשמת בתוך זרם מוכר היטב: זה של התיישבות משפחות יהודיות ספרדיות צפון-אפריקאיות וים-תיכוניות בבירה הבריטית במאה ה-19, שנמשכו אליה בשל הזדמנויות מסחריות שהציעה האימפריה ובשל קיומה של קהילה ספרדית מבוססת מזה דורות רבים. לונדון אכן הייתה ביתה, מאז שיבת היהודים בימי Cromwell במאה ה-17, לקהילה ספרדית ופורטוגזית שהתאגדה סביב בית הכנסת של Bevis Marks — נקודת המפגש של ספרדים מכל קצות תבל.
אביו של Leslie, Jacob Isaac Belisha, בנו של המהגר Messod, השתקע בלונדון ועסק שם בענף הביטוח. הוא נשא לאישה את Elizabeth Miriam Miers, והזוג התגורר בשכונת Hampstead, שם נולד בנם יחידם [Wikipedia, Leslie Hore-Belisha]. ההעברה הבין-דורית ממחישה כאן דפוס עלייה קלאסי: מהסב הסוחר הקולוניאלי שנולד ב-Mogador ועד האב שהשתרש במימון הלונדוני — בתוך דור אחד עברה המשפחה מן המסחר המגרבי אל המקצועות העירוניים של מטרופולין אימפריאלית.
השתלבות זו בחברה הבריטית לא הייתה נטולת שבריריות. Jacob Belisha נפטר כאשר בנו Leslie טרם מלאה לו שנה [Wikipedia, Leslie Hore-Belisha]. האם, שנותרה אלמנה בגיל צעיר מאוד, מילאה מאז תפקיד מרכזי בחינוך הילד ובביסוס מעמדו החברתי. בהמשך נישאה שנית לSir Adair Hore, פקיד בריטי בכיר — זיווג שהיה מכריע לגבי עתיד השם, שכן מאביו החורג זה שאב Leslie, בדרך של הוספה, את המחצית הראשונה של שם המשפחה המורכב שבו ייכנס לדברי הימים.
סיפורה של משפחת Belisha הלונדונית נפגש אפוא עם ההיסטוריה הרחבה יותר של הדיאספורות הספרדיות המערביות, כפי שחקר אותן Salo Baron, שהראה כיצד ידעו קהילות אלו לשלב בין נאמנות דתית לבין יכולת השתלבות כלכלית ואזרחית בחברות הקולטות אותן [Baron, A Social and Religious History of the Jews, 1983]. משפחת Belisha מעניקה לכך המחשה מוחשית: שורשיה נטועים ביהדות הספרדית ממוצאה, אך היא נמסה בהדרגה אל תוך הבורגנות הבריטית דרך בריתותיה ובחירותיה המקצועיות.
Isaac Leslie Belisha נולד ב-Hampstead, London, ב-7 בספטמבר 1893, במשפחה יהודית [Wikipedia, Leslie Hore-Belisha]. יתום מאביו מגיל צעיר, גדל בסביבה משכילה. השכלתו הלכה בנתיב המצוינות שנהגו בו האליטות הבריטיות של תקופתו: למד ב-Clifton College, המשיך את לימודיו ב-Paris ובאוניברסיטת Oxford, שם למד ב-St John's College והצטיין בפעילויות הנאום, עד שנבחר לנשיא ה-Oxford Union — מכשפת המנהיגים הפוליטיים המסורתית של הממלכה.
מלחמת העולם הראשונה הפסיקה את דרכו האקדמית: הוא שירת בצבא הבריטי והגיע לדרגת מייג'ור, ניסיון צבאי שהטביע את חותמו הקבוע על יחסו לענייני הביטחון. בין שתי מלחמות העולם אימץ רשמית את השם המורכב Hore-Belisha, בצרפו את שם משפחת חורגו, Sir Adair Hore, לשם אביו — מחווה שהיא גם מעשה שילוב חברתי, האופייני לניידות החברתית הבריטית.
הקריירה הפרלמנטרית שלו החלה תחת הדגל הליברלי. נבחר לבית הנבחרים מהמחוז Plymouth Devonport, כיהן בו מ-6 בדצמבר 1923 עד 5 ביולי 1945 [Hansard, Parliament UK]. עלייתו השרותית הייתה מהירה: מזכיר פרלמנטרי בין 1931 ל-1932, מזכיר פיננסי בין 1932 ל-1934, שר התחבורה בין 1934 ל-1937, מזכיר המדינה למלחמה בין 1937 ל-1940. לאורך קריירה זו, עבר מהמפלגה הליברלית אל הליברלים הלאומיים, ואחר כך התקרב לשמרנים.
הצלחתו הייתה בולטת שבעתיים, שכן הושגה כיהודי בחיים הציבוריים הבריטיים של שנות ה-1930, בתקופה שבה האנטישמיות, אף שלא הגיעה לממדיה היבשתיים, לא הייתה נעדרת מהחוגים השלטוניים. Britannica מציגה אותו כאחד המדינאים המוכשרים ביותר של דורו, ושמו נותר קשור לרפורמות מתמשכות [Britannica, Leslie Hore-Belisha].
במשרד התחבורה (1934–1937) רכש לו Leslie Hore-Belisha את פרסומו העממי המתמשך ביותר. נוכח תמותת דרכים גוברת ככל שהאוטומובייל הלך והתפשט בקרב ההמונים, נקט בגישה נחרצת של בטיחות בדרכים, שכמה מצעדיה מעצבים עד היום את הנוף העירוני הבריטי.
המפורסמת שבהן היא הנהגת Belisha beacons, הנושאות את שמו. Belisha beacon הוא גוף תאורה בצורת כדור בצבע צהוב, המוצב בראש עמוד מפוספס בשחור ולבן, ומסמן מעברי חצייה לעוברי דרך בבריטניה, באירלנד ובמקומות אחרים שהושפעו מבריטניה לאורך ההיסטוריה, כגון הונג קונג, קפריסין, מלטה, ניו זילנד וסינגפור. כדורי אור אלה, שנועדו להפוך את מעברי החצייה לנראים מרחוק, ביום כבלילה, הוכנסו לשימוש בתקופת כהונתו. שמו נותר קשור אמיץ בממלכה המאוחדת להנהגת ה־Belisha beacons הכתומים המהבהבים במעברי החצייה, בימי כהונתו כשר התחבורה.
מעבר לסמל זה, התאפיינה כהונתו של Hore-Belisha במשרד התחבורה בגישה שיטתית לרגולציה של התנועה: פעולתו שזורה בגיבוש קוד ונורמות בטיחות שנועדו להסדיר תנועה שהלכה ופרחה. Britannica מדגישה את יעילותו הבולטת של תפקידו במשרד זה, שביסס את מוניטינו כמנהל מתקן [Britannica, Leslie Hore-Belisha]. עמידותה של מדיניות זו נובעת מעצם הטמעתה בשגרה: החפץ נהפך שגור כל כך עד שאיבד כל זיקה מודעת לבוראו הספרדי, בעוד המילה Belisha שורדת באנגלית כמאובן לשוני של תולדות משפחה יהודייה ממוגדור.
ב-1937, מונה Hore-Belisha למזכיר המדינה למלחמה, תפקיד שמילא עד 1940, בתקופה הקריטית שקדמה לפרוץ מלחמת העולם השנייה ועוד בעיצומה. בתפקיד זה פעל למודרניזציה של הצבא הבריטי, שנותר זמן רב קשור למסורות ולמבנים שירש מן המאה ה-19.
בין יוזמותיו הבולטות נמנית הנהגת גיוס חובה בזמן שלום. לפי Britannica, הוא הנהיג גיוס חובה צבאי באביב 1939, כמה חודשים לפני פרוץ המלחמה [Britannica, Leslie Hore-Belisha] — החלטה מכרעת שניתקה את הקשר עם המסורת הבריטית של צבא מתנדבים, ושהכינה את המדינה לקראת המבחן הממשמש ובא. כמו כן השקיע מאמצים לשיפור תנאי החיים וגיוס החיילים, לצעירוּת הפיקוד העליון ולהפיכת הקריירה הצבאית לאטרקטיבית יותר — דבר שעורר את עוינותו של חלק מהממסד הצבאי השמרני.
רפורמותיו נתקלו אכן בהתנגדות עזה, ובמיוחד בקרב המטה הכללי. המתחים עם הפיקוד, ובעיקר עם גנרלים בכירים, תרמו לעזיבתו את הממשלה ב-1940. חלק מן המשקיפים ציינו גם שיהדותו לא הייתה זרה לעוינות שהופנתה כלפיו בחוגים מסוימים, וכך ניתן לראות בהדחתו חלק מן האקלים הטעון של הדעות הקדומות של אותה תקופה. קריירתו הציבורית ידעה פרק אחרון בהמשך: בממשלת ה"Caretaker" השמרנית הזמנית של 1945, מונה לזמן קצר לשר הביטוח הלאומי.
מפעל הרפורמה הצבאית של Hore-Belisha, שהיה שנוי במחלוקת שנים רבות, זכה לבחינה מחודשת על ידי ההיסטוריוגרפיה, המכירה בכך שהצליח, במידה מסוימת, להכין את הצבא הבריטי למלחמה חרף הכבדות המוסדית. מסלול חייו ממחיש את המקום שיכול היה לתפוס צאצא של סוחרים יהודים ממרוקו בלב המנגנון הממלכתי הבריטי, ברגע שבו נגזר גורל האומה.
בשקיעת קריירתו, Leslie Hore-Belisha הגיע אל האצולה. הוא קיבל את תואר הבּרוֹן Hore-Belisha ב-14 בינואר 1954, ובכך נכנס לבית הלורדים תחת התואר הבּרוֹן הראשון Hore-Belisha מ-Devonport, על שם האזור הבחירה שייצג במשך למעלה מעשרים שנה. עלייה זו חתמה את מסלולו של איש שיצא ממשפחת מהגרים ספרדים והגיע לפסגת ההיררכיה החברתית הבריטית.
הוא נפטר ב-16 בפברואר 1957 [Hansard, Parliament UK ; Britannica]. עימו פג גם התואר: מאחר שלא השאיר יורש זכר, הבּרוֹניה של Hore-Belisha חלפה מן העולם עם מותו. הלינייה, לפחות בצורתה הפטרונימית והאצילית, הגיעה אפוא לסיומה עם מי שנשא אותה עד לשיאה.
אך השם, הוא שרד בדרך אחרת. מנותק מן האדם, המילה Belisha נותרת חרותה בשפה ובנוף האנגלי באמצעות Belisha beacons, המפוזרים כיום בכל רחבי העולם האנגלופוני ושרידי הקיסרות. כך, ובמהפך יוצא דופן, הפך שם משפחה יהודי מרוקאי — שמה של משפחה מ-Mogador — למונח מן הלשון הבריטית השגורה, הנאמר מדי יום ללא כל זיקה לנושאו ולמוצאו הספרדי. הזיכרון של לינייית Hore-Belisha מנציח את עצמו אפוא פחות באמצעות צאצאים, ויותר באמצעות אותו טביעת רגל לשונית ועירונית — עדות פרדוקסלית להתבוללות שהצליחה עד כדי מחיקת מקורה שלה.
ההיסטוריה של Hore-Belisha מרכזת בתוך כמה דורות בלבד מספר שכבות של החוויה היהודית המודרנית. בנקודת המוצא — שורש ספרדי מרוקאי: Belicha ממוגדור, סוחרים בנמל אטלנטי שבו נפגשו עושר המסחר השריפי וזיכרון גירוש ספרד ב-1492 [Leroy, 1993] [ref:2 ; Toledano, 2003]. בנקודת הסיום — בארון בריטי, שר של הוד מלכותה, ששמו חרות בשפה האנגלית.
בין שני קטבים אלה נפרשת מסלול של הגירה, ברית ועלייה חברתית, המדגים את גורלן של דיאספורות ספרדיות מערביות כפי שתיאר Baron: יכולת השתלבות ללא שבר חד עם המורשת, ניידות חברתית דרך המסחר ולאחר מכן דרך המקצועות ועולם הפוליטיקה. דמותו של Leslie Hore-Belisha נותרת הפסגה של מסלול זה, ובעקרותו הדינסטית — גם סיומה של השושלת הנושאת שם זה.
ההיסטוריון חייב להכיר במגבלות התיעוד: אם הקריירה הציבורית של Leslie Hore-Belisha מעוגנת היטב בארכיונים הפרלמנטריים ובערכי עיון מוסמכים, הרי שהאבות הקדמונים המרוקאים מעבר לסבו Messod שייכים יותר לעולם המסורת המועברת ומהשערה אונומסטית מאשר לעולם השטר הגנאלוגי. בתוך אותו עירוב של המבוסס וההסתברי, של הארכיון הלונדוני וזיכרון מוגדור — שם שוכנת אמיתה של משפחה ששמה ממשיך עד היום לבהוק — כתום ומהבהב — מעל מעברי חציה.
