הפטרונים Zinn משתייך למשפחה הרחבה של שמות יהודיים אשכנזיים שנוצקו במרחב הדובר גרמנית, שם השתלבו יחדיו הגרמנית, היידיש ונוהגי הרישום המינהלי של מדינות האימפריה הרומית הקדושה ולאחר מכן של המלוכות המודרניות — ועיצבו, לעיתים באיחור, את הזהות התורשתית של המשפחות. על פי מאגרי הייחוס, Zinn הוא פטרונים אשכנזי שלשון מוצאו גרמנית, הנישא בין היתר על ידי אישים יהודים [Q21487983 — Wikidata]. משמעותו שקופה לכל מי שמכיר גרמנית: Zinn פירושו "בדיל". שקיפות סמנטית זו מעגנת את השם מיד בתוך הקטגוריה הגדולה של הפטרונימים המקצועיים — או המטונימיים — שציינו במקורם אומנות, חומר עיבוד או פריט מסחר.
האטימולוגיה מאוששת על ידי מילוני האונומסטיקה: Zinn הוא שם מקצוע גרמני ויהודי (אשכנזי), שנוצר כשם תעסוקתי מטונימי לעובד בדיל, מן הגרמנית התיכונה העילית zin, מן הגרמנית Zinn ומן היידיש tsin [Dictionary of American Family Names]. השם נגזר אפוא ממלאכת הבַּדָּל, היוצק, הסוחר או יצרן כלי הבדיל. הוא משתלב במשפחה אונומסטית קוהרנטית, הכוללת נגזרות כגון Zinner — יוצר כלי בדיל — ו-Zinnel, צורת הקטנה, וכן Zinman, המורכב מ-Zinn ומן הגרמנית Mann, כלומר "איש הבדיל".
ספר זה מבקש לשרטט, בזהירות שמחייבת אונומסטיקה ישרה, את מקורות הלינאז' Zinn, את התפצלויותיו ואת גורלותיו. אין מדובר בגנאלוגיה אחת ויחידה: כמו רוב הפטרונימים המקצועיים, אומץ Zinn באופן בלתי תלוי על ידי משפחות אחדות שלא היה ביניהן קשר דם, באזורים ובתקופות שונות. לפיכך מדובר פחות בתולדות דם אחד ויותר בתולדות שם אחד — ושל האנשים, הגברים והנשים, יהודים כנוצרים, שנשאוהו לאורך מאות השנים של מרכז אירופה.
לב השם המשפחתי Zinn נעוץ במתכת צנועה אך חיונית לחיי הבית באירופה שלפני העידן התעשייתי: הבדיל. השם הוא כינוי מקצועי מטונימי המציין עובד מתכות הלבנה, ונגזר מן הגרמנית העילית התיכונה zin, שהפכה ל-Zinn בגרמנית הסטנדרטית ול-tsin ביידיש [Dictionary of American Family Names]. צורת השם קדומה, מעיקרה, אפילו לאימוצה היהודי: היא שייכת למאגר הלקסיקלי הגרמני המשותף, שנטלו ממנו הקהילות היהודיות דוברות הגרמנית כאשר אימצו — או נאלצו לאמץ — שמות משפחה תורשתיים.
יש להבחין כאן בין שתי שכבות. השכבה הראשונה היא שם המקצוע שנשאו נוצרים: Zinn הוא שם משפחה מקצועי גרמני המציין מי שעובד מתכת, נפח בדיל [Wikipedia, Zinn]. השכבה השנייה היא האימוץ היהודי של אותו מונח עצמו, המוצא ביטויו במילונים המקצועיים. המילונים הגדולים של שמות המשפחה היהודיים שערך Alexander Beider עבור האימפריה הרוסית, ממלכת פולין וגליציה, וכן Lars Menk עבור התחום היהודי-גרמני, מגדירים ומנתחים בדייקנות בדיוק קטגוריה זו של שמות הנגזרים ממלאכות המתכת ומהחומר המעובד [מילוני שמות משפחה יהודיים מאירופה המזרחית ומהתחום היהודי-גרמני].
תופעת שמות המקצוע המטונימיים אופיינית לאונומסטיקה האשכנזית. במקום לציין את האדם ישירות באמצעות סיומת פועל — כגון Zinner, "עוסק בבדיל" — השם שומר על החומר עצמו, הבדיל, כדי לציין בסמיכות את מי שמעצב אותו או מוכרו. היגיון זה מצוי בשמות משפחה יהודיים אין-ספור: Gold, Silber, Kupfer (הנחושת), Eisen (הברזל). המתכת Zinn נחרתת בתוך סדרה זו של חומרי-מתכות שהפכו לשמות אדם. ראוי לציין כי ייצור חפצי בדיל — קנקנים, קערות, פמוטים, ואף חפצי פולחן — היה מלאכה שיהודים השתתפו בה במקומות שונים, הן כיצרנים הן כרוכלים ומוכרי כלי בית.
ההיסטוריה הכלכלית של יהודי אירופה מזכירה אגב כי, עוד מן ימי הביניים הגבוהים ובעת החדשה המוקדמת, השתלבו הקהילות היהודיות דוברות הגרמנית במגוון רחב יותר של פעילויות מלאכה ומסחר ממה שהאמינו במשך זמן רב [Toch, 2013]. סחר המתכות והחפצים המיוצרים, שהבדיל היה חלק מהם, נמנה עם אותם נישות כלכליות, ואין זה מקרי ששם כגון Zinn יכול היה לשרש את עצמו בתוכן.
כדי להבין כיצד שם כגון Zinn יכול היה להיוולד ולהיות מועבר מדור לדור, יש לשוב אל העולם שהיווה את קרקעיתו: ה-Ashkenaz המימי-ביניימי, כלומר הקהילות היהודיות שהתבססו בעמק הריין, ב-Rhénanie, ב-Franconie, ומשם בהדרגה מזרחה עד הגבולות הסלאביים. בערים אלה — Mayence, Worms, Spire, Francfort, Ratisbonne, Prague — נוצרה ציוויליזציה יהודית מקורית, בעלת לשונה שלה, מערכת משפטה וסדריה הקהילתיים.
המחקרים האחרונים חידשו באופן יסודי את תפיסתנו את ה-Ashkenaz הזה. ההיסטוריוגרפיה מדגישה כיום את האופן שבו יהודי ה-Ashkenaz המימי-ביניימיים בנו, בין השנים 1000 ו-1300, קהילות קדושות שעיצבו את מכלול חייהם הדתיים [Woolf, 2015]. החיים היומיומיים, האדיקות הפשוטה של גברים ונשים, הפרקטיקות הטקסיות המשותפות — כל אלה אָרגו את הרקמה הצפופה של חברה שבה ההשתייכות חוּוְתה בגובה המחוות [E. Baumgarten, 2014]. במסגרת קהילתית זו הועברו לא רק האמונה והדין, אלא גם השמות — תחילה שמות פרטיים עבריים וגרמניים, ולאחר מכן כינויים מקצועיים וטופונימיים שנועדו להפוך לתורשתיים.
התרבות האינטלקטואלית של ה-Ashkenaz הזה, כפי שחקרוה היסטוריונים של המשפט הרבני ושל ההגות, מגלה חברה שהיתה שרויה עמוק בתוך המסורת התלמודית ובה בעת מסוגלת לעיצובים מקוריים [Kanarfogel, 2013]. הקבצים הגדולים של המנהגים (מנהגים), הפסיקה של הפוסקים, הזיכרון של הרדיפות — ובמיוחד הטבחים הקשורים למסעות הצלב — ארגו זהות קולקטיבית חזקה [Soloveitchik, 2014]. בעולם זה, הלשון שדיברו בה היהודים, היהודית-גרמנית ולאחר מכן היידיש, שמרה על הגרעין הגרמני שממנו צמחו מילים כגון zin / Zinn [J. Baumgarten, 2002].
ראוי להיות כנים כאן: שום מקור אינו מאפשר לקשור משפחת Zinn מסוימת ל-Ashkenaz של המאות ה-11–13. באותה תקופה כמעט שלא היו קיימים שמות משפחה תורשתיים בקרב היהודים; הציון נעשה באמצעות השם הפרטי ושם האב. פרק זה קובע אפוא את המסגרת — הלשונית, הדתית, הכלכלית — שבה התגלגלה המילה Zinn, מבלי להניח מראש קיומה של שושלת נקובת-שם בטרם העת החדשה.
התקופה המודרנית (המאות ה-XV–XVIII) רואה את יהודי גרמניה ממלאים עמדות כלכליות מיוחדות, לעיתים קרובות על גבול הסובלנות וההדרה. מסחר במתכות, בחפצים מתוצרת בתי-חרושת ובסחורות יוקרה היווה אחת מנישות פרנסתם. היסטוריונים הראו עד כמה השתתפו יהודים, בין השנים 1400 ו-1800, ב"כלכלת סודות" של ממש, שבה נשתזרו נוצרים ויהודים סביב מחזור הידע, הטכניקות והסחורות [Jütte, 2015]. בעולם זה, אומן או סוחר בפח — Zinn בכוח — יכול היה לשמש מתווך בין סדנאות, ירידים וקהל לקוחות.
תקופה זו היא גם תקופת "יהודי החצר" (Hofjuden), אותם בנקאים וספקים שנקשרו לנסיכים הגרמנים. גורלו של אחד מהם, Joseph Süss Oppenheimer, שנשפט והוצא להורג בStuttgart בשנת 1738, ממחיש את שבריריותן של עמדות נעלות אלה [Mintzker, 2017]. אף שאין דבר הקושר את משפחת Zinn לפסגות המימון, אזכור מרחב זה מזכיר את ההקשר שבו יכול היה שם משפחה מקצועי צנוע להתקיים לצד מסלולי עלייה ונפילה, בחברה שייעדה ליהודים תפקידים כלכליים מוגדרים תוך הגבלת זכויותיהם.
החיים הקהילתיים הרגילים של תקופה זו ידועים לנו מתוך מקורות יקרי-ערך, כגון יומנים ופנקסים שניהלו רבנים. דיארי המשפט של הרב Hayyim Gundersheim, בFrancfort-sur-le-Main בין השנים 1773 ו-1794, פותחים חלון אל עולמה המוחשי של קהילה יהודית גרמנית גדולה ערב האמנציפציה [Fram, 2012]. בהם ניתן לראות סכסוכים, חוזים, מקצועות — עולם שבו חיו משפחות של אומנים וסוחרים, שחלקן נשאו שמות מקצועיים כגון Zinn, תחת סמכות מוסדותיהם.
בדיוק בתקופה זו, ובמיוחד בפנות המאות ה-XVIII וה-XIX, הכליל הממשל את שמות המשפחה היהודיים וקיבע אותם. צווי קביעת שמות המשפחה — באוסטריה תחת Joseph II (1787), בפרוסיה, בבוואריה, בגליציה — כפו על המשפחות היהודיות לאמץ שם תורשתי יציב. רבים שמרו אז על כינוי מקצועי קיים מראש; בתנועה מנהלית זו יכול היה שם משפחה כגון Zinn להתגבש סופית, מחולק בין כמה משפחות שאין ביניהן קשר. מילוני Beider ו-Menk מתעדים בדיוק את מנגנון הקיבוע הזה [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands].
שם המשפחה Zinn אינו ניתן לאיתור בנקודה גיאוגרפית אחת : התפוצה שלו מתאימה בדיוק לגאוגרפיה של המרחב הגרמנופוני והמשכיו מזרחה. מאחר שהוא נגזר ממילה גרמנית נפוצה, יכול היה להופיע בכל מקום שבו דיברו גרמנית או יידיש ושבו עסקו בעיבוד בדיל — מאזור הריין ועד בוהמיה, מסקסוניה ועד פולין.
המעבר מן העולם התרבותי הגרמני לזה של מרכז אירופה ומזרחה היה רצוף בקרב היהודים. המסלול האינטלקטואלי שהוביל "מ-Prague ל-Presbourg" ממחיש את תנועת המשפחות, הרבנים והרעיונות בתוך המרחב האוסטרו-הונגרי במאות ה-XVIII וה-XIX [Kahana, 2015]. במרחב הנרחב הזה, השמות נעו עם נושאיהם, ונכתבו פעם על פי הכתיב הגרמני (Zinn) ופעם על פי הכתיבים המקומיים. מילוני Beider מראים כי שמות משפחה רבים ממקור גרמני נמצאים כך בממלכת פולין, בגליציה האוסטרית ובאימפריה הרוסית, עדות להגירות ולהתאמות עוקבות [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est et judéo-allemands].
הפיזור הגיאוגרפי הזה מסביר את הדו-קיום, תחת שם אחד, של משפחות יהודיות ומשפחות נוצריות : שם המשפחה Zinn, שם אומנות גרמני, נשא על ידי אנשים מכל הרקעים [Wikipedia, Zinn]. ניתן להיתקל בו בקרב משפטנים צפון-אמריקאים, מהנדסים וספורטאים ישראלים, מלחינים דנים ושופטים קנדים — הוכחה שמדובר בשם הנפוץ במרחב הגרמני ובפזורותיו, ואינו שם משפחה יהודי ייחודי. נוכחות השם במשפחות מנוניטיות דוברות גרמנית, כפי שמציינים גנאלוגים, מאשרת את הדו-משמעות הדתית הזאת : שם מקצוע אחד, שתי תולדות דתיות נפרדות.
יש אפוא להישמר מכל גנאלוגיה מאוחדת. הזהירות האונומסטית מחייבת להכיר בכך שה-Zinn היהודים מגרמניה, מבוהמיה או מפולין אינם בהכרח צאצאים של אב קדמון משותף, אלא חולקים מילת-שורש אחת, בדיל, שאומצה באופן עצמאי.
המאה ה-19 משנה באופן רדיקלי את מצבם של היהודים הנושאים שמות כמו Zinn. האמנציפציה ההדרגתית — האזרחית והפוליטית — מכניסה אותם לחברה הגרמנית, האוסטרו-הונגרית ולאחר מכן לעמים המודרניים. משפחות של בעלי מלאכה וסוחרים מגיעות אל המקצועות החופשיים, אל האוניברסיטה, אל האמנויות ואל המדעים. שם המקצוע שירש מפחייני עתיקים הופך לשם המשפחה של רופאים, משפטנים, מהנדסים וחוקרים.
במרחב דובר הגרמנית, אינטגרציה זו מלווה ביצירתיות עצומה. יהודי אוסטריה, בין שתי המלחמות, ניהלו משא ומתן על זהות מורכבת, הנמצאת בצומת של התרבות הגרמנית ושייכותם היהודית [Silverman, 2012]. במקביל, במרכז אירופה ובמזרחה, פריחה תרבותית יהודית אמיתית התרחשה בין 1897 ל-1930, שנישאה על כנפי התחייה של היידיש ושל העברית, של הספרות ושל פרויקטי הבנייה הלאומית [Bechtel, 2002]. היידיש, השפה שבה tsin מציין בדיל, ידעה אז פריחה ספרותית שהשביחה מחדש את המרכיב הגרמני המשותף לשמות כמו Zinn [J. Baumgarten, 2002].
גורלות האישים הנושאים את השם ממחישים את המודרניות הזו. השם Zinn נישא על ידי דמויות מגוונות כמו שופט בבית המשפט העליון של New Mexico, מלחינה דנית מתחילת המאה ה-19, או מהנדס וכדורגלן ישראלי [Wikipedia, Zinn]. בארצות הברית, השם קשור בעיקר להיסטוריון ולמחזאי האמריקני שהוריו היו מהגרים יהודים ממזרח אירופה, עדים להגירה הטרנס-אטלנטית הגדולה אשר בין 1880 ל-1914 העבירה מאות אלפי יהודים אשכנזים — ואת שמותיהם — אל העולם החדש. פיזור זה הפך את שם המשפחה Zinn לשם עולמי, השומר בקול ענות חלושה את זיכרונו המטלורגי הגרמני.
כך, המאה ה-19 והמאה ה-20 משלימות את ניתוק השם ממשמעותו המקורית. אין עוד איש, בין ה-Zinn, שעוסק בהכרח בבדיל; השם הפך לסימן זהות טהור, מורשת המועברת מדור לדור, מחוון לשייכות משפחתית, ועבור רבים — לזיכרון יהודי אשכנזי.
ההיסטוריה של שם המשפחה Zinn היא סיפורו של מילה שהפכה לשם, ושם שהפך לזיכרון. נולד מן המתכת הביתית ביותר, הבדיל — zin בגרמנית עילית תיכונה, tsin ביידיש — הוא ציין תחילה מקצוע, מקצועו של הבדיל וסוחר כלי השולחן, לפני שאומץ כשם משפחה תורשתי על ידי משפחות יהודיות דוברות גרמנית בעת קביעת השמות המנהלית הגדולה במאות הי"ח והי"ט [Dictionary of American Family Names ; Q21487983 — Wikidata].
המסלול המתואר כאן מחייב יושר כפול. מחד, האטימולוגיה והאופי האשכנזי של השם מבוססים היטב במדריכי האונומסטיקה הסמכותיים — Beider, Menk, ומילוני שמות המשפחה [מילוני שמות המשפחה היהודיים של מזרח אירופה והיהודים-גרמנים]. מאידך, אין משפחת Zinn אחת, אלא משפחות Zinn, יהודיות ונוצריות, מפוזרות מאזור הריין עד גליציה ועד ליבשת אמריקה, מאוחדות על ידי מילה יותר מאשר על ידי דם. זהו גורלם המשותף של שמות משפחה מקצועיים מטונימיים, שאומצו באופן עצמאי על ידי שושלות ללא כל קשר ביניהן.
בהצבתו בטווח הארוך של העולם האשכנזי — מן הקהילות הקדושות של הריין בימי הביניים [Woolf, 2015] ועד לתחיות התרבותיות המודרניות [Bechtel, 2002] — מופיע השם Zinn כעד שקט לאותה ציוויליזציה: שורשיו בשפה הגרמנית, עוצב על ידי המקצועות, עקר בעקבות ההגירות, ונתעלה על ידי האמנציפציה. הספר הגדול של Zinn אינו אפוא רומן של שושלת, אלא ביוגרפיה של שם — ודרכו, השתקפות נאמנה של ההיסטוריה היהודית של מרכז אירופה, עשויה עמל, ניידות וזיכרון.
