הכינוי Zand משתייך לאותה קטגוריה של שמות יהודיים שקריאתם מתפצלת לפי גיאוגרפיה: הוא מעורר בו-זמנית מציאות פונטית שקופה — ה"חול" של השפות הגרמניות — ושם-עצם נרדף יוקרתי הנובע מעולם שונה לחלוטין, זה של פרס במאה ה-XVIII. דואליות זו, הרחוקה מלהיות אנקדוטית, מעצבת את מכלול החקירה.
עבור קהילות אשכנז במרכז אירופה ובמזרחה, Zand נקשר ללא עוררין למילה היידישית והגרמנית המציינת חול. על-פי מאגרי הגנאלוגיה הייחוסיים, השם Zand הוא, אצל יהודים אשכנזים, גרסה אורתוגרפית של Sand. שייכות לקסיקלית זו, פשוטה לכאורה, פותחת בכל זאת על היסטוריה עשירה, רקומה ממסעות נדידה, הטמעה לשונית ואסטרטגיות אונומסטיות שנולדו מכורח מנהלי.
אולם אותה שרשרת של ארבע אותיות מפנה, בעולם האיראני, אל שושלת שלטת. שושלת Zand הייתה שושלת איראנית שייסד Karim Khan Zand, ששלט מ-1751 עד 1779, וצמח משבט ה-Zand של הלקים. חפיפה זו מטילה משמעת מתודולוגית: על החיבור הנוכחי להבחין בקפדנות בין לִינְיוֹת יהודיות הנושאות את השם Zand לבין ה-Zand הפרסיים, תוך הכרה בכך שהמשמנות הלשונית הזינה לעתים נרטיבים משפחתיים של יוקרה. בפער שבין הזיכרון המועבר לבין הארכיון הניתן לאימות שוכנת חומרו של ספר זה.
הבסיס התיעודי המוצק ביותר מייחס לשם המשפחה Zand מקור טופונימי-תיאורי גרמני. לפי הרישומים ב-Ancestry, השם Zand הוא, בקרב יהודים אשכנזים, גרסה אורתוגרפית של Sand. המעבר מ-S ל-Z בראשית השם נובע מתופעה פונטית נפוצה בתמלילים יידישאיים וגרמניים, שבהם עיצורי השריקה הקולי והחסר-קול מתחלפים לעיתים קרובות בהתאם לאזור ולנוהגי הסופרים. חילוף גרפי זה מסביר מדוע ניתן למצוא, בתוך אותה אחווה או אותה לינאה שנדדה מאימפריה לאימפריה, ענפים הכתובים פעם Sand ופעם Zand.
המילה עצמה מציינת חומר מוחשי. בגיבוש שמות המשפחה של יהודי מרכז אירופה, שמות הנגזרים מיסודות הטבע — חול, אבן, הר, עמק, טל — מהווים קטגוריה נרחבת. בקרב יהודים אשכנזים, Sand ו-Zand עשויים להופיע כשמות משפחה יידישאיים או גרמניים, הקשורים לעיתים למקצועות או למקומות, ולעיתים כצורה מקוצרת של שמות ארוכים יותר כגון Sándor, שהוא ה-Alexandre ההונגרי, ומכאן הקרבה ל-Sander. ריבוי מקורות זה אופייני לאונומסטיקה היהודית: שם אחד עשוי לכסות מסלולים שונים לחלוטין, והזהירות אוסרת לצמצם את כל משפחות Zand לשורש אחד בלבד.
ההיסטוריוגרפיה של שמות יהודיים מזכירה כי שמות משפחה רבים נקבעו באיחור, עם גזירות הרישום האזרחי שהוצאו באימפריות מרכז אירופה ומזרחה בסוף המאה ה-XVIII ובראשית המאה ה-XIX. בהקשר זה, שמות ציוריים וניטרליים כגון "Sand" או "Zand" אומצו או יוחסו לעיתים קרובות, בין אם בהתייחסות למקום מגורים — יישוב חולי, שכונה, רחוב — ובין אם כבחירה "אורנמנטלית", ללא קשר ישיר לנושא השם. הרישום הבסיסי המשויך ללינאה Zand, המשמר את המשמעות "חול", נכנס לגמרי במסגרת מסורת לקסיקלית מתועדת זו. יצוין עוד כי Museum of the Jewish People, ביחס למשפחת Zandman הקרובה, מדגיש כלל כללי של האונומסטיקה היהודית: שמות משפחה נגזרים ממקורות שונים ומגוונים, ולעיתים עשויה להתקיים יותר מהסבר אחד לאותו שם. עיקרון הצניעות הפרשנית הזה מנחה את כל הפרק הנוכחי.
הגאוגרפיה ההיסטורית של שם המשפחה Zand חופפת לזו של המרחב האשכנזי הגדול. נושאי השם משתייכים ברובם למוקדים היהודיים של מרכז אירופה ומזרחה, שקהילותיהם נפוצו לכל עבר בגלי ההגירה של המאות ה-XIX וה-XX. מאגרי היחוסין המוקדשים לשמות המשפחה האשכנזיים מתארים תנועת עומק זו בבהירות. רוב מוחלט של יהודי ארגנטינה הם צאצאי מהגרים שהגיעו מאירופה; יהודים אשכנזים אלה נדדו מעיירות קטנות או שטעטלים בפולין, בליטא, ברוסיה, בגרמניה, ברומניה או באוקראינה, והותירו מאחוריהם את רוב קרוביהם היהודים. דפוס זה חורג הרבה מעבר למקרה הארגנטינאי בלבד, ומתאר את דינמיקת הפיצול שפגעה בלינאג'ים אינספור, ובהם משפחות Zand.
השלכות הפיזור הזה על המחקר הגנאלוגי הן ניכרות. לאחר שתיים או שלוש דורות, משפחות יהודיות אלה איבדו את עקבות קרוביהן — מי שניצלו מן המלחמה, מי שנדדו למדינות אחרות כגון ארצות הברית, אנגליה או אוסטרליה. האחדות של שם כדוגמת Zand מתפצלת כך בין יבשות: אותה גזע אחד עשוי להותיר צאצאים בצפון אמריקה, בדרום אמריקה, בארץ ישראל ולאחר מכן במדינת ישראל, ובעולם דובר האנגלית — מבלי שהענפים שמרו זיכרון של קרבתם המשותפת. שחזורו של עץ Zand קוהרנטי נתקל אפוא בהפסקות תיעודיות אלה, המחמירות לנוכח ההרס שחוללה השואה, אשר השמידה פנקסי קהילות ורשומות מרשם האוכלוסין במרבית ישובי המוצא.
מבחינה ראייתית, יש לנקוט עמדה מאופקת. אין מקור סמכותי המאפשר לקבוע קיומה של לינאג' Zand יחידה ורצופה; ההוכחות מצביעות להפך על ריבוי משפחות בעלות שם זהה, שמקורן בישובים שונים, כאשר כל אחת מהן אימצה את השם או קיבלה אותו באופן עצמאי. משום כך, הפרק הנוכחי משתייך לתחום ההיסטוריה בסטטוס של מסקנה סבירה: המסגרת ההגירתית מבוססת היטב על פי המחקר, אך יישומה על ענף Zand פרטי זה או אחר נותרת היסק מנומק יותר מאשר ודאות ארכיונית.
כל גנאלוגיה הנושאת את השם Zand נתקלת במוקדם או במאוחר בצילה המלכותי של השושלת הפרסית בעלת אותו השם. חשוב לשחזר את המציאות ההיסטורית שלה בקפדנות, בדיוק כדי להבחין טוב יותר בין מה ששייך להיסטוריה האיראנית לבין מה ששייך לליניאג'ים היהודים האשכנזיים. Mohammad Karim Khan Zand (בערך 1705 – 1 במרץ 1779) היה מייסד שושלת Zand, ששלט על כל איראן למעט Khorassan משנת 1751 עד 1779 ; הוא שלט אף על אדמות מסוימות בקווקז. שליט זה נשאר בזיכרון האיראני כדמות של ממשל טוב.
ה-Encyclopaedia Iranica ממקמת שושלת זו במדויק בכרונולוגיה הפרסית. שושלת Zand שלטה בפרס, למעט Khorassan, מ-Chiraz, מאז שיורשי Nader Shah, האפשארידים, לא הצליחו לכבוש מחדש את פרס המערבית, ועד להקמת שושלת Qajar. מייסדה היה ראש שבטי : Karim Khan Zand היה ממוצא משבט Zand של הלאקים. שלטון Karim Khan התאפיין ביצירת יציבות ושגשוג. Vakil — רגנט — של פרס תחת השאה הצעיר Esmāʿīl III, Karim ייסד את שושלת Zand בת-החיים הקצרים ; רגנטותו הביאה תקופת שלום לפרס לאחר ארבעה עשורים של מלחמה, ופיתחה את המסחר, המלאכה והאדריכלות.
סוף השושלת היה מהיר וסוער. מותו הלך בעקבותיו מחלוקות פנימיות וסדרה של סכסוכי ירושה ; בין 1779 ל-1789 שלטו חמישה שאהים מבית Zand לתקופות קצרות. ירידה מהירה זו הובילה לעלייתם של הקג'רים. יש להדגיש כאן ללא כל עמימות : שושלת Zand היא ליניאג' שבטי פרסי ומוסלמי, ללא קשר גנאלוגי מבוסס עם המשפחות היהודיות האשכנזיות הנושאות את שם Zand. הקרבה בין השניים היא הומונימית בלבד. דיוק זה הכרחי, שכן מסורות משפחתיות — כפי שקיימות עבור שמות רבים — יכלו, מתוך פיתוי היוקרה, לרמוז על מוצא נסיכותי. הארכיון האיראני אינו תומך בשום גשר מסוג זה.
השם Zand אינו ניתן לבידוד: הוא חי בתוך קבוצת צורות קרובות, שהכרתן מאירה את תולדותיו. הראשונה והיסודית שבהן היא הזהות עם Sand, שכבר הוצבה. השם Zand הוא גרסה כתיבית של Sand. משורש זה נגזרים שמות משפחה מורכבים רבים, שבהם האלמנט "sand" משולב עם סיומת מקצועית, גאוגרפית או נאה. המקורות הגנאלוגיים מזכירים כך את משפחת Zandman, הנדונה על ידי Museum of the Jewish People, שהרישום שלה מזכיר כי שמות משפחה נגזרים ממקורות שונים רבים וכי עשויה להתקיים יותר מהסבר אחד לאותו שם.
הצלבה מפתיעה יותר ראויה לציון, משום שהיא ממחישה את מורכבות האונומסטיקה היהודית. Sand ו-Zand יכולים לעתים להופיע כצורה מקוצרת של שמות ארוכים יותר כגון Sándor, המקביל ההונגרי של Alexandre, ויוצרים חפיפות עם Sander. כלומר, משפחת Zand שחיה בתחום ההשפעה המגיארית — Hongrie, Slovaquie, Transylvanie, Voïvodine — עשויה היתה, במקרים מסוימים, שלא לשאוב את שמה מן החול אלא משם פרטי שעבר עיבריות ואחר-כך הונגריזציה. עקב זה מזכיר כי אטימולוגיית פני השטח — "חול" — אינה יכולה להיות מיושמת מכנית על כל נושא שם בלא בדיקת הארכיונים המקומיים.
לבסוף, יש לשלב את המימד הקשור למקצועות ולמקומות. שמות אלו היו קשורים לעתים למקצועות או למקומות. משפחת Zand יכלה לשאוב את שמה מסחר בחול, בסיד או בחומרי בנייה, מעיסוק בייצור זכוכית — שכן זכוכית מיוצרת מחול —, או פשוט ממגורים ביישוב בעל קרקע חולית או בעל שם מקום המרמז על חול. פוליסמיה זו הופכת את שם המשפחה Zand לאובייקט לימוד מופתי: מאחורי אטימולוגיה הנראית לכאורה בהירה מסתתרת אלומת מסלולים שאין לפוצחה אלא מקרה לקרה, ענף לענף, רישום לרישום.
פרק זה נוגע בנקודה העדינה ביותר של החקירה: המפגש בין מה שמשפחות מעבירות מדור לדור לבין מה שהארכיון מתיר לאשר. ההומונימיה עם השושלת הפרסית מהווה, עבור כל משפחת Zand, פיתוי נרטיבי. על-פי הפסיכולוגיה של המסורות המשפחתיות, מקובל להשקיע שם יוקרתי ביחס אבות מחמיא, וניתן להניח שחלק מענפי Zand עוררו, בשלב כלשהו של תולדותיהם, שורש פרסי או מלכותי רחוק. אולם השערה כזו נותרת כולה בגדר ניחוש מערכתי: אין מקור סמכותי שיסמוך עליה, וכל מה שידוע על שושלת Zand שייך אותה למסגרת שבטית לאקית ומוסלמית, זרה לעולמות האשכנזיים.
המתודה ההיסטורית מחייבת כאן להפריד בין שתי סדרות של אמת. מצד אחד, אמת הזיכרון: מה שמשפחה מאמינה ומספרת על עצמה טומן ערך אנתרופולוגי אמיתי, אפילו כשהעובדות אינן מאשרות זאת. מצד שני, אמת הארכיון: פנקסי מעמד אישי, רשימות קהילתיות, שטרות נוטריוניים ומפקדי אוכלוסין — שנדירותם לגבי השם Zand מחייבת צניעות. הלקח הכללי העולה מהרשומות המקצועיות חל כאן במלואו: ייתכן שקיימת יותר מהסבר אחד לאותו שם. השימוש הגנאלוגי הנכון הוא אפוא לאסוף את המסורת הבעל-פה מבלי לראות בה מיד ראיה, ולאחר מכן להתעמת עמה בשיטתיות מול המסמכים הניתנים לאימות.
לגבי לינאז' Zand, המצב הנוכחי של המקורות מתיר מסקנה אחת יציבה בלבד — עיגון האשכנזי של השם באוצר המילים של החול — ומרחב רחב של השערות מוגדרות: משפחות מרובות ועצמאיות, גרסאות כתיב עם Sand, חפיפות אפשריות עם Sander/Sándor, פיזור עולמי לאחר ההגירה. פרק זה, מתוך יושרה, מודה במעמדו ההשערתי: הוא מציע מפתח לקריאת הנרטיבים המשפחתיים יותר מאשר היסטוריה מוכחת.
בתום חקירה זו, שם המשפחה Zand מתגלה כעשיר ומורכב הרבה יותר מכפי שהערך הראשוני הרמיז. גרעינו הקשה מבוסס איתן: מדובר, בקרב יהודים אשכנזים, בגרסה כתיב של Sand, השרשה במילה הגרמנית והיידישית המציינת חול, שנוצרה בעת מסעות רישום שמות המשפחה הגדולים במרכז אירופה ובמזרחה. סביב גרעין זה מסתובבות גוונים שאין לצמצמם: השם יכול היה להיות קשור למקצועות או למקומות, ולעיתים להוות צורה מקוצרת של שמות ארוכים יותר כגון Sándor, ומכאן נקודות חיתוך עם Sander.
היסטוריית ה-Zand היא גם היסטוריה של פיזור. היהודים האשכנזים נדדו משטעטלי פולין, ליטא, רוסיה, גרמניה, רומניה ואוקראינה, ולאחר שתיים או שלוש דורות איבדו המשפחות את הקשר עם קרוביהן עם הגירתן אל ארצות הברית, אנגליה או אוסטרליה. ריסוק זה מסביר את חוסר האפשרות לשרטט שושלת Zand אחת ורציפה, ומזמין לדבר על משפחות Zand ברבים. ואשר להומונימיה הפרסית — שושלת Zand שייסד Karim Khan, יוצא שבט ה-לק של ה-Zand — היא נותרת צירוף מקרים ללא גשר גנאלוגי מוכח, שכל זכותו היא להזכיר עד כמה שם יכול לנדוד בין עולמות שדבר אינו מחברם. הספר הגדול של ה-Zand נסגר אפוא על ודאות לקסיקלית, שדה הגירתי רחב הנראה סביר, והומונימיה שיש לדעת להתפעל ממנה מבלי לתבוע בעלות עליה.
