שם המשפחה Wijnkoop משתייך לאותה קטגוריה ייחודית של שמות יהודיים הולנדיים הנושאים בחובם, בשפת ארץ המארחת עצמה, מלאכה, תפקיד, יחס למסחר ולחיי היומיום. על פי הנתונים הגנאלוגיים המצטברים, מדובר בשם משפחה אשכנזי שמקור לשונו הולנדי, שנשאוהו כמה אישים יהודים [Q21492505 — Wikidata]. המונח מפנה בשקיפות אל ההולנדית wijnkoop / wijnkoper, כלומר "קנייַת יין", "סוחר יין": שם מקצוע המעגן את הלינייה בכלכלה העירונית של פרובינציות המאוחדות, ובמיוחד ברקמה היהודית של Amsterdam.
שם זה ממחיש מסלול אופייני של הדיאספורה האשכנזית במערב אירופה. בשונה משמות המשפחה הגדולים של הספרדים, "הפורטוגזים" מ-Amsterdam, שייכים Wijnkoop להגירה ה-hoogduitse (גרמנית-עילית) שזרמה לרפובליקת הפרובינציות המאוחדות החל מן המאה ה-17, בורחת ממלחמות, גירושים ורדיפות של האימפריה ומרכז אירופה. קביעת שמות המשפחה התורשתיים קדמה שם פעמים רבות לצוי הנפוליאוניים, אך הרישום האזרחי של ראשית המאה ה-19 הוא שייצב סופית את הצורה Wijnkoop.
החיבור שלהלן אינו שואף לשחזר יחוס רציף וממצה — המקורות מאפשרים זאת לעיתים נדירות בלבד עבור משפחה מן הבורגנות הסוחרת והלמדנית הבינונית. הוא מבקש דווקא לארוג סביב השם את ההיסטוריה של הסביבות שנשאוהו: האשכנז הקדום-ימי-ביניימי שממנו נובעת המטריצה התרבותית, היהדות הגרמנית בעת החדשה, הדיאספורה ההולנדית, העִיון הרבני והספרנוּת, ולבסוף המעורבות הפוליטית שהעניקה לשם, במאה ה-20, את זוהרו הציבורי הגדול ביותר.
לפני שהיה שם הולנדי, Wijnkoop הוא שם אשכנזי, כלומר שורשיו נטועים בתרבות היהודית שנוצרה בעמקי הריין והמוזל מאלף השנה לספירה. תרבות זו עיצבה, בלב ימי הביניים הנוצריים, קהילות קדושות בעלות מוסדות משלהן, בתי כנסת, ישיבות ובתי דין עצמאיים. המחקר העדכני הראה כיצד קהילות אלה (הקהילות) ארגו רשת צפופה של סולידריות, ליטורגיה ותורה, שהפכה את האשכנז המדיאבלי למוקד אינטלקטואלי מרכזי [Woolf, 2015].
החיים הדתיים היו בהם בעוצמה יוצאת דופן, והקפדה על המצוות לא הייתה נחלת האליטה הרבנית בלבד: גברים ונשים השתתפו בה מדי יום בדתיות מעשית, עשויה מחוות, תפילות ומנהגים שהועברו בדקדקנות רבה [Baumgarten, 2014]. עוצמה זו של היומיום הדתי מסבירה את עומק המורשת שנשאו המשפחות האשכנזיות עמן בנדידותיהן הרבות.
התרבות הרבנית של האשכנז המדיאבלי הייתה פורייה באופן יוצא מן הכלל, מהתוספות עד חסידי אשכנז — ובנו מסורת של לימוד, פרשנות ופסיקה שעיצבה לאורך זמן את המחשבה היהודית במרכז אירופה ובמזרחה [Kanarfogel, 2013]. מחקרי ההיסטוריה האינטלקטואלית הדגישו עד כמה מסורת זו הייתה גם שמרנית — שומרת המנהג (מנהג) — וגם מסוגלת לחידושים הרמנויטיים ניכרים [Soloveitchik, 2014].
מבחינה כלכלית, יהודי אירופה של ימי הביניים, שלא הוגבלו להלוואה בריבית בלבד כפי שנטתה לטעון היסטוריוגרפיה מצמצמת, השתלבו במגוון רחב של עיסוקים — מלאכה, מסחר, חליפין מקומיים ומרחוקים [Toch, 2013]. מסחר היין, בפרט, תפס מקום בולט בכלכלה היהודית האשכנזית: הצורך ביין כשר (יין כשר) הפך את היהודי — בין שהיה יינן, סוחר או פונדקאי — לדמות מוכרת, וניתן להניח בסבירות שבהתמחות עתיקה זו נטועים שורשיו של שם-מקצוע כגון Wijnkoop. ממטריצה זו — דתית, לומדנית ומסחרית — צמחו המשפחות שייסחפו, במהלך הדורות, מערבה.
המעבר מהעולם הגרמני אל ארצות השפלה הוא ציר ההיסטוריה של משפחת Wijnkoop. במאות ה-XVI וה-XVII חי יהדות האימפריה תחת משטרו הרעוע של ה"יהודי החצר" (Hofjuden), של הסובלנות הניתנת לביטול ושל הגירושים התקופתיים. ההיסטוריוגרפיה האחרונה האירה באופן מאלף את דו-הערכיות של מצב זה: גורלו של Joseph Süss Oppenheimer, "היהודי Süss", מראה עד כמה עלול היה מזלו של בנקאי יהודי להתהפך לחרפה, לדין ולמוות, כה רעועה הייתה מעמדו של היהודי בחברה הנוצרית [Mintzker, 2017].
לשבריריות זו היה צדה השני: כלכלת אמון וסוד, שבה מילאו היהודים תפקידי מתווכים — מהחלפת מטבעות ועד להעברת מידע, מסחורות נדירות ועד לדעות נסתרות. חקר "עידן הסוד" הראה עד כמה עיצבו הגבולות הדתיים כלכלה מיוחדת של יחסים בין יהודים לנוצרים בעת החדשה המוקדמת [Jütte, 2015]. בהקשר זה ניתן לקרוא את חיי היומיום של הקהילות מקרוב ממקורות יוצאי דופן כגון פנקסי הדיינים של רבני Frankfurt, המגלים את הסכסוכים, החוזים ומנהגי הנישואין של קהילה גדולה בתחום האימפריה הקדושה לקראת סוף המאה ה-XVIII [Fram, 2012].
כדי להימלט מאי-יציבות זו עזבו אלפי יהודים hoogduits (גרמנים עליונים) לרפובליקת שבע המחוזות המאוחדים, נמשכים אל סובלנותה היחסית בתחום המסחר והדת. Amsterdam, שכבר הייתה מרכז פורח של הספרדים ה"פורטוגזים", ראתה צמיחתה של קהילה אשכנזית חשובה מאמצע המאה ה-XVII ואילך — צנועה בראשיתה ובלא עיכוב הרוב במספרה. שמות המשפחה ההולנדיים הנגזרים מעיסוקים — Wijnkoop, אך גם רבים אחרים שנוצרו על בסיס פעילויות, מקומות או חפצים — מעידים על שילוב לשוני זה: השם מתמזג בשפת הארץ, ומסמן משפחה השתולה עתה בנוף העירוני ההולנדי. הצורה Wijnkoop, "סוחר יין", נחקקת בלוגיקה של שם משפחה הולנדי הנישא על ידי לינאז' ממוצא אשכנזי [Q21492505 — Wikidata].
השם עצמו ראוי לבחינה מדוקדקת. Wijnkoop הוא צירוף הולנדי שקוף: wijn (״יין״) ו־koop (״קנייה״, ״שוק״), קרוב ל־wijnkoper, ״סוחר יין״, ״מסחר ביין״. מדובר אפוא בשם משפחה מקצועי (Berufsname), קטגוריה המיוצגת בשפע באונומסטיקה היהודית של מערב אירופה. המילונים הגדולים המוקדשים לשמות המשפחה היהודיים מצביעים על שכיחותם של שמות המושתתים על עיסוק כלכלי, ועל מידת הפוריות שסחר היין — הטעון במיוחד במשמעות בחיים היהודיים — הפגין בתחום האונומסטי [Beider ; Menk, Dictionnaires des patronymes juifs].
ייחודו של המקרה ההולנדי נעוץ בהקדמתו ובשקיפות שפתו. במקום שבו, באימפריה הרוסית, בממלכת פולין או בגליציה, שמות המשפחה היהודיים הוטלו לעיתים קרובות או הוקפאו מאוחר בשפות מנהליות (רוסית, פולנית, גרמנית) על פי היגיונות פיסקליים וביורוקרטיים מורכבים [Beider ; Menk, Dictionnaires des patronymes juifs], בהולנד מצביעה הצורה ההולנדית של השם על תרבות הסמלה מתקדמת כבר. השם Wijnkoop אינו שם שאול מנהלי אטום: הוא אומר, בבהירות, בשפת הארץ, מקצוע ומוצא חברתי.
על פי מקורות גנאלוגיים מצורפים, השם מסווג במפורש כשם משפחה אשכנזי ממוצא לשוני הולנדי, הנישא על ידי אישים יהודיים [Q21492505 — Wikidata]. אפיון כפול זה — אשכנזי לפי הלינאז׳, הולנדי לפי השפה — מסכם את עיקר תולדותיו: משפחה שיצאה מן העולם הגרמני ומזרח אירופה, שהתיישבה ונקראת בשמה בעולם הבטאבי. קיבוע הצורה האורתוגרפית הסופית נובע ככל הנראה מן הרישום האזרחי שנוסד בהולנד בראשית המאה ה־XIX, שחייב את כלל המשפחות היהודיות לאמץ שם משפחה תורשתי יציב, ובכך עיגן כינויים שהיו לרוב כבר בשימוש.
אם השם מרמז על עיסוק במסחר, הרי שהלינאז' Wijnkoop הצטיין גם בעולם הדעת. מסורת הלימוד שירשה מן האשכנז של ימי הביניים [Kanarfogel, 2013] מצאה, ביהדות ההולנדית של המאות ה-XIX וה-XX, המשכים מלומדים ראויים לציון. יהדות Amsterdam ידעה מוסדות תורניים ממדרגה ראשונה — סמינרים רבניים, ספריות, חברות ספרותיות — שבהם סיפקו משפחות מיוסדות מורים, חכמים ושומרי טקסטים.
בסביבה זו בולטת דמותו של Joseph David Wijnkoop, חכם וספרן הקשור למוסדות היהודיים של Amsterdam בפנות המאה ה-XX, שיצירתו נוגעת לחקר הטקסטים ולהנחלת המורשת העברית. ייעוד לימודי זה אינו אפיזודי: הוא ממשיך, על אדמת הולנד, את הרצף הבלתי-פוסק של התרבות הרבנית האשכנזית, שהיסטוריונים הראו כי נשענה על מסירה סבלנית של הלכה, מנהג ופרשנות [Soloveitchik, 2014].
ממד אינטלקטואלי זה של המשפחה ראוי להיות מוצב בהקשר תנועה רחבה יותר. פנות המאות ה-XIX וה-XX היוו, עבור העולם היהודי באירופה, תקופה של תחייה תרבותית ממשית, שבה עוצבו מחדש שפות, ספרויות וזהויות בעקבות ההשכלה היהודית (Haskala) והלאומיות המתהווה [Bechtel, 2002]. היידיש, שנחשבה ארוכות ל"ז'רגון" בלבד, הפכה לנושא למחקר מלומד ולאמצעי לביטוי ספרותי פורה [Baumgarten, 2002]. משפחה שהיא גם סוחרת וגם לומדת כמו Wijnkoop ניצבת אפוא בצומת זרמים אלה: שרשה נטוע במסורת הירושה, אך פתוחה לתמורות האינטלקטואליות של המודרניות היהודית. מתוך קרקע זו — מלומדת, עירונית, שוחה בשפה ההולנדית כבטקסטים העבריים — עתידה הייתה לצמוח הדמות המפורסמת ביותר הנושאת שם זה.
המאה ה-XX העניקה לשם המשפחה Wijnkoop את תהילתו הציבורית הגדולה ביותר עם David Wijnkoop, דמות בולטת בתנועת הפועלים והקומוניזם ההולנדי. יוצא מאותה סביבה יהודית אמסטרדמית משכילה — בנו של חכם וספרן קהילתי — הוא מגלם את מעברה של דור אחד מהעיון הדתי אל המחויבות הפוליטית הרדיקלית, מסלול שכיח בקרב אינטלקטואלים יהודים באירופה בשלהי המאה. כמייסד-שותף של זרם מרקסיסטי שהפך, לאחר המהפכה הרוסית, למפלגה הקומוניסטית של הולנד, היה אחד מקולותיה המנהיגים וכיהן כחבר פרלמנט בבית הנבחרים ההולנדי.
גורל זה ממחיש מוטציה עמוקה במצב היהודי המודרני. החילון, האמנציפציה האזרחית והכניסה אל המרחב הציבורי הלאומי הובילו חלק מהנוער היהודי אל התנועות האוניברסליסטיות — סוציאליזם, קומוניזם, תנועת האיגודים המקצועיים — שבהן ביקש מענה ל"שאלה היהודית" מעבר לקהילה הדתית. מסלולם של היהודים במודרנה, הנע בין שייכות לאסימילציה, בין זהות תרבותית למחויבות פוליטית, נותח בעדינות לגבי המרחב הגרמני הסמוך [Silverman, 2012], והוא מאיר בדרך האנלוגיה גם את המקרה ההולנדי.
גורל המשפחה, כגורל יהדות הולנד כולה, נחרת עמוקות על ידי האסון של המאה ה-XX. הכיבוש ההולנדי והשואה השמידו את רוב הקהילה היהודית של אמסטרדם, שבה היו Wijnkoop שותפים מלאים. השם, שנשאוהו סוחרים, חכמים ופעילים, חצה כך את כל רוחב הניסיון היהודי המודרני: את העיגון הכלכלי בעיר, את הנאמנות לטקסטים, את המחויבות למאבקי הדור, ולבסוף את מבחן הרדיפה. ריבוי גורלות זה, הכלוא בשם משפחה אחד, הופך את Wijnkoop לשם מייצג של הדיאספורה האשכנזית המערבית.
ההיסטוריה של השם Wijnkoop היא, בזעיר אנפין, סיפורו של מסע ארוך: מגדות הריין של ימי הביניים, שם נוצרה הציוויליזציה האשכנזית [Woolf, 2015], עד לתעלות Amsterdam, שבה אימצה משפחה ממוצא גרמני את שפת ארץ הקליטה ואת שמה [Q21492505 — Wikidata]. שם משפחה מקצועי — "סוחר יין" — הוא מעיד על שילוב כלכלי עתיק בחיי העיר, ועל תהליך התבוללות לשונית המבדיל אותו מן השמות שהוטלו מינהלית על יהודי מזרח אירופה [Beider ; Menk, Dictionnaires des patronymes juifs].
אך מעבר למסחר, נשא השם גם את העיון — זה של ספרנים וחכמים אמסטלדמים, יורשי המסורת הרבנית האשכנזית [Kanarfogel, 2013] — ואת המחויבות, זו של דור שנכנס אל זירת המאבק המדיני של המאה העשרים. מן היראה היומיומית של ימי הביניים [Baumgarten, 2014] אל מאבקי הקומוניזם ההולנדי, דרך שבריריותם של יהודי האימפריה [Mintzker, 2017] ותחיית התרבות היהודית המודרנית [Bechtel, 2002] — השם Wijnkoop מרכז בתוכו את קווי הכוח הגדולים של ההיסטוריה היהודית במערב אירופה.
הספר הגדול הזה אין לראות בו כחתום. מקורות הייחוס מאפשרים לשרטט את המסגרת, את הסביבות ואת הדמויות; אך הם משאירים פתוחות ענפים רבים, תאריכים ופנים. למסמכים הארכיוניים — רישומי מצב האוכלוסין ההולנדיים, הקרנות הקהילתיות של Amsterdam, קטלוגי האונומסטיקה — יהיה יום אחד לפרוט את הרקמה הגנאלוגית המקשרת בין סוחר היין מימי הביניים, הספרן המלומד ואיש הדיבור המדיני תחת שם אחד: Wijnkoop.
