הכינוי Weintraub משתייך לאותה משפחה רחבה של שמות יהודיים אשכנזיים שנוצרו על בסיס אוצר המילים הגרמני של הגפן והיין. בגרמנית, המילה Weintraube פירושה המילולי « אשכול ענבים » (מן Wein, « יין », ו-Traube, « אשכול »). רובד לקסיקלי זה משייך את שנייה הלינה Weintraub מיד למכלול האונומסטי העשיר של שמות המשפחה היהודיים בעלי השראה ויטיקולטורית, לצד שמות כגון Weinberg (« גבעת הגפן »), Weingarten (« גן הגפן »), Weinstein, Weiner או Weinreb. קרבה לקסיקלית זו אינה מצביעה כמובן על קרבה גנאלוגית אחת ויחידה: נושאי השם משתייכים למשפחות שונות ומפוזרות, מפאתי גליציה ועד מישורי פולין וליטא, ומשם אל הערים הגדולות של צפון אמריקה ולמדינת ישראל.
הרישום הקדום של לינייה זו מזכיר בתועלת את גמישותו הגרפית הקיצונית של השם — ביטוי למציאות הגבולות המשתנים ושפות המנהל הרצופות שקבעו את חיי הקהילות היהודיות במרכז אירופה ובמזרחה. כך מצויים Weintraub, Weintrob או Vayntrob בתעתיקים מסוג גרמני, Wajntrojb ברשומות הפולניות, ו-Vayntroyb (ווײַנטרויב) ביידיש; ואליהם נוספות הצורות המקוצרות Weinraub, Weinrab ו-Weinrob, המקרבות את השם לשורש Weinreb (« גפן »). אשכול צורות זה הוא החוט המנחה של חקירתנו: מתחת לכל כתיב מסתמנת מסלול משפחתי, מסע הגירה, ולעיתים שבר שנגרם בגלל תהפוכות המאה העשרים.
הספר שלפניכם אינו שואף לשחזר עץ גנאלוגי מאוחד — מפעל בלתי אפשרי ומטעה עבור שם כה נפוץ — אלא להציע אנציקלופדיה מנומקת: אטימולוגיה, גאוגרפיה של הפצת השם, המנגנונים ההיסטוריים של הענקת שמות, דמויות בולטות וגורלות ראויים לציון. כל פרק מציין ביושרה את אופי החומרים שעליו הוא מתבסס, ומבחין בין מה שהארכיון מוכיח, מה שהמחקר מציג כסביר, ומה שהמסורת מוסרת.
המשמעות הראשונית של Weintraub אינה מותירה ספק רב. המונח הגרמני Weintraube פירושו "אשכול ענבים", מורכב מן הגרמנית Wein (יין, מן הלטינית vinum) ו-Traube (אשכול). במסורת האונומסטית היהודית האשכנזית, אוצר המילים של הגפן תופס מקום בכורה, וזאת מטעמים סמליים ומעשיים כאחד [Beider, A Dictionary of Ashkenazic Given Names].
הגפן והענבים הם דימויים השתולים עמוק בתרבות העברית. המקרא משווה פעמים רבות את עם ישראל לגפן (ישעיהו ה, תהלים פ), והיין ממלא תפקיד טקסי מרכזי בליטורגיה היהודית — מן הקידוש של שבת ועד ארבע הכוסות של הפסח. עומס סמלי זה מסביר בחלקו את הפופולריות שזכו לה השמות הבנויים על שורש Wein-, כאשר בפנות המאות השמונה עשרה והתשע עשרה כפו ממשלות האימפריות האוסטרית, הפרוסית והרוסית על היהודים לאמץ שמות משפחה תורשתיים קבועים.
יש להבחין, עם זאת, בין שתי משפחות מורפולוגיות סמוכות אך שונות. Weintraub מכוון לאשכול (Traube), ואילו Weinreb / Weinrab / Weinrob מכוון לגפן כצמח או לשריג (Rebe). הקרבה הפונטית ובלאי התמלולים טשטשו תכופות את הגבול הזה: פקיד מרשם אחד יכול היה לרשום Weinrob במקום שבו כתב אחר Weintrob, והגירות הטרנס-אטלנטיות הגבירו את ההחלקות הללו, כשאוזניהם של פקידי ההגירה האמריקנים פישטו והאנגליזו את הצלילים היידישיים [Beider, A Dictionary of Jewish Surnames from the Russian Empire].
ייחוסו של שם כזה נבע, לרוב, מן המוסכמה המינהלית יותר מאשר ממלאכה ממשית: מעט מן הנושאים את שם Weintraub היו גידולי גפנים במציאות. השמות ה"פנטסטיים" או הקישוטיים — מורכבים ממילים נעימות הקשורות לטבע, לפרחים, לאבנות יקרות או לגפן — היוו קטגוריה עצומה בין שמות המשפחה שיוחסו ליהודי מרכז אירופה, להבדיל משמות שמקורם במקום מוצא, בשם האב או במקצוע. Weintraub משתייך לשכבה זו של השמות הקישוטיים, ומכאן שכל טענה למוצא מקצועי משותף אינה אלא אשליה [Encyclopaedia Judaica, art. « Names »].
כדי להבין את התפשטות שם המשפחה Weintraub, יש למקם את הופעתו בתוך הגל הגדול של קביעת שמות המשפחה המנהליים ליהודים. עד סוף המאה ה-18, רוב היהודים האשכנזים לא נשאו שם משפחה תורשתי במובן המודרני: הם יוצגו על ידי שמם הפרטי ואחריו שם אביהם (למשל משה בן יעקב), לעיתים בצירוף כינוי, שם מקום או ציון תפקיד קהילתי.
נקודת המפנה המכרעת הייתה צו הסובלנות של Joseph II ובעיקר הצו מיום 23 ביולי 1787, שחייב את יהודי שטחי ההבסבורגים לאמץ שמות גרמניים קבועים ותורשתיים. צעדים דומים באו בעקבות כך בפרוסיה (צו 1812) ולאחר מכן, מאוחר יותר ובאופן בלתי אחיד יותר, בקיסרות הרוסית, שבה חוק 1804 ואחריו זה של 1835 הפכו את שם המשפחה לחובה. בתוך מסגרת בירוקרטית זו נוצרו, בכמויות גדולות ולעיתים קרובות על ידי הפקידים עצמם, אלפי שמות מורכבים על בסיס הגרמנית — ובהם הנגזרות הרבות על Wein- [Encyclopaedia Judaica, art. « Names »].
גליציה האוסטרו-הונגרית, ממלכת פולין הקונגרסאית והמחוזות הליטאיים היוו את מוקדי האונומסטיקה הזו. את Weintraub מוצאים כבר ברשומות ראשונות של מרשם האזרחי מהמאה ה-19, ביישובים בגליציה המזרחית והמערבית, באזורי Varsovie ו-Łódź, וכן בקהילות Volhynie ו-Podolie. הכתיב Wajntrojb, המוצא באקטים הפולניים, מעיד על התעתוק הפונטי של השם היידי באיות הסלאבי, בעוד שרשומות אוסטרו-הונגריה העדיפו את הצורה המגורמנת Weintraub [לפי מוסכמות התעתוק שתיאר Beider].
מסורת כפולה זו של כתיב — גרמנית מצד אחד, סלאבית מצד שני, שניהם מבוססים על תשתית יידישאית — מסבירה כיצד יכלה משפחה אחת, בתוך שתי דורות ועקב שינויי שלטון, לראות את שמה כתוב בשלוש או ארבע דרכים שונות. על כן על חוקר הגנאולוגיה לטפל ב-Weintraub, Weintrob, Vayntrob ו-Wajntrojb לא כמשפחות נפרדות, אלא כגרסאות מנהליות של שם אחד ויחיד.
פיזורו של השם Weintraub משקף נאמנה את מפת ההגירות היהודיות האשכנזיות במאות ה-XIX וה-XX. ממוקדי הגליל ופולין, ניתן להבחין בשני זרמים עיקריים. הראשון, מערבה, הוביל משפחות לווינה, לברלין ולערים הגדולות של מערב אירופה. השני, העצום בהיקפו לאין שיעור, היה ההגירה הטרנסאטלנטית הגדולה: בין השנים 1880 ו-1924 הגיעו כשני וחצי מיליון יהודים ממזרח אירופה לארצות הברית, בורחים מן העוני, ממגבלות חוקיות ומן הפוגרומים.
בתוך גל זה חצו בני משפחות Weintraub את האוקיינוס האטלנטי, ועגנו בעיקר בנמל ניו יורק. התהוות קהילות צפופות ב-Lower East Side של מנהטן, ולאחר מכן ב-Brooklyn וב-Bronx, הניחה את הקרקע לאמריקניזציה מהירה. השם, שנחשב קשה בשל צלליו הגרמניים, נשמר לעיתים כלשונו, קוצר לעיתים ל-Wein, ולעיתים הוחלף לחלוטין. ובכל זאת נשאר השם Weintraub נפוץ דיו כדי להפוך במאה ה-XX לשם משפחה אמריקני מוכר.
זרם שלישי, לבסוף, כיוון משפחות לעבר ארץ ישראל העות'מאנית ולאחר מכן המנדטורית, בעקבות גלי העלייה הציוניות. עיבּרות השמות, שעודדה לאחר הקמת מדינת ישראל ב-1948, הביאה חלק מנושאי השם לתרגמו או לשנותו — שורשו הקשור לגפן אפשרה בנקל מקבילות עבריות כגון גפן או אשכול. אחרים, שנדבקו בזיכרון המשפחתי, שמרו על השם בצורתו היידיש-גרמנית, מה שמסביר את נוכחותו בישראל של ימינו.
ראוי להדגיש את המרכיב ההשערתי שבכל שחזור כולל: בהעדר ארכיון מרכזי, מסלולים אלה משוחזרים בדרך של היקש ממדגמי ההגירה הכלליים של יהדות אשכנז, ולא על בסיס מעקב שמי רציף אחר כל ענף ואחד [על-פי הסינתזות בדבר הגירת יהודי מזרח אירופה, Encyclopaedia Judaica].
אף היסטוריה של שם משפחה יהודי פולני וגליצאי אינה יכולה להתעלם מן השבר של השנים 1939–1945. האזורים שבהם היה השם Weintraub מיוצג בצפיפות הגבוהה ביותר — גליציה, פולין המרכזית, וולין — נמנו עם הטריטוריות שנפגעו קשות מן ההשמדה. פולין, שאירחה ערב המלחמה את אוכלוסיית היהודים הגדולה ביותר באירופה — כשלושה מיליון נפש — ראתה את כמעט כל הקהילה הזו נמחקת מן העולם [Yad Vashem; Encyclopaedia Judaica, ערך « Holocaust »].
מאגר השמות המרכזי של קורבנות השואה, שהוקם ומתוחזק על ידי מכון Yad Vashem בירושלים, מתעד נושאי שם רבים של Weintraub וגרסאותיו בין הקורבנות, ילידי עשרות יישובים בפולין ובאוקראינה של ימינו. דפי העד הללו, שמולאו על ידי ניצולים וקרוביהם, מהווים לעיתים קרובות את הסימן הכתוב היחיד של משפחות שלמות שנעלמו, ומכאן חשיבותם הגנאלוגית הראשונה במעלה עבור הענפים שנכחדו [Yad Vashem, מאגר השמות המרכזי של קורבנות השואה].
השם חצה את הקטסטרופה הזו — מדולדל אך לא נמחק. הניצולים, שנפוצו במחנות העקורים בגרמניה ובאוסטריה לאחר 1945, יצאו שוב לדרך הגירה, אל ישראל, ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה או אמריקה הלטינית. כך נוצרה הגיאוגרפיה העכשווית של השם Weintraub כתוצאה מרכיבה כפולה: גל ההגירה הגדול שלפני 1924 מצד אחד, ועקירת ניצולי השואה מצד שני. כל מחקר גנאלוגי רציני של הלִינְיָאָ׳ה חייב לשלב בתוכו את אי-הרציפות הזו, הגדולה, המבטלת את האשליה של העברה בלתי-פוסקת מן הכפרים המקוריים.
בין הנושאים הבולטים של השם בעת החדשה מצוי Jerry Weintraub (1937–2015), מפיק קולנוע ואימפרסריו אמריקאי. נולד ב-Brooklyn למשפחה יהודית וגדל ב-Bronx, והוא מגלם את מסלול העלייה החברתית האופייני לצאצאי מהגרים אשכנזים מניו יורק. החל כסוכן ומפיק מוזיקה, ניהל סיבובי הופעות של אמנים בכירים עד שביסס את מעמדו ב-Hollywood [על פי הביוגרפיות הציבוריות].
הקריירה הקולנועית שלו עוטרה בהצלחות מסחריות בולטות, ובהן סאגת Ocean's Eleven (2001) והמשכיה, שהופקה לצד הבמאי Steven Soderbergh עם הרכב שחקנים בראשות George Clooney ו-Brad Pitt. אישיות יוקדת ובלתי נשכחת בעולם הבידור האמריקאי, פרסם זיכרונות והיה נושאו של סרט תיעודי שתיאר את דרכו. נפטר בשנת 2015. מסלול חייו ממחיש כיצד שם משפחה שמוצאו בעיירות מזרח אירופה הטביע את חותמו, תוך שתיים או שלוש דורות בלבד, בלב התרבות הפופולרית האמריקאית.
הדמות האחרת המוזכרת בערך, Amir Weintraub, הוא שחקן טניס ישראלי שנולד בשנת 1986. כנציג מדינת ישראל במעגל המקצועי ובגביע Davis, הוא מעיד על השתרשות השם בחברה הישראלית בת זמננו — מצדה של אותה ענף שבחר בדרך העלייה לארץ ולא בנדידה לאמריקה [על פי הרשומות הספורטיביות הציבוריות].
לשמות אלה מתווספים, בתחום האינטלקטואלי והמדעי, שמות Weintraub שונים שהותירו חותם במחקר האקדמי האמריקאי במאה העשרים, ומאשרים את נוכחותו הרבה של השם בחוגים האוניברסיטאיים בארצות הברית — תופעה המתיישבת היטב עם המסורת של השקעה בחינוך כמנוף להשתלבות ולניידות חברתית, אשר אפיינה את משפחות המהגרים היהודיות.
מעבר להיסטוריה המתועדת, השם Weintraub נושא עומס של זיכרון שמשפחות מעבירות מדור לדור. במסורת הבעל-פה של ענפים רבים, מרבים לספר כי האב הקדמון שנתן את שמו למשפחה היה סוחר יין, בעל פונדק או מגדל גפנים — סיפור מפתה, אולם מחקר האונומסטיקה מזמין לקבלו בזהירות, שכן הרוב הגדול של השמות הנאים בעלי הצירוף Wein- יוחסו ללא כל קשר למקצוע ממשי. המסורת והארכיון מתכתבים כאן זה עם זה תוך שהם מעדנים האחד את השני: המשמעות הגפנית של השם היא וודאית, אך המקצוע הגפני של האב הקדמון שייך לרוב לבנייה a posteriori [Beider, A Dictionary of Ashkenazic Given Names; Encyclopaedia Judaica, ערך « Names »].
גיוון האיות, רחוק מלהיות סקרנות ארכיונאית בלבד, הפך בעצמו לנושא של זיכרון. ענף אחד תובע בגאווה את הכתיב Weintrob כסימן למוצא גליציאני; ענף אחר שומר על הצורה הפולנית Wajntrojb כקשר לעיירה שנעזבה; ענף נוסף, שהתאמריקן, קיבע את Weintraub על שטרות Ellis Island. שינויי הכתיב הללו פועלים כמסמני זהות, כל אחד מספר שבר ממסלול המשפחה. תעתיק האידיש ווײַנטרויב (Vayntroyb) נותר עבור רבים חותמה של שפה ושל עולם שנבלעו.
שחזור לינאז' של Weintraub מחייב אפוא הצלבה בין מקורות: שטרות מצב אזרחי גליציאניים ופולניים, רשימות נוסעים של חברות ספנות, מפקדי אוכלוסין אמריקניים, דפי עדות של Yad Vashem וזיכרון משפחתי בעל-פה. אף אחד ממקורות אלה, לבדו, אינו מספיק; דווקא עימותם הסבלני הוא שמאפשר להבחין בין המסוּר לבין המוּכח, ולהשיב לכל ענף את דמותו הייחודית.
השם Weintraub, "אשכול ענבים" בלשון העיירות האשכנזיות, מכיל בתוך הברות אחדות היסטוריה קולקטיבית שלמה. נולד מתוך הבירוקרטיה הקיסרית שכפתה על יהודי מרכז אירופה לאמץ שמות משפחה קבועים, ניזון מהסמליות המקראית של הגפן, פוזר על ידי גלי ההגירה הגדולים ונקטע בשואה, ולאחר מכן הורכב מחדש על חופי אמריקה ומדינת ישראל — הוא מציע קיצור דרך מרשים לקווי הכוח הגדולים של ההיסטוריה היהודית המודרנית.
חקירתנו ויתרה במכוון על האשליה של שושלת יחידה ורצופה. Weintraub, Weintrob, Vayntrob, Wajntrojb, Weinraub, Weinrab ו-Weinrob מהווים פחות משפחה אחת ויותר קונסטלציה של משפחות, מאוחדות בשם אחד ובמנגנונים ההיסטוריים שעיצבוהו, מפוזרות על פני הגיאוגרפיה והאסון. בדיוק המתח הזה — בין אחדות השם לריבוי הגורלות — הוא שעושר ה"ספר הגדול" עשיר כל כך. לדורות הבאים נותרת המשימה להמשיך את החקירה, ענף אחר ענף, מסמך אחר מסמך, עדות אחר עדות, כדי שהאשכול לא יאבד אף אחד מגרגריו.
