השם Tesoro משתייך לאותה קטגוריה ייחודית של שמות משפחה ים-תיכוניים, שבהם בהירות נראית-לעין מסתירה היסטוריה מורכבת. המילה האיטלקית tesoro — מן הלטינית thesaurus, שהיא עצמה שאולה מן היוונית העתיקה thēsaurós, במשמעות "מחסן, אוצר" — מציינת גם את האוצר הממשי, וגם, בהעברה רגשית, את היקר מכל. השם Tesoro הוא בראש ובראשונה שם משפחה ממוצא איטלקי שמשמעותו "אוצר", הנגזר ישירות מן המילה האיטלקית tesoro, שפירושה אוצר, חביב או אהוב, ושימש לעיתים קרובות כמונח חיבה. ערך כפול זה — העושר והרוך — הופך את Tesoro לשם הנושא משקל סמלי יוצא דופן באונומסטיקה היהודית של איטליה.
משפחת Tesoro מתועדת כמשפחה יהודית מאיטליה בספרו הסמכותי של Samuele Schaerf, I cognomi degli ebrei d'Italia, שיצא לאור בפירנצה בשנת 1925 [Schaerf, 1925]. בשנת 1925 פרסם היהודי Samuele Schaerf את "I cognomi degli ebrei in Italia", במטרה לחגוג את תרומתם של היהודים לרִיסוֹרְגִ'ימֶנְטוֹ ולמלחמת העולם הראשונה [Cognomix]. ספר זה נותר, מאה שנה לאחר מכן, הקטלוג המכונן שכל חקירה של שם משפחה יהודי-איטלקי חייבת להיזקק לו.
כרך זה שואף לשחזר, בזהירות המתחייבת מנדירות המקורות, את הרקע ההיסטורי של שם זה: את אטימולוגיתו, את ההשערות בדבר נסיבות אימוצו, את השתלבותו בתולדות הארוכות של קהילות יהודיות בחצי האי, ואת חלקה של הזיכרון שנושא את עדותו בהיעדר עושר ארכיוני. ראוי להזהיר את הקורא מראש: במקום שבו הארכיון שותק, ספר זה מסמן ביושר את סף הניחוש.
ההוכחה המהימנה ביותר לכך ששם המשפחה Tesoro הוא שם משפחה יהודי איטלקי נובעת ישירות מן המפקד האונומסטי שערך Samuele Schaerf. הטקסט העוסק ב-cognomi degli Ebrei d'Italia לקוח נאמנה מן הכרך בעל השם הזהה שפרסם היהודי Samuele Schaerf. המחבר עצמו הדגיש את אופיו החלוצי של מפעלו: עד אז לא נמצא באיטליה כל עבודה, שלמה או חלקית, העוסקת בשמות המשפחה של יהודי איטליה.
פרויקטו של Schaerf נענה לכוונה אפולוגטית ופטריוטית. תכלית הכרך הייתה לחגוג את התרומה שנתנו היהודים ל-Risorgimento ולמלחמת העולם הראשונה, מבלי לשער כי זמן קצר לאחר מכן יהפוך הספר הקטן לכלי ממשי — בידיים עוינות, בשנות הפשיזם וחוקי הגזע — לרדיפה [Cognomix]. יש להזכיר את הדו-ערכיות הטרגית של אסופה זו: שנועדה לכבד, הוסבה לרישום ומעקב.
חשוב להציב כאן הסתייגות מתודולוגית מהותית. כפי שציינו היסטוריונים בני זמננו, הגבול בין שמות משפחה "יהודיים" לשמות משפחה "נוצריים" באיטליה הוא מעורפל ביותר. ההבחנה בין שמות יהודיים לשמות נוצריים בעייתית בלשון המעטה; רק שמות מועטים יכולים להיחשב באמת כייחודיים לבני הקהילות היהודיות באיטליה, כגון Coen (כוהן), Levi, או Toaff [Startmag]. Tesoro, בשונה מ-Coen או מ-Levi, אינו שם יהודי מובהק: זהו מילה איטלקית שגורה, שיכלה להישא בו-זמנית על ידי משפחות יהודיות ונוצריות ללא כל קשר ביניהן. הכללתו בקטלוג של Schaerf מעידה אפוא על קיומה של לפחות משפחה יהודית אחת הנושאת שם זה, אך אין בכך כדי להפוך אותו לשם משפחה יהודי ייחודי.
ניואנס זה הוא הבסיס לזהירות המאפיינת את כל הכרך הנוכחי: אנו מתעדים שם ושייכות מוכחת, לא שושלת יחידה ורציפה שארכיוניה — למרבה הצער — חסרים.
מקור השם מבוסס היטב על ידי הלקסיקוגרפיה האונומסטית. המאגרים הגנאלוגיים מקשרים את Tesoro וגרסאותיו לתפקיד מקצועי. Tesauro הוא, באיטלקית, שם מקצועי מטונימי המציין גזבר או אדם האחראי על הניהול הפיננסי, מן האיטלקית העתיקה tesauro — "אוצר, אוצרות" (מן הלטינית thesaurus — "צבירה, מטמון"). הוא עשוי אף לנבוע משם הפרט Tesauro.
אטימולוגיה כפולה זו — תפקיד ושם פרטי — מצויה גם בצורות הקרובות. באיטלקית, מדובר בשם מקצועי מטונימי המציין גזבר או את האחראי על הניהול הפיננסי, מן האיטלקית העתיקה tesoro — "אוצר", "תשלום" (לטינית thesaurus — "צבירה"); בספרדית, tesoro — "אוצר" (לטינית thesaurus), שאומץ ככל הנראה כשם מקצועי מטונימי [FamilyEducation]. ראוי להדגיש את נוכחותה של צורה ספרדית זהה: היא פותחת פתח להשערה ספרדית-יהודית שהפרק הבא יבחן.
מבחינת העושר הרגשי, המסורת הלקסיקוגרפית מאשרת את עשירותו הסמנטית של המונח. המילה tesoro משמעה "אוצר", "חביב" או "אהוב", ונהוג להשתמש בה כביטוי חיבה. שלושה נתיבים אטימולוגיים עולים אפוא להסבר אימוץ השם על ידי משפחה:
1. מקור תפקודי: אב קדמון שמילא תפקיד גזבר, גובה מסים או מנהל פיננסי — תפקיד שיהודים אכן מילאו בחצרות נסיכים ובעיריות איטלקיות בימי הביניים ובעת החדשה, ובמיוחד בתחום האשראי וההלוואה על משכון [Schaerf, 1925]. 2. מקור רגשי או שבחי: Tesoro ככינוי של הוקרה או חיבה, בדומה לשמות משפחה ים-תיכוניים רבים הנגזרים מתכונות אישיות. 3. מקור אישי: הפיכת שם פרטי או כינוי Tesauro/Tesoro לשם משפחה תורשתי.
ההתפלגות המודרנית של השם, המושרשת בעיקר באיטליה ובעולם דובר הספרדית, עולה בקנה אחד עם שורשים לטיניים משותפים אלה [Forebears].
הצירוף בין צורה איטלקית לצורה ספרדית זהות מזמין להשוות בין הזיכרון על מוצא ספרדי אפשרי לבין הראיות התיעודיות. בספרדית, tesoro פירושו "אוצר" (מן הלטינית thesaurus), וייתכן שהוא שימש ככינוי מקצועי מטונימי [FamilyEducation]. מקבילות זו אינה מקרית בהקשר היהודי.
לאחר גירושי ספרד (1492) וממלכת נאפולי וסיציליה בראשית המאה השש-עשרה, פיזרו יהודים רבים מחצי האי האיברי ומסיציליה את עצמם לעבר נמלים ועיר-מדינות במרכז איטליה ובצפונה — ליבורנו, פרארה, ונציה, אנקונה, רומא — שם הקימו קהילות פורחות מחדש. Schaerf עצמו מסווג את שמות המשפחה לפי משפחות מוצא, ומבחין בין שמות הנישאים בידי יהודים "מזרחיים" לבין אלה שמקורם בהגירה שבאה בעקבות הגירושים [Schaerf, 1925]. אוצר המילים שבאינדקס שלו — ובו מופיעים המושגים Ebrei orientali, משפחות espulsi (מגורשות) ו-emigrando — מעיד על מסגרת ניתוח הגירתית זו [Schaerf, Google Books].
במסגרת זו נפתחות שתי תרחישים לפני ההשערה, כשאף ארכיון הניתן לעיון כאן אינו מאפשר הכרעה:
- תרחיש איטלקי ילידי: משפחת Tesoro צמחה מגרעין יהודי איטלקי עתיק, והשם נגזר ישירות מתפקיד גזבר שמולא באופן מקומי. - תרחיש איברי-ים-תיכוני: השם, במשותף לקסטיליאנית ולאיטלקית, ליווה משפחה ספרדית או סיציליאנית בהתיישבותה בחצי האי, כשאת Tesoro מתרגם או מספרד כינוי קודם.
ההצטלבות בין הזיכרון (התחושה, שכיחה במשפחות יהודיות איטלקיות, של מוצא ספרדי רחוק או "פּוֹנֶנְטִינִי") לבין הארכיון (הזהות הגרפית של שתי הצורות) הופכת את המסלול השני לסביר מבלי להפכו לודאי. הגינות מחייבת: מדובר כאן בהשערה מנומקת, לא בעובדה מבוססת. נדירות שם המשפחה ברשימות הקהילתיות הנגישות אוסרת על כל קביעה חד-משמעית [Schaerf, 1925 ; Forebears].
כדי להבין כיצד שם כגון Tesoro השתרש במשפחה יהודית, יש להציבו בתוך המרקם החברתי של קהילות יהודיות איטלקיות. קהילות אלה היו מאורגנות סביב מוסדות — ה-Università degli Ebrei, חברות הצדקה, בנקי ההלוואות על המשכון שהורשו בידי השלטונות המקומיים — שניהולם חייב פקידי חשבונות. תפקיד הגזבר (massaro, gabbai, או במדויק "tesoriere") היה מרכזי ויוקרתי.
מוכח היטב כי היהודים האיטלקים מילאו, מן המאה הארבע-עשרה עד המאה השש-עשרה, תפקידים פיננסיים ממדרגה ראשונה בחצרות האדונים, וכי שמות האב ממקור מקצועי הם בין מקורות האונומסטיקה היהודית המרכזיים [Schaerf, 1925]. Schaerf אף מסווג מפורשות חלק ניכר מן השמות לפי מקורם: שמות גאוגרפיים (טופונימים של ערי המוצא, כגון Foà, Ghiron, Gallico), שמות עבריים, שמות גרמניים שנשאו יהודים אשכנזים שהתיישבו בצפון, ושמות איטלקיים הנגזרים מתכונות או מתפקידים [Schaerf, Google Books].
הקשר הרדיפות מאיר גם את גורלו המאוחר של הקובץ. Schaerf לא העלה על דעתו כי זמן קצר לאחר מכן יישתנה ייעוד כרכו [Cognomix] — רשימת המשפחות היהודיות, שנערכה מתוך גאווה, הפכה תחת המשטר הפשיסטי לכלי סימון ואפליה עם חקיקת חוקי הגזע ב-1938. גורל הספר מזכיר את שבריריותן של לינאות אלה: רבות מהן, ובהן אולי ענפים הנושאים את שם Tesoro, נפגעו מן הגירושים.
פרק זה אינו מייחס למשפחת Tesoro שום אירוע פרטי שאינו מתועד; הוא אינו אלא קובע את המסגרת המוסדית וההיסטורית שבתוכה צמח שם אב מעולם הגזברות, ככל הנראה, ועבר בירושה מדור לדור [Schaerf, 1925 ; Startmag].
בעידן המודרני, שם המשפחה Tesoro שורד כשם משפחה נדיר, שפיזורו משקף הן את מקורו האיטלקי והן את דפוסי ההגירה המודרניים לאמריקות. מאגרי הגנאלוגיה מתעדים את נוכחותו באיטליה וכן במדינות היעד של ההגירה האיטלקית וההיספנית, עם מדדים סוציו-אקונומיים המאפיינים כל טריטוריה [Forebears]. פיזור זה תואם את גורלם של רוב שמות המשפחה הדרום-איטלקיים, שהופצו במהלך גלי ההגירה הטרנסאטלנטיים הגדולים של סוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים.
ראוי לשוב ולציין כי רוב הנושאים כיום את השם Tesoro אינם יהודים: מאחר שהשם הוא מילה איטלקית נפוצה, הוא נישא באופן עצמאי על ידי משפחות נוצריות, בהתאם לעיקרון שהיסטוריונים מזכירים — לפיו כמעט כל שמות המשפחה האיטלקיים אינם נושאים אופי דתי-כיתתי, ורק מעטים מהם יכולים להיחשב כשמות השייכים ייחודית לקהילות היהודיות באיטליה [Startmag]. תרומתו של Schaerf היא בדיוק בכך שזיהה את קיומה של לינאה יהודית הנושאת שם זה, נבדלת מבעלי השם הנוצריים [Schaerf, 1925].
שרידותו של השם, בצורותיו Tesoro ו-Tesauro, מעידה אפוא על רצף כפול: רצף רחב של האוצר הלשוני האיטלקי, ורצף צר יותר ומרגש יותר של זיכרון משפחתי יהודי, שאותו תיעד Schaerf ראשון, בין דפי קטלוג מייחס [Schaerf, 1925 ; Geneanet].
בסיומה של חקירה זו, השם Tesoro מתגלה כשם משפחה שקוף במשמעותו ואטום בגנאלוגיה המדויקת שלו. שלוש ודאויות עולות מן המחקר. ראשית, האטימולוגיה: Tesoro נגזר מן הלטינית thesaurus ומציין הן את תפקיד הגזבר, הן, במובן רגשי-חיבה, את היקר ללב [Geneanet ; FamilyEducation]. שנית, התיעוד: משפחה יהודית איטלקית הנושאת שם זה מתועדת על ידי Samuele Schaerf בשנת 1925, ברשימון השיטתי הראשון של שמות המשפחה היהודיים באיטליה [Schaerf, 1925]. שלישית, ההקשר: שם תפקיד זה נשתלב בטבעיות בתולדות הקהילות היהודיות באיטליה, שבהן תפסה הניהול הפיננסי מקום מרכזי ונכבד.
אולם אזורי הצל נותרים על מכונם, ויושרה אינטלקטואלית אוסרת למלאם בדמיון. ההשערה בדבר מוצא ספרדי או סיציליאני — המוצעת בשל זהות הצורות באיטלקית ובספרדית ועל רקע ההגירות שבעקבות הגירושים — סבירה אך אינה מוכחת. אי אפשר לקבוע המשכיות של שושלת אחת ויחידה, שכן השם נשא אותו משפחות שונות, יהודיות ונוצריות כאחד. הספר הגדול של Tesoro הוא, מבחינה זו, ספר זיכרון לא פחות מספר היסטוריה: הוא מכבד עקבה ממשית — זו שקבע Schaerf — ובה בעת מכיר בגבולות הארכיון. בשיווי משקל זה שבין המתועד והמסור מדור לדור שוכן, אולי, האוצר האמיתי של השם.
