הפטרונים Szeryng משתייך לאותה קבוצת כוכבים הרחבה של שמות יהודיים שעוצבו על ידי המעבר בין השפות — היידיש, הפולנית, הגרמנית — לאורך נדודי מרכז אירופה ומזרחה. מדובר, בצורתו המוכרת ביותר, בתעתיק פולני של שם יידישי שהתעתיק המודרני היה מציגו כ-"Shering". <cite index="1-3">הפטרונים "Szeryng" הוא למעשה תעתיק פולני של שם יידישי, אשר בתעתיק המודרני מיידיש לאנגלית היה נכתב כיום "Shering".</cite> אף ניסוח זה לבדו מכיל היסטוריה שלמה: זו של משפחה יהודית מפולין שאיותה עצמה לפי דרישות המינהל של המדינה שבתוכה חיה, תוך שמירת הזיכרון הצלילי של שפת הגולה האשכנזית.
ספר גדול זה נועד לשחזר את מה שהארכיון והמחקר מאפשרים לקבוע בדבר לינאז' זה, כשהוא נוטל כמוקד את הדמות המפוארת ביותר שיצאה ממנו: הכנר Henryk Bolesław Szeryng (1918–1988). ראוי להזהיר את הקורא מראש: התיעוד הנגיש אודות משפחת Szeryng כלינאז' רב-דורי הוא דל ומפוזר. שלא כמו שושלות רבניות או מסחריות שמסמכיהן הנוטריוניים, רישומי הקהילה והתכתבויותיהם יוצרים שורות רצופות, העקבות הכתובות של ה-Szeryng נמצאות בעיקר בביוגרפיה של איש אחד, אחיו, והסביבה החברתית שבה נולדו. הספר הנוכחי מודה אפוא בכנות בחוסר איזון זה: הוא פחות גנאלוגיה ויותר מונוגרפיה של לינאז' המרוכזת בגורל מופתי, הממוקמת בתוך רקמת היהדות הפולנית של ראשית המאה העשרים ולאחר מכן הגלות.
הנרטיב שלהלן מארגן אפוא שני מישורים. הראשון, היסטורי ומבוסס, נשען על קטלוגי עזר ורשומות ביוגרפיות מוסמכות. השני, השערתי יותר, מנסה לשחזר את העולם שממנו יצאה משפחה זו — הבורגנות היהודית של ורשה, בחירותיה התרבותיות, מסלולה בין התבוללות לנאמנות, השמדתה החלקית בשואה ופיזורה על פני שלוש יבשות. במקומות שבהם שותק הארכיון, הספר הנוכחי מציין זאת במפורש.
השם Szeryng נקרא כפלימפסט. כתיבו — עם הדיגרף "sz" המציין בפולנית את הצליל "ch", וה-"y" המתמלל תנועה יידישית — חושף שם ממוצא גרמנו-יידישי שנוּצרק בכתיב הפולני. <cite index="1-3">שם המשפחה מהווה תעתיק פולני של שמה היידישי של המשפחה, אשר היום היה נכתב "Shering" בשיטת התעתיק מיידיש לאנגלית.</cite>
השייכות הגרפית הכפולה הזו אינה פרט שולי כלל ועיקר. היא חותמת את הלינאז׳ בתוך התנועה הגדולה של האונומסטיקה הכפויה שסימנה את יהודי חלוקות פולין. מסוף המאה ה-18 ולאורך המאה ה-19, אילצו הממשלות הפרוסית, האוסטרית והרוסית משפחות יהודיות — שעד אז כּוּנּוּ בשיטת הפטרונימיה העברית ("בן פלוני") — לאמץ שמות קבועים ותורשתיים. רבים משמות אלה נגזרו ממלאכות, ממקומות, ממאפיינים או משורשים גרמניים, וכוּתבו מחדש בהתאם לפונטיקה של שפת השלטון. השם Szeryng שייך לקטגוריה זו: גרעינו היידישי נותר בעינו, אך קליפתו האורתוגרפית היא פולנית. הוא, כשלעצמו, מסמך על המצב היהודי בפולין — זהות הנתפסת בין השפה הפנימית של הקהילה לשפה החיצונית של המדינה.
המשמעות הראשונית של השורש עדיין שנויה במחלוקת, וחיבור זה נמנע מלהציע אטימולוגיה שהמקורות המוסמכים אינם מאשרים. מה שברור אין עוררין הוא המעמד החברתי אליו הגיעה משפחה זו ערב מלחמת העולם הגדולה: משפחה יהודית אמידה מוורשה, משולבת בעולם הבורגנות המשכילה. <cite index="1-2,1-3">Henryk Szeryng נולד בוורשה ב-22 בספטמבר 1918 למשפחה יהודית עשירה.</cite> האמידות החומרית הזו היא עובדה מכרעת להבנת מסלול הלינאז׳: היא שאפשרה את החינוך המוזיקלי המוקדם, את הנסיעות, את הגישה למאסטרים האירופיים, ולבסוף את ההמראה האמנותית של הבן.
כך, כבר מן הסף, הלינאז׳ Szeryng מציג את עצמו כמופתי של טיפוס היסטורי: זה של הבורגנות הגבוהה היהודית המתבוללת של ממלכת פולין הקונגרסאית ולאחר מכן של פולין המחוּדשת של 1918, הקשורה כאחד לשורשיה ולתרבות האירופית שבה ראתה דרך לשחרור.
תאריך לידתו של Henryk Szeryng נושא עמו עומס סמלי נדיר. <cite index="1-1,1-2">Henryk Bolesław Szeryng נולד ב-22 בספטמבר 1918 בוורשה, אשר הייתה אז חלק מממלכת פולין.</cite> כמה שבועות לאחר מכן, ב-11 בנובמבר 1918, שבה פולין לעצמאותה לאחר יותר ממאה שנות חלוקה. ילד זה, Szeryng, שייך אפוא, מתוקף לידתו ממש, לדורה הראשון של הרפובליקה הפולנית השנייה — מדינה צעירה שבה הקהילה היהודית, אחת הגדולות באירופה, עתידה הייתה לחוות גם פריחה תרבותית מרשימה וגם גאות של עוינות.
הבית שבו גדל היה בית של בורגנות שבה תפסה המוזיקה מקום בכיר. המסורת הביוגרפית מספרת כי חינוכו המוזיקלי הראשון לא היה הכינור אלא הפסנתר, כלי שאמו הפנתה אותו אליו מגיל ילדות מוקדמת, עד שפנה אל הקשת. <cite index="2-1">דרכו המוזיקלית של הצעיר Henryk Szeryng החלה כבר בגיל חמש.</cite> פרט זה, שנראה לכאורה אגבי, שופך אור על ההון התרבותי של המשפחה: ילד פלא אינו מתהווה ללא סביבה ביתית שבה האמנות המלומדת מוקירה, מועברת ומקבלת סיוע חומרי.
השם האמצעי, Bolesław, ראוי לתשומת לב. שם עמוקות פולני הוא — שמם של כמה שליטים מהשושלת הפיאסטית בימי הביניים — ומבטא את ההתמצאות האסימילציוניסטית של המשפחה: לתת לבן יהודי שם מלוכה פולני פירושו לשייך את הילד לאומה הפולנית, לתבוע שייכות כפולה — יהודית ופולנית כאחת. בחירה אונומסטית זו מספרת על מפעל משפחתי: להשתייך באופן מלא לתרבות המדינה תוך נאמנות לשורשים.
סיפורה של ילדות וורשאית זו הוא גם סיפורו של עולם שנגזר עליו כלייה. וורשה היהודית של בין שתי המלחמות, עשירה בעיתונות, תיאטרון, מוזיקה ומחשבה, הושמדה בשואה. מסלולה של משפחת Szeryng מובן אפוא על רקע אותו עולם שחלף, שניצוליו פוזרו ברחבי אירופה ואמריקות. העובדה שצאצאי Szeryng נשלחו דווקא למקסיקו אינה פרט ביוגרפי מקרי בלבד, אלא שבר אחד מן הגלות הגדולה של יהדות פולין באמצע המאה.
הכישרון של Szeryng הצעיר הוכר מוקדם מאוד, ולמשפחה היו האמצעים להפקידו בידי הפדגוגים הגדולים ביותר באירופה. הביוגרפיה המבוססת מובילה אותו אל Carl Flesch, אחד ממורי הכינור המשפיעים ביותר של המאה העשרים, שחינך דור שלם של סולנים. לאחר מכן, בפריז, השלים Szeryng את הכשרתו בצל האסכולה הצרפתית הגדולה של נגינת הכינור, ולמד קומפוזיציה — בין השאר אצל Nadia Boulanger, דמות הרת גורל במוזיקה הצרפתית ומעצבת של מוזיקאים מרחבי העולם.
מסלול פדגוגי זה — ברלין, ואחריה פריז — מציב את הלינייה במסגרת תנועה אירופאית האופיינית לבורגנות היהודית המשכילה הגבוהה: שלחו את ילדיהם להתחנך בבירות המוסיקליות, מעבר לגבולות, מתוך אמונה שהאמנות היא מולדת נעלה יותר. ניידות זו, שגורלה היה להפוך מאוחר יותר לגלות כפויה, הייתה בתחילתה זכות בחירה.
Szeryng נגלה כמוזיקאי בעל תרבות יוצאת דופן, פוליגלוט מושלם, שלט בשפות רבות — יתרון שעתיד היה למלא תפקיד מכריע בהמשך חייו. הדקדקנות בנגינתו, חשיבתו הארכיטקטונית ונאמנותו לטקסט עשו ממנו, בבגרותו, אחד מגדולי הפרשנים של Bach — ובמיוחד של הסונטות והפרטיטות לכינור סולו — ושל הרפרטואר הקונצ'רטנטי הגדול, הקלאסי והרומנטי. קריירת ההופעות שלו כסולן החלה עוד לפני המלחמה, שהציגה אותו כילד פלא שנועד לקריירה בין-לאומית.
הכשרתו של Szeryng ממחישה אפוא תכונה מתמשכת של הלינייה: המרת ההון הכלכלי להון תרבותי וסמלי. העושר המשפחתי שנצבר בפולין הפך, בדור אחד, למצוינות אמנותית המוכרת בכל העולם. דרך האמנות בלבד חצה השם Szeryng את סף התהילה האוניברסלית.
מלחמת העולם השנייה הטתה את מסלול המשפחה מהספֵרה האמנותית אל ספֵרת המחויבות וההישרדות. Szeryng, רב-לשוני ועמוק-שורש בפולין מולדתו, העמיד את עצמו לשירות ממשלת פולין בגלות בראשות הגנרל Władysław Sikorski. תפקידו היה פחות של לוחם ויותר של מגשר, מתורגמן וקצין קישור, שהעניק את שפותיו ואת כישוריו החברתיים לשירות המטרה הפולנית.
במסגרת זו נרקם הקשר המכריע עם מקסיקו. Szeryng השתתף בחיפוש אחר ארץ מקלט לאלפי פליטים פולנים שנמלטו בשל המלחמה, ומקסיקו הסכימה לקלוט קבוצה גדולה מהם. מתוך הכרת תודה לאותה ארץ שפשטה את ידה, ומחויב אליה בשל שליחות הומניטרית זו, בחר Szeryng להשתקע בה. הוא אימץ את האזרחות המקסיקנית ועשה ממקסיקו את מולדתו הנבחרת, עד שזהותו הכפולה «פולני-מקסיקני» נעשתה בלתי-נפרדת משמו. <cite index="1-1,1-2">Henryk Szeryng החזיק באזרחות כפולה, פולנית ומקסיקנית, והיה כנר פולני-מקסיקני.</cite>
פרק זה מהווה את ציר ההיסטוריה של הלינאז'. עמו חדל השם Szeryng להיות פולני בלבד והפך לרב-אטלנטי. המשפחה, או לפחות ענפה המפואר ביותר, עשתה את שעשו משפחות יהודיות רבות ממרכז אירופה באמצע אותו מאה: העקירה מן המולדת והבנייה-מחדש מעבר לאוקיינוס. אולם שם שרבים חוו את הגלות כאובדן, הפך Szeryng את גורלו לשליחות: מיושב ב-Mexico City, לימד, הפך אזרח ושגריר תרבות של ארצו המאומצת, והעמיד את שמו הבינלאומי לשירות חיי המוזיקה המקסיקניים.
הדיאספורה היהודית-פולנית מתמשכת אפוא, במקרה Szeryng, אל דיאספורה לטינו-אמריקנית. מקסיקו, שקיבלה פליטים פולנים, קיבלה גם את פרקליטם המפואר ביותר, והכנר ידע לשלם חוב זה בנאמנות תמה לאומתו החדשה.
לאחר המלחמה, קריירתו של Szeryng קיבלה ממד עולמי של ממש. את ההתחדשות המכרעת מייחסים בדרך כלל למפגשו עם הפסנתרן Arthur Rubinstein, עצמו יהודי פולני, שעודד אותו לחזור במלואו אל דרך הווירטואוזיות הבינלאומית הגדולה. מאז, Szeryng עבר את אולמות הקונצרטים בחמשת היבשות, הרבה בהקלטות שנותרות מקורות ייחוס — הקלטת כל יצירות הכינור הסולו של Bach, הקונצ'רטות של Beethoven, Brahms, Mendelssohn, Mozart, והמוזיקה הקאמרית.
לפרסום זה נקשרת הסיפור של כליו, המהווים כמעין מורשת של הלינאה האמנותית. Szeryng ניגן על כינורות איטלקיים יוצאי דופן, בהם כינורות Guarneri ו-Stradivarius. נאמן לרוח ההכרת הטובה שאפיינה אותו, הפך את מתנת אחד מכליו היקרים למחווה של העברה כלפי ארצותיו, ממזג מורשת חומרית עם הכרת אזרחות. הכינור, אצל Szeryng, לא היה רק כלי עבודה של אמן: הוא היה חפץ של זיכרון ונדיבות, בדמותו של אדם שתפס את האמנות כשירות הניתן לעמים.
מותו בא בעיצומה של פעילות ענפה, רחוק מ-Varsovie כמו גם ממקסיקו, על אדמתה של גרמניה שהשלימה עם עצמה. <cite index="1-1">Henryk Szeryng נפטר ב-3 במרץ 1988, בגיל 69, ב-Kassel, במערב גרמניה.</cite> העובדה שיהודי פולני שנולד ב-1918, ניצול מעולם שהושמד, מת בגרמניה במהלך סיבוב הופעות — מעידה על הדרך שעשתה אירופה, והוא עימה, לאורך מאה שנה טרגית.
מורשת השם לא דעכה עימו. זכרו הונצח בין השאר על ידי תחרות בינלאומית לכינור "Henryk Szeryng" שנערכה במקסיקו, אות לכך שהשם הפך למוסד תרבותי. <cite index="0-2">הכנרת Erika Dobosiewicz זכתה בתחרות הבינלאומית לכינור "Henryk Szeryng" במקסיקו ב-1992 והייתה קונצרטמייסטר של תזמורת תיאטרון הבוז'-ארץ.</cite> כך הפך שם המשפחה Szeryng, שהיה תחילה שם של משפחה יהודית מ-Varsovie, לאחר שנות גדולתו של אמן, לשם נרדף למצוינות בכינור, המועבר לנגנים צעירים מהדור הבא.
ההיסטוריה של שושלת Szeryng, כפי שניתן לשחזרה מתוך הארכיון, היא סיפור של מטמורפוזה. היא מתחילה בכתיב של שם — מילה יידישאית עטויה לבוש אורתוגרפי פולני — עד לעדות שקטה על מצבם של היהודים במרכז אירופה, הכלואים בין שפה פנימית לשפת המדינה. היא מתגבשת במשפחה של הבורגנות היהודית הגבוהה של Varsovie, אמידה ומשכילה דיה כדי להעניק לבן, שנולד בשנת תחיית המדינה הפולנית, את גדולי המורים באירופה. היא מגיעה לשיאה בגורלו של Henryk Szeryng, כנר בעל שם עולמי, שידע להפוך את הגלות לא לנפילה אלא לבנייה מחדש, וקשר את שמו לשתי מולדות.
מה שמגלה לנו שושלת זו חורג מהמקרה הפרטי. בה ניתן לקרוא, בצורה מרוכזת, את מסלול היהדות הפולנית במאה העשרים: ההתבוללות השאפתנית של תקופת בין המלחמות, האסון שהביאה המלחמה, הפיזור ברחבי העולם, והתמדת הזיכרון שנתגלם ביצירה. Mexico, ארץ הקליטה של פליטים פולנים, הפכה למולדתו השנייה של השם, שנקלט בה עד שהוא מציין כיום תחרות מוזיקה.
אולם ספר זה חייב להזכיר את מגבלותיו שלו. התיעוד הנגיש מאיר בעיקר דמות אחת וסביבתה הקרובה; הגנאלוגיה העמוקה של השושלת — אבותיה, ענפיה הצדדיים, התפצלויותיה בפולין של המאה התשע-עשרה — עדיין מצויה ברובה בגדר שחזור הממתין לארכיוני קהילה ורישומי מעמד אזרחי שלא נחקרו כאן. במקומות שבהם נשען הגרנד ליבר הנוכחי על רמזים סבירים במקום על מסמכים רשמיים, הדבר צוין במפורש. נותר העיקר, המבוסס היטב: השם Szeryng, שנולד בקהילה יהודית שנגזר עליה כליה, שרד, חצה את האוקיינוס, וממשיך להדהד בכל מקום שבו מחזיקים קשת.
