שם המשפחה Sudaka משתייך לאותה קבוצה גדולה של שמות משפחה יהודיים מצפון אפריקה — סימני זהות אלה שמעבר לקרעים הקולוניאליים וגלויות הגירוש שמרו את עקבות המסלולים המאות-שנתיים. הרשום ברקמת הקהילות הישראליות של אלג'יריה, מופיע השם בין שמות המשפחה שנסקרו ביצירת היסוד של האונומסטיקה הצפון-אפריקאית — המילון שהוציא Maurice Eisenbeth לאור באלג'יר בשנת 1936 [Eisenbeth, Les Juifs de l'Afrique du Nord, 1936]. פורטל הגנאלוגיה forebears.io, המתעד שם זה, מפנה אף הוא במפורש לחיבור זה כמקור אונומסטי עיוני ראשון במעלה עבור Sudaka [forebears.io].
לחקור שושלת כשושלת Sudaka משמעו להתמודד עם חומר כפול: מצד אחד הארכיון — שטרות נוטריוניים, פנקסי רבנים, רשימות בחירות קולוניאליות, מפקדי אוכלוסין — ומצד שני הזיכרון — המסירה בעל-פה, זכר השכונה, בית הכנסת, המלאכה, הלשון שנשכחה. היסטוריון יהדות המגרב יודע כי שני הסדרים הללו אינם תמיד חופפים, כי לעיתים הם משלימים זה את זה ולעיתים סותרים. הספר הנוכחי שואף לכבד את המורכבות הזו, תוך הבחנה קפדנית בין הידוע, הסביר, המסוֹרה והמשוער.
משפחת Sudaka מתועדת בצפיפות במרחב האלג'יראי. בסיסי הגנאלוגיה העכשוויים מאשרים נוכחות זו: שם המשפחה Sudaka מופיע 422 פעמים ב-Geneanet, ונמצאים בו אירועים קדומים הממוקמים באזור אלג'יר, ובפרט ב-Saint-Eugène (Bologhine של ימינו), פרבר חוף בצפון-מזרח אלג'יר [Geneanet]. עיגון עירוני זה, המשתלב עם ענפים מ-Oran ומערב אלג'יריה, מתווה את הטריטוריה שנעקוב אחר חוטיה לאורך כל ספר זה. מן ראשיתו האטימולוגית של השם ועד דמויותיו העכשוויות — ובראשן המסאיסטית וחוקרת תולדות האמנות Jacqueline Sudaka-Bénazéraf — כך מצטרף ומתחבר גורל דיאספורי שלם.
האונומסטיקה היהודית של צפון אפריקה היא דיסציפלינה מדעית תובענית, המבוססת על השוואת צורות גרפיות, אזורי התפשטות והשערות אטימולוגיות. המוביל בתחום זה הוא Maurice Eisenbeth, רב ואיש מלומד, שמילון 1936 שלו מתעד בשיטתיות את שמות המשפחה של יהודי צפון אפריקה, גרסאותיהם האורתוגרפיות ומקומות התיישבותם [Eisenbeth, 1936]. אל קורפוס זה שייכת ישירות הערך של השם Sudaka, שלו מתועדות ארבע גרסאות גרפיות במסורת האונומסטית.
ריבוי כתיבים — תופעה אוניברסלית באונומסטיקה היהודית של המגרב — מוסבר בהיעדר אחידות ברישום מדיני לפני התקופה הקולוניאלית, ובמעבר מתעתיק עברי או יהודי-ערבי לתעתיק צרפתי, שנעשה לרוב על ידי פקידים שלא היו מכירים את הצלילים המקומיים. Joseph Toledano, בעבודות הסינתזה שלו על שמות המשפחה היהודיים בצפון אפריקה, הראה עד כמה כל שם אב מתפרש לגרסאות רבות, פרי תעתיקים עוקבים אלה [Toledano, Une histoire de familles, 1999] [Toledano, Les Noms de famille des Juifs d'Afrique du Nord, 2003].
באשר לאטימולוגיה, יש לנהוג בזהירות: אף מקור עיוני אינו מכריע באופן חד-משמעי את מוצא השם Sudaka, וההיסטוריון הנאמן חייב להציג השערות ולא לנסח אותן כוודאויות. כמה כיוונים קיימים במקביל בספרות האונומסטית המגרבית. כיוון ראשון קושר שמות כאלה לתחום היהודי-ערבי ולפעילות מסחרית, כאשר השורש עשוי לרמוז על מסחר או חליפין. כיוון שני, ספקולטיבי יותר, מקשר בין צליל השם ובין השורש השמי ṣ-d-q (צדק, יושר, צדקה — ומכאן העברית צדקה), מבלי שאף מסמך יוכיח זאת. יש לטפל בהשערות אלה בזהירות ובביקורתיות: כפי שמזכיר Abraham Laredo בספרו המפתח על שמות יהודי מרוקו, האטימולוגיה העממית מפתה לעיתים קרובות על חשבון הקפדה פילולוגית [Laredo, Les Noms des Juifs du Maroc, 1978]. הוודאות התיעודית היחידה הנותרת היא השתייכות השם לאזור האלג'יראי ורישומו על ידי Eisenbeth.
הגאוגרפיה של לינאז' מאירה את ההיסטוריה שלו. הנתונים הגנאלוגיים הזמינים מעגנים את Sudaka באופן מוצק במרחב האלג'יראי ובמערב המדינה. באלג'יר עצמה, הרישומים מציינים נוכחות בSaint-Eugène (Bologhine), באזור Alger Nord-Est, מחוז אלג'יר — פרבר ימי שהפך במאה ה-XIXᵉ למקום נופש ומגורים עבור חלק מהבורגנות היהודית של הבירה.
נוכחות אלג'ירית זו משתלבת בהיסטוריה ארוכה. הקהילה היהודית של אלג'יר, אחת העתיקות והמובנות ביותר בצפון אפריקה, חוותה טלטלה עמוקה במאה ה-XIXᵉ עם הכיבוש הצרפתי (1830) ולאחר מכן עם מתן האזרחות הצרפתית ליהודי אלג'יריה בגזירת Crémieux ב-1870 — אירוע מכונן שניתח Benjamin Stora את השפעותיו על הזהות היהודית-אלג'ירית [Stora, Décret Crémieux et identité juive en Algérie, 1997]. המשפחות שהתיישבו באלג'יר ובפרבריה, כדוגמת Sudaka, נפגעו ישירות מתהליך הצרפות של מרשם האוכלוסין ושל התרבות.
מערב אלג'יריה — Oran, Sidi Bel Abbès, Tlemcen — מהווה את הציר השני של ההתיישבות. האזור האוראני אכלס קהילות יהודיות תוססות, אך גם היה זירה לפרקים כואבים: המשבר האנטי-יהודי האוראני בסוף המאה ה-XIXᵉ, שחקרה Geneviève Dermenjian, חשף את עוצמתו של אנטישמיות קולוניאלית שפגעה בכלל המשפחות הישראליות באזור [Dermenjian, La Crise anti-juive oranaise, 1986]. הארכיונים הרבניים של Sidi Bel Abbès מציעים, למי שמבקש לעקוב אחר לינאז' מסוים, אוסף ראשוני שבו מופיעות שמות המשפחה המקומיים לאורך שטרי נישואין, ברית מילה ומסמכי קבורה [Archives rabbiniques de Sidi Bel Abbès]. בתוך רשת זו של כעשר קהילות, המחוברות בדרכי מסחר וברית נישואין, שגשגה לינאז' Sudaka ותפסה את מקומה.
להבין משפחה יהודית אלג'ירית של המאה ה-19 פירושו לתפוס את המעבר ממעמד אחד לאחר. תחת השלטון העות'מאני ולאחר מכן תחת השלטונות המקומיים, חיו יהודי אלג'יריה במשטר הד'ימה, מעמד של הגנה הכרוך בכפיפויות והגבלות. הכיבוש הצרפתי פתח חצי מאה של אי-וודאות משפטית, עד לצו מ-24 באוקטובר 1870 שהעניק אזרחות קולקטיבית ליהודי מחוזות אלג'יריה.
מפנה זה שינה לעומק את חיי המשפחות. Sudaka, כמו כלל הישראלים האלג'ירים, ראו את ילדיהם מגיעים לבתי ספר של הרפובליקה, את שמותיהם מקבעים ברישום האזרחי התקני, ואת מקצועותיהם מתגוונים. André Goldenberg, בפרסקו שהקדיש ליהודי צפון אפריקה, תיאר את המוטציה המואצת של החברה היהודית המסורתית לעבר המודרניות הצרפתית [Goldenberg, La Saga des Juifs d'Afrique du Nord, 2014]. אולם הצרפות לא הייתה נטולת קרעים: לעתים חצבה תהום בין הדורות וחשפה את יהודי אלג'יריה לאנטישמיות שגינתה דווקא את אזרחותם החדשה, כפי שממחישה המשבר האורני [Dermenjian, 1986].
מבחינה תרבותית ורוחנית, תקופה זו ראתה את המשך חיי הדת העזים בבתי הכנסת ובבתי המדרש, בד בבד עם פתיחת דיאלוג עם המחשבה היהודית האירופית. הזרמים הגדולים של הפילוסופיה היהודית — מהרמב"ם, שאת קריאתו חידש Maurice-Ruben Hayoun, ועד ההשכלה של Moïse Mendelssohn — השקו את האליטות המשכילות של היהדות הים-תיכונית [Hayoun, Maïmonide ou l'autre Moïse, 1994] [Hayoun, Moïse Mendelssohn, 1997]. באקלים זה של מתח פורה בין נאמנות למסורת ופתיחות למודרניות התעצבה רגישותם של דורות Sudaka שעתידים לחרות את חותמם על המאה ה-20.
בהיעדר מונוגרפיה המוקדשת ספציפית לשושלת Sudaka, על ההיסטוריון לשחזר את חיי היומיום של הלינייה באמצעות אנלוגיה עם הידוע על משפחות יהודיות אלג'יראיות בעלות פרופיל דומה — גישה מסתברת, שבה הארכיון הכללי מאיר את המקרה הפרטי. יהודי אלג'יר ואוראניה עסקו מסורתית במקצועות הקשורים למסחר, למלאכה (צרפות, אריגה, עיבוד עורות), למקצועות הביניים (תיווך, המרת מטבע), ולאחר 1870, יותר ויותר למקצועות חופשיים ולשירות הציבורי.
העברת הנחלה הרוחנית והחומרית נשענה על רשתות של ברית נישואין שנקשרו בקפידה בין משפחות מאותו מרקם קהילתי. Joseph Toledano הדגיש כי שמות המשפחה היהודיים של צפון אפריקה הם בפני עצמם ארכיונים חיים, השומרים את זכרם של מקצועות, מקומות מוצא ודמויות מייסדות של לינייה [Toledano, Une histoire de familles, 1999]. בהקשר זה, הגנאלוגיה הספרדית, כפי שמטפחים אותה המחקרים העכשוויים, מראה כיצד יכלה משפחה אחת להסתעף על פני מספר קהילות תוך שמירה על תודעת אחדותה — דפוס שלינייה Encaoua, כפי שחקר אותה David Encaoua, מציעה לו מודל מופתי וניתן להעברה [Encaoua, Des passeurs de pensée juive, 2018].
הזיכרון המשפחתי, כאשר הוא שרד, שומר את זכר חיים המתוקים לפי לוח השנה העברי, החגים, העליות לרגל לקברי הצדיקים (הילולות), ותדירות הביקור בבית הכנסת השכונתי. הארכיון מאשש מסגרת זו מבלי תמיד לנקוב בשמות הפרטים: זוהי נקודת ההצטלבות של המסורת המועברת ושל המסמך הכללי, המשיבה כאן את מרקם הקיום. למי שמבקש להעמיק, הביבליוגרפיה הביקורתית של Robert Attal נותרת הכלי ההכרחי לכל עיון רציני במקורות הנוגעים ליהודי צפון אפריקה [Attal, Les Juifs d'Afrique du Nord : bibliographie, 1993].
אם התיעוד נותר קטוע לגבי הדורות הקדומים, הרי שהלינאז׳ Sudaka מציעה במאות העשרים והעשרים ואחת דמות אינטלקטואלית בכירה, מתועדת בשפע: Jacqueline Sudaka-Bénazéraf, מסאית, היסטוריונית אמנות וחוקרת מוכרת של Franz Kafka. האתר Zakhor Online, שהגיש לה דמי כבוד לזכרה, מעיד על היקף יצירתה. Jacqueline Sudaka-Bénazéraf הייתה בעלת אגרגסיון בספרות קלאסית, השכלה מצוינת שהשקתה את כלל עבודותיה.
יצירתה התארגנה סביב ציר מרכזי אחד: Franz Kafka, שאליו מתייחסת לפחות מחצית מפרסומיה. היא התמקדה בפרט בממד שנזנח זמן רב של הסופר הפראגי: Franz Kafka כסופר ויזואלי; היא עסקה בין השאר בחריטות וברישומים של Kafka. תשומת הלב הזו ל-Kafka המרשם, על הגבול שבין הספרות לאמנויות הפלסטיות, מהווה אחד התרומות המקוריות ביותר של הגותה.
אך Jacqueline Sudaka-Bénazéraf הייתה גם כרוניקאית של אלג׳יריה היהודית, עדה בהירת עיניים למצבם של יהודי אלג׳יריה ערב העצמאות. בטקסט שנאסף על ידי עמותת Morial, היא מתארת את חוויית ה״בין-ובין״ הזהותי: «חיינו מפוצלים תחת השפעת הקולוניזציה, בשולי הערבים ובתוך חברה צרפתית שלא שילבה אותנו». שם היא מנסחת הרהור מרגש על הגלות ועל הלשון, ומעלה דימוי של עם שדיבר שפה שהעלתה על הדעת מקום שבו לא שהה. פרויקט הכתיבה שלה מוצג כחיפוש אחר תיקון: לכתוב את אלג׳יריה כדי למצוא מחדש זהות שנגנבה בדרכי עקלתון של היסטוריה שנעשתה לעיתים בלעדיהם — ללא נוסטלגיה וללא אשליית שיבה. מתוך יצירה כפולה זו — מלומדת ומנציחת זיכרון — מגלמת דמותה של Jacqueline Sudaka-Bénazéraf את גורל לינאז׳ שעברה מאלג׳יריה הקולוניאלית אל הרפובליקה של האותיות, והפכה את הזיכרון הדיאספורי לחומר למחשבה.
גלות 1962, בעקבות עצמאות אלג'יריה, פיזרה את מרבית יהודי אלג'יריה, שעלו בעיקרם לצרפת המטרופוליטנית. משפחת Sudaka, כשאר המשפחות הישראליות האלג'יראיות, חוותה את העקירה הקולקטיבית הזו, שסיימה למעלה משני אלפי שנות נוכחות יהודית על אדמת צפון אפריקה. פרק זה שייך יותר לזיכרון המועבר מאשר לארכיון: בסיפורי המשפחה, בעמותות יוצאי הקהילות ובעבודות העדות הוא ששומר את עקבות ההשתלה מחדש הזו.
הדיאספורה העכשווית של שם זה נקראת בפיזור עצמו של מופעיו הגנאלוגיים, המפוזרים בין אלג'יריה המקורית לבין ארצות הקליטה — צרפת בראש ובראשונה, אך גם ישראל ועולם דובר האנגלית. עבודת הזיכרון שנוטלות על עצמן מוסדות כגון Zakhor Online, או חוקרות ומסאיות כדוגמת Jacqueline Sudaka-Bénazéraf, שותפה למאמץ ההעברה הזה: לשמר, באמצעות הכתב, את מה שהגלות פיזרה. הזיכרון המשפחתי, בהקשר זה, הופך למעשה של התנגדות נגד המחיקה — נאמן לציווי הZakhor (״זכור״) העובר כחוט השני לאורך כל המסורת היהודית.
זיכרון מועבר זה, בהיעדר ארכיונות ממצים לכל ענף וענף, אינו יכול לטעון לדיוקו של ספר האזרחות; ערכו הוא כמורשה חיה, כתודעת שייכות. במובן זה רושם אותו הספר הנוכחי: לא כעובדה מבוססת, כי אם כנחלה שהתקבלה, לכבדה ולחקרה.
בסיום מסע זה, מתגלה שושלת Sudaka כחוט אופייני ברקמה היהודית-אלג'יראית: שם משפחה שנרשם בידי המחקר האונומסטי של Eisenbeth [Eisenbeth, 1936], שורש עמוק במרחב אלג'יראי ובמערב אלג'יריה, חצוי על ידי מפנות ההיסטוריה הגדולות — מן הד'ימה אל האזרחות, מן הצרפות אל האנטישמיות הקולוניאלית, מאלג'יריה אל גלות 1962.
החקירה חושפת גם את גבולות ידיעתנו: אטימולוגיית השם נותרת היפותטית, הדורות הקדומים שרויים בצל היחסי של הארכיון, ורק בתקופה העכשווית מתגלמת השושלת בדמות מתועדת במלואה — זו של Jacqueline Sudaka-Bénazéraf. אסימטריה זו — רב הזיכרון, ועניין הארכיון עבור המאות הרחוקות — היא נחלתן המשותפת של המשפחות היהודיות במגרב, שהיסטוריתן נכתבה לעיתים קרובות בידי אחרים, או כלל לא נכתבה.
ה"גדול-ספר" של Sudaka מזמין אפוא להמשיך בחקירה: בפנקסי הרבנות של Sidi Bel Abbès, בכספות הנוטריוניות של אלג'יר, בזיכרונות המשפחתיים החיים עדיין. שכן כל שם הוא דלת, ומאחורי שמו של Sudaka עומדת, שלמה ובלתי פגומה, כבודה של שושלת שידעה, מצפון אפריקה ועד לתפוצות, לשמור על זיכרונה שלה.
