הלינאז' שאנו מכנים בשם "Stern (Otto)" אינו שושלת במובן ההרלדי של המילה: זהו לינאז' של ידע, השתול ביהדות שלזיה העליונה ומגיע לשיאו על ידי אדם ששמו חקוק כיום בכל ספרי הלימוד של הפיזיקה. Otto Stern מגלם את גורלה של משפחה יהודית ממרכז אירופה, שנולדה בשולי ממלכת פרוסיה, נוצרה על ידי האמנציפציה, העלייה החברתית והאמון במדע הגרמני — ואז נשברה ונפוצה לכל עבר בשל האסון הלאומי-סוציאליסטי. להבין את לינאז' Stern פירושו לעקוב אחר התנועה הארוכה של הדיאספורה האשכנזית: ההשתרשות בעיירה שלזית, המעבר לעיר האוניברסיטאית הגדולה, ההשתלבות באליטה האינטלקטואלית הגרמנית, ולבסוף הגלות הטרנסאטלנטית של 1933.
על פי הביוגרפיות הסטנדרטיות, Otto Stern נולד ב-17 בפברואר 1888 בSohrau (כיום Żory, בפולין), בגרמניה, למשפחה יהודית, ועבר עם הוריו לBreslau (כיום Wrocław, בפולין) בשנת 1892. מיקום כפול זה — עיירת הלידה ועיר המטרופולין המאמצת — מסכם את המסלול החברתי של משפחה שהתרוממה, בדור אחד, מן המסחר השכונתי אל תרבות האוניברסיטה הגבוהה. חיבור זה שואף להשיב את המסלול הזה על כנו, תוך הבחנה, בכל שלב, בין מה שהארכיון מבסס, מה שהמסורת מוסרת ומה שההיסטוריון משער ביושר.
סילזיה העליונה של סוף המאה ה-XIX הייתה מארשה מזרחית של הרייך הגרמני, ארץ מעבר בין העולמות הגרמני, הפולני והיהודי. בנוף זה נטועה עריסתה של הלינאה. Stern היה הבכור מבין חמישה ילדים — שני בנים ושלוש בנות — של Oskar Stern ו-Eugenie Rosenthal. שם המשפחה Rosenthal של האם, כמו השם הפרטי Eugenie, מעידים על השתייכות לאותה בורגנות יהודית שהייתה בתהליך אקולטורציה, אשר תוך שמירה על נאמנות למוצאה, אימצה את המנהגים ואת שפת התרבות השלטת.
המקורות הגנאלוגיים מפרטים את זהות ההורים ואת ההקשר הטריטוריאלי: Stern נולד למשפחה יהודית — אביו Oskar Stern ואמו Eugenia ילידת Rosenthal — ב-Sohrau (היום Żory), בסילזיה העליונה, במלכות פרוסיה של הרייך הגרמני (היום בפולין). המשפחה השתייכה לעולם המסחר: השגשוג שנבע מעסקיה הוא שאפשר, כבר ב-1892, את המעבר ל-Breslau, בירת המחוז, מרכז אחת הקהילות היהודיות הדינמיות ביותר בגרמניה ומושבה של אוניברסיטה מהוללת.
מעבר זה אינו מקרי. Breslau אִכְלְסָה באותה עת את ה-Jüdisch-Theologisches Seminar, מרכז גבוה של יהדות "היסטורית-חיובית" שרוחו חדרה לבורגנות היהודית המקומית. משפחת Stern, מבלי שהיתה מאוגדת מבחינה דתית, הייתה שרויה באקלים פתיחות זה שבו הזהות היהודית שולבה עם האמון בידע החילוני. הביוגרפיות מאשרות את שורשיו הלימודיים בעיר זו: Stern למד ב-Freiburg-en-Brisgau, ב-Munich וב-Breslau. זוכה פרס הנובל לעתיד גדל אפוא בסביבה אמידה ומשכילה, שבה נוחות חומרית פתחה דרך לטובי המוסדות ברייך.
ההכשרה של Otto Stern ממחישה את התנייָדות של סטודנטים בגבולות הקיסרות הגרמנית, שנדדו מאוניברסיטה לאוניברסיטה בעקבות מוריהם ותחומי עיסוקם. בסיום מסלול לימודים זה קיבל Stern בשנת 1912 את תואר הדוקטורט שלו בכימיה פיזיקלית ב־Breslau. הכימיה הפיזיקלית, תחום שהיה אז בעיצומו של פריחה על גבול הכימיה והפיזיקה התיאורטית, היוותה קרקע אידיאלית לרוח המשכלת שנמשכה לתרמודינמיקה ולתורה הקינטית.
האירוע המכריע של נעוריו הלמדניים היה פגישתו עם Albert Einstein, שאחריו הלך כאחד משיתופי הפעולה והסיוע הראשונים שלו. קרבה זו הטביעה את חותמה באופן מתמשך על דרך חשיבתו. על פי הרשומות העיוניות, עבודה מוקדמת שפורסמה יחד עם Einstein תרמה להיבט מסוים של בעיית אנרגיית נקודת האפס — השאלה האם האטומים של גוף נמצאים במנוחה באפס המוחלט, או שמא הם מתנדנדים סביב מצב שיווי המשקל שלהם עם אנרגיה של hν/2. אולם תרומתו של Einstein חרגה מן הנושא הפרטני: מה שלמד Stern מ־Einstein באמת היה אמנות ההערכה — כלומר הבחנה המאפשרת להבדיל, בתוך שפע הפרשנויות התיאורטיות, בין השאלות הבסיסיות באמת לבין האחרות.
מחברות זו שמר Stern דרישה אחת: להתמודד עם התורה הקוונטית הצומחת מול המדידה הניסויית הישירה. דרישה זו היא שעתידה הייתה להניח את יסוד תהילתו, כאשר יבקש להפוך את ההפשטות של מודל Bohr-Sommerfeld לעובדות מוחשיות, קריאות על גבי לוח זכוכית.
שנת 1922 מסמנת את כניסתה של לינאז' Stern להיסטוריה האוניברסלית של המדעים. הניסוי שתוכנן ובוצע ב-Francfort נמנה עם היסודות הניסויים של פיזיקת הקוונטים. כפי שמזכירה הספרות המקצועית, הדגמת הקוונטיזציה המרחבית, שבוצעה ב-Francfort, גרמניה, בשנת 1922 בידי Otto Stern ו-Walther Gerlach, נמנית עם תריסר הניסויים הקנוניים שפתחו את עידן הגבורה של פיזיקת הקוונטים.
האבהות המושגית שייכת ל-Stern, הביצוע לשותפותו עם Gerlach: ניסוי Stern-Gerlach תוכנן בידי Otto Stern בשנת 1921 ובוצע על ידו ועל ידי Walther Gerlach ב-Francfort בשנת 1922. המכשיר, שאלגנטיותו נותרה אגדתית, התבסס על שיגור קרן אטומית דרך שדה מגנטי לא-הומוגני: בניסוי המקורי, אטומי כסף שוגרו דרך שדה מגנטי המשתנה במרחב, אשר הסיט אותם טרם שפגעו במסך גלאי, כמו לוח זכוכית; החלקיקים בעלי המומנט המגנטי השונה מאפס הוסטו בשל גרדיאנט השדה המגנטי.
אולם ההשגה לא הייתה מיידית ולא קלה. הגרסה הראשונה של המכשיר השאירה עמימות מכרעת: היא הביאה הוכחה כי אטומי הכסף נושאים מומנט דיפולי מגנטי — אולם הרזולוציה המרחבית לא הספיקה להוכיח את קיום הקוונטיזציה המרחבית; במהלך הפסקת חג המולד, Gerlach ו-Stern שינו את תצורת מכשירם. מתוך עקשנות זו נולדה התמונה המפורסמת של שתי הכתמים הנפרדים שהשאירה הקרן המפוצלת — הוכחה כי כיוון המומנטים האטומיים יכול לקבל ערכים בדידים בלבד. אנקדוטה, שהפכה לטופוס בהיסטוריה של המדע, מייחסת את גילוי המשקעים לגופרית הכלולה בעשן סיגר זול, שהשחיר את הכסף שנשקע על הלוח. ההיסטוריוגרפיה של רגע מכונן זה מדגישה עד כמה המקרה ומוחשיות המעבדה משתתפים בייצור האמיתות הפיזיקליות הגדולות.
אחרי Francfort, בנה Stern בהמבורג, במהלך שנות העשרים ובראשית שנות השלושים, את המעבדה הגדולה שבה הפכה שיטת הקרניים המולקולריות לכלי שיטתי לחקר החומר. שם, בסדרה מתודית של פרסומים — הUntersuchungen zur Molekularstrahlmethode המפורסמים — הרחיב את טכניקתו למדידת התכונות המגנטיות האינטימיות ביותר של החלקיקים. המקורות עוקבים אחר מסלול זה: בניסויים שנערכו בתחילת שנות העשרים ב-Technische Hochschule של Francfort, ולאחר מכן בהמבורג, הוסטו קרניים של אטומי מתכות אלקליות כגון ליתיום, נתרן ואשלגן בשדות מגנטיים לא אחידים, ומתוך כך הניבו מומנטים מגנטיים התואמים גורם g של Landé בסביבות 2 עבור ספין האלקטרון הבלתי-מזווג, שונה מן הערך האורביטלי שהוא 1.
פסגת המפעל הזה הייתה מדידת המומנט המגנטי של הפרוטון — תוצאה שכפרה בתפיסה ששלטה עד אז ביחס לחלקיק. כפי שמדגישה הספרות, המספר 27 בסדרה, שדיווח על המומנט הדיפולרי המגנטי של הפרוטון, גילה כי הפרוטון אינו חלקיק יסודי אלא כולל מרכיבים נוספים. הערך שנמדד סטה באופן קיצוני מן הניבויים, וסלל את הדרך לכל הפיזיקה המאוחרת של מבנה הגרעין.
העבודות ההמבורגיות, שנוהלו בסיוע הנאמן של שותפים כמו Immanuel Estermann, נמשכו עד לגבולות הדחיפות שהכתיבו המאורעות הפוליטיים. העדויות שנשתמרו מעלות את תמונת אותן ישיבות ממושכות: Stern ו-Estermann עבדו בחיפזון רב, עד אישון לילה, אך הזמן לא הספיק להם לאסוף את הנתונים המפורטים שנזקקו להם. מדעו של שושלת Stern הגיע לשיאו ברגע המדויק שבו כרעה ההיסטוריה הגרמנית אל תוך הברבריות.
שנת 1933 חצתה לשניים את חייו של Otto Stern ואת גורל דורו של דור שלם של חוקרים יהודים גרמנים. עלייתם לשלטון של הנציונל-סוציאליסטים וסילוקם של היהודים מהשירות הציבורי שמו קץ פתאומי לתור הזהב של המחקר ב-Hamburg. Stern, כרבים אחרים, בחר בדרך הגלות. הביוגרפיות המוסמכות מתארות את עזיבתו ואת השתקעותו החדשה: הוא היגר ומונה לתפקיד ב-Carnegie Institute of Technology שב-Pittsburgh. הלינאה המדעית שנולדה ב-Sohrau חצתה את האוקיינוס האטלנטי, ושתלה בארצות הברית את מורשת הפיזיקה הגרמנית.
ההכרה העליונה באה בלב מלחמת העולם השנייה. ב-1943 קיבל Stern את פרס נובל לפיזיקה "על תרומתו לפיתוח שיטת קרני המולקולות ועל גילוי המומנט המגנטי של הפרוטון". אירוניה של ההיסטוריה: העבודות שנעשו בגרמניה שגירשה אותו הן שהעניקו לגולה את ההכרה המדעית הנעלה ביותר — שהוענקה ברגע שבו אירופה היהודית עמדה תחת השמדה. הרשימות הישנות מאשרות את חשיבות יצירתו: Stern, חוקר יליד גרמניה, זכה בפרס נובל לפיזיקה ב-1943 על פיתוח קרן המולקולות ככלי לחקר מאפייני המולקולות ועל מדידת התכונות המגנטיות היסודיות.
כאן, הזיכרון והארכיון משיבים זה לזה: הזיכרון הקולקטיבי של ההגירה היהודית — זה של החוקרים שגורשו מן הרייך — מוצא בתיק הביוגרפי של Stern אישור תיעודי מדויק. הגלות לא הייתה תאונת דרכים אלא התנאי עצמו שבתוכו הסתיימה יצירתו — במעבדות Pittsburgh ולאחר מכן בחופשה שב-California.
הלינאה Stern, ככה משפחות יהודיות רבות מאליטת גרמניה, לא נמשכה כשושלת מדעית במובן הביולוגי: צאצאיה האמיתיים הם אינטלקטואליים. שיטת קרני המולקולות שהביא לבשלותה הפכה לאחד מעמודי התווך של הפיזיקה הניסויית של המאה ה-20, וסללה את הדרך לתהודה מגנטית גרעינית, לספקטרוסקופיה אטומית מדויקת ובעקיפין לדימות הרפואי המודרני. הניסוי Stern-Gerlach נותר, מאה שנים לאחר מכן, האב-טיפוס הפדגוגי של המדידה הקוונטית: מציינים כי הוא נמנה עם תריסר הניסויים הקאנוניים שפתחו את עידן הגבורה של הפיזיקה הקוונטית.
השפעתו של Stern ניתנת למדידה גם בעובדה סטטיסטית מרשימה, סימן להערכת עמיתיו: הוא היה האדם השני הנומינציה ביותר לפרס נובל, עם 82 מועמדויות בין 1925 ל-1945. צבירת המועמדויות הזו, על פני שני עשורים, מצייר את דמותו של פיזיקאי שהקהילה הבינלאומית ראתה בו אחד מהניסיינים המרכזיים של זמנו, הרבה מעבר לגמול שקיבל בשנת 1943.
סוף ימיו עבר בחוף המערבי האמריקאי, רחוק מ-Silésie מולדתו שהפכה לפולנית וריקה מאוכלוסייתה היהודית. הוא נפטר ב-17 באוגוסט 1969 ב-Berkeley, קליפורניה. מ-Sohrau עד Berkeley, מסלולה של לינאת Stern מסכם מאה שנים של היסטוריה יהודית אירופאית: הקידמה דרך הדעת, ההשתלבות בתרבות הגרמנית, ואז העקירה והיסוד מחדש מעבר לאוקיינוס. מה שאיבדה המשפחה בשטח וברציפות, היא השיגה באוניברסליות: השם Stern אינו שייך עוד לארץ אחת בלבד, אלא למורשת המשותפת של המדע האנושי.
הלינאז' "Stern (Otto)" מציע קיצור דרך מרשים להיסטוריה של יהודי מרכז אירופה במאות ה-XIX וה-XX. משורשת במסחר של עיירה קטנה בסילזיה העליונה, היא נעה לעבר מטרופולין Breslau, עלתה בכוח ההשכלה לפסגות האוניברסיטה הגרמנית, הגיעה לתהילה מדעית ב-Francfort ואחר כך ב-Hamburg — עד שאסון 1933 אילץ אותה לגלות. הנאמנות לעובדות מחייבת להודות שהארכיון מאיר בעיקר את דמותו של Otto עצמו: שמות אביו Oskar ואמו Eugenie ילידת Rosenthal, ארבעת אחיו ואחיותיו, המסגרת החברתית של המסחר הסילזי. שאר האחים ושאר הדורות הקודמים נותרים בצללים התיעודיים, דבר המזמין את זהירותו של ההיסטוריון.
מה שניתן לקבוע בביטחון הוא שלינאז' משפחתי זה הפך ללינאז' של ידע. ניסוי Stern-Gerlach, שיטת קרני המולקולות ומדידת המומנט המגנטי של הפרוטון מהווים מורשת המתגברת על כל גבולות וכל רדיפות. ה"ספר הגדול" של משפחת Stern אינו, אפוא, רק כרוניקה גנאלוגית: זהו סיפורו של מורשת אינטלקטואלית שנקרעה מן ההשמדה והוגשה לאנושות כולה.
