השם המשפחתי Sarsowski משתייך לאותה קטגוריה שקטה של שמות יהודיים מאיטליה שהמחקר אינו מכיר אלא מעקבה יחידה: אזכורו ברפרטואר האונומסטי הגדול של Samuele Schaerf, I cognomi degli ebrei d'Italia, שיצא לאור בפירנצה בשנת 1925 תחת חסותו של בית Israël. אסופה זו, שנותרה זמן רב הכלי המרכזי לחקר שמות המשפחה היהודיים בחצי האי האיטלקי, מתעדת אלפי שמות אבות שנשאו אותם הקהילות הישראליות האיטלקיות, מ-Piémont ועד לסיציליה, דרך מרכזי-האש הגדולים של Roma, Venezia, Livourne, Mantova ו-Ferrara. רישומו של Sarsowski בקורפוס זה מעיד כי השם נישא, בנקודת זמן כלשהי בהיסטוריה, על ידי משפחה יהודית אחת או יותר שהתיישבה על אדמת איטליה.
ייחודיותו של שם אב זה טמונה במורפולוגיה שלו. הסיומת -owski אופיינית לאונומסטיקה הסלאבית המזרחית, ובמיוחד לאזורים הפולני, הרותני והליטאי. שם כזה, הנמצא בקרב יהודי איטליה, מצביע כמעט תמיד על מסלול הגירה: זה של משפחה אשכנזית שבאה מארצות מרכז אירופה או מזרחה, ונטמעה, במועד שיש עוד לקבוע, בתוך רקמת הקהילות האיטלקיות. ה-Italie היהודית, שלא הייתה עולם סגור, הייתה מאז ומתמיד צומת שבו נפגשו הנוסחות האיטלקית (italkì), האשכנזית והספרדית, כל אחת מביאה עמה שמותיה, מנהגיה וזיכרונותיה.
ספר זה מבקש לשחזר, בזהירות שהנדירות התיעודית מחייבת, את האופק ההיסטורי שבו מוצב השם Sarsowski. בהיעדר יחוס משפחתי רצוף ומוכח, אין מדובר בדברי ימי משפחה במובן המדויק של המילה; יהיה זה אפוא ניסיון לשחזר את עולמותיו האפשריים של שם אב זה — ההגירות האשכנזיות לאיטליה, היווצרותם של שמות הנגמרים ב--owski, חיי הקהילות הקולטות — כדי להציע לקורא, לפי אותו הבחנה שYosef Hayim Yerushalmi מציב בלב התודעה היהודית, גשר בין ההיסטוריה לזיכרון [Yerushalmi, 1984].
הבסיס התיעודי היחיד המוצק של השם Sarsowski הוא חיבורו של Samuele Schaerf, I cognomi degli ebrei d'Italia, שיצא לאור ב-Florence בשנת 1925. חיבור זה נולד בהקשר מסוים: העשורים שבאו בעקבות שחרור היהודים האיטלקים, שקיבל תוקפו עם איחוד חצי האי ב-1870, הולידו עניין אקדמי בזיכרון, במוסדות ובזהותן של הקהילות הישראליות, שהשתלבו מעתה במלואן באומה האיטלקית. ספירת שמות המשפחה הייתה חלק מתנועת תיעוד-עצמי זו, בטרם חרצו הפשיזם וחוקי הגזע של 1938 באכזריות את קצה של שילוב זה.
רפרטואר Schaerf אינו מסתפק ברשימה בלבד: לשמות רבים הוא מנסה לציין את מוצאם הגאוגרפי, את אופיים (טופונימי, פטרונימי, מקצועי) ואת הקהילה אליה הם שייכים, כאשר הדבר אפשרי. שמות המשפחה הטופונימיים שופעים בו — שמות הנגזרים מערים איטלקיות (Modena, Volterra, Ancona, Rimini) או זרות מהווים חלק ניכר מן המאגר, ומשקפים את הנוהג הקדום לזהות משפחות על פי מקום מוצאן או מגוריהן הקודמים. במסגרת מתודולוגית זו נרשם Sarsowski, ונוכחות השם בלבד במלאי זה מעגנת אותו במציאות ההיסטורית של יהודי איטליה.
חשוב למדוד את ערכו ואת מגבלותיו של עדות זו. קטלוג Schaerf הוא מקור עיוני, אך הוא קובע מצב השמות ברגע נתון מבלי לפרוש את ההיסטוריה שלהם. נדירותו של השם Sarsowski — הנעדר מסדרות גדולות של שטרות נוטריוניים, מפנקסי הקהילות שפורסמו ומאינדקסים פרוסופוגרפיים מקובלים — מרמזת שמדובר בשם משפחה שלא היה נפוץ, שמא נשאו אותו משפחה בודדת או כזו שהשתקעה לאחרונה באיטליה. זו טיבם של שמות רבים ממוצא זר שנרשמו על ידי Schaerf: הם מסמנים השתלה, הגעתה של לִינְיָה מארץ אחרת על אדמת איטליה. החיים היהודיים בתקופת הרנסנס ובעת החדשה, כפי שתיאר אותם Robert Bonfil, התאפיינו בדיוק בחדירוּת זו להשפעות חיצוניות, שהעשירה ללא הרף את המורשת האונומסטית של חצי האי [Bonfil, 1994].
הסיומת -owski (בנקבה -owska) היא אחד הסימנים המוכרים ביותר של האונומסטיקה הפולנית, ובאופן רחב יותר — הסלאבית המערבית והמזרחית. במקורה, יצרה סיומת זו שמות תואר יחסיים, לרוב מתוך שמות מקומות: כך היה X-owski פירושו "בן X" או "אשר מ-X", וציין אדון, בעלים או יליד של אחוזה או יישוב הנושאים את השורש X-. אופן היצירה הזה, שבתחילה היה נחלתו של האצולה הקרקעית (szlachta), התפשט לאחר מכן בקרב האוכלוסייה כולה, ובכללה יהודי שטחי כתר פולין ודוכסות ליטא הגדולה.
עבור יהודי אשכנז באזורים אלה, אימוץ שמות המשפחה הקבועים על -owski הוא חלק מגל ההתנאמות הגדול שפקד אותם, בשלבים, בין סוף המאה השמונה-עשרה לראשית המאה התשע-עשרה — מתוקף הצווים הקיסריים האוסטריים, הפרוסיים והרוסיים שחייבו כל משפחה יהודית לקבל שם משפחה תורשתי. רבים משמות אלה נגזרו אז משמות מקומות מקומיים: השורש Sars- בשם Sarsowski עשוי לאזכר מקום-כינוי, כפר או יישוב בשטח הפולני-ליטאי, על פי הדגם של שמות המשפחה האין-ספוריים שנוצרו בדרך זו. ואולם יש לומר זאת בבירור: בהיעדר עדות ישירה המקשרת את השם לטופונים מסוים, קריאה זו נותרת השערה מורפולוגית בלבד, ולא עובדה מבוססת.
מה שלעומת זאת אינו מוטל בספק הוא השייכות התרבותית שסיומת כזו מרמזת עליה. שם הנגמר ב--owski הנמצא בקרב יהודי איטליה מסגיר שורש אשכנזי מזרחי. הוא מציין משפחה שדרכה, בשלב מסוים, עזבה את הארצות הסלאביות ויצאה לחצי האי האיטלקי. שייכות כפולה זו — שם סלאבי הנישא בתוך קהילה ים-תיכונית — ממחישה את מורכבות הזהויות היהודיות, הארוגות משפות, נוסחים וגאוגרפיות המשתכבות זו על גבי זו. הפילוסופיה היהודית עצמה, כפי שמזכיר Maurice-Ruben Hayoun, ניזונה תמיד מתנועות אלה בין עולמות אשכנז וספרד, בין צפון אירופה לדרומה [Hayoun, 2023].
הנוכחות האשכנזית באיטליה עתיקה ומתועדת היטב. כבר בסוף ימי הביניים, יהודים שבאו מארצות גרמניה חצו את האלפים כדי להתיישב בצפון חצי האי, בורחים מהרדיפות שלאורך הריין ומושכים אחריהם את הזדמנויות ההלוואה בריבית, שנתאפשרה בידי הסניוריות והערים האיטלקיות. הם ייסדו קהילות בנוסח אשכנז בפיימונטה, בלומברדיה, בוונציה ובאמיליה — בוונציה, מנטובה, פרארה, פדובה וקזאלה מונפראטו. הגטו המפורסם של ונציה, שנוסד בשנת 1516, כלל Scuola Tedesca (בית הכנסת הגרמני) הנפרדת מבתי הכנסת האיטלקי, הלבנטיני והפוננטיני.
יהודים אלה שבצפון שמרו לאורך זמן על מנהגיהם הליטורגיים, על מסורותיהם הלמדניות ועל חלק משמותיהם, תוך כדי שהם מתאיטלקים במגעם עם הקהילות המקומיות. Robert Bonfil הראה עד כמה היה החיים היהודי באיטליה של הרנסנס מרחב של חדירה תרבותית הדדית, שבו הגבולות בין קבוצות ממוצאות שונות נותרו חדירים, כאשר נישואים, עסקים ולימוד קירבו את המשפחות האיטלקיות, האשכנזיות, ולאחר מכן גם הספרדיות [Bonfil, 1994]. כתבי היד העבריים המוארים שנוצרו באיטליה, שחקרה אותם Giulia Tamani, נושאים את עקבות החילופים הללו: הוזמנו בידי משפחות ממוצאות שונות, ומשלבים סגנונות קישוט צפוניים ודרומיים באמנות ספר האיטלקית בהחלט [Tamani, 2010].
שם משפחה כמו Sarsowski מובן כהמשך המאוחר של תנועה מאה-שנים זו. במאות ה-18 וה-19, גלים חדשים של יהודים מפולין, מגליציה ומן האימפריה הרוסית הגיעו למערב, נסחפים על ידי מסחר, לימודים, או בריחה מפני העוני והפוגרומים. חלקם השתרשו באיטליה, שבה הענקת הזכויות הציעה מסגרת משפטית נוחה. משפחה שנושאת שם בעל צורה פולנית יכלה, בדרך זו, להשתלב בקהילה איטלקית, להוריש בה את שם משפחתה ולהיות רשומה כך, דור אחד או שניים מאוחר יותר, בידי מחבר-רשימות קפדן כמו Schaerf. השערה זו, החסכונית ביותר לאור הצורניות של השם, נותרת שחזור סביר ולא עובדה מאומתת לגבי לינאז' מסוים זה.
אם שם המשפחה Sarsowski מצביע בצורתו על מרחב האשכנזי, הרי שאין לכתוב את תולדות יהודי איטליה מבלי לכלול את פניה הים-תיכוניים, שבהם שימשה Livourne ציר מרכזי. הקהילה הליבורנית, שנוסדה על בסיס מגילת הLivornine שהעניקו המדיצ'י בסוף המאה השש-עשרה, הפכה לצומת הגדול של "האומה היהודית הפורטוגזית", המקשרת בין Amsterdam, Livourne, Tunis וכלל אגן הים התיכון. Lionel Lévy עקב אחר מארג זה בצורה מופלאה, והראה כיצד שימשה Livourne כמוקד מעבר בין אירופה לצפון אפריקה, וכיצד פיזרו המשפחות הליבורניות את ענפיהן עד Tunis, ונשאו עמן את השפה הטוסקנית, את הכישרון המסחרי ואת המוסדות הקהילתיים [Lévy, 1999] [Lévy, 1996].
עולם זה היה בעיקרו ספרדי ופוננטי, ואין שם משפחה הנגמר ב-owski שייך לו מעצם טבעו. יש אף על פי כן להזכיר שנמלים גדולים כגון Livourne קלטו גם נוסעים, חכמים וסוחרים אשכנזים שעברו בהם או השתקעו בהם, ושניידות האנשים בהם הייתה עצימה. ייחוס אשכנזי שנטע שורשים באיטליה יכול היה, דרך מסחר או עיסוק בתורה, להיפגש עם רשתות הגולה הים-תיכונית, מבלי להתמזג עמן. אין להזכרת עולמות אלה כאן ערך של שושלת ישירה, אלא היא מתארת את הנוף האנושי שבו הייתה נתונה כל משפחה יהודית באיטליה, מכל מקור שהגיעה.
מעבר לאיטליה, מציעות קהילות צפון אפריקה — Tlemcen, Sidi Bel Abbès, Tunis — מראה לדינמיקות הגלותיות: גם שם נשתרשו שמות שבאו ממקומות אחרים, שינו את צורתם ונשמרו בפנקסים הרבניים [Botbol, 2000] [Archives rabbiniques de Sidi Bel Abbès]. ארכיונות אלה מעידים על חשיבותה העליונה של הרישום הכתוב של שמות לשם הנחלת הייחוס היהודי לדורות. אותה לוגיקה של שימור היא שזיכתה, בקצה השני של הים התיכון, את שם Sarsowski להינצל מן הנשייה בזכות קולמוסו של Schaerf. בכך מאיר דוגמת קהילות המגרב, בדרך אנלוגיה, את גורלו של שם משפחה איטלקי נדיר.
חקר שם משפחה המאושר על ידי מקור יחיד מעמיד את ההיסטוריון בפני מתח פורה, ממש אותו מתח שYosef Hayim Yerushalmi הציב במרכז התודעה היהודית: ההבחנה בין היסטוריה וזיכרון. הזיכרון הקולקטיבי, כותב הוא, מעביר את המשמעות ואת הרציפות של עם דרך הטקס, הסיפור וציווי הזכירה — Zakhor —, בעוד שההיסטוריוגרפיה המודרנית משחזרת את העבר באמצעות ביקורת המסמכים [Yerushalmi, 1984]. השם Sarsowski ממוקם בדיוק בנקודת המפגש של שני סדרים אלה: מבחינה היסטורית, הוא אינו אלא ערך בקטלוג; מבחינת הזיכרון, הוא היה נושא זהות משפחתית, של שושלת שנקראה בשם זה והעבירה אותו מדור לדור.
במסורת היהודית, השם אינו מקרי לעולם. הוא נושא, לפי הגות שפיתחו מורים כדוגמת Léon Askénazi, נטל של זהות וייעוד, המחבר את הפרט לשושלתו ולזיכרונו [Askénazi, 1999]. Armand Abécassis הדגיש אף הוא עד כמה הקריאה בשם, במחשבה היהודית, מערבת את הישות כולה בתוך היסטוריה העולה על גדותיה [Abécassis, 1987]. לאבד את עקבות שם פירושו להסתכן באיבוד חוט קיום; לשמרו, ולו ברשימה פשוטה, פירושו לשמר את האפשרות של תחייה מזכרת.
לפיכך פרק זה שייך לצומת ולמשוער: הסיפור המשפחתי של Sarsowski כבר אינו בידינו, ויהא זה חסר יושר להמציאו. אך ביכולתנו, מעבר לשתיקה, לשחזר את המקום שאותו תפס שם כזה במשק הסמלי של הזיכרון היהודי. הגורל היהודי, כפי שIsaiah Berlin ניתח אותו, עשוי מדיאלקטיקה זו שבין שורשיות לגלות, בין השם הנחלש לבין האדמות שנחצו [Berlin, 1973]. השם Sarsowski, סלאבי בצורתו, איטלקי באישורו, ים-תיכוני באופקו, מציע לכך המחשה תמציתית ומרגשת.
בסיומו של מסע זה, שמו של Sarsowski נותר כפי שהיה בראשיתו: עקבה דקה אך ממשית, משפחה יהודית מאיטליה הרשומה במאגרו הגדול של Samuele Schaerf. סביב ודאות יחידה זו, ניסינו לשחזר — מבלי לחצות את הגבול אל תחום ההמצאה — את העולמות האפשריים של שם משפחה זה. מורפולוגיתו הנשענת על הסיומת -owski קושרת אותו לגלות האשכנזית המזרחית ומרמזת על מסלול נדידה מן הארצות הסלאוויות אל חצי האי האיטלקי, בזכות גלי ההגירה הגדולים שמן המאה האחרונה של ימי הביניים ועד המאה התשע-עשרה, אשר הפכו את איטליה לאדמת קליטה ליהודים שבאו מן הצפון כמו מן הדרום [Bonfil, 1994].
השמנו גם שם זה בנוף הרחב יותר של הגלויות היהודיות — Livourne, Tunis, צפון אפריקה — לא כדי לייחס לו שורשים שאינם שלו, אלא כדי להזכיר שכל משפחה יהודית באיטליה חיה בתוך רשת סבוכה של תנועות ועל רקע זיכרונות משותפים [Lévy, 1999]. לבסוף, רצינו לכבד את תפקידו של השם עצמו: להיות מכל שהוא של זיכרון, שקיומו — אפילו כשהוא מצטמצם לשורה אחת בקטלוג — שותף לחובת הזיכרון הנמצאת בלב המסורת [Yerushalmi, 1984].
הספר הגדול הזה אינו חותם את החקירה; הוא משאיר אותה פתוחה. אם יבואו יום אחד מקורות חדשים — תעודות מעמד אזרחי, פנקסי קהילות בצפון איטליה, ארכיונים של הקהילה הישראלית בעיר זו או אחרת — ויבואו להשלים את השרטוט הזה, יעבור שמו של Sarsowski אולי ממעמד של עקבה למעמד של שושלת מתועדת. עד אז, הוא עומד כשבר מן הפסיפס הגדול של העולם היהודי, עד שקט לפגישות שבין מזרח האשכנזים ומערב הים התיכון.
