שמו של Rudoi משתייך לאותה קטגוריה שקטה של שמות משפחה יהודיים שעקבותיהם נלכדים תחילה בספרי המקורות האונומסטיים יותר מאשר בכרוניקות. עדותו המוצקה ביותר מצויה בחיבורו של Samuele Schaerf, I cognomi degli ebrei d'Italia, שיצא לאור בפירנצה בשנת 1925 בהוצאת « Israel ». <cite index="2-1">חוברת זו, שנשאה את הכותרת « I cognomi degli ebrei d'Italia », פורסמה בפירנצה בשנת 1925 ונלווה אליה נספח בדבר משפחות האצולה היהודיות באיטליה.</cite> באותו קורפוס, שנעשה לכלי העבודה הקלסי בכל חקר אנתרופונימיה יהודית-איטלקית, מופיע שם המשפחה Rudoi.
מפעלו של Schaerf שייך לרגע מסוים בתולדות התרבות האיטלקית: לרשום ולאגד את ה«מורשת» של השמות שנשאו יהודי חצי האי, בתקופה שבה סיווג שכזה ניתן היה לקרוא הן כעבודת מלומד הן כחפץ בעל פוטנציאל מסוכן. <cite index="3-2,3-3">הוודאות שקיים מורשת אנתרופונימית ייחודית ליהודים בלבד היא שהנחתה את חוק יולי 1939, אשר חשף את יהודי איטליה.</cite> דו-ערכיות זו — קטלוג מלומד שהפך לאחר מכן לכלי זיהוי — מטילה את צלה על קריאת כל ערך הנובע מחיבור זה, ומזמינה לזהירות אותה הספר הגדול מבקש לאמץ כשיטה.
הכרך שלפנינו שואף אפוא לשרטט את מה שניתן לקבוע, להסיק או להנחיל באשר ללינאה Rudoi, תוך הקפדה קפדנית להבחין בין נתחו של הארכיון לבין נתחה של הזיכרון. אין הוא ממציא דורות במקום שבו השתיקה שורה במסמכים; הוא מבקש דווקא לשבץ את השם בהקשריו הסבירים — מחד גיסא בעולם היהודי-איטלקי, מאידך גיסא בעולם האשכנזי של מזרח אירופה, שם מוצאים שרשי השם את הדהדיהם הרבים ביותר. מאופק כפול זה נולד עניינו המיוחד של שם משפחה שנדירותו עצמה מחייבת את ההיסטוריון לנהל את חשיבתו בדרך של ראיות-נסיבה.
נקודת העיגון התיעודית של שושלת Rudoi היא חיבורו של Samuele Schaerf. <cite index="0-2">הכרך « I cognomi degli ebrei in Italia. Con un'appendice su le famiglie nobili ebree in Italia » הוא חיבורו של Samuele Schaerf, שאחד מהדפסותיו האנסטטיות משחזר את מהדורת Florence משנת 1925.</cite> חיבור זה, המוציא לאור שוב ושוב עד ימינו, נותר אבן הפינה של כל חקירה בדבר שמות המשפחה היהודיים בחצי האי האיטלקי, וכתוקף זה הוא מבסס את הרשומה המוקדשת ל-Rudoi.
חשוב להבין את טיבו המדויק של המקור. Schaerf ערך רשימה מנומקת של שמות, מאורגנת אלפביתית, שבה כל cognome הופיע לרוב ללא פירוש גנאלוגי מורחב, כיסוד בתוך מלאי נרחב. האתרים המשחזרים נאמנה את הטקסט מראים כי השמות נערכים ברצפים לפי משפחות אלפביתיות: <cite index="0-1">כך קוראים בו סדרות כגון Rabà, Rabbino, Rabello, Rabinovici, Racah, Radau, Raffael, Raffaelli, Rahmin, Ramm, Randegger, Rappaport, Rath, Ravà, Ravenna, Recanati, Reggio, Reinach, ורבים אחרים.</cite> שם המשפחה Rudoi נכלל, לפי הרשומה המבססת את הספר הגדול הזה, בתוך מכלול זה, ומעיד על נוכחותו בין השמות הרשומים כיהודיים באיטליה בראשית המאה העשרים.
ראוי להזכיר את ההקשר העריכתי במדויק. <cite index="2-2">הטקסט נלקח מן הכרך שפרסם Samuele Schaerf בשנת 1925 — היא שנת ה'תרפ"ה בלוח העברי — עבור בית ההוצאה « Israel » של Florence.</cite> הכפילות בתיארוך, האזרחי והעברי, מעידה כבר מראש שהחיבור יצא מתוך הציבור היהודי עצמו ולא ממוסד חיצוני: מדובר היה, במקורו, בעבודת הכרה עצמית, פרי קהילה שהיתה מודאגת לתיעוד מורשתה האונומסטית שלה.
ברם, מקורו הפנימי לא היה בו די כדי להגן על החיבור משימושים מאוחרים. הביקורת ההיסטוריוגרפית הדגישה עד כמה היה ניתן לעוות מדריך שכזה. <cite index="3-1">בשנת 1925 פרסם היהודי Samuele Schaerf ב-Florence חוברת זו המוקדשת לcognomi של יהודי איטליה, בצירוף נספח.</cite> ארבע עשרה שנים לאחר מכן, באקלים ששונה מן הקצה אל הקצה, מצא הרעיון עצמו של מדריך שמות "יהודיים" יישום מחריד. עבור שושלת Rudoi, משמעות הדבר היא שהאזכור הבטוח היחיד של השם מגיע ממסמך שיש לנהוג בסמכותו בעיניים פקוחות: אמין כעדות אונומסטית, אך שזור בתוך היסטוריה העולה בהרבה על אדיקות פשוטה.
השאלה על מוצא השם Rudoi מובילה את החקירה מעבר לגבולות איטליה. שם המשפחה, בצורתו, נמנה עם משפחה גדולה של שמות סלאביים ואשכנזיים הבנויים על השורש rud-, המעלה בכמה שפות סלאביות את גוון האדמומית או האדום — ולעיתים קרובות שימש כינוי לאדם בעל שיער ג'ינג'י. מאגרי האונומסטיקה היהודית של מזרח אירופה מתעדים בשפע את הגרסה Rudoy, שממנה Rudoi אינה אלא תעתיק קרוב.
מסדי הנתונים הגנאלוגיים מייחסים את הצורה הזו במפורש לעולם האשכנזי. <cite index="5-0,5-1">על פי מאגרי שמות המשפחה היהודיים, רוב היהודים בארגנטינה הנושאים את השם Rudoy הם צאצאי מהגרים שבאו מאירופה; יהודים אשכנזים אלה עזבו עיירות קטנות או שטעטלים בפולין, בליטא, ברוסיה, בגרמניה, ברומניה או באוקראינה, והותירו מאחוריהם את רוב קרוביהם.</cite> כך מצטייר אופק מזרח-אירופי לשם, השונה מן האזור האיטלקי שבו תיעד אותו Schaerf.
כפילות מיקום זו — איטלקית על פי הקטלוג, מזרח-אירופית על פי האטימולוגיה — אינה סותרת אלא מאירה. האונומסטיקה היהודית האיטלקית בראשית המאה העשרים אכן כללה שמות רבים שהביאו עמם גלים של הגירה מאירופה המרכזית והמזרחית, כך שדווקא שם המשפחה בעל המראה הרוסי או האוקראיני יכול היה בהחלט להופיע בין הcognomi של יהודי איטליה. נוכחות Rudoi אצל Schaerf ושכיחות Rudoy במזרח מאירות זו את זו: המסורת של שם "איטלקי" והארכיון של שם "אשכנזי" מדייקים ומעמיקים זה את זה, ואינם שוללים זה את זה.
חוקרי ההשוואה מקשרים עוד שורש זה לצורות קרובות אחרות המתועדות באזור הסלאבי והרותֵני. <cite index="6-0">הגרסאות Rudyk, Rudik או Rudík מצוינות כנגזרות אוקראיניות, רותניות או יהודיות-אשכנזיות של הכינוי הסלאבי Rudy, הבנוי על התואר המציין את גוון האדמומית, בתוספת הסיומת השמנית -ik.</cite> Rudoi נמנה אפוא עם גרמה אונומסטית קוהרנטית, שבה אותו שורש כרומטי העמיד, על פי אזורים וסיומות, משפחת שמות קרובים. ההשערה הפרסימונית ביותר רואה בשם משפחה זה כינוי תיאורי שהפך לתורשתי — בדומה למספר רב של שמות יהודיים ממזרח אירופה.
כדי לאתר את שושלת Rudoi, יש לקחת בחשבון שתי גאוגרפיות במקביל. הראשונה היא זו של יהדות איטליה, שם נרשם השם. הקהילות היהודיות בחצי האי — Rome, Venise, Livourne, Florence, Ferrare, Mantoue, Ancône — נמנו עם העתיקות ביותר במערב אירופה, ומאגר שמותיהן שיקף ריבוד של שכבות עוקבות: שמות ממקור מקראי, שמות מקומות איטלקיים, צורות ספרדיות שהגיעו לאחר 1492, ולאחר מכן, שמות משפחה אשכנזיים שהובאו על ידי גלי הגירה מהצפון ומהמזרח. בשכבה אחרונה זו מוצא השם Rudoi את מקומו הסביר ביותר.
הגאוגרפיה השנייה היא זו של הגולה האשכנזית במזרח אירופה, שממנה נראה כי שורש השם מגיע. <cite index="5-1">יהודים אשכנזים אלה היגרו מעיירות קטנות או שטעטלים בפולין, בליטא, ברוסיה, בגרמניה, ברומניה או באוקראינה.</cite> גלי ההגירה הגדולים של המאות ה-XIX וה-XX — בריחה מפוגרומים, מהגבלות תחום המושב הרוסי, ולאחר מכן מתהפוכות שתי מלחמות העולם — פיזרו משפחות אלה למערב אירופה, לאמריקה ולארץ ישראל. אותו מאגר שמות מציין כי כיום נמצא השם אף עד ארגנטינה, דבר המעיד על היקף פיזור זה.
בין שני קטבים אלה, שימשה איטליה לעתים כארץ מעבר ליהודי מזרח אירופה, ובמיוחד דרך הנמלים הגדולים של Trieste — שהייתה זמן רב שער ההגירה היהודית לחו"ל — ושל Gênes. אפשר אפוא, מבלי שניתן לקבוע זאת לגבי שושלת Rudoi בלבד, שנושאי השם עברו דרך איטליה או שהותו בה, מה שעשוי להסביר את רישומו בקטלוג של Schaerf. השערה זו נותרת בגדר ספקולציה, אך היא מייחדת בצורה עקבית את ההוכחה האיטלקית ואת המקור המזרחי.
ראוי לציין כאן כלל מתודי: בהיעדר פנקסי מעמד אזרחי מזוהים על שם Rudoi, אין ההיסטוריון יכול לשחזר ייחוס רציף. מה שביכולתו לעשות, לעומת זאת, הוא לשרטט את המסגרת שבתוכה התפתחה שושלת כזו — מסגרת עשויה הגירות, מפתני קהילה וגבולות שנחצו, שבה נדד השם בבטחה רבה יותר מאשר מגיעות אלינו קורות חייהם של נושאיו.
היכן שהארכיון שותק, הזיכרון נוטל את המושכות — עם מעלותיו ומגבלותיו כאחד. משפחות יהודיות ממזרח אירופה וצאצאיהן שומרים לעיתים קרובות, בדרך של מסורת בעל-פה, על זכר אב קדמון אפונימי, אומנות, מאפיין גופני או מקום מוצא שממנו צמח השם. בכל הנוגע לשם משפחה הבנוי על שורש הציון אדמומיות שיער, המסורת הטבעית ביותר היא זו של אב קדמון בעל שיער אדום, שתלתליו הצמידו לו כינוי שעבר לדורות הבאים. הסבר כזה, מפתה בפשטותו, שייך אולם לתחום הנרטיב המשוחזר לא פחות מאשר לתחום העובדה המוכחת.
מסירת השמות האשכנזיים הייתה נתונה לאילוצים מינהליים כבדים. הצווים הקיסריים של אוסטריה, רוסיה ופרוסיה, שהטילו על היהודים לאמץ שמות משפחה תורשתיים בין סוף המאה השמונה-עשרה לתחילת המאה התשע-עשרה, הקפיאו לא פעם כינויים שעד אז היו נזילים. שם כמו Rudoi יכול היה להתגבש ברגע מדויק זה, ללא כל קשר לגנאלוגיה עתיקה, מכוח החלטתו של פקיד או בחירתו של ראש משפחה. הזיכרון המשפחתי, הנוטה לחפש מוצא מכובד ועתיק, מסתיר לעיתים את המקריות המינהלית הזו.
לשונות השפות מתווספות אליהן עיוותי התעתוק. שם עברי או יידי אחד ויחיד, שתועתק לאלפבית הקירילי ולאחר מכן לאלפבית הלטיני, הוליד גרסאות כתיב מרובות: Rudoi, Rudoy, Rudyi, Rudoj. כל מעבר גבול, כל דלפק הגירה, כל פנקס קהילתי היה יכול לשנות את הצורה הכתובה, ולהפריד בין ענפים של אותו שורש או לקרב באופן מדומה משפחות נטולות כל קשר. לפיכך, הזיכרון המועבר על-ידי הצאצאים צריך להיאסף ביראת כבוד, אך להיות מוצלב ללא הרף עם חוסר היציבות של השם עצמו.
פרק זה שייך אפוא במלואו לתחום הזיכרון המועבר: הוא מרכז את מה שהמסורת עשויה לומר, מבלי לטעון שניתן להעלותו לדרגת עובדה מוכחת. תפקידו להזהיר את הקורא שעבור לינאז' Rudoi, הגבול בין הזיכרון לבין התיעוד נותר נייד, ושהיושרה ההיסטורית מחייבת שלא לחצות אותו בחשאי.
הבנת שושלת Rudoi מחייבת הבנת הכלי שקבע אותה בהיסטוריה. חיבורו של Schaerf אינו סקרנות ביבליוגרפית בלבד: הוא הפך, בזכות נדירותו ודייקנותו, למקור ייחוס המודפס ומעיין בו שוב ושוב. <cite index="0-2">המהדורה הנוכחית משחזרת נאמנה את נוסח Florence, 1925, בהדפסה אנסטטית שיצאה תחת הכותרת המלאה « I cognomi degli ebrei in Italia. Con un'appendice su le famiglie nobili ebree in Italia ».</cite> המשכיות מהדורתית זו מבטיחה כיום את נגישות הרשומה המזכירה את השם Rudoi.
היצירה נוצרה ברוח מלומדת וקהילתית. <cite index="2-1,2-2">הטקסט « I cognomi degli ebrei d'Italia » ראה אור ב-Florence בשנת 1925, המקבילה לשנת ה'תרפ"ה, בהוצאת « Israel » של Florence.</cite> בחירתו של בית הוצאה הנושא את שמה של ישראל ממש מדגישה את השתרשות המפעל בחיי התרבות היהודית-איטלקית של בין שתי המלחמות — תקופה של עשייה אינטלקטואלית ערה בקהילות חצי האי, בטרם הגיעו הרדיפות.
ברם, מורשתו של החיבור נושאת עמה אירוניה טרגית שההיסטוריוגרפיה זיהתה בבהירות. <cite index="3-1,3-2,3-3">רפרטואר שמות המשפחה היהודיים שפרסם Samuele Schaerf בשנת 1925 הזין, מתוך הוודאות שקיים מורשה אנתרופונימי יהודי בלעדי, את ההשראה שעמדה מאחורי חוק יולי 1939 שחשף את יהודי איטליה.</cite> עמל שנולד מהכרת-עצמית נמצא מנוצל נגד אותם בני-אדם שבהם עסק. מסלול זה מקנה לכל רשומה הנגזרת ממנו, ובכלל זה רשומת Rudoi, כובד זיכרוני מיוחד.
לשושלת שבה אנו עוסקים, ההשלכה המתודולוגית כפולה. מצד אחד, העדות לשם היא איתנה, שכן היא נשענת על קטלוג עיון שהמחקר הכיר בסמכותו. מצד שני, שתיקת החיבור בכל הנוגע לפרטי המשפחות הבודדות — Schaerf מנה שמות יותר משסיפר סיפורות — אוסרת להסיק ממנו יחס ייחוסי. הרפרטואר קובע את קיום השם; הוא אינו מספר את חיי נושאיו. זהו בדיוק הפער שספר הגדול הזה שואף לתחום מבלי למלאו באופן מלאכותי.
בסיומו של מסע זה, ראוי להציג בגלוי את מצב הידע ואת הדרכים שעשויות להעשירו. משפחת Rudoi נמצאת בצומת שני מאגרים: האונומסטיקה היהודית האיטלקית, המספקת את התיעוד הידוע, והאונומסטיקה האשכנזית של מזרח אירופה, המאירה ככל הנראה את מקורה. ההיפותזה המשכנעת ביותר נבנית בדיאלוג שבין שני מכלולים אלה, מבלי שמקור יחיד כלשהו יחתום עליה באופן סופי.
כמה נתיבי תיעוד נותרים פתוחים. ארכיוני הקהילה של הערים היהודיות הגדולות באיטליה — פנקסי לידות, נישואין ופטירות שנוהלו על ידי ה-comunità israelitiche — מהווים את המאגר המבטיח ביותר לבדיקת נוכחותם בפועל של נושאי השם באיטליה. מן הצד המזרחי, מפקדי האוכלוסין של האימפריה הרוסית, רשימות תחום המושב ופנקסי נמלי ההגירה הגדולים, יספקו לצורת השם Rudoy ווריאנטיה נקודות עיגון משלימות. ההשוואה בין שתי סדרות אלה תאפשר, בסופו של דבר, להבהיר את הקשר — שלב הגירה, קהילת שורש או כינוי זהה בלבד — שבין התיעוד האיטלקי לבין השכיחות המזרח-אירופית.
פרק זה נוטל על עצמו אפוא מעמד ספקולטיבי. אין הוא מציע מסקנות, אלא תוכנית עבודה: מחקר שיש לנהל, שתוצאותיו עשויות לאשר, לדייק או להפריך את ההיפותזות שהועלו כאן. היושר העורכי מחייב להציג את משפחת Rudoi לא כבניין גמור, אלא כאתר בנייה שכרך זה משרטט את תוכניתו ומתחם את יסודותיו הבטוחים.
משפחת Rudoi נתפסת כנקודת אור בודדת במפת האונומסטיקה היהודית. עדותה יציבה: <cite index="0-2,2-1">השם מופיע בספרו של Samuele Schaerf, « I cognomi degli ebrei d'Italia », שיצא לאור בפירנצה בשנת 1925.</cite> רישום זה מספיק כדי לקבוע כי Rudoi היה, בראשית המאה העשרים, מוכר כשם משפחה יהודי הנוכח באיטליה.
מעבר לוודאות המסמכית הזו, השם נפתח אל אופק רחב יותר. <cite index="5-0,5-1">האינדקסים הגנאלוגיים משייכים את הצורה הקרובה Rudoy לעולם האשכנזי של מזרח אירופה, שנושאיה היגרו משטטלים של פולין, ליטא, רוסיה, גרמניה, רומניה או אוקראינה.</cite> משורש המעלה בדעת אדמומיות שיער, דרך חופי איטליה ועד לגולה האמריקאית — השם מתווה את המסלול המוכר של המשפחות היהודיות בעת החדשה: כינוי שנעשה שם משפחה, שם משפחה שנעשה נודד.
ספר גדול זה לא ביקש לבנות רצף מלאכותי במקום שהמקורות מחייבים שתיקה. הוא הבחין, פרק אחר פרק, בין מה שמבוסס על ארכיון, בין מה שסביר מכוח הניכוי, בין מה שנמסר על-ידי הזיכרון ובין מה שנותר בגדר השערה. זוהי, עבור לינאז' Rudoi כמו עבור כה רבות אחרות, האמונה היחידה האפשרית: לכבד את השם תוך כיבוד מידת מה שניתן לדעת עליו באמת.
