יש שמות שנדמה כאילו הם לבדם נושאים בחובם הבטחה. Rubinstein — "אבן הרובין" — שייך לאותה קטגוריה של שמות משפחה אשכנזיים הנקראים שמות קישוטיים, שמות שנוצרו לא ממקצוע ולא מייחוס, אלא מדימוי, מברק, מחומר יקר. על פי המחקרים העיקריים בתחום האונומסטיקה היהודית, שבהם נחשבים עבודותיו של Alexander Beider לסמכות מוסמכת, חלק ניכר מן השמות המשפחתיים היהודיים במרכז אירופה ובמזרחה אומץ בעת החדשה, מתוך כפייה של הצווים הקיסריים שבין סוף המאה ה-XVIII לתחילת המאה ה-XIX חייבו את המשפחות היהודיות בגליציה, בפולין ובאימפריה הרוסית לשאת שם משפחה קבוע ותורשתי [Alexander Beider, A Dictionary of Jewish Surnames].
השם Rubinstein קשור למשפחת שמות גרמניים המורכבים מן השורש Rubin ("רובין", מן הלטינית rubeus, "אדום") ו-stein ("אבן"). הוא מצוי, בין הגבולות ובין אותיות הכתיב השונות, בצורות Rubenstein, Rubinshtein, ובתעתיקים הפולניים Rubinsztajn, Rubinsztein, Rubinsztejn — וריאציות שגיוונן הנראה לעין אינו משקף לעיתים קרובות אלא שם אחד שנכתב לפי מוסכמות ההגייה של הפולנית, הרוסית, היידיש או הגרמנית [Encyclopaedia Judaica].
ספר זה אינו תולדות משפחה אחת. אין, במובן הדווקני, שושלת Rubinstein אחת: השם אומץ באופן עצמאי על ידי אינספור בתי אב, מן הערים הקטנות של ליטא ועד לפרוורי Łódź ו-Cracovie. מה שאנו מציעים הוא תולדות שם — לידתו בתוך הגל הגדול של קביעת שמות המשפחה, התפשטותו בגיאוגרפיה של הגלות, ואותן דמויות מפוארות שבמאה ה-XX עשו אותו למילה הידועה לכל העולם. זהו, בסיכומו של דבר, סיפור חייה של מילה ושל אלה שנשאו אותה.
כדי להבין את מקור שם המשפחה Rubinstein, יש להשתית את הדברים בהקשרם המשפטי והמינהלי של האימפריות שחלקו ביניהן את אירופה היהודית בין סוף המאה השמונה עשרה לתחילת המאה התשע עשרה. לפני תקופה זו, יהודי אשכנז לא נשאו בדרך כלל שם משפחה תורשתי במובנו המודרני: אדם הוכּר בשמו הפרטי ואחריו שם אביו (בן), ולעיתים נוסף לכך שם מקום או ציון תפקיד [Encyclopaedia Judaica].
המצב השתנה בעקבות הרפורמות המינהליות של המדינות המודרניות. באימפריה ההבסבורגית, הצו של Joseph II מיום 23 ביולי 1787 חייב את היהודים לאמץ שמות משפחה קבועים בעלי צורה גרמנית [Encyclopaedia Judaica]. צעדים דומים ננקטו בשטחים הפרוסים, ומאוחר יותר גם באימפריה הרוסית, שבה תקנות 1804 ואחריהן תקנות 1835 כפו על הקהילות שמות אב יציבים לצורכי מפקד אוכלוסין, גיוס צבאי וגביית מסים [Encyclopaedia Judaica].
בתוך מסגרת זו נולדו השמות הנקראים שמות קישוט (Ziernamen), המורכבים מיסודות המעלים על הדעת את הטבע, פרחים, אבני חן ומתכות: Rosenthal (״עמק הוורדים״), Goldberg (״הר הזהב״), Diamant, Saphir — ו־Rubinstein, ״אבן הרובין״. לדברי חוקרי האונומסטיקה, שמות אלה לא ציינו מלאכת צורף אבני חן ולא הצביעו על עושר מיוחד, אלא שיקפו בחירה אסתטית — לעיתים שנכפתה על ידי הפקיד האחראי על הרישום, ולעיתים שנבחרה על ידי המשפחה עצמה מתוך חיבה לצלילה [Alexander Beider, A Dictionary of Jewish Surnames].
כיוון שני ראוי להיזכר בזהירות. השם Rubin היה קיים במקביל כשם פרטי יהודי גברי, הנגזר מראובן, בכורם של בני יעקב על פי המסורת המקראית. ייתכן שמשפחות מסוימות גיבשו את שם אבותיהן מתוך שם פרטי זה, כאשר הסיומת -stein באה לגרמן או לקשט שם שכבר היה קיים. ואולם, החוקרים סבורים כי עבור רוב הנושאים בשם, המקור הקישוטי — ״אבן הרובין״ — נותר ההסבר הסביר ביותר [Alexander Beider, A Dictionary of Jewish Surnames]. כפל השורשים האפשרי הזה, המקראי והמינרלי גם יחד, מעניק לשם עומק שהתרגום הפשוט אינו מצליח לגלות.
שם המשפחה Rubinstein משתייך למרחב התרבותי האשכנזי, ובמדויק יותר — לאותו מרחב עצום שההיסטוריונים מכנים Yiddishland: טריטוריה נטולת גבולות מנהליים משלה, המשתרעת על פני פולין, ליטא, בלארוס, אוקראינה וחלק מאזורי גרמניה והאימפריה האוסטרו-הונגרית. פיזורו המתועד של השם עוקב נאמנה אחר מפה זו.
בפולין, ערי התעשייה והמסחר הגדולות — Varsovie, Łódź, Cracovie — מנו משפחות Rubinstein רבות, שנרשמו לעיתים קרובות Rubinsztajn במרשמי האזרחות הפולניים. Łódź בפרט, עיר הבירה של ענף הטקסטיל שכונתה "ה-Manchester הפולנית", משכה במאה ה-19 אוכלוסייה יהודית גדולה שבה היה השם נפוץ. מעיר זו בא הפסנתרן Arthur Rubinstein, שנרחיב אודותיו בהמשך [Encyclopaedia Britannica].
בליטא ובארצות הנקראות litvak, מופיע השם בקהילות שבהן פרחה הלמדנות התלמודית, בהיקפה של מרכזי הלימוד הגדולים. התרבות הליטאית, שנחתמה בקפדנותה האינטלקטואלית של בית מדרשו של Vilna ובהשפעת הmitnagdisme שהתנגד לחסידות, יצרה קרקע שבה יכלו המשפחות הנושאות שם זה להצטיין הן במסחר הן בתורה [Encyclopaedia Judaica].
בגרמניה, שבה היו ההתבוללות וההשכלה מוקדמות יותר, נטל השם לעיתים קרובות את הכתיב Rubinstein או Rubenstein, לעיתים אף בגרמניזציה נוספת. ממוקדים אלה במרכז אירופה ובמזרחה, החל מסוף המאה ה-19, פיזרו גלי ההגירה את נושאי השם אל ארצות חדשות: ארצות הברית, שבה הפכו Rubinstein ובעיקר Rubenstein לשמות מצויים, צרפת, בריטניה, אוסטרליה, ובהמשך — ארץ ישראל ואחר כך מדינת ישראל. דיאספורת השם חופפת אפוא את תולדות ההגירה של כלל היהדות האשכנזית במאות ה-19 וה-20 [Encyclopaedia Judaica].
אם השם Rubinstein נודע כיום בכל העולם, הרי שזה נובע במידה רבה מעולם האמנויות, שבו הגיעו כמה ממושאיו לפרסום עולמי. ראוי עם זאת להדגיש מלכתחילה כי אין בהכרח קשר גנאלוגי ישיר המאחד בין הדמויות הללו: הן ממחישות את פוריותו של שם משותף, לא את עצה של בית אחד.
הדמות הבולטת מכולן היא ללא ספק Arthur Rubinstein (1887–1982), שנולד בלודז' למשפחה יהודית פולנית, ונחשב לאחד הפסנתרנים הגדולים של המאה העשרים [Encyclopaedia Britannica]. ילד פלא שהתחנך בברלין, הוא ניהל קריירה בינלאומית בת אורך יוצא דופן, והתפרסם במיוחד בפרשנויותיו ל-Chopin, שהיה לאחד שגריריו המעולים. לאחר שהתאזרח כאזרח אמריקאי, זכה לאותות כבוד רבים והותיר זיכרונות בשני כרכים המהווים עדות יקרת ערך על החיים המוזיקליים והיהודיים בתקופתו [Encyclopaedia Britannica].
דור קודם לכן, באימפריה הרוסית, כבר הביא Anton Rubinstein (1829–1894) את השם לפסגת החיים המוזיקליים. פסנתרן וירטואוז ומלחין, הוא נודע בעיקר כמייסד הקונסרווטוריון של סנקט פטרבורג בשנת 1862, ובכך הניח את יסודות החינוך המוזיקלי המקצועי ברוסיה [Encyclopaedia Britannica]. בא ממשפחה יהודית שהתגיירה לנצרות האורתודוקסית בילדותו, הוא מגלם מסלול נפוץ בקרב יהודי האימפריה הרוסית שביקשו להשתלב בחברה. אחיו Nikolaï Rubinstein (1835–1881) ייסד מצדו את הקונסרווטוריון של מוסקבה, כך ששני אחי Rubinstein עיצבו באופן מתמיד את המוסד המוזיקלי הרוסי [Encyclopaedia Britannica].
השם זרח אף בעולם הריקוד והתיאטרון עם Ida Rubinstein (בערך 1883–1960), שנולדה למשפחה יהודית אמידה באימפריה הרוסית, רקדנית ומֵצֶנָת הקשורה ל-Ballets russes של Diaghilev, ומאוחר יותר מזמינה של יצירות מרכזיות — עבורה חיבר Maurice Ravel את ה-Boléro המפורסם שלו בשנת 1928 [Encyclopaedia Britannica]. אישה חופשייה ודמות בולטת של האוונגרד הפריזאי, היא ממחישה פן אחר של הנוכחות היהודית במודרניות האמנותית האירופית.
כך, מן הקלידים ועד לבמת הריקוד, קשור השם Rubinstein לכמה מן הרגעים המכוננים של תרבות המאות התשע-עשרה והעשרים.
לתהילה האמנותית של השם נלווית תהילה מסדר שונה לחלוטין, זו של עולם העסקים, המגולמת באישה יוצאת דופן: Helena Rubinstein (בערך 1872–1965). ילידת Chaja Rubinstein מ-Cracovie, שהייתה אז חלק מ-Galicie האוסטרו-הונגרית, ממשפחה יהודית ברוכת ילדים, היא בנתה כמעט מאפס את אחד האימפריות הגדולות הראשונות של עולם הקוסמטיקה [Encyclopaedia Britannica].
מסלולה הוא מופת לניידות היהודית בעידן הBelle Époque. לאחר שהגרה לאוסטרליה בשלהי המאה, השיקה שם קרם טיפוח שזכה להצלחה מיידית, ולאחר מכן הרחיבה את עסקיה ל-Londres, ל-Paris ואל New York [Encyclopaedia Britannica]. כחלוצה של השיווק המודרני ושל מדע הקוסמטיקה היישומי, הפכה את שמה שלה למותג יוקרה בינלאומי, שהתחרה בין השאר ב-Elizabeth Arden. מעבר להישג המסחרי, בלטה כאספנית אמנות וכמֵצֵנָה, וייסדה קרן פילנתרופית הנושאת את שמה.
מסלולה של Helena Rubinstein מציע קריאה סוציולוגית מאלפת. הוא מדגים כיצד שם משפחה שנולד בעיירות Galicie יכול היה, בחלל חיים אחד, להפוך לסמל יוקרה המוטבע על בקבוקונים ועל שלטי בתי העסק בבירות הגדולות. הוא ממחיש גם את התפקיד הבולט שמילאו נשים יהודיות יזמות בהמצאת תעשיית היופי המודרנית. השם Rubinstein, "אבן הרובין", מצא כאן הד כמעט מילולי: זה של חומר יקר ערך שהפך לסימן של עידון.
יש עם זאת להזכיר, מתוך יושר היסטורי, שלא Helena ולא האמנים שנסקרו בפרק הקודם יורדים משורש משותף ומבוסס. שיתוף השם שלהם נובע מן ההיסטוריה המשותפת של שם משפחה נאה שהתפשט על פני שטח רחב, ולא מקרבה משפחתית מוכחת. דווקא פיזור זה הוא שמעניק את עושרה — ואת קושיה — של כל "לִינְיָה" Rubinstein.
שום סיפור על שם יהודי ממזרח אירופה אינו יכול להתעלם מהשבר הקטסטרופלי של המאה העשרים. הקהילות בפולין, בליטא ובגרמניה שבהן היה הפטרונים Rubinstein נפוץ ביותר היו בדיוק אלה שהשואה השמידה בין השנים 1939 ו-1945. הערים Łódź, Varsovie, Cracovie ו-Vilna, מוקדי השם ההיסטוריים, ראו את אוכלוסיותיהן היהודיות נמחות בגטאות ובמחנות ההשמדה [Encyclopaedia Judaica].
מבחינה תיעודית, לטרגדיה זו תוצאה פרדוקסלית: השם Rubinstein מופיע במספר רב מאוד במאגרי הזיכרון, ובפרט במאגר המרכזי של שמות קורבנות השואה שמנהל Yad Vashem, המרכז מיליוני שמות על פי דפי העדות. כל הופעה היא חיים, ותדירות השם בארכיונות אלה מודדת, בבואה הפוכה, את היקף נוכחותו הקדומה ברקמת היהודית של מרכז אירופה ומזרחה [Yad Vashem].
כאן נפגשים הזיכרון המועבר מדור לדור והארכיון. במקום שמשפחות שומרות את זכר אבות שנעלמו "איפשהו בפולין", הרשומות ודפי העדות מאפשרים לעיתים להשיב מקום, תאריך, פנים. עבור משפחות Rubinstein רבות בתפוצות העכשוויות — בארצות הברית, בישראל, בצרפת — שחזור הגנאלוגיה עובר כיום דרך אוצרות אלה, בצירוף רשומות ההגירה וארכיוני מצבי האישות של עיירות המוצא. סביר שבמקרים רבים לא ניתן יהיה לקשור את החוט מחדש אלא חלקית; אך עצם המאמץ לנקוב בשמות מהווה מעשה של נאמנות [Yad Vashem].
כך נושא השם Rubinstein, כמו כל כך פטרונימים אשכנזיים, נטל כפול: נטל הזוהר — הרובין, ההצלחה, התהילה האמנותית — ונטל האבל. שניהם אינם ניתנים להפרדה, וכל לינאז' הראוי לשמו חייב לשמור יחד את הזיכרון של שניהם.
הנוסע בארכיונות העוקב אחר שמו של Rubinstein עליו ללמוד לזהותו בתחפושותיו הרבות. ריבוי הכתיבים אינו מעיד על משפחות נפרדות, אלא משקף את השפות והאלפביתות שאימצו אותו.
הצורה Rubinstein היא התעתיק הישיר ביותר מן הגרמנית והנפוץ ביותר ברחבי העולם. בפולין, האיות הרשמי של הפנקסים מציין את הצלילים כ־Rubinsztajn, Rubinsztein או Rubinsztejn, כאשר הצמד sz מסמן את הצליל /ʃ/ שהגרמנית כותבת st-, ואילו הצמד aj או ej מסמן את הדיפתונג הסופי. בתחומי האימפריה הרוסית נכתב השם באלפבית קירילי (Рубинштейн), ולאחר מכן תועתק בדרכים שונות לאותיות לטיניות — מכאן הצורה Rubinshtein הרווחת בתעתיקי האנגלית והעברית המודרנית [Encyclopaedia Judaica].
הגרסה Rubenstein, עם e, נפוצה במיוחד בעולם האנגלוסקסי, ובייחוד בארצות הברית, שם נקבע האיות של שמות המהגרים — או עוּות — לעיתים קרובות על ידי פקידי שירותי ההגירה בהתאם להגייה ששמעו. תנודה זו בין Rubin- לבין Ruben- מחזירה אף היא אל הדו־משמעות שכבר הוזכרה: בין שורשו של אבן הרובין לבין זו של השם המקראי ראובן [Alexander Beider, A Dictionary of Jewish Surnames].
עבור הגנאולוג, המסקנה ברורה: יש להתייחס לצורות אלה כשקולות בכל חיפוש, ולהצליבן בשיטתיות במאגרי המסמכים. אותו יחיד עשוי להופיע כ־Rubinsztajn בשטר לידה פולני, כ־Рубинштейн במסמך רוסי, וכ־Rubenstein ברשימת נוסעים של אוניה אמריקאית. לשחזר לינייג' של Rubinstein פירושו, קודם כול, לדעת לקרוא שם אחד דרך פריזמה של כמה תרבויות.
הספר הגדול של שושלת Rubinstein לא שרטט עץ יחיד שענפיו מחוברים בצורה ברורה, שכן אין זה עניינו האמיתי. השם Rubinstein הוא פחות משפחה ויותר מורשה משותפת: מורשתו של שם משפחה נאה שנוצר בגל הגדול של קיבוע השמות היהודיים באירופה, שהתפשט מקצה אחד של היידישלנד לקצהו האחר, ושנישא עד לפסגות המוזיקה, המחול והתעשייה בידי דמויות שדבר לא קשר ביניהן, אולי, מלבד השם.
מ"אבן הרובין" שדמיין סופר כלשהו מגליציה או מליטא, ועד לאולמות הקונצרטים שבהם הדהד השופן של Arthur Rubinstein; מהרישומים התלמודיים הליטוואיים ועד לבקבוקוניות של Helena Rubinstein; ועד לדפי העדות של יד ושם שבהם חוזר השם כליטניה — כל מסלולו של היהדות האשכנזית המודרנית ניתן לקריאה במילה אחת זו. זוהר ואבל, הצלחה וגלות, זיכרון וארכיון: שושלת Rubinstein, במובן שספר זה מעניק לה, היא הקהילה של כל אלה שנשאו שם זה, ובהעבירם אותו הלאה הפכו אבן יקרה פשוטה לנאמן פיקדון של היסטוריה.
למשפחות של היום המחפשות את אבותיהן שלהן מבני שושלת Rubinstein, הספר הזה אינו מציע תשובה, אלא שיטה וזיכרון: לקרוא את השם בכל כתיביו, להצליב ארכיונים, ולהחזיק יחד את הגאווה ואת הזיכרון. השאר שייך לכל בית ובית.
