במרחב שמות המשפחה שהעניקה יהדות מזרח אירופה למודרנה, תופס השם Riskin מקום צנוע אך מאיר עיניים במיוחד. הוא משתייך לאותה קטגוריה של שמות שאינם מציינים מקצוע, מקום או תפקיד קהילתי, אלא אישה: שם הנקרא מטרונימי, שנוצר על בסיס שם פרטי נשי. מאפיין זה, שאין לראות בו עניין שולי, פותח חלון אל סוציולוגיית המשפחה היהודית האשכנזית, אל תפקידן הכלכלי של הנשים בשטעטל, ואל הדרכים המיוחדות שבהן קיבלו הקהילות היהודיות במזרח אירופה — ולעתים קרובות עקפו — את החובה המנהלית לנשיאת שם משפחה קבוע.
על פי מאגרי האונומסטיקה המוסמכים, שם המשפחה Riskin משתייך לתחום המכונה מזרח-אשכנזי, כלומר למרחב הדובר יידיש של האימפריה הרוסית לשעבר, פולין, ליטא, בלארוס ואוקראינה. Riskin הוא שם יהודי (מזרח-אשכנזי) שנוצר מהשם הפרטי הנשי Riske, צורה חיבובית ביידיש הנגזרת מהצורה המלאה Rivke (ראו Rebecca). שושלת אטימולוגית זו, המאושרת על ידי Dictionary of American Family Names, מציבה מלכתחילה את שושלת Riskin תחת אותה מטריארכית שנתנה לה את שמה: Riske, כלומר Rivke — רבקה, אחת האמהות הגדולות של ישראל.
הכרך שלפנינו מציע לעקוב, במידה שהמקורות מאפשרים זאת, אחר תולדות שם זה: מוצאו הלשוני והתרבותי, ההקשר ההיסטורי של התגבשותו, פזורתו בגולה, ולבסוף כמה מן הדמויות שהאירו אותו בזוהרן — מן הרבנות האורתודוקסית בת-זמננו ועד קולנוע הוליווד בתקופת תורו הזהב. בהתאם לשיטת ה"ספר הגדול", יש להבחין בקפידה בין המבוסס על תיעוד, הסביר מסקנה, והמקובל על דרך המסורת.
לב סיפורו של שם Riskin טמון במבנהו עצמו. מדובר בשם משפחה הבנוי על בסיס שם פרטי נשי, אליו מצורפת הסיומת הסלאבית הפוססיבית -in, פרודוקטיבית ברוסית ובבלארוסית, ומשמעותה בקירוב "של" או "השייך ל-". Riskin נקרא אפוא, מילה במילה, "זה של Riske", "בנו (או צאצאו) של Riske".
השם הפרטי Riske כשלעצמו הוא כינוי חיבה. Riskin הוא שם יהודי אשכנזי-מזרחי הנגזר מהשם הפרטי הנשי Riske, צורה היפוקוריסטית יידישאית הנובעת מהצורה המלאה Rivke. Rivke היא התעתיק היידישאי של השם העברי רִבְקָה (רבקה), אשר המסורת הצרפתית מכנה אותה Rébecca — אשת יצחק ואם יעקב ועשיו. היידיש, שפת חיי היום-יום האשכנזית, פיתחה שפע עשיר של צורות חיבה על בסיס שמות המקרא: מ-Rivke נגזרות Rivkele, Riva, Rive, ובדיוק Riske. צורה אחרונה זו, האופיינית לאזורים מסוימים בתחום האשכנזי המזרחי, היא שהיוותה בסיס לשם המשפחה.
מנגנון גזירה זה — שם פרטי נשי + סיומת -in — הוא מן המאפיינים הבולטים ביותר של האונומסטיקה היהודית במזרח אירופה, כפי שביסס בשיטתיות Alexander Beider במילוניו הסמכותיים [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est, Beider, Avotaynu]. ספרי הרישום של Avotaynu מתעדים במדויק את שמות המשפחה היהודיים של האימפריה הרוסית, ממלכת פולין וגליציה, ובמסגרת מתודולוגית זו מובנת היווצרותו של Riskin ושכניו: Rivkin, Rivlin, Rifkin — כולם יוצאים מאותה מטריצה של השם Rivke.
ראוי לציין כאן, מתוך יושר פילולוגי, כי פרשנות חלופית הייתה רווחת, הגוזרת את Riskin ממונח פולני המציין תלם או תעלה: סבורים כי מדובר בגרסה של השם היידישאי "Rishkin", הנגזר בעצמו מהמילה הפולנית "rysek", שפירושה תלם קטן או חפיר, דבר המרמז על מוצא מקצועי. השערה זו, המובאת באתרי פופולריזציה אונומסטית מסוימים, אינה נתמכת כלל במילונים הלימודיים הגדולים; הגזירה המטרונימית מ-Riske / Rivke נותרת ההסבר המבוסס והמקובל ביותר. זה יהיה הבסיס עליו נשתית חיבור זה, תוך אזכור הקריאה האחרת כסקרנות שולית בלבד.
שם משפחה הנגזר משמה של אישה אינו דבר מובן מאליו, ומהווה ייחודיות יהודית בולטת בתולדות האונומסטיקה האירופית. ברוב החברות הנוצריות, העברת השם עוקבת אחר הקו האבהי. אצל יהודי מזרח אירופה, לעומת זאת, שמות מטרונימיים — Riskin, Rivkin, Dvorkin (מ־Dvoyre/דבורה), Sorkin (מ־Sore/שרה), Malkin (מ־Malke), Estrin (מ־Ester) — שופעים.
כמה גורמים משתלבים להסבר תופעה זו, ויש להציגם בזהירות הנדרשת בעניין שבו הארכיון שזור בפרשנות סוציולוגית. ראשית, תפקידה הכלכלי הבולט של האישה בשטעטל: לא היה נדיר שהאשה תנהל את המסחר, החנות או הפונדק, בעוד בעלה מתמסר ללימוד התורה. מכיוון שהאישה הייתה הדמות הציבורית וניתנת הזיהוי של הבית, לעיתים נודעה המשפחה בקהילה על שמה — "ילדי Riske", Riskes kinder. כאשר הממשל הקיסרי הרוסי הטיל, החל מסוף המאה ה־XVIII ותחילת המאה ה־XIX, את אימוץ שמות המשפחה הקבועים, כינויי העממין הללו הוסבו באופן טבעי לשמות רשמיים.
עוד, כמה מן המטריארכיות האפונימיות הללו היו אלמנות שנים רבות, או נשים שאישיותן הטביעה חותם על הזיכרון המקומי, עד שהשושלת הזדהתה עמן לאורך זמן. שם המשפחה Riskin נושא בכך, חרוט בהברתו הראשונה, את עקבותיה של אישה ששמה היה Riske, שסיפורה האישי אבד, אך זכרה שורד, באופן פרדוקסלי, בצאצאיה האונומסטיים על כל דורותיהם.
הקשר ייחוס השמות הזה משתלב בתולדות התרבות הגדולות של היהדות דוברת האידיש, ששפתה עצמה הייתה נשית עמוקות בחלק מן השימושים שלה — ספרות הדבקות באידיש, התחינות (תחנונים), פנתה בראש ובראשונה אל הנשים [Le Yiddish. Histoire d'une langue errante, Baumgarten, 2002]. המתח הפורה שבין העברית, שפת הקודש הגברית של הלימוד, לאידיש, שפת היומיום המנוכסת ברובה לנשים, נותח בדקדקנות על ידי Naomi Seidman [A Marriage Made in Heaven, Seidman, 1997]. שם המשפחה Riskin, מטרונים הנגזר מכינוי-חיבה באידיש לשם עברי מקראי, מרכז בתוכו לבדו את שייכות הכפולה הזו: עברית הקודש של רִבְקָה, ורכות הלשון העממית של האידיש Riske.
השם Riskin שייך ללא עוררין לאזור האשכנזי המזרחי, כלומר לתחום המושב (ברוסית čerta osedlosti), אותו שטח נרחב של האימפריה הרוסית שבו רוכזו רוב היהודים מימי שלטון קתרינה השנייה ועד מהפכת 1917: ליטא, בלארוס, אוקראינה, פולין המזרחית, בסרביה. מילוני Beider, הממפים בדייקנות את פיזור שמות המשפחה לפי גוברניות (guberniia), מסווגים שמות בסיומת -in הנגזרים משמות פרטיים נשיים כאופייניים לאזור הצפוני והמרכזי של מרחב זה [Dictionnaires des patronymes juifs d'Europe de l'Est, Beider, Avotaynu].
גל ההגירה הגדול שבין השנים 1881 ו-1914 הוביל למעלה משני מיליון יהודים ממזרח אירופה אל המערב — בעיקר לארצות הברית, אך גם לארגנטינה, לדרום אפריקה, לממלכה המאוחדת ולצרפת — ופיזר את השם Riskin ברחבי העולם. המקורות הגנאלוגיים העוסקים בארגנטינה מזכירים תנועת יסוד זו: רוב מכריע של יהודי ארגנטינה הם צאצאים של מהגרים שהגיעו מאירופה; יהודים אשכנזים אלה נדדו מעיירות קטנות ושטעטלים בפולין, בליטא, ברוסיה, בגרמניה, ברומניה ובאוקראינה, והשאירו אחריהם את רוב קרוביהם היהודים.
עם הגיעם לארצות הקליטה, ידע השם — כרבים אחרים — שינויים בכתיבו בעקבות תעתיקי פקידי ההגירה ובחירות ההתבוללות: Riskin, Rishkin, ולעיתים קורבה ל-Rivkin או Rifkin עקב בלבול או פרשנות מחדש. ברם, הצורה Riskin נותרה יציבה במיוחד, בארצות הברית בפרט, שם עתידה הייתה לשאת לבכורה שתי אישיות בעלות שיעור קומה שהפרקים הבאים מציגים.
חשוב להדגיש כי מסלוליהם של נושאי השם עוקבים נאמנה אחר צירי ההגירה הגדולים של הדיאספורה האשכנזית המודרנית: מתחום המושב אל הערים הגדולות במערב, בתנועה של מודרניזציה ותמורה תרבותית שתיארו היסטוריוני התרבות היידישאית [Words on Fire, Katz, 2004]. השם Riskin, שנולד בשטעטל, עתיד היה להדהד יום אחד בהוליווד כמו בניו יורק, בירושלים כמו ב-Efrat.
הנושא האמריקאי המפורסם ביותר של שם זה במחצית הראשונה של המאה העשרים היה התסריטאי Robert Riskin, דמות מרכזית בתור הזהב של Hollywood. Robert Riskin היה תסריטאי ומפיק אמריקאי בעל השפעה רבה, שנולד בNew York בשנת 1897 להורים מהגרים רוסים; חינוכו בבית שבו שולבו דיונים רציניים והומור, עיצב את קולו היצירתי. מוצא זה — הורים יהודים שהגיעו מהאימפריה הרוסית — ממחיש בדיוק את המסלול הדיאספורי שנדון בפרק הקודם: דור ההגירה של סוף המאה התשע-עשרה, ודור הילדים שנולדו על אדמת אמריקה ועתידים היו להצטיין באמנויות המודרניות.
Robert Riskin נזכר בעיקר בזכות שיתוף הפעולה האינטימי שלו עם הבמאי Frank Capra. Robert Riskin המחזאי, שיהפוך לשותפו החיוני ביותר של Capra, היה אחד מכותבי התסריט של Platinum Blonde (1931). משותפות זו נולדו כמה מהסרטים האייקוניים ביותר של הקומדיה החברתית האמריקאית. Robert Riskin נולד ב-30 במרץ 1897 בNew York; תסריטאי ומפיק, הוא ידוע בזכות It Happened One Night (1934), You Can't Take It with You (1938) ו-Mr. Deeds Goes to Town. It Happened One Night ("New York-Miami") היה הסרט הראשון שזכה בחמשת פרסי האוסקר הגדולים, והקנה ל-Riskin את פסל הבמאי הטוב ביותר לתסריט מעובד.
משפחת Riskin הייתה, אגב, משפחה של קולנוע. אחיו הבכור של Riskin, Everett (שנולד ב-1895), היה מפיק סרטים בHollywood (1934–1952); הוא הפיק סרטים בולטים רבים, ובהם The Thin Man Goes Home, שנכתב על ידי Robert; ביוגרפיה מאת Ian Scott, In Capra's Shadow: The Life and Career of Screenwriter Robert Riskin, פורסמה. כך מצטיירת מאחורי השם Riskin סיפור משפחתי מופתי של עלייה יהודית אמריקאית: יצאו משטעטלים של האימפריה הרוסית, ובדור אחד הגיעו Riskin לפסגת התעשייה התרבותית האייקונית ביותר של המאה העשרים.
המסלול של Robert Riskin אינו נטול זיקה לאותה מסורת נרטיבית יהודית גדולה ממזרח אירופה, שהומורה, חיבתה לשפלי הרוח וביקורתה החברתית הזינו בעומק את הקומדיה האמריקאית — מורשת שניתן לקשור אותה, מעבר לשבר השפה, לאמנות הסיפור היידישי שחקר David Roskies [A Bridge of Longing, Roskies, 1995] ולמסורת הפרוזה היידישית הקלאסית [Classic Yiddish Fiction, Frieden, 1995].
אם Robert Riskin מגלם את מסלול החילון והשתלבות האמנותית, הרי שדמות גדולה אחרת בת אותו זמן, הנושאת את שם המשפחה, מייצגת להיפך את הנאמנות לעולם הדתי ואת חידושו: הרב Shlomo Riskin. Shlomo Riskin (בעברית שלמה ריסקין; נולד ב-28 במאי 1940) הוא רב אורתודוקסי, הרב המייסד של Lincoln Square Synagogue ב-Upper West Side של New York, שעמד בראשה במשך עשרים שנה, והרב הראשי המייסד של היישוב הישראלי Efrat.
יליד ארצות הברית, יורש אף הוא של אותה הגירה מזרח-אשכנזית, הצליח Shlomo Riskin לבסס את מעמדו כאחד הקולות הבולטים באורתודוקסיה המודרנית. הרב ד"ר Shlomo Riskin, רב מוערך של האורתודוקסיה המודרנית, קיבל סמיכה מהרב Joseph B. Soloveitchik ורכש את דוקטורט מאוניברסיטת New York. הכשרתו אצל הרב Soloveitchik, אחת מן הסמכויות הגדולות ביותר של האורתודוקסיה המודרנית האמריקאית, משייכת אותו לשושלת האינטלקטואלית היוקרתית ביותר של זרם זה.
מפעלו המתמשך ביותר היה ללא ספק עלייתו והקמת מוסדות בארץ ישראל. הרב Riskin עלה ב-1983 כדי להיות הרב המייסד של Efrat, עיר שעדיין לא הייתה קיימת, ואשר מונה היום למעלה מ-13,000 תושבים. הוא הקים אף את רשת המוסדות החינוכיים Ohr Torah Stone. Shlomo Riskin הוא הרב המייסד של Lincoln Square Synagogue בNew York, הרב הראשי המייסד של Efrat בישראל, ומייסד וקנצלר המכללות ותוכניות הלימודים המתקדמים של Ohr Torah Stone; הוא פעל במיוחד להגנה על זכויות הנשים ולקידום השתתפותן.
תכונה אחרונה זו מהדהדת בצורה מרשימה עם מקורו של השם עצמו: שם משפחה מטרונימי, שנולד משמה של אישה, ונישא במאה ה-20 בידי רב המוכר בזכות מחויבותו למעמד האישה בחיים הדתיים היהודיים. מבלי שיש לראות בכך דטרמיניזם — ההיסטוריה אינה פועלת כך — אי אפשר שלא להבחין בעקביות הסמלית בין אטימולוגיה של השם לבין פועלו של אחד מנושאיו הבולטים שבחיים.
השם Riskin, שבו הסתפקה הערה לקונית בהגדירו כ"שם משפחה יידישאי", מתגלה בסיום חקירה זו כמכלול של ממש של ההיסטוריה היהודית במזרח אירופה. שם מטרונימי שנוצר מ-Riske, כינוי יידישי ל-Rivke (רבקה), בצירוף הסיומת הסלאבית -in, הוא מעיד על המקום המיוחד שתפסו הנשים בכלכלה ובזיכרון של השטעטל, ועל הדרך שבה תרגמו הקהילות היהודיות כינויי חיבה מקומיים לשמות משפחה קבועים, כאשר הדרישו זאת ממשלות האימפריה.
השם, שנולד בתחום המושב של האימפריה הרוסית, נישא בגל ההגירה הגדול של סוף המאה ה-XIXᵉ אל אמריקה ואל המערב, שם עתיד היה להמחיש שניים מן הנתיבים הגדולים של המודרניות היהודית: זה של השילוב התרבותי והאמנותי, עם תסריטאי הקולנוע Robert Riskin, זוכה האוסקר ושותפו של Frank Capra; וזה של הנאמנות הדתית המחודשת, עם הרב Shlomo Riskin, דמות בפרשנות האורתודוקסייה המודרנית ומייסד מוסדות בישראל.
ממטריארכית אנונימית בשטעטל, דרך Hollywood ועד Efrat — השם Riskin מתווה כך, תוך דורות ספורים, את הקשת השלמה של הניסיון היהודי המודרני. הוא מזכיר לנו שם משפחה אינו לעולם מזהה מנהלי בלבד, אלא זיכרון מרוכז — במקרה זה, זיכרונה של אישה ששמה היה Riske, ששמה הפרטי ממשיך להדהד בפיהם של כל הנושאים את שמה, לעיתים מבלי שידעו זאת כלל. זוהי הנאמנות הפרדוקסלית של האונומסטיקה: היא שומרת, בגרגר הברה אחת, את מה שהשאירה ההיסטוריה לשקוע בשכחה.
