השם Perugina משתייך למשפחה הגדולה של שמות המשפחה היהודיים-איטלקיים המכונים «טופונימיים», כלומר שמות שנגזרו משמות מקום. הוא נגזר ללא עוררין מן העיר האומברית Perugia (פרוג'ה), שממנה הוא מהווה גרסה תואר-שמית בלשון נקבה. המנגנון שעמד ביסוד היווצרותו מתועד היטב: בחצי האי, הסוחר היהודי או המלווה בריבית זוהה בדרך כלל על פי מקום מוצאו או מקום מגוריו. הסוחר שבא מארץ שכנה, או מאומה אחרת, שנמשך אל היריד הקטן והגדול, זוהה על פי מקום מוצאו [Treccani, Nomi di mercanti e nomi di ebrei]. כאשר משפחה יהודית היגרה מ-Perugia אל עיר אחרת — Roma, Firenze, Ancona — היא נשאה לעתים קרובות, ברשומות ובזיכרון הקולקטיבי, את שמה של העיר שעזבה.
שם המשפחה מופיע בספר העיון המרכזי בנושא: חיבורו של Samuele Schaerf, I cognomi degli ebrei d'Italia (פירנצה, 1925), שנותר הבסיס התיעודי לכל חקירה של שמות המשפחות היהודיות באיטליה. מחקר יסוד זה, «I cognomi degli ebrei in Italia» מאת Samuele Schaerf, פורסם [Italy Heritage, Italian surnames]. מפקד זה, המרשם שמות משפחה של כמעט עשרת אלפים משפחות יהודיות, מסווג את Perugina — כמו את בני שיחו Perugia ו-Perugino — בין השמות הטופונימיים הלקוחים מערי אומבריה.
ספר זה מבקש לשחזר, ככל שהמקורות מאפשרים זאת, את הרקע ההיסטורי של שם זה: הקהילה היהודית של Perugia שאותה הוא נושא בתוכו, נתיבי הפיזור שהפיצוהו, וטבעו של התופעה האונומסטית שיצרה אותו. היכן שהארכיון מדבר — נלך אחר הארכיון; היכן שהוא שותק — נאמר זאת.
הנוכחות היהודית בPerugia מתועדת בצורה מסמכית כבר מהמאה ה-13. חוק מקומי משנת 1279 המורה על גירוש היהודים מן העיר מעיד על נוכחותם בעיר באותה מאה [JGuide Europe, Perugia]. אזכור זה, פרדוקסלית, מייסד את הכרונולוגיה: גזרת גירוש מניחה קיומה של קהילה מאורגנת, גלויה דיה כדי להצריך מענה מוסדי.
במהלך המאות ה-14 וה-15, יהודי Perugia ממלאים תפקיד כלכלי מוגדר — האשראי — בחברה נוצרית המגנה את הריבית ובה בעת נזקקת לה. המקורות העירוניים מראים כי הקומונה פנתה אל הקהילה באופן קבוע בעתות משבר. כאשר Fortebraccio תקף את העיר בשנת 1416, הטילה הקומונה על היהודים הלוואה כפויה חדשה, בכפוף לקנס שעלה פי עשרה על הסכום הנדרש. אולם Fortebraccio הצליח לכבוש את העיר והיה אדונה עד שנת 1424, ואף הוא נזקק לקהילה היהודית לשם השגת הלוואה משמעותית [Morashà, Ebrei a Perugia]. הלוואת המשכון וההלוואה לרשויות הציבוריות היוו אפוא את הבסיס הכלכלי של נוכחות יהודית הנסבלת מתוך הכרח.
חייה של קהילה זו לא התמצו במסחר בלבד. כתב יד בעברית מתוארך לשנת 1414 נמצא, מאויר על ידי האמן המקומי Matteo di Ser Cambio [JGuide Europe, Perugia] — עדות לעידון התרבותי ולשורשיותם של יהודי אומבריה בתוך המרקם האמנותי של עירם. בסביבה זו — של סוחרים, בני תורה ואנשי דת — נתגבשה הזהות הקולקטיבית שאותה חותמת Perugina בחותמה האונומסטי.
השם Perugina משתייך לקטגוריה המזוהה היטב על ידי חוקרי האונומסטיקה. שמות טופונימיים נגזרים משם מקום; שמות מקצועיים נגזרים ממלאכה; כינויים נגזרים מתכונה של אחד האבות [Italy Heritage, Italian surnames]. במקרה שלפנינו, המקום המכונן הוא פרוג'ה, והשם התגבש באמצעות המעבר מגנטיליב — "הפרוג'יני", "הפרוג'ינית" — אל שם משפחה תורשתי.
המאגרים האונומסטיים האיטלקיים מאשרים את אופיו היהודי והטופונימי של משפחת שמות זו. על פי הבסיסים הגנאלוגיים, ל-Perugia יש מוקד קטן ב-Ravenne, אחד ב-Capannori שבאזור Lucques, מוקד חשוב מאוד ב-Rome ואחד ב-Palerme; מדובר בשם משפחה עברי השואב את מקורו משם העיר פרוג'ה [Heraldry's Institute, Origine cognomi PERUGIA]. אותה הערה תקפה לגבי הצורה הנקבית Perugina והצורה הזכרית Perugino, המהוות גרסאות של אותו שורש.
אופן ציון זה לא היה מקרי כלל: הוא היה דרך הזיהוי הרגילה של הסוחרים הנודדים, יהודים ונוצרים כאחד. לעיתים קרובות, המקום היה מהותי לסחר, מפני שלמשל בדיו או מוצריו רכשו מעין תו מקור מבוקר [Treccani, Nomi di mercanti e nomi di ebrei]. שם המשפחה Perugina הוא אפוא, כשלעצמו, מסמך: הוא משמר לדורות את זכרו של יציאה מפרוג'ה.
גורלו של השם Perugina אינו ניתן להפרדה מגורלה של הקהילה היהודית בפרוג'ה, שאופיינה בסירוגין של סובלנות ודחייה. במאות ה-XV וה-XVI גורשו היהודים ולאחר מכן התקבלו מחדש, פעמים אחדות [JGuide Europe, Perugia]. כל אחד מן השברים הללו הטיל משפחות שלמות אל דרכי חצי האי, ובנדודים אלה ממש מתגבשים שמות המשפחה הטופוגרפיים: אין אומרים לאדם "מפרוג'ה" אלא לאחר שעזבה.
הארכיון הפונטיפיקלי מאיר את הנמקיו הכלכליים והדתיים של שבריריות זו. בשנת 1541 פנה הקרדינל Guido Ascanio Sforza אל בני ישראל שבפרוג'ה כדי שישלמו בזריזות את ה"vigesima" המיועדת למסע הצלב נגד הטורקים. הצטברות החובות כלפי ה-Chambre apostolique, וכן תרומת השנה לבית הקטכומנים, הכבידו מאוד על מצבם [Italia Judaica, Perugia]. הלחץ הכספי, בצירוף מסעות ההמרה הכפויה, הפך את המגורים בפרוג'ה לבלתי נסבלים יותר ויותר.
המסורת הגנאלוגית והניתוח המלומד נפגשים כאן לאותה מסקנה. לדברי היסטוריונים של הקהילה הרומית, הקליטה ההדרגתית של יהודי מדינת הכנסייה בבירה מסבירה את ריכוז השמות האומבריים ברומא: כך מובנת נוכחותן של משפחות הנושאות שמות ערים אומבריות כגון Perugia ו-Orvieto [Gazzetta di Foligno, Gli ebrei in Umbria]. שם המשפחה Perugina, המועבר מדור לדור, הופך לעדה השקטה של גלות פנימית.
אם נושאי השם Perugina התפזרו לכל עבר, העיר המקורית שמרה את חותמם באבניה ובטופונימיה שלה. הקהילה היהודית של פרוג'ה הייתה מאורגנת סביב מקומות תפילה ניתנים לזיהוי. בפרוג'ה, ברובע Porta Sant'Angelo שאליו נספחה הקהילה היהודית של Fratta, שכנה אחת משתי בתי הכנסת של העיר, ובו נמנה המספר הגדול ביותר של דירות ישראליות [Storiaememoria, La comunità ebraica]. ריכוז מגורים זה מבשר את הגטו ומעיד על חיי קהילה עשירים.
זיכרון המקומות ניכר עד היום במרקם העירוני של אומבריה. כיום מתגלות מחדש ה-Giudecche הישנות, כמו במקרה של פרוג'ה עם רובע Arco Etrusco שבו התנשאה בית כנסת, או בספולטו שבו נותרת בטופונימיה "via San Gregorio della Sinagoga" [Gazzetta di Foligno, Gli ebrei in Umbria]. למי שנושא את השם Perugina, סמטאות אלו מהוות מוצא הניתן לזיהוי, נקודת עיגון מוחשית לגנאלוגיה המפוזרת אחרת.
ההיסטוריה של יהודי פרוג'ה נכתבת בתוך רקמה אזורית רחבה ועתיקה ביותר. זוהי היסטוריה ארוכה ומורכבת, לעתים סוערת, זו של הנוכחות היהודית באומבריה [Gazzetta di Foligno, Gli ebrei in Umbria]. השם Perugina הוא אחד מחוטי רקמה זו: שבר מן הlongue durée היהודית האומברית, מרוכז במילה אחת.
כל שחזור של משפחת Perugina נשען, בסופו של דבר, על סמכותו של מפקד האוכלוסין מאת Samuele Schaerf. חיבורו משנת 1925 נותר המלאי הייחוסי של שמות המשפחה היהודיים בחצי האי. מחקר יסודי, « I cognomi degli ebrei in Italia » מאת Samuele Schaerf, פורסם בשנת 1925 [Italy Heritage, Italian surnames]. במסגרת זו ממקמת הרשימה המקורית את השם Perugina, תוך רישומו כשם משפחה יהודי של איטליה.
היקף המפעל של Schaerf מעיד על ערכו התיעודי. רשימת השמות הנוגעת לכעשרת אלפים המשפחות היהודיות האיטלקיות שהתווה Schaerf נעצרת כאן; הכרך נמשך בפרק על מוצא השמות ואטימולוגיתם ובנספח עשיר על המשפחות היהודיות האצילות באיטליה [Libero Pensatore, I cognomi degli ebrei d'Italia]. סיווגו של Perugina בין השמות הטופונימיים נובע ישירות מחלק אטימולוגי זה.
יש לזכור, עם זאת, אזהרה מתודולוגית שניסחה המחקר האחרון: ההבחנה בין שמות יהודיים לשמות נוצריים היא, לכל הפחות, בעייתית; רק שמות מסוימים ניתן באמת לראות כפרטיים לחברי הקהילות היהודיות האיטלקיות [Startmag, I cognomi degli ebrei italiani]. השם Perugina, ככל שם טופונימי, יכול היה להיות נשוא גם על ידי משפחות נוצריות; רישומו ברפרטואר של Schaerf, וזיקתו המתועדת לקהילת Pérouse, הם המעניקים לו את זהותו היהודית.
השם Perugina אינו סיפורה של שושלת, כי אם סיפורו של מקום ושל עקירה. הוא מכיל בשתי הברות את תולדותיה של נוכחות יהודית באומבריה, המתועדת מן המאה השלוש-עשרה, שעוצבה על ידי האשראי והתרבות, ולאחר מכן פוזרה בעקבות גירושים חוזרים ונשנים מן המאות החמש-עשרה והשש-עשרה אל Rome ואל מרכזים אחרים של חצי האי. שם המשפחה שייך לקטגוריה המוגדרת היטב של שמות טופונימיים, והכללתו ברפרטואר של Schaerf עוגנת אותו היטב בתיעוד המחקרי.
החקירה חושפת אמת רחבה יותר: עבור המשפחות היהודיות באיטליה, השם היה לעיתים קרובות המולדת הנישאת האחרונה, זכרה של עיר שנאלצו לעזוב. Perugina אומר Pérouse כשם ש-Orvieto אומר Orvieto — חוט עדין המקשר את הצאצאים אל Arco Etrusco ואל סמטאות ה-Giudecca. במקום שבו הגנאלוגיה אובדת בשתיקות הארכיון, השם נותר: עד עקשן להיסטוריה אומברית ארוכה, מורכבת ופורייה.
