שם המשפחה Oukrat שייך למכלול הרחב של שמות המשפחה היהודיים בצפון אפריקה, שמקורותיהם נעוצים במשך הארוך של הנוכחות הישראלית במגרב. כדי למקם שושלת כזו בהקשרה הנכון, יש להזכיר תחילה כי הנוכחות היהודית בשטחה של אלג'יריה של ימינו משתרעת לפנות עתיקה. תולדות היהודים באלג'יריה נעוצות בעת העתיקה, אף שאין ביכולתנו לשרטט בוודאות את התקופה ואת הנסיבות שבהן הגיעו היהודים הראשונים, או שבהן אימצו תושבים מקומיים את היהדות, בתחום אלג'יריה של ימינו. בכל מקרה, גלי הגירה אחדים תרמו להגדלת אוכלוסייתה; ייתכן שהיו יהודים בקרתגו ובשטח אלג'יריה של היום עוד לפני הכיבוש הרומי, אולם התפתחותן של הקהילות היהודיות קשורה לנוכחות הרומית. [תולדות היהודים באלג'יריה, ויקיפדיה].
בתוך אופק רב-אלפי שנים זה מתמקמת התיעוד האונומסטי שעליו נשענת רשימה זו. המקור המרכזי הוא ספרו של הרב הגדול Maurice Eisenbeth, Les Juifs de l'Afrique du Nord. Démographie et onomastique, שיצא לאור באלג'יר בשנת 1936 [Eisenbeth, 1936]. בשנת 1936 מנה הרב הגדול Maurice Eisenbeth 1,146 גזעים לשלוש ארצות המגרב — תוניסיה, אלג'יריה, מרוקו — ו-4,063 שמות משפחה; שכן גזע אחד עשוי לכלול כמה שמות משפחה. [האנציקלופדיה הברברית, OpenEdition]. שם המשפחה Oukrat נמנה בין הגזעים האלג'יראיים הללו, ומלוּוה, על פי הרשימה המייחסת, בשש גרסאות כתיב.
הספר הנוכחי שואף לשחזר, ביושר אפיסטמי, את מה שהארכיונות וקטלוגי הייחוס מאפשרים לקבוע בדבר שושלת זו, ואת מה שהמסורת בלבד מעבירה. במקום שבו הארכיון שותק — נאמר זאת; במקום שבו המסורת ממלאת את הריק — נכנה אותה ככזו.
כל חקר רציני של שם משפחה יהודי צפון-אפריקאי מתחיל ביצירתו של Maurice Eisenbeth. הספר Les Juifs de l'Afrique du Nord. Démographie et onomastique נדפס באלג'יר, ב-Imprimerie du Lycée, בשנת 1936, בכרך אחד בפורמט in-quarto של 189 עמודים, בצירוף מפה מקופלת, לוחות ותכניות; מחברו היה הרב הראשי של אלג'יר. [L'Ancienne Librairie, abebooks ; Eisenbeth, 1936].
הביוגרפיה של המחבר מעניקה לעדותו סמכות מיוחדת. Maurice Eisenbeth כיהן כרב ראשי של Constantine משנת 1928 עד 1932, כרב ראשי של אלג'יר משנת 1932 עד 1941, ולאחר מכן כרב ראשי מואצל לאלג'יריה. [Morial, médiathèque]. תפקידו עצמו הקנה לו גישה לפנקסי הקהילות, לרשימות הרשומים בקונסיסטוריות ולזיכרון החי של המשפחות — חומרים שמהם שאב את מפקד שמות האנשים שלו.
הספר זכה לאורך השנים להצלחה עריכתית מתמשכת. רפרודוקציה פקסימילית של מהדורת 1936 פורסמה בפריז על ידי Cercle de généalogie juive, «La Lettre sépharade» ו-Éditions Service Gutenberg XXIe siècle, בשנת 2000. [BnF, Catalogue général]. מהדורה חדשה זו משחזרת את 189 העמודים ואת שתי המפות המקופלות של המקור, ונושאה מאונדקס במפורש תחת «Juifs — Généalogie — Afrique du Nord» ו-«Noms de personnes juifs». [BnF, Catalogue général].
שיטתו של Eisenbeth הייתה לקבץ את שמות המשפחה לגזעים — כלומר למשפחות גרפיות ואטימולוגיות קרובות — ולציין לגבי כל אחת מהן את מקומות ההתיישבות, ואת המשמעות הסבירה של השם כאשר ידעה. על פי מסגרת זו מתועד שם המשפחה Oukrat, עם שש צורות גרפיות מאומתות בקהילות אלג'יריה. הקפדנות של מסגרת זו מסבירה מדוע, כמעט מאה שנה לאחר מכן, המילון נותר עדיין הבסיס התיעודי לכל חקירה גנאלוגית על משפחות יהודיות ממגרב.
הערך המוקדש ל-Oukrat מציין שש וריאנטים אורתוגרפיים. מספר זה אינו יוצא דופן כלל: הוא משקף מציאות מבנית של האונומסטיקה היהודית-מגרבית. השמות נשאו ועברו במקורם בעל-פה, בהקשרים רב-לשוניים — עברית ליטורגית, ערבית-יהודית עממית, לעתים סובסטראט ברברי, ולאחר מכן צרפתית של המינהל הקולוניאלי. כל מעבר ממערכת כתיבה אחת לאחרת יצר כתיבים מקבילים מתחרים.
התופעה ניכרת בבירור בדוגמאות שEisenbeth עצמו מתעד עבור ענפים אחרים. כך, השם Boudjenah מופיע גם באלג'יריה בצורות Boudjnah, ומשמעותו מילה במילה בערבית היא "איש הכנף" (bû + janâH), כאשר למילה janâH יכולה להיות גם המשמעות של שולי בגד. [Geneanet, לפי Eisenbeth]. כמו כן, הזוג Nebot / Nebout ממחיש את השונות הגרפית: Nebot ו-Nebout הם גם שמות הנשאים על-ידי יהודים ספרדים מאלג'יריה, ולפי Eisenbeth משמעותם זהה. [Geneanet, לפי Eisenbeth].
עבור שם פטרונימי כגון Oukrat, שעיצורו הראשוני — חצי-התנועה w המיוצגת על-ידי "Ou-" — וסיומתו ב--at מקבלים מספר תעתיקים אפשריים, ניתן בנקל להבין את התהוותן של שש צורות: נוכחות או היעדר h סופי, הכפלת עיצור, לחלופין בין Ou- ל-U-, או אף הדבקת הידיעה. התעתוק המְצָרְפֵּת, שהוטל החל מן הרישום האזרחי הקולוניאלי, קיבע לא פעם אחת מן הצורות הללו על חשבון האחרות, מבלי שצורה זו תהיה בהכרח הנאמנה ביותר להגייה המקורית. עבודתו של Eisenbeth, המונה את מלוא מגוון הכתיבים, מגינה בכך על החוקר מפני האשליה של אורתוגרפיה "אותנטית" אחת ויחידה.
האטימולוגיה של השם Oukrat אינה ניתנת להצגה אלא בזהירות, שכן הערך המוגדר כמקור אינו מספק תמיד משמעות ודאית, והסיכון להשוואות מקריות הוא ממשי. Eisenbeth עצמו נהג לנקוט בהשערות זהירות, כפי שמעידה דרך טיפולו בשמות משפחה אחרים: לגבי השם Eisenbeth, שנשאו יהודים ספרדים ממוצא אלג'יראי, המשמעות אינה ודאית; Maurice Eisenbeth ייחסו לשתי עיירות ספרדיות בקהילה הוולנסיאנית, Murla או Morella. [Geneanet]. דוגמה זו ממחישה נתיב הסבר שכיח: מוצא טופונימי, כאשר השם נגזר ממקום שממנו נחשבה המשפחה לבאה.
ניתן להציע באופן רשמי שלוש משפחות של השערות לגבי Oukrat, מבלי שאף אחת מהן תוכרע כאן:
- השערה ברברית. המורפולוגיה של השם — הקידומת u- (״בן של״, ״זה של״ בברברית) ואחריה שורש — מעלה על הדעת שמות משפחה ממוצא אמאזיגי. נתיב זה משתלב בוויכוח מלומד ישן. הרעיון של מרכיב ברברי במקור היהודים ממגרב, שהוצג במשך זמן רב כאמת מוחלטת על ידי היסטוריונים רבים, מוטל כיום בספק; הוא נשען כמעט אך ורק על עבודותיו של ההיסטוריון הערבי Ibn Khaldoun (1332–1406). [Encyclopédie berbère, OpenEdition]. כל קריאה ברברית של Oukrat חייבת אפוא להישאר בגדר השערה.
- השערה ערבית. הערבית היהודית-מגרבית סיפקה שפע של כינויים שהפכו לשמות משפחה, המציינים מקצוע, תכונה גופנית או מאפיין מיוחד — כפי שמעידים הכינויים שתיעד Eisenbeth, הקשורים לעתים לאנקדוטות היסטוריות, כגון זו המסופרת לגבי שם אחר, על סולטן שכפה על היהודים לענוד שרוולים ארוכים מאוד שירדו עד לרגלים. [Geneanet, על פי Eisenbeth].
- השערה טופונימית, על פי דגם השמות הקשורים למקום מוצא, איברי או מגרבי.
במצב המקורות שנסקרו, אין לקבוע דבר בוודאות באשר לאף אחת מהקריאות הללו: אנו מבאים אותן לתיק כהשערות מערכתיות מוצהרות, לאישור על ידי הטקסט עצמו של הערך אצל Eisenbeth.
הרישום מקשר את שושלת Oukrat לקהילות היהודיות של אלג'יריה. השתרשות זו אינה מובנת אלא בתוך הגאוגרפיה ההיסטורית של היהדות האלג'ירית, שמוקדותיה העיקריים — אלג'יר, אוראן, קונסטנטין, Tlemcen — עיצבו את החיים הדתיים והכלכליים. בערים אלו, מושבות הרבנויות הגדולות, התרכזו פנקסי הקונסיסטוריה ששימשו בסיס לרשימתו של Eisenbeth, שהיה בעצמו הרב הראשי של קונסטנטין ולאחר מכן של אלג'יר [Morial].
עומקן ההיסטורי של קהילות אלו הוא ניכר ביותר. את חקר תולדות יהודי אלג'יריה יש להחזיר לתקופת העת העתיקה. [Morial, Oran]. המסורות המועברות במקורות הקדומים מעידות על עתיקות זו: לפי מסורת יהודית-נוצרית, כנענים שגורשו מארצם בידי העברים מצאו מקלט באפריקה. [Morial]. הנוכחות הישראלית שזורה אף בדו-קיום הממושך עם האוכלוסייה הילידית: לדברי ההיסטוריון Jacob Oliel, הברברים הם תושביו הראשונים של צפון אפריקה. [La Cliothèque].
על יסוד זה, גלי הגירה עוקבים — יהודאים מן העת העתיקה, גולים מחצי האי האיברי לאחר 1492, מהגרים מ-Livourne בעת החדשה — שכבו זה על זה ויצרו את מרקם המשפחות האלג'יריות. שושלת כגון Oukrat, על פי מורפולוגיה שייתכן שהיא ילידית, נראית שייכת יותר לשכבה הקדומה, האוטוכטונית, מאשר לתוספות הספרדיות המאוחרות; ואולם שייכות זו טרם אושרה ומחייבת בחינה של המקומות הספציפיים שאליהם מקצה אותה Eisenbeth. וזוהי בדיוק ייעודו של מילונו — לקבוע, שורש אחר שורש, את עיגוניהם הגאוגרפיים.
גורלן של המשפחות היהודיות מאלג'יריה, ובכלל זה זה של השושלת Oukrat, נהפך בן-לילה במאה ה-19 בשל האירוע המרכזי בתולדות יהודי אלג'יריה בעת החדשה: צו Crémieux. שהתקבל ב-24 באוקטובר 1870, העניק טקסט זה באופן קולקטיבי את האזרחות הצרפתית ליהודים הילידים של המחוזות האלג'יראיים, והבדיל אותם מבחינה משפטית מהאוכלוסייה המוסלמית שנותרה תחת מעמד הילידים [Histoire des Juifs en Algérie, Wikipédia].
לאזרוח זה היו השלכות ישירות על האונומסטיקה. הרישום בפנקסי האזרחות הצרפתיים חייב קיבוע של כתיב אחד ויחיד, שנבחר לעיתים קרובות על ידי פקיד מדינה לפי מה שנשמע לאוזניו — דבר שהשלים את הקפאתם, ולעיתים את עיוותם, של שמות המשפחה שנורשו. ריבויין של שש הווריאנטות של Oukrat הוא, בחלקו, חותמה של תקופת מפנה זו, שבה השכינו זה לצד זה הכתיב המינהלי המתהווה והנהגים המסורתיים שקדמו לו.
במסגרת מומרת זו ניהל Maurice Eisenbeth את חקירתו בשנות ה-30, ברגע שבו זיכרון המשפחות עדיין היה חי, אך הפנקסים המודרניים כבר אפשרו מפקד שיטתי. מילונו מהווה אפוא תצלום של החברה היהודית האלג'יראית כפי שנתפסה בין מסורת לבין מודרניות מינהלית — דור אחד לפני ההפיכה הגדולה השנייה: הגלות ההמונית שבאה בעקבות עצמאותה של אלג'יריה ב-1962, אשר פיזרה שושלות אלו לצרפת המטרופוליטנית ומעבר לה. עבור השושלת Oukrat, כמו עבור כה רבות אחרות, מילוניה של 1936 נותר אחד העדויות השיטתיות האחרונות על ההתבססות האלג'יראית שקדמה לדיאספורה בת-זמננו.
בסיומה של חקירה זו, שם המשפחה Oukrat מתגלה כמקרה מופת של האונומסטיקה היהודית-מגרבית: מתועד בקהילות אלג'יריה, נסקר בידי הסמכות המייחסת שהיא מילון Maurice Eisenbeth, ונושא שש וריאנטות כתיב המעידות כשלעצמן על העושר הרב-לשוני ומורכבות מסירת שמות אלה. מה שהארכיון קובע בוודאות הוא חריתת השם בגוף האונומסטיקה האלג'יראית והקשרו ההיסטורי — עומק העת העתיקה של הנוכחות היהודית, המפנה המשפטי של שנת 1870, וסקר הרבנים משנות ה-1930.
מה שהארכיון אינו מכריע, ואשר סירבנו להכריע באופן מלאכותי, הוא האטימולוגיה המדויקת של השם: ההשערות הברברית, הערבית או הטופונימית נותרות פתוחות, להכרעה באמצעות קריאה ישירה של ערך Eisenbeth ובאמצעות מחקר גנאלוגי משפחתי. לפיכך ממחישה שושלת Oukrat את הטבע הכפול של כל "ספר גדול": מבנה של עובדות מבוססות, המוקף הילה של מסורות וסברות שיש לכנות אותן בשמן. על הכנות האפיסטמית הזו נשען ערכה הבר-קיימא של עדות שכזו.
