השם Neris משתייך לקורפוס של שמות המשפחה היהודיים באיטליה שנסקרו בעבודות האונומסטיקה מראשית המאה העשרים. עקבותיו התיעודיות הוודאיות ביותר נמצאות בחיבורו המקיף של Samuele Schaerf, I cognomi degli ebrei d'Italia, כרך שפרסם Samuele Schaerf בשנת 1925 (תרפ"ה) בהוצאת Casa Editrice « Israel » מ-Florence [Schaerf, I cognomi degli ebrei d'Italia, Firenze, 1925]. חיבור זה מהווה, עד היום, אחד מן המעט מדריכים שיטתיים המוקדשים לשמות המשפחה של יהדות איטליה, בתחום שנותר עמום במשך זמן רב. Schaerf עצמו ציין כי בעוד שבגרמניה, בהונגריה ובצ'כוסלובקיה קיימות עבודות מקבילות, באיטליה הן נעדרו לחלוטין [Schaerf, op. cit.].
הכרך שלפנינו אינו שואף לשחזר אילן יוחסין רצוף של לינאז' Neris — שכן הארכיונות אינם מאפשרים זאת — אלא לשפוך אור על הקרקע ההיסטורית, הלשונית והקהילתית שבתוכה יכול היה שם כזה להיוולד ולהימסר מדור לדור. בהתאם לזהירות המחויבת, אנו מבחינים בקפדנות בין מה שנסמך על עדות תיעודית מבוססת, בין מה שנגזר כסביר, לבין מה שנמסר כזיכרון משפחתי. יהדות איטליה, הitalkim, מהווה אחד מן הענפים הקדומים ביותר של הדיאספורה המערבית, קדום למחלוקות הגדולות בין אשכנזים לספרדים, ובמסגרת מיוחדת זו שרשרת ההיסטוריה האפשרית של משפחת Neris.
קיומו של שם המשפחה Neris כשם משפחה יהודי-איטלקי נסמך על עדות מתועדת מדויקת וניתנת לאימות. הטקסט המונה שם זה לקוח נאמנה מן הכרך בן-שמו שפרסם Samuele Schaerf בשנת 1925 עבור Casa Editrice « Israel » של פירנצה [Schaerf, I cognomi degli ebrei d'Italia, Firenze, 1925]. לחיבור זה הייתה השפעה מתמשכת: הוא זכה לדפוס אנסטטי של מהדורת 1925, תחת הכותרת I cognomi degli ebrei d'Italia, בהוצאת Alberti בסדרת « I libri degli altri » [Alberti, rist. anast. 1925].
פרויקטו של Schaerf בא למלא חסר מהותי. כפי שציין, חוקרים מן השורה הראשונה — ובכללם Steinschneider והפרופסור Cassuto — ייחסו חשיבות רבה לממד זה של תולדות יהודי איטליה, בעוד שרוב המחברים לא הקדישו לו אלא אזכורים חולפים [Schaerf, op. cit.]. זכותו של Schaerf הייתה אפוא ביצירת מלאי מנומק, המושתת על בחינת פנקסי הקהילות, שטרות המעמד האזרחי והשמות הנהוגים בקהילות חצי-האי.
לענין השושלת Neris, ממלאת ידיעתו של Schaerf את תפקיד אבן היסוד: היא מעידה כי השם נשאה משפחה יהודית באיטליה, וכי בעיניו של אונומסטיקאי קפדן ראוי היה להיכלל בין שמות המשפחה של יהדות חצי-האי [Schaerf, op. cit.]. הרישום בקטלוג ייחוסי זה מקנה לשם מעמד תיעודי המבדיל אותו מן הסברות האטימולוגיות הגרידא. מתוך יסוד זה — ממנו בלבד, בכל הנוגע לשם עצמו — ניתן לפרוש את ההשערות ההיסטוריות של הפרקים הבאים.
כדי להבין את האופק של משפחה כמו Neris, יש להזכיר את ייחודיותו של היהדות האיטלקית. זו אינה מצטמצמת לא למודל האשכנזי ולא למודל הספרדי. כפי שמדגישים החוקרים בני זמננו, יהודי איטליה אינם אשכנזים ואינם ספרדים, והם מהווים קבוצה בפני עצמה בנוף התפוצה [Forward, « Neither Ashkenazi Nor Sephardi, Italian Jews Are A Mystery »]. נוכחות זו משתרשת בעת העתיקה הרומית, מה שהופך את הקהילה הרומית לאחת מהשתרשויות היהודיות הרציפות והעתיקות ביותר במערב אירופה.
במשך הדורות, היהדות האיטלקית התעשרה מתוספות עוקבות. שמות המשפחה היהודיים האיטלקיים הם אלה הנושאים אותם אנשים ממוצא יהודי בשטח איטליה, וכן בשטחים אחרים שבהם חיו יהודים איטלקים — מן האיים היוניים והדודקנז ועד העיר Salonique ביוון, וכן Corfou, Rhodes, תורכיה וישראל [MyHeritage Wiki, « Italian Jewish surnames »]. פיזור גיאוגרפי זה מעיד על ניידותן של המשפחות האיטלקיות בתוך אגן הים התיכון, ניידות שבמהלכה יכול היה שם כמו Neris לנדוד הרחק מעבר למולדתו המקורית.
הגעתם, החל מסוף המאה ה-XV ובמהלך המאה ה-XVI, של יהודים שגורשו מספרד ומפורטוגל, שינתה מחדש את פניהן של קהילות מסוימות. מהגרים אלה ייסדו קהילות גדולות שנהגו על פי המנהג הספרדי, ומשפחות מסוימות שחזרו לשמות אבותיהם היהודיים [Forward, שם]. המארג האונומסטי האיטלקי הוא אפוא תוצאה של שכבות-שכבות: שמות ממוצא רומי עתיק, שמות טופוגרפיים שנלקחו מן חצי האי, ותוספות איבריות. משפחת Neris, בין אם מוצאה בגזע עתיק של Italkim ובין אם בהרכבה מאוחרת יותר, נחרתת בתוך ההיסטוריה הארוכה הזו, שבה הפך שם המשפחה, בהדרגה, לסמן היציב של לינאז'.
אֶטִימוֹלוֹגִיַּת שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה Neris אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִיקָּבַע בִּוַדָּאוּת: Schaerf מְרַשֵּׁם אוֹתוֹ מִבְּלִי לִקְבֹּעַ לְגַמְרֵי אֶת מוֹצָאוֹ [Schaerf, op. cit.]. לְפִיכָךְ רָאוּי לְהַצִּיג הַשְׁעָרוֹת זְהִירוֹת לְאוֹר מֵכָנִיזְמֵי יְצִירַת הַשֵּׁמוֹת הַיְּהוּדִיִּים הָאִיטַלְקִיִּים, מִבְּלִי לְהַצִּיגָן מֵעוֹלָם כְּעוּבְדוֹת מְבוּסָּסוֹת.
הַמַּסְלוּל הַמְּגוּבָּה בְּיֹתֶר עַל יְדֵי הַנִּתּוּחַ הָאוֹנוֹמַסְטִי הוּא זֶה שֶׁל הַטּוֹפּוֹנִים. שְׁמוֹת גֵּאוֹגְרָפִיִּים מַהְוִּים אָמְנָם קָטֶגוֹרְיָה מַרְכָּזִית בְּשֵׁמוֹת הַמִּשְׁפָּחָה הַיְּהוּדִיִּים הָאִיטַלְקִיִּים. כְּפִי שֶׁמַּצְבִּיעִים הַמּוּמְחִים, שְׁמוֹת מִשְׁפָּחָה אֵלּוּ מְצַיְּנִים אֶת מְקוֹם הַמּוֹצָא אוֹ הַמְּגוּרִים שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה, כְּגוֹן Napolitano (״מִנָּאפּוֹלִי״) אוֹ Pisano (״מִפִּיזָה״), וּשְׁמוֹת גֵּאוֹגְרָפִיִּים אֵלּוּ מְסַפְּקִים רְמָזִים יְקָרֵי עֵרֶךְ לְגֶנֶאָלוֹגִים הַמְּשַׁרְטְטִים הִיסְטוֹרִיּוֹת מִשְׁפַּחְתִּיּוֹת וּנְדִידוֹת [FamilyEducation, « Italian Jewish Surnames »]. בְּמִקְרֵה הַיַּהֲדוּת הָרוֹמִית בִּפְרָט, הַקָּטֶגוֹרְיָה הָרְחָבָה בְּיֹתֶר שֶׁל שְׁמוֹת הַמִּשְׁפָּחָה נִשְׁעֶנֶת עַל שְׁמוֹת מְקוֹמוֹת — בְּדֶרֶךְ כְּלָל עָרִים הַמְּצוּיוֹת בְּסָבִיבַת רוֹמָא, שֶׁמִּמֶּנָּה הִגִּיעוּ מִשְׁפָּחוֹת אֵלּוּ לְבִירַת מְדִינוֹת הָאַפִּיפְיּוֹרוּת [Forward, op. cit.].
מִנְּקֻדַּת מַבָּט זוֹ, אֶפְשָׁר, כְּהַשְׁעָרָה בִּלְבַד, לְקָרֵב אֶת Neris לִתְחוּם הַהִידְרוֹנִימִי וְהַטּוֹפּוֹנִימִי שֶׁל מֶרְכַּז אִיטַלְיָה: הַצּוּרָה מַזְכִּירָה אֶת הַגֶּנִיטִיב הַלָּטִינִי שֶׁל Nar, שְׁמָהּ הָעַתִּיק שֶׁל הַנָּהָר Nera (הַNar שֶׁל הָרוֹמָאִים) הַמַּשְׁקֶה אֶת אוּמְבְּרִיָּה וְשׁוֹטֵף אֶת Narni וְאֶת Terni. מִשְׁפָּחָה שֶׁמּוֹצָאָהּ מֵאֵזוֹר זֶה, אוֹ מִמְּקוֹמוֹת יִשּׁוּב שֶׁשְּׁמָם נִגְזַר מֵהִידְרוֹנִים קַדְמוֹן זֶה, יָכְלָה לְהִתְכַּנּוֹת בְּצוּרָה מְלוּטֵּנֶת. הַשְׁעָרָה זוֹ נוֹתֶרֶת הַצָּעָה עוֹרְכוּתִית מוֹדֶעֶת לְעַצְמָהּ: אֵין שׁוּם מָסְמָךְ אַרְכִיוֹנִי יָדוּעַ הַמְּאַשֵּׁר אוֹתָהּ, וְהַזְּהִירוּת אוֹסֶרֶת לְהַחֲזִיקָהּ כִּמְבוּרֶּרֶת [השערת המחבר].
מַסְלוּלִים אֲחֵרִים אֵין לִפְסֹל אוֹתָם מִבְּלִי עִיּוּן. הַהֲגָיָה הַלָּטִינִית שֶׁל הַמִּלָּה יָכְלָה, בְּחוּגִים מְסֻיָּמִים, לְרַמֵּז עַל קִרְבָה לְמִלָּה נֵר, מוֹשָׂא עִבְרִי טָעוּן סִמְלִיּוּת — אַךְ קְרִיאָה כָּזוֹ שַׁיֶּכֶת יוֹתֵר לְאֶטִימוֹלוֹגִיָּה עַמָּמִית מֵאֲשֶׁר לְפִילוֹלוֹגְיָה מְבוּסֶּסֶת. אַף כָּאן, בְּהֵעָדֵר מָקוֹר, אָנוּ נִזְהָרִים מִלִּטְעֹן.
כדי להבין כיצד שם כגון Neris יכול היה להתייצב כשם משפחה תורשתי, יש לשקול את ההיגיונות הכלליים של האונומסטיקה היהודית האיטלקית, שהיסטוריונים הבהירו את מנגנוניה. הלקח המרכזי של מחקר זה הוא הזהירות: שם בעל הגייה יהודית אינו מבסס, כשלעצמו, מוצא יהודי. כפי שהדגיש ההיסטוריון Michele Luzzati לגבי מקרה מופתי, שם המשפחה "Rossi" הוא שם יהודי טיפוסי; ברם, ברור שאין להסיק מכך שמאות אלפי האיטלקים הנושאים את השם Rossi הם כולם יהודים או ממוצא יהודי [Luzzati, ראיון, Università di Pisa].
עיקרון זה תקף לחלוטין לגבי Neris: ההוכחה התיעודית של Schaerf — ולא צורת המילה בלבד — היא המתירה לסווגו בין שמות המשפחה היהודיים של איטליה [Schaerf, op. cit.]. אותה זהירות מזכירה כי שמות רבים היו משותפים למשפחות יהודיות ונוצריות כאחד, דבר המסבך את הפענוח הרטרוספקטיבי של הרשומות.
לשמות המשפחה הטופוגרפיים, שאליהם כנראה משתייך Neris, יש בנוסף ערך תיעודי מיוחד עבור הגנאלוג: הם שומרים את הזיכרון של נקודת מוצא ומסלול [FamilyEducation, op. cit.]. ייצוב הנחלת שמות אלה נעשה בהדרגה, בקצב הלחצים המינהליים והמנהגים הקהילתיים, בין סוף ימי הביניים לעת החדשה המוקדמת. בקהילות מרכז איטליה ורומא, שם עיצב לחץ הרשויות הפאפאליות בעוצמה רבה את החיים היהודיים, הפך שם המשפחה לנקודת ייחוס זהותית יציבה, המועברת מדור לדור, הקשורה לזיכרונה של casa — של בית משפחה.
ההיסטוריה של המשפחות היהודיות האיטלקיות אינה עוצרת בגבולות חצי האי. רשת הדיאספורה של האיטלקים השתרעה על פני כל האגן המזרחי של הים התיכון. כפי שצוין, שמות המשפחה היהודיים האיטלקיים נשאו הן בשטחי איטליה עצמה והן בשטחים אחרים שבהם חיו יהודים איטלקים — מהאיים היוניים ומהדודקנס ועד Salonique, Corfou, Rhodes, Turquie וכן Israël [MyHeritage Wiki, op. cit.]. משפחה כגון Neris יכלה, על פי גלגולי המסחר, הגירושים או ההתאגדויות הקהילתיות, להתפזר מחוץ לאיטליה.
ניידות זו מסבירה מדוע שמות משפחה שנולדו ביישוב מסוים מוצאים עצמם לאחר מכן רחוק מאוד ממקורם. קהילות הספרדים במזרח הים התיכון, אשר קיבלו מן המאה ה-XVI ואילך משפחות רבות מחצי האי האיברי, ראו גם הן זרם של יהודים איטלקים, דבר שטשטש את הגבולות בין מסורות פולחניות שונות [Forward, op. cit.]. בכל הנוגע לשושלת Neris, בהיעדר מסמכי ארכיון ספציפיים, אין אנו יכולים אלא לתחום את מרחב האפשרי: משפחה שהיתה שרשורה באיטליה המרכזית, ושייתכן שנטלה חלק במחזורי התנועה שאפיינו את הדיאספורה האיטלקית.
יש להכפיל כאן את הזהירות. אף מקור שנסקר אינו מתעד בשמה העברת מושב של משפחת Neris. פרק זה אינו מתאר, אפוא, מסלול מוכח, כי אם את אופק הניידות שבתוכו השתלבו, על פי הסתברות, נושאי שם משפחה טופונימי ממרכז איטליה [סינתזה מאת המחבר, על פי MyHeritage Wiki ו-Forward].
מקרה Neris ממחיש את המתח המתמיד בין הזיכרון לבין הארכיון החוצה את ההיסטוריוגרפיה של המשפחות היהודיות. מצד אחד, השם מאושר בצורה מוצקה: הוא מופיע בקטלוג של Schaerf, חיבור ייחוס שסמכותו מוכרת ושיצא מחדש כפקסימיליה [Schaerf, op. cit. ; Alberti, rist. anast. 1925]. מצד שני, התיעוד הגנאלוגי המדוקדק — תעודות לידה, חוזי נישואין, פנקסי קהילה — לא אותר או נותר מפוזר, דבר המונע כל שחזור לינארי של הלינאז׳.
מצב זה אינו ייחודי ל-Neris; הוא המצב הרגיל של המחקר בשמות המשפחה היהודיים האיטלקיים, שבו ההיסטוריון נדרש להסתדר עם ידע לקוני. הלקח המתודולוגי של Schaerf, שהצר על היעדר מחקרים איטלקיים לעומת העבודות הגרמניות, ההונגריות והצ׳כוסלובקיות, שומר כאן על כל רלוונטיותו [Schaerf, op. cit.]. עבודת ההיסטוריון מתבטאת אז בכיבוד מה שמבוסס — קיומו של השם, שייכותו לקורפוס היהודי האיטלקי — תוך ציון כנה של הסף שמעבר לו מתחילה ההשערה.
הזיכרון של שם משפחה הוא בפני עצמו צורה של מסירה: לשאת את השם Neris פירושו לרשת סימן ששורשו שוקע כנראה בגאוגרפיה של מרכז איטליה ובהיסטוריה הארוכה של הitalkim. במקום שבו הארכיון שותק, הרצף האונומסטי הזה, שאומת על ידי מפקד 1925, הוא המבטיח את החוט הדק אך האמיתי של הלינאז׳ [Schaerf, op. cit.].
בסיומו של מסע זה, דיוקנה של שושלת Neris נותר מכוון ומאופק במתכוון. מה שהמקורות מאפשרים לקבוע הוא ברור: Neris הוא שם משפחה של משפחה יהודית מאיטליה, הרשום בחיבורו העיוני של Samuele Schaerf שפורסם ב־Florence בשנת 1925 [Schaerf, op. cit.]. רישום זה ממקם את המשפחה במסגרת היהדות האיטלקית־חצי־אי, אחת העתיקות והמיוחדות שבתפוצה, הנבדלת ממשפחות הגדולות האשכנזיות והספרדיות [Forward, op. cit. ; MyHeritage Wiki, op. cit.].
מעבר לכך, היושר ההיסטורי מחייב להפריד בין הסביר לבין הוודאי. סביר הוא, לאור המנגנונים הדומיננטיים של האונומסטיקה היהודית האיטלקית, ש־Neris שייך לקטגוריה של שמות טופונימיים המפנים למקום מוצא באיטליה המרכזית [FamilyEducation, op. cit. ; Forward, op. cit.]. השערתי הוא לקשרו באופן מדויק לאזור נהר Nera ואומבריה [hypothèse de l'auteur]. ובלתי מתועד נותר, במצב המקורות שנסקרו, לשרטט יחס גנאלוגי נומינטיבי או מסלול הגירה ייחודי למשפחה זו. הספר הגדול של Neris נסגר אפוא על שם המעוגן איתן בארכיון, המוקף באופק של השערות מוצהרות — נאמן בכך לייעודו הכפול של ההיסטוריון: לבסס את הניתן לביסוס, ולמנות בדייקנות את גבולות הידע.
