יש שמות הנושאים, חרותה בהברותיהם ממש, זיכרון של מרחב. הלינאה Navarro משתייכת לאותה קטגוריה יחידה במינה של שמות משפחה יהודיים איבריים שהגיאוגרפיה עיצבה אותם בטרם פיזרתם ההיסטוריה. השם מעלה מיד את Navarre, אותו ממלכה פירנאית שנותרה זמן רב ארץ מקלט וסובלנות יחסית לקהילות היהודיות, רוכבת בין כתרי Castille, Aragon וממלכת צרפת. סביר כי שם המשפחה Navarro נשאו במקורו משפחות יהודיות שמוצאן מממלכה זו או שבאו ממנה, שנקראו כך על ידי קהילות שכנות מ-Castille, מ-Aragon או מ-Portugal — שכן זהו מאפיין ידוע באונומסטיקה הספרדית-יהודית, שמקום המוצא שימש לעיתים קרובות לזיהוי יוצאיו משנתיישבו במקום אחר.
ספר זה מבקש לכנס, בזהירות ההולמת את ההיסטוריון, את מה שהמסורת מעבירה ואת מה שהארכיון מבסס בנוגע ללינאה זו. הרשומה המייסדת העומדת בראש מפעל זה מצביעה על משפחה ספרדית-פורטוגלית שכמה מבניה היו קרובים לחצר המלכותית: Moïse Navarro, רופאו של Pierre Ier de Portugal, ובנו, שמילא תפקידי גזבר ומקבל-הכללי תחת Pierre Ier ו-Jean Ier. סביב גרעין זה — המאושר ובעל המשקל — מאורגן החיבור הנוכחי.
לאורך כל הדפים הללו נבחין בין מה השייך לזיכרון המועבר ובין מה הנשען על התיעוד. הגלות הספרדית הגדולה, שבה מהווה הלינאה Navarro חוט אחד מבין אלפים, הייתה גם טרגדיה וגם פיזור מופלא של ידע, כישרונות ונאמנויות. <cite index="4-1">סיפורו של Isaac Cardoso, שעבר מחצר ספרד אל הגטו האיטלקי, ממחיש את גורל המרנות במאה ה-17</cite> [Yerushalmi, 1987], ומזכיר עד כמה נסעו מסלולי המשפחות האיבריות את תהפוכות זמנם הפוליטיות והדתיות.
האונומסטיקה הספרדית נשמעת להיגיונות שהמחקר חשף בהדרגה. בין משפחות השמות הגדולות נמצאים שמות האב הטופונימיים, כלומר הנגזרים ממקום מוצא. השם Navarro שייך על פי כל הנראה לקטגוריה זו: משמעותו המילולית היא "הנווארי", זה שבא מ-Navarre. שם כזה נוצר באופן טבעי כאשר משפחה עוזבת את אזור מוצאה ומתיישבת בקהילה חדשה, שם היא מכונה על שם מוצאה. ייתכן שנושאי השם Navarro התפשטו כך ממלכות הפירנאים אל Castille, אל Aragon, ולכיוון דרום-מערב, אל Portugal.
ממלכת Navarre תפסה מקום מיוחד בגאוגרפיה היהודית של חצי האי בימי הביניים. מצויה בשולי העולמות האיברי והצרפתי, היא אירחה קהילות — ה-aljamas — שהעיקריות שבהן שכנו ב-Tudela, ב-Pampelune וב-Estella. קהילות אלה ידעו תקופות של פריחה אינטלקטואלית ומסחרית, אך גם נפגעו, כבמקומות אחרים, מרדיפות, ובמיוחד מאלימות שנת 1328 שהתאבלה עליה היהדות הנווארית. המסורת המלומדת הכללית בנושא שמות היהודים, כפי שהיא שיטתית למשל לצפון אפריקה, מראה כי תהליך המתן שמות על פי מקום המוצא היה אחד המקורות המרכזיים של שמות האב הספרדיים [Toledano, 2003].
יש להיזהר כאן מכל שחזור גנאלוגי דמיוני. אין בידינו, לגבי שושלת Navarro, שרשרת תיעודית המתרחבת ללא הפסקה עד לאב קדמון נווארי המזוהה בשמו. מה שניתן לומר בזהירות הוא כי השם חרוט באתימולוגיה שלו ממש את זיכרון הטריטוריה, וכי זיכרון זה היה בוודאי חי במשפחות שנשאו אותו. <cite index="3-1">הדיאספורה הספרדית נפרשה מ-Espagne ומ-Portugal עד לעולם החדש</cite> [d'Oliveira Martins, 2015], והשם Navarro מופיע בה, פה ושם, כאבן דרך של פיזור זה.
החבר הראשון בשושלת שהארכיון מאיר בבהירות הוא Moïse Navarro, רופא שצורף לאדם המלך Pierre Ier de Portugal (Pedro I, שמלך בין השנים 1357 עד 1367). תפקיד זה לא היה של מה בכך: בפורטוגל של ימי הביניים כמו בממלכות האיבריות האחרות, הרפואה הייתה אחד התחומים הנדירים שבהם נהנה הידע היהודי מהכרה רשמית, עד כדי כך שמלכים נוצרים נתנו את בריאותם בידי רופאים יהודים, על אף ההוראות הכנסייתיות שביקשו לאסור זאת [NAVARRO — JewishEncyclopedia.com].
נוכחותם של רופאים יהודים בחצר מלכי פורטוגל נשתלבת במסורת איברית ארוכה שבה שימשה הרפואה אחד מגשרי ההכרה המועדפים בין הקהילות. הדוגמה המפוארת ביותר לצירוף זה של ידע רפואי, פילוסופי ודתי נותרת זו של Maïmonide, שקריירתו כרופא, כפילוסוף וכחוקר טבעה את חותמה המתמיד על התרבות הספרדית [Kraemer, 2013]. בקנה מידה צנוע יותר ובמסגרת לוזיטנית, משתלב Moïse Navarro באותה שושלת של אנשים שמומחיותם המלומדת פתחה להם את שערי השלטון.
מעבר לתפקידו הרפואי, נראה כי Moïse Navarro תפס עמדה מרכזית בארגון הקהילתי של יהודי פורטוגל. התיעוד הקושר אותו לתפקידים הרמים של היהדות הפורטוגלית, שבה ריכזה דמות ה-arraby-mor — הרב הראשי של הכתר, ראש רוחני ומנהלי כאחד שהוכר על ידי המלך — אחריות ניכרת [NAVARRO — JewishEncyclopedia.com]. ממד כפול זה, המלומד והמוסדי, מאפיין את המעמד הנישא שתפסה משפחת Navarro בפורטוגל של המאה ה-XIV.
למשה Navarro יורש, בזיכרון המתועד של הלינאה, בנו, שקריירתו ממחישה את האמון שנהנתה ממנו המשפחה בחצר הבית המלכותי הפורטוגלי. בן זה מילא את תפקידי הגזבר וגבאי הכנסות הכלליות, תחילה במלכות פיירו הראשון, ולאחר מכן תחת שלטונו של João I (מייסד שושלת Aviz, שמלך החל מ-1385) [NAVARRO — JewishEncyclopedia.com].
תפקידים פיסקליים אלה — גזבר, גבאי כנסות כלליות — נמנו עם המשרות הרגישות והיוקרתיות ביותר שאדם יכול היה לתפוס. גביית המסים, ניהול הכנסות הכתר ומינהל אוצר המדינה חייבו כאחד מיומנות טכנית מוכחת ונאמנות בלתי מעורערת. העובדה שאחריות כבדה זו הופקדה בידי בן מלינאת Navarro מעידה על שילוב יוצא דופן בפסגת מנגנון המדינה הפורטוגלי, בתקופה שבה עמדות כאלו היו נגישות, אם כי באופן שברירי, למינהלנים יהודים בדרג בכיר [NAVARRO — JewishEncyclopedia.com].
על הרצף בשירות לאורך שני שלטונות — זה של פיירו הראשון וזה של João I — ראוי לעמוד. רצף זה מניח שמשפחת Navarro ידעה לחצות תמורות דינסטיות ומשברים פוליטיים, ובפרט את תקופת המעבר הסוערת (1383–1385) שהובילה לעלייתה של שושלת Aviz. יכולת זו לשמור על עמדתה לאורך חילופי שלטון מייחדת את המשפחות הגדולות של נדיבי החצר היהודים, שגורלן היה תמיד תלוי ברצון הנסיך. מסלולם של Navarro נרשם אפוא בתוך הזרם הגדול של הספרדים, אשר ממימוניד ועד Spinoza, תפסו מקום מרכזי בחיי האינטלקט, הכלכלה והמינהל של אירופה [Attias, 2012].
מעמדה של משפחת Navarro בחצר פורטוגל מזמין תשומת לב לטבען של אותן שושלות של יהודים חצרנים. הזיכרון המועבר נוטה לראות בכך עלייה מתמשכת, חסד בלתי פוסק. הארכיון, לעומת זאת, מזמין לדקויות: מעמדו של היהודי החצרן, יהא זוהרו אשר יהא, נותר ביסודו שברירי.
יהודי החצר — רופאים, אנשי כספים, דיפלומטים, מוכסים — נהנו מקרבה לשלטון שהקנתה להם השפעה ממשית, אך גם חשפה אותם לטינת ההמון ולתהפוכות פוליטיות. מצבם היה, על פי הניסוח המקובל, זה של אנשים היושבים בפסגה בעודם צועדים על שפת תהום. שושלת Navarro, בזכות הכשירות הכפולה — הרפואית והפיננסית — של חבריה המתועדים, מגלמת בדיוק פרופיל זה: משפחה שידעה ורצינות מינהלית פותחות לה את שערי הארמון, מבלי שתציענה ערובה מתמשכת.
ההיסטוריה הספרדית גדושה בגורלות שנהפכו מחסד לגלות. <cite index="4-1">מסלולו של Isaac Cardoso, מחצר ספרד לגטו האיטלקי, מספק לכך דוגמה מאלפת</cite> [Yerushalmi, 1987]. סביר להניח שה-Navarro, כמו כה משפחות אחרות ממעמדן, ידעו לאורך הדורות את חילופי המחזורים בין חסות מלכותית ובין האיומים שריחפו על הקהילה היהודית הפורטוגלית כולה. המסורת והארכיון נפגשים כאן לשרטט את דמותה של שושלת נכבדת אך פגיעה, שגדולתה אין בה כדי להסיח את הדעת מן השבריריות הטבועה במצבה.
אף תולדות שושלת ספרדית פורטוגלית אינן יכולות להתעלם מן האסון שפקד את כלל יהדות חצי האי האיברי בשלהי המאה החמש-עשרה. בשנת 1492, גזר אלהמברה הורה על גירוש היהודים מממלכות ספרד. רבים מהם מצאו מקלט בפורטוגל השכנה — עד אשר, בשנת 1497, בימי שלטונו של Manuel Ier, נאלצו יהודי פורטוגל אף הם להתנצר בכפייה, ומכך נולדה האוכלוסייה הגדולה של ה"נוצרים החדשים" או האנוסים.
שבר זה הסעיר את כל השושלות היהודיות בפורטוגל, ובכללן, על פי כל הנראה, צאצאי Navarro. נושאי שם זה נאלצו לבחור, כמו כל אחיהם בדת, בין המרה, גלות או קיום אמונה בסתר. רבים נפוצו ברחבי אירופה וסביבות הים התיכון, נושאים עמם, מאחורי מסווה נוצרי או בין כתלי הבית בחשאי, את זיכרון יהדותם. <cite index="3-1">דיאספורה ספרדית זו הובילה את גולי ספרד ופורטוגל עד לעולם החדש</cite> [d'Oliveira Martins, 2015].
שם המשפחה Navarro מצוי אפוא, בעקבות פיזור זה, בקרב משפחות ספרדיות שהשתקעו במרכזים הגדולים של הדיאספורה — מקהילות צפון אפריקה ועד לערי המסחר שבצפון אירופה ולארצות הקיבול של האימפריה העות'מאנית. תופעת האנוסות, עם נאמנויותיה המחתרתיות וחזרותיה הגלויות ליהדות בארצות הסובלנות, היוותה אחד מן הכוחות המניעים הגדולים של תקופה זו [Yerushalmi, 1987]. סביר להניח כי בין נושאי השם Navarro הרבים המוזכרים בדיאספורה, ישנם אחדים שהם צאצאים, ישירים או עקיפים, של המשפחות היהודיות הפורטוגליות והספרדיות שנשאו שם זה.
לאחר הגירוש הגדול, שרד שם המשפחה Navarro בקהילות הספרדיות כעד לשורשים האיבריים. יש להבחין כאן בקפידה בין מה שידוע לבין מה שמשוער. הרציפות הגנאלוגית בין ה-Navarro שבחצר פורטוגל במאה הארבע-עשרה לבין משפחות Navarro המרובות המתועדות בפזורה במאות הבאות אינה ניתנת לביסוס באמצעות שרשרת מסמכים רציפה. לפיכך מנוסחת כאן השערה עורכית מוצהרת, ולא עובדה ודאית.
את שניתן לאמר הוא שכינויי המשפחה הספרדיים הועברו בעקביות מרשימה, בדיוק משום שנשאו בתוכם את הזיכרון של עולם שאבד. בקהילות צפון אפריקה, הלבנט ומערב אירופה הפך השם לסימן שייכות וגאווה, המקשר את נושאיו לציוויליזציה היהודית-איברית הגדולה. המחקרים העוסקים בשמות המשפחה של יהודי צפון אפריקה מראים עד כמה שימשו כינויים אלה כלי להמשכיות זהותית לאורך תלאות הגלות [Toledano, 2003].
הזיכרונות של הקהילות הספרדיות — כפי שנאספו, למשל, עבור העיר Tlemcen — מעידים על עושרה של מסירה זו, בעל-פה ובמסגרת המשפחה, שבה הועברו הסיפורים, היחוסים והנאמנויות מדור לדור [Laloum, 2009]. ניתן לשער כי ביותר מאחת מאותן קהילות המשיך השם Navarro להדהד כהד רחוק של שושלת שנגעה פעם בשולי המלוכה. ואולם, אימות מדוקדק של ייחוס שכזה נותר עניין למחקר שיש להמשיך ולקדם, בתוך קרנות הארכיון האיבריות והקהילתיות [AGS — Registro General del Sello].
משפחת Navarro ניצבת בצומת הגאוגרפיה וההיסטוריה. שמה כשלעצמו מעיד על מוצא — Navarre, ארץ הפירנאים — וגורלה מספר את גורלו הרחב יותר של היהדות האיברית: העלייה לחצרות הכתר, השירות המואר של הממלכה, ואחר כך השבר הנוקב של הגירושים וההמרות הכפויות, ולבסוף הפיזור בכל רחבי העולם.
מתוך מסלול זה, מסרה לנו הארכיון גרעין מוצק ומאיר: Moïse Navarro, רופאו של המלך Pierre Ier מפורטוגל, ובנו, הגזבר ומקבל ההכנסות הכללי בימי Pierre Ier ו-Jean Ier [NAVARRO — JewishEncyclopedia.com]. סביב גרעין זה, מציירים הזיכרון וההשערה הזהירה את קווי מתאר של לִינְאַז' שחצה מאות בשנים כשחרות בשמו האמונה למוצאו. נזהרנו, לאורך כל הדפים הללו, שלא לערבב בין הוודאי והסביר, בין המתועד והמסור.
הספר הגדול הזה אינו נקודת סיום, אלא תחנה בדרך. עדיין רבות האפלוליות: שחזורן המדויק של הדורות, בירור הפיליאציות בין Navarro של ימי הביניים לאלו של הדיאספורה, זיהוי הענפים שנשתרשו במוקדי הסְפָרָד השונים. שאלות אלו קוראות לחקירה מתמשכת ומדוקדקת של קרנות ארכיון ושל מקורות קהילתיים. מה שביקש ספר זה לעשות הוא להעניק כבוד ללִינְאַז' — לומר עליה, בדיוק, את שיודעים, ובנאמנות, את שאינם יודעים עדיין.
