שם המשפחה Najschitz שייך לאותו קורפוס ייחודי של שמות פטרונימיים יהודיים באיטליה, שגיוונם משקף את שכבות ההתיישבות הרבות שעיצבו את הקהילות הישראליות בחצי האי לאורך הדורות. עקבותיו המתועדות ביותר מצויות בספר העיון של Samuele Schaerf, I cognomi degli ebrei d'Italia, שיצא לאור בפירנצה בשנת 1925 — המפקד השיטתי הראשון של שמות המשפחה שנשאו אותם משפחות יהודיות באיטליה [Schaerf, I cognomi degli ebrei d'Italia, Firenze, 1925].
חיבור זה נותר, מאה שנה לאחר צאתו לאור, הכלי היסודי לכל העוסק באונומסטיקה היהודית האיטלקית. בשנת 1925 פרסם האברו Samuele Schaerf בפירנצה חוברת שכותרתה "I cognomi degli ebrei d'Italia". רישומו של שם פטרונימי ברפרטואר זה מהווה כשלעצמו עדות תיעודית: הוא מעיד שהשם נשאוהו אכן משפחה אחת או יותר מן המשפחות היהודיות שישבו על אדמת איטליה ברבע הראשון של המאה העשרים.
צורתו של השם עצמו — Najschitz — מרחיקה פטרונים זה מן המשפחות האוטוכטוניות הגדולות של איטליה הרומית ומן הלינאגות הספרדיות שהגיעו לאחר 1492. כתיבו, המסומן בדיגרמה aj ובסיומת -itz (גרסה מרומנזת של הסיפית הסלאבית-גרמנית -itz / -ic), מכוון בנחרצות לאזור מרכז אירופה: בוהמיה, מוראביה, הארצות האוסטריות והגרמאנו-סלאביות. הספר שלפנינו מבקש לבחון את מה שהמקורות מאפשרים לקבוע, את מה שהפילולוגיה מתירה לשער, ואת מה ששמרה הזיכרון הקולקטיבי של הגלויות היהודיות.
כל חקירה של השם Najschitz יוצאת בהכרח מהאישור הסמכותי היחיד הידוע: הערך של Samuele Schaerf. עבודתו של Schaerf, שיצאה לאור ב-Florence בשנת 1925 תחת הכותרת « I cognomi degli ebrei d'Italia », מהווה רשימה מנומקת של שמות משפחה ישראליים שנרשמו באיטליה.
חשוב להבין את טיבו המדויק של מקור זה. Schaerf אינו כותב גנאלוגיה: הוא עורך מלאי אונומסטי, מסווג את שמות האב ומציע, כאשר הדבר אפשרי לו, השערת מוצא — טופונימי, עברי, מקצועי או תיאורי. החיבור משתייך למסורת מלומדת של תיעוד שמות יהודיים, שנועדה לתעד, לעתים למטרות זהות והגנה, את העומק ההיסטורי של הנוכחות הישראלית באיטליה. הקשר פרסומו — איטליה של שנת 1925, ערב חוקי הגזע של שנת 1938 — מעניק לעבודה זו ממד זיכרוני העולה על בלשנות גרידא.
רישומו של Najschitz במאגר זה מבסס אפוא עובדה מינימלית אך מוצקה: בראשית המאה העשרים, נשא שם זה באיטליה משפחה יהודית מזוהה דיה כדי להיכלל במפקדו של Schaerf [Schaerf, 1925]. נדירות שם האב, שאינו מופיע כמעט ברשימות הגדולות שבאו לאחר מכן, מרמזת שמדובר היה בלינאה מועטת במספרה, שמוצאה ייתכן ממהגרים שהגיעו לחצי האי בתקופה קרובה יחסית.
ראוי להדגיש בכנות כי מחוץ לערך זה, העדויות הישירות והניתנות לאימות של השם Najschitz דלות ביותר. בדיוק נדירות זו היא שמחייבת, ביתר חיבור זה, את השימוש הזהיר בפילולוגיה השוואתית ובהיסטוריה של ההגירות, תוך הבחנה קפדנית בין המתועד לבין הסביר.
הניתוח של הצורה Najschitz חושף מבנה מורכב המאיר את מוצאה הסביר. הסיומת -itz היא אחת מהסיומות האופייניות ביותר לשמות אב ממוצא סלאבי וגרמנו-סלאבי, המקבילה ל--ic / -ić הסלאבית הדרומית ול--itz הגרמנית, ששימשה תדיר ליצירת שמות מקומות ומהם, בדרך גזירה, שמות אנשים. סיומת זו שופעת באונומסטיקה היהודית האשכנזית של ארצות בוהמיה, מוראביה, שלזיה והאזורים ההבסבורגיים [Beider, A Dictionary of Jewish Surnames from the Kingdom of Poland].
השורש Najsch- / Najs- יכול, על פי ההשערות השונות, להיקשר למשפחות אחדות של שמות מקומות מרכז-אירופיים. האיות aj מסגיר לעיתים קרובות תרגום איטלקי של דיפתונג גרמני ei או סלאבי: Naj- עשוי אפוא לייצג Nei- או Naj- מקורי. מבנה כזה — שורש טופונימי ואחריו הסיומת -itz — מציין בדרך כלל שם הנגזר מאתר מוצא, כלומר «(האיש) מאותו מקום».
קריאה זו מתיישבת עם הידוע לנו על היווצרות שמות האב היהודיים באיטליה שמוצאם אינו דרומי. ברור כי רוב המשפחות הללו אינן אשכנזיות טהורות ואינן ספרדיות טהורות, ואיטליה שימשה זמן רב קרקע מפגש שבה נפגשו יהודים איטלקים ילידים (Italkim), אשכנזים שבאו מן הצפון דרך האלפים, וספרדים ים-תיכוניים. שם אב בעל סיומת -itz מעיד כמעט תמיד על ייחוס מקבוצת המהגרים הראשונה: זו של המשפחות שבאו מן הארצות הגרמנו-סלאביות.
יש לציין כאן את מידת השערת ההשערה: אף מקור שנסקר אינו קובע בוודאות את הטופונים המדויק שממנו נגזרת Najschitz. ההשערה בדבר אתר מוצא בבוהמיה-מוראביה נותרת החסכונית ביותר והמעוגנת ביותר בניתוח המורפולוגי, אך היא נשארת, במצב המקורות הנגישים, הסקה פילולוגית ולא עובדה מתועדת בארכיון.
כדי למקם משפחה בעלת שם משפחה גרמנו-סלאבי בתוך יהדות איטליה, יש להזכיר את הגל ההגירתי הגדול שהחל בסוף ימי הביניים והוביל יהודים אשכנזים מהאדמות הגרמניות וההבסבורגיות אל צפון איטליה. כבר מהמאה ה-XIV ובעיקר מהמאה ה-XV, חצו משפחות יהודיות את האלפים והשתקעו בFrioul, בVénétie, בPiémont, בLombardie ובÉmilie, לרוב כמלווים בריבית שפעלו ברשות האדונות המקומיות [Encyclopaedia Judaica, « Italy »].
קהילות אשכנזיות אלה שבצפון איטליה פיתחו נוסח ליטורגי משלהן, נוסח Italki, שדר בצד הנוסחים האשכנזי והספרדי. כבר במאה ה-XVI קמו בVenise "scuole" נפרדות — ה-Scuola Tedesca (הגרמנית-האשכנזית), ה-Scuola Italiana, ובתי הכנסת Levantina ו-Spagnola — המעידים על שכבות המוצא השונות בתוך גטו אחד [Encyclopaedia Judaica, « Venice »]. בנוף רב-גוני זה מוצא שם כמו Najschitz, הנושא את חותמו המרכז-אירופי, את מקומו הטבעי ביותר.
נוכחותן המתמשכת של משפחות אלה מתועדת במוסדות הקהילתיים: פנקסי לידות, נישואין ופטירות שניהלו הקהילות, רשימות מס של הגטאות, ושטרות נוטריוניים. אם שכנה שושלת Najschitz בצפון איטליה, הרי שבאוספים אלה — ארכיוני הקהילות של Venise, Trieste, Gorizia, וקהילות ה-Frioul — ראוי לחפש את עקבותיה הישירות. העיר Trieste, נמל הבסבורגי שאליו נהרו במאות ה-XVIII וה-XIX משפחות יהודיות רבות מBohême, מMoravie ומן האדמות האוסטריות, מהווה בהקשר זה נקודת חקירה מועדפת [Encyclopaedia Judaica, « Trieste »].
אם משלבים את מורפולוגיית השם עם גיאוגרפיית ההגירות, מצטירת השערה קוהרנטית, שיש להציגה ככזו, מבלי להפוך אותה לוודאות. שם משפחה בעל שורש טופונימי מרכז-אירופי וסיומת -itz, המתועד באיטליה בראשית המאה העשרים, מוסבר באופן הפשוט ביותר על ידי הגירה מארצות המונרכיה ההבסבורגית אל נמלי הצפון-מזרח האיטלקי וערייו.
Trieste מילאה תפקיד של צומת מכריע. לאחר שהפכה לנמל חופשי בשנת 1719 תחת Charles VI, משכה העיר אליה סוחרים ומשפחות יהודיות מכלל הרחבה האוסטרו-הונגרית, וקהילתה הישראלית, שנמנתה זמן רב עם הפורחות והקוסמופוליטיות ביותר בים התיכון, שילבה יסודות איטלקיים, אשכנזיים ולבנטיניים [Encyclopaedia Judaica, « Trieste »]. משפחה שמוצאה מ-Bohême או מ-Moravie, הנושאת שם בסיומת -itz, יכלה למצוא בה מחסה ושגשוג, טרם שאותו שם משפחה עבר איטלקון בכתיבו — ה-aj המרומן את הדיפתונג שבמקור, וה--itz שמור כמות שהוא.
שחזור זה נמצא בצומת שבין הארכיון ניכויין: הוא מעמיד את הנתון התיעודי המינימלי (הרישום אצל Schaerf) מול מסגרת היסטורית מוצקה (ההגירות ההבסבורגיות לצפון-מזרח איטליה). אולם לא ניתן לראות בו דבר מוכח כל עוד לא ייחשפו מסמכים נומינטיביים — תעודת לידה, חוזה, מצבת קבר הנושאת במפורש את השם Najschitz — בקרב האוספים של Trieste או Frioul. מעמדו של פרק זה הוא אפוא, ביושר, ספקולטיבי: הוא מציע את התרחיש הסביר ביותר, לא אמת מבוססת.
חקר שם משפחה נדיר מחייב זהירות בכל הנוגע לגרסאות כתיב. השם Najschitz עשוי להופיע, בהתאם לשפות הרישום ולפקידי מרשם האזרחי, בצורות מקבילות שונות: גרמניזציה אפשרית כ-Neischitz או Naischitz, סלאביזציה כ--ic / -ić, ואף קיצורים או עיוותים הנובעים מהעתקה ממרשם למרשם. תופעה זו קבועה בהיסטוריה של שמות יהודיים במרכז אירופה, שבה עשויה הייתה אותה לינאה להופיע בכתיבים שונים בהתאם לשפת הרישום — גרמנית, איטלקית, צ'כית או עברית [Beider, A Dictionary of Jewish Surnames].
יש להיזהר גם משני מלכודות מתודולוגיות. הראשונה היא ייחוס מלאכותי של Najschitz לטופונים מסוים על סמך דמיון צלילי בלבד: האונומסטיקה עשירה בגזירות שווא שגויות ואף מפתות. השנייה היא הבלבול בין לינאת Najschitz לבין משפחות הומופוניות שאינן יהודיות או שמוצאן שונה. הריסון מחויב: בהיעדר תיק גנאלוגי נומינטיבי, יש להסתפק בקביעה כי השם שייך בסבירות גבוהה מאוד לשכבה האשכנזית-הבסבורגית של הדיאספורה האיטלקית.
זהירות זו אינה הודאה בחולשה, כי אם דרישת שיטה. היהודים האיטלקים נותרים, במובנים רבים, תעלומה מבחינת מוצאם — אינם אשכנזים גמורים ואינם ספרדים גמורים. מקרה Najschitz ממחיש מורכבות זו: שם מרכז-אירופי שהשתרש על האדמה האיטלקית, שסיפורו המלא עודנו ממתין לחשיפה מן הארכיונים.
בסיום חקירה זו, דיוקן השושלת Najschitz מורכב ממספר ודאויות דלות ומאלומת הסתברויות מתכנסות. הוודאות הראשונה היא תיעודית: השם מופיע במפקד האונומסטי של Samuele Schaerf, I cognomi degli ebrei d'Italia (פירנצה, 1925), המעיד על נוכחות משפחתית יהודית באיטליה ברבע הראשון של המאה העשרים [Schaerf, 1925]. רישום זה מהווה את הבסיס הניתן לאימות של כל השאר.
סביב גרעין זה, הפילולוגיה והיסטוריית ההגירות מציירות דיוקן קוהרנטי: שם משפחה שמורפולוגיתו — שורש טופונימי, סיומת -itz — מצביע על האזור הבוהמי, המוראבי וההבסבורגי, ושנוכחותו באיטליה מוסברת בצורה הטובה ביותר על ידי הגלי ההגירה האשכנזיים הגדולים לצפון-מזרח חצי האי, ובראשם Trieste ו-Frioul. מסקנות אלו, אף שהן משכנעות, נותרות בגדר השערות ולא עובדות ארכיוניות.
ה"ספר הגדול" של Najschitz נותר אפוא, במידה רבה, ספר שעוד יש לכתוב. הדפים המכריעים שוכנים כנראה ברשומות הקהילתיות של צפון איטליה ובאוספים ההבסבורגיים. עד להוצאתם לאור, חיבור זה מילא את תפקידו: להבחין בנאמנות בין מה שמבוסס, מה שסביר ומה שנותר בגדר השערה, ולהשיב לשם נדיר את כבודה של היסטוריה אפשרית.
