שמה של משפחת Mazuz משתייך לאותה קטגוריה ייחודית של שמות משפחה יהודיים צפון-אפריקאיים שהיסטוריית עצמם משתלבת עם זו של קהילה שלמה. שם זה, הנשא על ידי שושלת של רבנים, דיינים ומלמדי תורה שמוצאם מאי Djerba שבתוניסיה, מציין כיום אחת השושלות הרוחניות המפוארות ביותר ביהדות הספרדית בת-זמננו. הדמות שהעניקה לה את שמעה העולמי, הרב Meir Mazuz, היה רב חרדי ספרדי-תוניסאי בישראל, ראש ישיבה ומנהיג פוליטי.
מסלולה של משפחה זו מרכז את קווי הכוח הגדולים של יהדות תוניסיה: השורשים הקדומים באי שהנוכחות היהודית בו מתוארכת לפי המסורת לעת עתיקה קדומה ביותר, מרכזיות הלימוד הרבני, מבחן הדקולוניזציה ואלימות שנות ה-1960–1970, ולבסוף השתלת מורשת דתית שלמה אל תוך מדינת ישראל. הספר שלפנינו מתחקה אחר שושלת זו ממקורותיה הג'רביים ועד להשפעת הישיבה Kisse Rahamim בבני ברק, תוך הבחנה קפדנית בין המתועד בארכיון המבוסס, המסורת המועברת, ומקום המפגש ביניהם.
האי ג'רבה, הנמצא מול החופים הדרומיים של תוניסיה, מהווה אחד ממוקדי החיים היהודיים העתיקים ביותר בגאות הים התיכון. המסורת המקומית קושרת את ייסוד הקהילה לתקופת בית המקדש הראשון, ומציגה את בית הכנסת של לה גריבה כמקדש שמוצאותיו אובדות באגדה. המקורות על משפחת מזוז מדגישים שורשים עמוקים אלו: הרב מצליח מזוז בא משושלת ארוכה של דמויות רבניות בתולדות היהדות העשירה של תוניסיה, שמוצאה עולה לכמעט אלפיים שנה.
בסביבה של תורה ועיון זו נוצר זהותה של שושלת מזוז. ג'רבה הצטיינה, בקרב יהדות צפון אפריקה, בחריפות לימודה ובנאמנות לאורח חיים דתי מחמיר, הרחק מזרמי ההתמערבות שנגעו בתוניס ובערי החוף הגדולות. הסמכות הרבנית המרכזית של האי במאה העשרים, הרב חלפון משה הכהן, השפיע השפעה מכרעת על חוגי הלימוד. המקורות מציינים כי נחשב באופן נרחב לדמות התורה הראשית של ג'רבה, וכצאצא משושלת רבנית וכהונתית מיוחסת הנמשכת עד עזרא הסופר, וכי השקפותיו הותירו חותם מתמיד על עיצוב דמותו של הצעיר מאיר מזוז.
מקרקע זו צומח אביה של השושלת המודרנית. לפי קטלוגי הייחוס, הרב מצליח מזוז נולד בג'רבה, בנו של הרב רפאל מזוז, שיצא ממשפחת רבנים, ושל רחל מבית סעדון. הייחוס מזוז–סעדון מעגן אפוא את המשפחה ברשת הצפופה של בריתות נישואין שמיבנה את האליטה התלמידית הג'רבית.
דמות הציר של השושלת הוא הרב חיים קדיר מצליח מזוז, שנולד בשנת 1912 ונפטר בשנת 1971. מסלול חייו ממחיש את המעבר מן האֵרוּדִיצְיָה המבודדת של ג'רבה לכהונה בתפקידים בכירים בעיר הבירה התוניסאית. המקורות התיעודיים מתארים אותו כאחד מגדולי רבני תוניסיה, דיין, מייסד ומנהל ישיבת כסא רחמים.
מסלול הקריירה שלו התפתח על פי מסלול עולה אופייני. לאחר לימודיו בג'רבה, הוסמך לדיינות, ולאחר מכן עבר לעיר הבירה תוניס, שם עמד בראש ישיבת חברת התלמוד, ומונה אף הוא לדיין בבית הדין הרבני. הוא כיהן שם תחת סמכותם של רבנים מופלגים, עד לסגירת המוסד על ידי השלטונות בשנת 1958. הביוגרפיה של בנו מאששת את היקף תפקידיו: הרב מזוז האב שימש כדיין רבני וכראש ישיבה בתוניס, ולתקופה מסוימת כיהן אף בתפקיד שופט בבית המשפט העליון של תוניסיה.
אולם יצירתו הגדולה של מצליח מזוז, זו שהבטיחה את מורשתו לדורות, הייתה ייסוד ישיבת כסא רחמים. על פי המקורות, בחודש כסלו תשכ"ג (1963) הקים את ישיבת כסא רחמים — ששמה עצמו, "כסא של רחמים", הנציח את המורשה הרוחנית של המשפחה. מעבר לתפקידיו המשפטיים והפדגוגיים, נודע כסמכות הלכתית מוכרת: הוא היה מחבר שו"ת איש מצליח, קובץ תשובות רבניות שנותר מקור מרכזי ביהדות תוניסיה.
היסטוריית השושלת משתנה מן היסוד בשנת 1971. תוניסיה, שזכתה לעצמאות בשנת 1956, ידעה במהלך שנות השישים הידרדרות מהירה במצבם של היהודים, שהואצה עקב המתחים סביב הסכסוך הישראלי-ערבי. המקורות מזכירים כי במהלך מלחמת ששת הימים פרצו מהומות ברחבי תוניסיה; המונים ערביים התכנסו ברחובות, הציתו בתי כנסת ובזזו עסקים השייכים ליהודים.
באקלים זה אירע הדרמה המכוננת של הזיכרון המשפחתי. על פי הגרסה המפורטת ביותר, בכ"א בטבת תשל"א (1971), בשעה שחזר לביתו לאחר תפילת שחרית, עטוף בטליתו ותפיליו, נורה הרב מצליח מזוז למוות על ידי מחבל מוסלמי תומך פלסטין. נוסח חב"ד מפרט את הנסיבות ואת גלי ההדף: בבוקרו של אותו יום, בשובו מתפילת שחרית, כשהוא עודנו עטוף בטליתו ותפיליו על גופו, נרצח הרב מצליח מזוז בידי מחבל מוסלמי. בעקבות טרגדיה זו עלתה משפחתו לישראל.
האירוע עורר הדים בינלאומיים. המקורות מציינים כי בשורת רציחתו זעזעה קהילות יהודיות ברחבי העולם, והרב עובדיה יוסף, שניהל עמו התכתבות ענפה בשאלות הלכתיות, נשא עליו הספד פומבי בישראל. התכתבות זו בין מצליח מזוז לבין מי שעתיד היה להיות הפוסק הסמכותי הספרדי הבכיר של ישראל מעידה על המעמד הנכבד שכבר כיהנה בו השושלת בעולם הרבני. מותו של הפטריארך סימן את סוף נוכחותה הפעילה של המשפחה על אדמת תוניסיה ואת ראשיתו של פרק חדש — הפרק הישראלי.
יורש מסורת זו היה מאיר ניסים מזוז. על פי הנתונים הביוגרפיים המוסמכים, נולד ב-27 במרץ 1945 בתוניס, בפרוטקטורט הצרפתי של תוניסיה, ונפטר ב-19 באפריל 2025. נולד בתוניס להוריו, הרב מצליח וקמסנה חנה מזוז.
השכלתו שיקפה את מגוון הזרמים שהיו נוכחים ביהדות תוניסיה של אותה תקופה. מלבד הלימוד שקיבל מאביו ומהשפעת בית המדרש הג'רבי, הותיר עליו תנועת חב"ד חותם עמוק: כבר מגיל צעיר ביותר גילה הרב מאיר בקיאות יוצאת דופן בלומדו בישיבת אוהל יוסף יצחק של חב"ד; ובהגיעו לגיל 17 בלבד החל ללמד כמגיד שיעור בישיבת תומכי תמימים בתוניסיה. חותם חסידי זה, שנשתל על רקע ספרדי-ג'רבי, מהווה אחד ממאפייניה המיוחדים של דמותו הרוחנית.
לאחר רצח אביו, נטל הבחור הצעיר על שכמו את המשימה להקים מחדש את מפעלו של האב. המקורות מדגישים רגע מכריע זה: בעקבות הרצח הטראגי של אביו, עת היה עדיין בשנות העשרים לחייו, עלה לישראל ובנה את ישיבת כסא רחמים מן היסוד. הנרטיב של חב"ד מאשש את ההקמה מחדש הזו: המשפחה עלתה לישראל, ובניו מיד פנו לשקם את הישיבה שייסד אביהם; הישיבה עתידה הייתה להיות הרבה יותר ממרכז לימוד תורה פשוט בארץ הקודש.
תחת הנהגתו של מאיר מזוז ידעה המוסד פריחה מרשימה. המקורות מספרים כי תחת הנהגתו צמחה והפכה למוסד תורני בכיר, הידוע ברחבי העולם. הישיבה, שהוקמה בבני ברק, הפכה למוקד העברת המורשת התוניסאית ולנקודת כינוס של יהודי ג'רבה בגולה בישראל, כאשר מאיר מזוז התבסס כמרא דאתרא של יהודי תוניסיה — הסמכות ההלכתית המוסמכת של הקהילה.
מעמדו של Meir Mazuz חרג במהרה מגבולות קהילתו המקורית והפך אותו לאחד הפוסקים הספרדים הגדולים של דורו. הביוגרפיות המוקדשות לו מציגות אותו בעקביות כרב ספרדי בכיר בישראל, ראש ישיבת כסא רחמים. יצירתו הכתובה, חידושיו ושיעוריו הבטיחו את המשכיותה של המסורת ההלכתית התוניסאית בתוך עולם החרדי בישראל.
אך האיש לא הסתפק בהוראה בלבד. הוא מילא תפקיד בחיים הציבוריים והפוליטיים של ישראל, ובכך המשיך את ממד המנהיגות הקהילתית שגילם אביו. המקורות מציינים כי שימש כמנהיג הרוחני של יחד, התנועה הפוליטית הספרדית שנוסדה בשנות ה-2010. מעורבות זו מעידה על גישתו ה"חרדית חלוצית" המיוחדת, הניצבת בצומת שבין נאמנות דתית בלתי מתפשרת ופתיחות לדיון הלאומי — כפי שציינה הסקירה שנכתבה עליו לאחר פטירתו.
ייחודו של Meir Mazuz נעוץ בדיוק בסינתזה הזו: יורש ישיבה תוניסאית שנוסדה מחדש בישראל, שינק מן החסידות חב"ד, פוסק ספרדי מוכר ופעיל פוליטי — הוא ייצג מסלול יחיד במינו בנוף הדתי הישראלי. פטירתו, שאירעה ב-19 באפריל 2025, הורגשה כאובדנו של אחד העדים הגדולים האחרונים לתורת תוניסיה. ההספדים שנישאו לכבודו כינוהו נושא לפיד התורה והמסורת התוניסאית — ביטוי המסכם את תפקידה ההיסטורי של כל השושלת.
סיפורה של משפחת Mazuz מציע קיצור דרך מרהיב אל גורל היהדות התוניסאית במאה העשרים. השורשים נטועים בקהילה העתיקה של Djerba, יורשת מסורת לימוד שהזיכרון קושר אותה לכמעט אלפיים שנות נוכחות יהודית, וה המשפחה עלתה עם הרב Matzliach Mazuz למעמד של סמכות שיפוטית ורוחנית בתוניסיה העצמאית, עד שנפגעה בלב בעקבות רצח פטריארכה בשנת 1971. מתוך ניסיון קשה זה נולדה תחייה: ההשתרשות בישראל ויסודה מחדש של ישיבת Kisse Rahamim בבני ברק, שהפכה בהנהגתו של Meir Mazuz למגדלור של התורנות הספרדית בעולם כולו.
שושלת Mazuz ממחישה כך את יכולתה של מסורת להתחדש מבלי להכחיש את עצמה. מה שנחרב על אדמת תוניסיה נבנה מחדש בארץ הקודש, ומורשת Djerba, במקום לכבות עם גלות הקהילה, מצאה במדינת ישראל קרקע חדשה לצמיחה. הזוהר ההלכתי והציבורי של Meir Mazuz, עד לפטירתו בשנת 2025, מעיד על חיוניותה של שושלת שידעה להפוך את זיכרונו של עולם שחלף למוסד חי ופועם.
