שם המשפחה Marciano משתייך לאותו שכבה עמוקה של האונומסטיקה היהודית של צפון אפריקה, שבה הזיכרון האיברי והשתרשות המגרבית משתזרים זה בזה. ספרי השמות של יהודי מרוקו וסקירות הייחוס המקובלות קושרים שם זה לעיר Murcie (Murcia), בדרום-מזרח חצי האי האיברי, שממנה הוא נגזר כשם יחס: «בן מורסיה», «יליד מורסיה». זיקה טופונימית זו מחברת את הלינאז' לגל הגדול של יהודי ספרד, שבעקבות הרדיפות של המאות הארבע-עשרה והחמש-עשרה ולאחר גירוש 1492 מצאו את דרכם אל החופים הדרומיים של הים התיכון.
השם נושא, בכתיבים שונים, בקהילות Algérie, Constantinois, Oranie ו-Maroc. המילון האונומסטי של Maurice Eisenbeth, שראה אור בשנת 1936 — Les Juifs de l'Afrique du Nord. Démographie et onomastique — מונה שבע וריאנטים כתיב, עדות לגמישות התמלולים בין ערבית, עברית, ספרדית וצרפתית מינהלית קולוניאלית.
ספר זה מבקש לקשור שני מישורי אמת: הזיכרון המשפחתי והקהילתי, כפי שהוא מועבר דרך סיפורים ועצי יוחסין, וההיסטוריה המבוססת על ארכיונות, קטלוגים אונומסטיים ומחקר. נבחין בקפדנות בין המתועד לבין מה שנותר סביר או משוער, כדי שהקורא ידע תמיד על איזה קרקע אפיסטמית הוא צועד.
ההשערה האטימולוגית הרווחת רואה בשם Marciano שם מוצא אתני הנגזר מהעיר Murcie. Les noms des Juifs du Maroc, חיבור העיון המופץ באמצעות הפורטל Dafina, מקשר את שם המשפחה הזה לעיר שבדרום-מזרח ספרד. הסבר זה משתלב בהיגיון אונומסטי מתועד היטב בקרב יהודי ספרד: משפחות רבות נושאות את שם עירן או אזורן מוצאן — Tolédano (מ-Tolède), Soriano (מ-Soria), Lucena, Murciano/Marciano (מ-Murcie) — ובכך הופך הטופונים לסמן זהות המועבר מדור לדור.
Murcie הייתה, תחת שלטון מוסלמי ולאחר מכן נוצרי, מוקד עירוני שבו חיה קהילה יהודית עד גלי האלימות האנטי-יהודית של שנת 1391 וגירוש 1492 הסופי. הצורה Murciano בקסטיליאנית משמעה כפשוטה "תושב Murcie"; האבולוציה הפונטית והתמלולים הרצופים הולידו את הגרסאות Marciano, Marsiano, Marziano וקרובותיהן. מאגרי המידע הגנאלוגיים כגון Geneanet מאשרים את התפשטות הצורות הקרובות הללו (Marciano, Marciani) בגידול הים התיכון.
יש לציין עם זאת פרשנות שנייה, נדירה יותר: יש המקשרים את השם ללטינית Marcianus, הנגזר משם הפרטי Marcus. מסלול זה נותר מיעוטי בספרות המוקדשת לאונומסטיקה יהודית-מגרבית, המעדיפה בברור את המוצא הטופונימי המורסיאני. אנו מאמצים אפוא, כפי שנקבע במקורות העיון, את הקישור ל-Murcie, תוך ציון שהאטימולוגיה הלטינית אינה ניתנת לשלילה מוחלטת עבור ענפים ים-תיכוניים מסוימים ונפרדים.
נוכחות השם Marciano בצפון אפריקה מוסברת על ידי תנועות ההגירה שבאו בעקבות הרדיפות האיבריות. החל משנת 1391, ובעיקר לאחר גזירת אלהמברה של 1492, עזבו אלפי משפחות יהודיות את ספרד לעבר המגרב, שם קיבלו אותם קהילות יהודיות ותיקות — התושבים, "התושבים" — את הבאים החדשים, המגורשים, "המגורשים".
המשפחות ממוצא מורסיאני נמנות עם הדיאספורה הספרדית שהתפשטה במרוקו, באלג'יריה ועד תוניסיה. עבודת העיון של Joseph Toledano, Les noms de famille juifs d'Afrique du Nord des origines à nos jours, שנסקרה והופצה על ידי מרכז המורשת Moreshet Morocco (moreshet-morocco.com), מהווה את הסמכות המרכזית למעקב אחר שושלות אונומסטיות אלו. במסגרת זו מוצאת לה שושלת Marciano את מקומה בין שמות המשפחה ממוצא היספאני השתולים במגרב.
כאן נענות הזיכרון והארכיון זה לזה: המסורת המשפחתית הטוענת למוצא ספרדי מוצאת את אישורה בניתוח המלומד של השם. פורטל Moreshet Morocco מקדיש אף הוא סדרת מחקרים ייחודיים למשפחת Marciano, המתחקים אחר מוצאיה ומספר ענפיה. התכנסות זו בין הנרטיב המועבר לבין ההוכחה האונומסטית נופלת בתחום הצומת: הזיכרון אומר "אנו באנו מספרד", והארכיון של השם מאשש זאת, מבלי שניתן, עם זאת, לתארך במדויק את הגעתו של ענף זה או אחר לאדמת המגרב.
המילון של Maurice Eisenbeth, הרב הראשי של אלג'יר ומחבר החיבור היסודי משנת 1936 Les Juifs de l'Afrique du Nord. Démographie et onomastique, מהווה את המקור התיעודי היקר ביותר לחקר שמות המשפחה היהודים-מגרביים. חיבור זה מונה, עבור השם Marciano, שבע גרסאות כתיב.
ריבוי גרפי זה אינו יוצא דופן כלל. הוא מוסבר על ידי תעתוק אותו שם דרך מספר מערכות כתיבה ומינהל: העברית של פנקסי הקהילות (פינקסים), הערבית של שטרי הנוטריון המוסלמיים, הספרדית שממנה נגזר השם, ולבסוף הצרפתית של מרשם האזרחות הקולוניאלי שהונהג באלג'יר לאחר צו Crémieux משנת 1870, אשר קיבע לעיתים קרובות כתיבים משוערים. כך מתקיימות זו לצד זו צורות כגון Marciano, Marsiano, Marziano, Marciani ונגזרותיהן.
עבודתו של Eisenbeth מצטיינת בכך שהיא מאגדת את הצורות המפוזרות הללו תחת ערך אחד, ומשחזרת את אחדות הלינאז' שגיוון התעתוקים נטה לפרקו. עבור היסטוריון המשפחה, קטלוג זה הוא כלי עבודה מן המעלה הראשונה: הוא מאפשר לקשר בין ענפים שתחת כתיבים שונים אינם אלא הסתעפויות של אותו גזע מוּרסייאני. הרשומה שנוסדה על בסיס זה מתארת את מקומות ההתיישבות, ובמידה שהם ידועים, את הדמויות הרבניות או הקהילתיות הקשורות לשם.
באלג'יריה, השם Marciano מתועד בשני מרחבים אזוריים נפרדים: הקונסטנטינואה, במזרח, והאורניה, במערב. שתי נקודות ישוב אלה משקפות את הגאוגרפיה של היהדות האלג'יראית עצמה, שהתארגנה סביב מוקדים קהילתיים עתיקים.
האורניה, בשל קרבתה לספרד ועברה הנושא את חותם הנוכחות הספרדית, הייתה ארץ קליטה טבעית למשפחות ממוצא איברי. שמות משפחה היספניים נפוצים בה במיוחד, ונוכחות השם Marciano באזור זה מאשרת את עקביות מוצאו המורסייני. הקונסטנטינואה, מצדה, אכלסה קהילות שורשיות עמוקות — בConstantine, בBône ובסביבותיהן — שבהן התמזגו משפחות ילידיות ועצמאיות עם צאצאי גולי ספרד הספרדים.
לאחר הכיבוש הצרפתי ב-1830 ומתן האזרחות הצרפתית ליהודי אלג'יריה בצו Crémieux מ-24 באוקטובר 1870, נכנסו משפחות Marciano באלג'יריה, כמו שאר הקהילה כולה, לתקופה של תמורה עמוקה מבחינה חברתית, חינוכית ומנהלית. הרישום בפנקסי מצב האזרחי הצרפתיים קבע סופית את כתיב השמות, ובצורות אלה עברה הלינאה את המאה ה-XX, עד לגלי ההגירה הגדולים לצרפת המטרופוליטנית עם עצמאות 1962.
במרוקו, שמה של משפחת Marciano מתועד ברציפות ומלווה בזיכרון משפחתי חי ופועם. מרכז המורשת Moreshet Morocco הקדיש ללינאה זו סדרת מאמרים ייעודיים, שאחד מהם עוסק במפורש במקורות משפחת Marciano, ואחרים בענפים מסוימים — כגון הענף המכונה Ben Ako והענף L'herher.
תיעוד זה, השייך כאחד לאיסוף הזיכרון ולמחקר פטרימוניאלי, ממחיש את האופן שבו לינאה מתפצלת לאורך הדורות לרמות המזוהות על ידי כינויים או עקות — הנגזרים לרוב מאב קדמון, ממקצוע, מתכונה או ממקום. הכינוי הופך אז לשכבה אונומסטית שנייה המונחת על גבי שם המשפחה המקורי, ומאפשרת להבחין בין המשפחות בתוך אותה קהילה.
מעמדם של סיפורים אלה נתפס כמסורת מועברת: הם נשענים ברובם על המסורת בעל פה, על עצי היוחסין המשפחתיים ועל עדויות שנאספו על ידי אגודות לשימור המורשת היהודית-מרוקאית. כאשר הם נפגשים עם נתוני השם ממחוז Murcia ועם קטלוגים אונומסטיים, הם שייכים לתחום ההצטלבות: זיכרון הענפים מעוגן בהיסטוריה רחבה יותר, שהארכיון של השם בא להאיר. יש עם זאת לנהוג בזהירות בכל הנוגע לתיארוך ולרציפות המדויקת של קשרי היוחסין הללו, שלא תמיד נתמכים בשטרי מעמד אישי עתיקים.
מעבר לנתונים הארכיוניים הגרידא, מתמשכת הלינאז' Marciano בזיכרון קהילתי המשייך לשם דמויות של רבנים ונכבדים. הנוסח המרכזי של הערך צופה לציין, כאשר הדבר ידוע, את הדמויות הרבניות או הקהילתיות הקשורות ללינאז' — חכמים, דיינים, ממונים על קהילות, ואנשי מעשה פשוטים ששמרה עליהם המסורת המקומית.
פרק זה נחלש מעצם טבעו מן הזיכרון המועבר: אין המדובר בהפקת רשימה מתועדת של מעשים, אלא בהכרה בכך שכל לינאז' יהודית ממגרב נושאת, הקשורות בשמה, סיפורים של מסירת תורה, ערבות הדדית קהילתית ונאמנות למנהגים. פיזורן של משפחות Marciano בין אלג'יריה ומרוקו, ולאחר מכן במאה ה-XX לצרפת ולישראל, הכפיל את הזיכרונות הללו מבלי למחותם.
חובת ההיסטוריון כאן היא כפולה: לכבד את מה שהמסורת שומרת, תוך ציון שהשמות והעובדות המדויקות עדיין טעונות בדיקה מקרה לגופו ברישומי הקהילות, בשטרות הרבנים ובפנקסי האוכלוסין. בתנאי זה בלבד יוכל הזיכרון המשפחתי, מחר, להיות מובא אל מול הארכיון ולהיות, ככל הנדרש, מאושר, מעודן או מתוקן.
משפחת Marciano מציעה תמצות לדוגמה של ההיסטוריה היהודית בצפון אפריקה. שמה, שמקורו ככל הנראה בעיר Murcie, נושא בתוכו את זכר ספרד הספרדית ; פיזורה בין אלג'יריה — אזור Constantine ואזור Oran — ובין מרוקו מעיד על דרכי הגלות שלאחר 1492 ; שבע הווריאנטות הגרפיות שתיעד Eisenbeth מספרות על המעבר משפה אחת לשפה אחרת, ומשלטון לשלטון.
החקירה שנערכה כאן ביקשה בהתמדה להבחין בין המתועד לבין המסור. מוצא המשפחה מ-Murcie והווריאנטות האונומסטיות שייכים למבוסס, המוצא אישוש בקטלוגים ובסמכויות ייחוס ; ייחוסי הענפים והדמויות הקשורות אליהם שייכים יותר למסור ומצריכים בדיקה ארכיונית. בין שני קטבים אלה שוכנת משפחת Marciano באותו מרחב פורה שבו הזיכרון וההיסטוריה משיבים זה לזה — כל אחד מאיר את מה שהאחר משאיר בצל. זוהי ייעודו של הגראנד ליבר הזה : לא לחתום את החקירה, אלא להניח לה יסודות אמינים.
