השם המשפחתי Mali שייך לאותה קבוצת שמות יהודיים שצלילם, קצר וצלול כאחד, מסתיר היסטוריה עשירה, השזורה בהגירות הקהילות הספרדיות וצפון-אפריקאיות. ככמה שמות שנשאו יהודי מרוקו, Mali אינו ניתן לצמצום לאטימולוגיה אחת: הוא ניצב בצומת שבין העברית, הערבית הדיאלקטית המגרבית, ולעיתים השפות הרומאניות שנותרו בירושת גירוש 1492 מחצי האי האיברי. החיבור הרפרנטיבי בנושא זה, Les Noms des Juifs du Maroc מאת Abraham I. Laredo (CSIC, מדריד, 1978), נותר הבסיס התיעודי שעליו נשענת כל חקירה רצינית בעניין שמות משפחה של יהודי מרוקו, והוא שקיבל בספר זה את מקום הכבוד [Abraham I. Laredo, Les Noms des Juifs du Maroc].
ראוי להקדים ולהציב דרישת זהירות. בהיעדר רשימה ביוגרפית קיימת מראש, ומחוסר מקורות מוסמכים ומתואמים ברשת בנוגע לשם משפחה זה במדויק, שאיפתו של הספר הגדול אינה להמציא ייחוס, אלא למקם ביושר את השם Mali במסגרות המבוססות של האונומסטיקה היהודית המגרבית והספרדית. במקום שבו המסמכים שותקים, הספר הנוכחי אומר זאת במפורש; במקום שבו המסורת מדברת, היא מצוינת ככזו. משמעת הספק הזו אינה חולשה: היא התנאי עצמו להיסטוריה כנה של משפחות יהודיות, שאת שמותיהן נשאו ממקום למקום, שינו את צורתם, ולעיתים קפאו בידי מינהלות קולוניאליות זמן רב לאחר שנפלו מן השימוש השגור.
ספר זה חוקר, אפוא, את ההשערות האטימולוגיות הסבירות, את ההקשרים הגיאוגרפיים וההיסטוריים שבהם שם כזה היה יכול לשרש את עצמו, ואת המנגנונים הכלליים שבאמצעותם הועברו שמות המשפחה בגולה היהודית המרוקאית והים-תיכונית — תוך הבחנה קפדנית בין מה שהוא מבוסס, מה שהוא סביר, מה שהועבר במסורת, ומה שהוא השערה בלבד.
הניתוח האונומסטי של שם משפחה יהודי ממגרב עוקב אחר נתיבים שמחקר מוצלח סלל היטב. Abraham I. Laredo, ביצירת המופת שלו, מסווג את שמות יהודי מרוקו לפי מספר קטגוריות גדולות: שמות ממקור עברי או מקראי, שמות ממקור ערבי או ברברי, שמות טופונימיים (הנגזרים מן המקום), שמות מקצועות, ושמות שהגיעו מספרד ומפורטוגל לאחר הגירוש [Abraham I. Laredo, Les Noms des Juifs du Maroc]. השם Mali ניתן, בהשערה, לבחינה לאור כל אחת מן הקטגוריות הללו.
נתיב ראשון, עברי, מקרב את Mali לשורש מלא (malé, "מלא", "גדוש") או לתחום השמות בעלי הקונוטציה השבחית, הנפוצים במסורת היהודית שבה השם נושא בקרבו משאלה לשלמות או לשפע. קריאה זו נותרת ספקולטיבית ויש להציגה ככזו.
נתיב שני, ערבי, הוא הטבעי מכולם בהקשר המרוקאי: המילה māl (المال) משמעה "נכס", "עושר", "הון", ויתכן שהצורה המוקטנת או הצורה התוארית נגזרה ממנה. שמות יהודיים במרוקו שאלו רבות מלקסיקון הערבי של החיי יום יום, בין שמדובר בתכונות, בנכסים מוחשיים או בכינויי חיבה. גזירה שכזו תתלכד לחלוטין עם המנגנונים שתיאר Laredo לעניין שמות ממקור ערבי [Abraham I. Laredo, Les Noms des Juifs du Maroc].
נתיב שלישי, טופונימי, ראוי להזכרה: Mali מעלה את אזור הסאהל ואת האימפריה הקדומה של מאלי, מוקד של דרכי שיירות טרנס-סהאריות שבהן זרמו זהב, מלח וסוחרים. ואולם, אם גם קהילות יהודיות הוכחו היסטורית כמעורבות במסחר הטרנס-סהארי ובדרום מרוקו, הרי ההשערה בדבר קשר ישיר בין שם המשפחה לבין הטריטוריה המאלית נותרת בגדר ספקולציה ואין לקבעה ללא ארכיון מבסס. היא מוזכרת כאן מתוך יושר אינטלקטואלי, לא מתוך ודאות.
לבסוף, נתיב רביעי, איברי, אינו ניתן לשלילה: שמות ספרדיים רבים עוּותו עם הזמן בשל שגיאות העתקה, ואפשר שצורה רומנית מקוצרת נקבעה לבסוף כ-Mali. בהיעדר מקור ספציפי, השערה זו נותרת פתוחה. הקורא יזכור אפוא כי ריבוי האטימולוגיות האפשריות הוא, כשלעצמו, מאפיין אופייני של האונומסטיקה היהודית המגרבית, ולא חסר שבחיבור שלפניו.
אם נקבל את השורש המרוקאי כסביר ביותר — כפי שמצביעה עליו ההפניה המאומתת היחידה הקשורה לנושא זה — ראוי להזכיר את המסגרת ההיסטורית המוכרת של היהדות המרוקאית. הנוכחות היהודית במרוקו היא מן העתיקות בכל אגן הים התיכון, ושורשיה נטועים בעת העתיקה, עוד בטרם האסלמה של מגרב. קדימות זו הופכת את הקהילות היהודיות המרוקאיות לפלימפסט: שכבה ילידית (התושבים, "היושבים"), ולאחר מכן גל מסיבי של גולי ספרד (המגורשים, "המגורשים") החל משנת 1492.
כפילות זו מעצבת לעומק את תורת השמות. שמות התושבים נושאים במידה רבה את חותמם של הערבית והברברית, בעוד שמות המגורשים שומרים על טביעת האצבע האיברית. Laredo מקדיש את מפעלו בדיוק לפירוק שכבות אלו ולשחזור, עבור כל שם, את תחום הפצתו ואת גרסאותיו הכתיבות [Abraham I. Laredo, Les Noms des Juifs du Maroc]. שם כמו Mali, על פי אטימולוגיתו האמיתית, יסווג לאחת משתי המסורות הללו.
הערים היהודיות הגדולות במרוקו — פאס, מכנאס, מרקש, טטואן, רבאט-סלא, מוגדור (אסווירה), וכן הקהילות הכפריות בדרום (הסוס, הדאדס, הדראע, הטאפילאלת) — לכל אחת מהן ייחודיות פטרונימית משלה. קהילות הדרום, הקרובות יותר לדרכי הסחר הטרנס-סהרוויות, מציגות פיזיונומיה שונה מזו של קהילות הצפון, יורשות היהדות הספרדית והפורטוגלית. גיאוגרפיה פנימית זו היא עיקרית: ללא לוקליזציה מדויקת של משפחת Mali, לא ניתן להכריע בין עולמות אלו, אך ניתן להציג ביושר את קווי המתאר המוכרים שלהם.
המעמד המשפטי של היהודים תחת השושלות המרוקאיות — מעמד הד'ימים, מוגנים אך נתונים להגבלות — עיצב את חיי הקהילה, את ההתארגנות במלאח (הרובע היהודי) ואת סולידריות המשפחה. בתוך רקמה צפופה זו, שבה השם היה גם סמן השתייכות וגם זיכרון חי, עברו שמות המשפחה מדור לדור.
להבין שם פירושו להבין כיצד הוא עבר בירושה. במסורת היהודית המגרבית שלפני התקופה הקולוניאלית, הזהות נשענה בראש ובראשונה על היחוס הפטרונימי העברי — "פלוני בן פלוני" (בן) — שבו נעשה שימוש במסמכים דתיים: חוזי נישואין (כתובות), פסקי בית דין רבני (בית דין), ומצבות קבורה. שם המשפחה, במובנו המודרני והיציב, התקיים לצד ציוני זהות אלה, ולא רכש את קביעותו המנהלית אלא בשלב מאוחר.
קיבוע זה היה ברובו פרי הממשל, ובמיוחד הפרוטקטורט הצרפתי שהוקם בשנת 1912, אשר הנחיל את מרשם האזרחות ובחן את כתיבי שמות שהיו לעיתים נוזלים. שם אחד יכול היה להופיע בכתיבים שונים — בהתאם לאופן תעתוקו מעברית, מערבית, או לפי הגייתו בערבית-יהודית — עד שצורה אחת גברה על האחרות בפנקסים. Laredo תיעד בדייקנות את גרסאות הכתיב הללו, שהן מן התרומות המרכזיות של קטלוגו [Abraham I. Laredo, Les Noms des Juifs du Maroc].
לגבי השם Mali, גמישות זו פירושה שהוא יכול היה להתקיים בצד צורות קרובות לו — שינויי תנועות, הכפלת עיצורים, הוספת קידומות או סיומות — שקשה לשחזרן היום ללא גישה ישירה לפנקסי הקהילה. החוקר הנבון יזכור תמיד כי האיות הנוכחי של שם משפחה אינו לרוב אלא השלב האחרון בשרשרת ארוכה של תעתוקים.
מתווסף לכל זה תופעת הכינויים הקולקטיביים והחיבובים, שהיו נפוצים במלאחים, ואשר בהם ניתן היה להבחין ענף משפחתי אחד על פי תכונה, מקצוע או מוצא. חלק מכינויים אלה הפכו לשמות משפחה קבועים, ואחרים נשתכחו. דינמיקה זו מסבירה את עושר האונומסטיקה היהודית-מרוקאית ואת חוסר יציבותה היחסי, ומזמינה לעולם לא לראות בשם נתון קבוע, אלא כמשקע של היסטוריה בעל-פה ומנהלית כאחד.
השמות נודדים עם נושאיהם. מאמצע המאה התשע-עשרה, ועוד יותר במאה העשרים, ידעו יהודי מרוקו תנועות הגירה משמעותיות. פתיחת בתי הספר של Alliance israélite universelle, החל משנת 1862, שינתה את אופקי המשפחות היהודיות המרוקאיות, הפיצה את השפה הצרפתית ועודדה ניידות חדשה לעבר הערים הגדולות על החוף, ולאחר מכן לחוץ לארץ.
נקודת המפנה הגדולה הייתה אמצע המאה העשרים. בין הקמת מדינת ישראל ב-1948, עצמאות מרוקו ב-1956 ועשורי ההמשך, עזבה כמעט כל קהילות יהודי מרוקו את ארצם — בעיקר לעבר ישראל, אך גם לעבר צרפת, קנדה (מונטריאול בפרט), ספרד ויבשת אמריקה. פיזור זה הפיץ את שמות המשפחה המרוקאיים, ובכלל זה Mali במידה שהדבר רלוונטי, על פני כמה יבשות.
תפוצה זו הביאה עמה שינויים חדשים בשמות: צרפות, עיברות (לעיתים בישראל, שם אימצו משפחות שמות עבריים), ותעתיק אנגלי בצפון אמריקה. שם משפחה אחד שהיה בתחילה ייחודי עשוי כיום להופיע בכתיבים שונים בהתאם למדינת ההתיישבות. כדי לשחזר לינאז׳ Mali, יש אפוא צורך לצלב מקורות הפזורים בין הארכיונים המרוקאיים, הישראליים והצרפתיים — מהלך השייך לתחום הגנאלוגיה התיעודית ועולה על גדר המקורות הזמינים כיום עבור שם זה.
הפרק שלפנינו, המבוסס על דינמיקות היסטוריות כלליות ומבוססות היטב, מציע אפוא מסגרת סבירה יותר מאשר מסלול משפחתי מאומת. הוא מצביע בפני הקורא על המסלולים הארכיוניים שדרכם עשויה מחקר עתידי להתקדם: רישומי Alliance, רשימות קונסולריות, ארכיונים קהילתיים וקבצי מצב האזרחי מתקופת הפרוטקטורט.
מעבר לארכיון, שם משפחה נושא בתוכו זיכרון רגשי ומועבר. במשפחות יהודיות מרוקאיות, השם קשור לעיתים קרובות לסיפורים — אב קדמון מכובד, קדוש מקומי (צדיק), מקצוע מכובד, מוצא מוצהר מספרד או מירושלים. מסורות משפחתיות אלה, המועברות בעל-פה, אינן זהות להיסטוריה המבוססת: הן שייכות לתחום הזיכרון — יקרת-ערך, אך נבדלת מן הראיה התיעודית.
בהיעדר עדות ספציפית שנאספה עבור הלינאז' Mali, פרק זה נמנע מלייחס למשפחה סיפור מייסד מסוים, שהיה בגדר המצאה. במקום זאת הוא מזכיר את המסגרת הכללית שבה ניתן להכיל סיפורים מעין אלה: כיבוד הקדושים, פולחן האבות, גאוות המוצא הספרדי, ההיקשרות לערי המלאח. יסודות אלה יוצרים את הרקע הזכרוני המשותף לשפע רב של משפחות יהודיות מרוקאיות.
על צאצאי נושאי השם Mali מוטל, אפוד, לאסוף מפי זקניהם את הסיפורים שהועברו — ההגייה המדויקת של השם בערבית-יהודית המשפחתית, עיר המוצא, המקצועות, הברית הנישואין — ולהתמודד עמם מול המקורות הכתובים. מן המפגש בין הזיכרון החי לארכיון ייוולד, יום אחד, הרשומה האמיתית של לינאז' זה. הספר הגדול שלפנינו מבקש להיות הזמנה לחקירה זו, ומסגרת כנה לקבלתה — לא סיפור סגור.
בסיומו של מסע זה, השם Mali נותר חידה הפתוחה באופן חלקי, אך חידה שנמפה ביושר. ההשערות האטימולוגיות — העברית (המלאות), הערבית (māl, הנכס והעושר), הטופונימית והאיברית — מתקיימות זו לצד זו מבלי שאחת מהן מתבססת כנחרצת לאור המקורות הידועים. העיגון היחיד הנשען על בסיס מוצק הוא זה של האונומסטיקה היהודית המרוקאית, שבה ספרו של Abraham I. Laredo נותר אבן הפינה [Abraham I. Laredo, Les Noms des Juifs du Maroc].
הספר הגדול הזה בחר בדרך הדיוק על פני הבדיה: במקום להמציא גנאלוגיה מפתה, הוא חשף את המסגרות המבוססות — תולדות יהודי מרוקו, מנגנוני העברת השמות, נתיבי הגלות — שבהן התפתחה ככל הנראה שושלת Mali. בכל שלב הוא הבחין בין המבוסס לסביר, בין המסור לשערות.
שנושאי השם הזה ימצאו בו לא מסקנה, כי אם ראשית: נקודת המוצא לחיפוש בארכיוני הקהילות, בפנקסי הרבנים ובזיכרון הזקנים — הוא לבדו מסוגל להפוך את ההסתברות לוודאות ואת החידה להיסטוריה.
