השם Malca שייך למאגר האונומסטי הרחב של יהדות צפון אפריקה, ובפרט לקהילות היהודיות של מרוקו, שבהן הוא מתועד מזה דורות. ככמה וכמה שמות משפחה ספרדיים, הוא נושא בתוכו זיכרון כפול: זה של השפה שהולידה אותו וזה של הארצות הרצופות שדרכו עליהן נושאיו. מקור הייחוס הבסיסי של חקירה זו, המילון האונומסטי של הרב הראשי Maurice Eisenbeth, נותר הכלי הראשי לחקר שמות היהודים במגרב. Les juifs de l'Afrique du Nord : démographie et onomastique פורסם באלג'יר, בדפוס Imprimerie du Lycée, בשנת 1936, וכרך זה, שזכה בפרס אקדמי, מופיע עד היום במהדורת פקסימיליה בחסות Cercle de généalogie juive.
השם Malca מפנה לשורש שמי משותף. לפי אתר Dafina, ב"שמות היהודים של מרוקו", Malka הוא ממוצא ספרדי ומשמעותו "מלכה" בעברית. פירוש עממי זה, הנפוץ רחבות בקרב צאצאי המשפחות המרוקאיות, ראוי אמנם להיות מדויק יותר לאור הפילולוגיה. שם הפרטי הנשי הוא ממוצא עברי ומשמעו "מלכה" — שם הולם לאישה יהודייה; ואולם שם המשפחה הספרדי Malka הוא ממוצא ארמי, לא עברי, מבחינת גזרונו ומשמעו: בארמית, Malka פירושו "המלך" או "מלכותי". המתח הזה בין הקריאה העברית הנשית ("המלכה") לשורש הארמי הזכרי ("המלך", "המלכותי") מהווה אחד מחוטי השתי של הספר הנוכחי: הוא ממחיש כיצד גרפם אחד יכול לאכסן שכבות אחדות של זיכרון לשוני.
הספר הגדול הנוכחי שואף לשחזר, מתוך ארכיוני האונומסטיקה, הכרוניקות הרבניות וההיסטוריוגרפיה הספרדית, את מסלולה של לינאז' זו — משורשיה האיבריים ועד השרשותה המרוקאית, דרך הדמויות המלומדות שהאירו את שמה.
כל שושלת מתחילה בשם, וכל שם מתחיל בשורש. השורש השמי מ-ל-כ, המשותף לעברית, לארמית ולערבית, מבטא את רעיון המלכות, הריבונות והשלטון. מגזע תלת-עיצורי זה נגזר שם המשפחה Malca, שריבוי כתיבותיו (Malca, Malka, Malki וצורות קרובות) משקף את ההיסוסים של תעתוק מאלפבית לאלפבית, ומשפה עממית לשפה עממית.
המסורת המועברת בתוך המשפחות המרוקאיות מעדיפה את המשמעות העברית של "מלכה". שם הפרטי הנשי Malka הוא אכן ממוצא עברי ומשמעותו "מלכה" בעברית, שם הנחשב הולם לאישה יהודייה. פרשנות זו, המוּכחת הן במאגרי השמות העממיים והן בשימושי השמות הפרטיים, עומדת בפני עצמה: שם הפרטי הנשי Malka היה נפוץ בעולם היהודי, ואין זה נדיר ששם משפחה נגזר משם פרטי נשי במסגרת מטרונימיה.
ואולם, הבחינה הפילולוגית מזמינה לזהירות. שם המשפחה הספרדי Malka הוא ממוצא ארמי ולא עברי, ובארמית Malka פירושו "המלך" או "מלכותי". הארמית הייתה, כידוע, השפה המדוברת בבבל. היהודים הקדמונים רכשו את הארמית בגלותם הבבלית והשיבו ליהודה הן את השפה והן את אלפביתה; מה שאנו מכירים כיום כתסריט העברי ה"מרובע" נובע מירושה זו. הצורה הנסמכת הארמית, המסומנת בסיומת -א, מבדילה בדיוק בין "המלך" (מַלְכָּא) לבין שם העצם העברי הבלתי-נסמך. כך, בעוד שהזיכרון המשפחתי שומע "מלכה", הארכיון הבלשני משיב דווקא "המלך" או "המלכותי".
מאגרי מידע גנאלוגיים נוספים מאשרים את רב-הפנים של השם ברחבי הגולה כולה. למשפחה היהודית, אשכנזית כספרדית כאחד, Malka נגזר מהשם הפרטי הנשי היידי Malke, שהוא עצמו שאוב מהעברית Malka, "מלכה". ראוי לציין כי מילוני אלה מתעדים גם שמות דומים שאינם יהודיים — פולנים ואלבנים בפרט — שאין להם כל קשר לשושלת צפון-אפריקאית זו, ויש להרחיקם בנחרצות מן החקירה הנוכחית. משפחת Malca ממרוקו, שהיא נושא ספר זה, שייכת ללא עוררין לגזע הספרדי והעברי-ארמי.
האישור התיעודי של השם Malca במרוקו הוא עתיק ומבוסס היטב. שם המשפחה Malca מתועד במרוקו כבר במחצית הראשונה של המאה ה-XVI, כפי שמדווח Jacob Moïse Toledano בתולדות יהודי מרוקו, Ner ha-Maʿarav (« נר המערב »), עמ' 76. אזכור זה ממקם את הופעתה המתועדת של הלינאה בעקבות המיידיות של התמורות הגדולות שעיצבו מחדש את היהדות הים-תיכונית בפרשת המאות ה-XV וה-XVI.
יש להזכיר בהקשר זה את הרקע ההיסטורי. בעקבות גירוש יהודי ספרד בשנת 1492, ולאחר מכן גירוש יהודי פורטוגל בשנת 1497, גלי פליטים איברים ניכרים — הmegorashim, « המגורשים » — הגיעו לחופי המגרב, ובפרט לערי מרוקו Fès, Tétouan, Salé ו-Meknès. שם פגשו את הקהילות המקומיות הקדומות, הtoshavim, « התושבים ». הדו-קיום, שלעיתים היה מתוח מבחינה טקסית ומשפטית, הוליד תרבות יהודית-מרוקאית עשירה ביותר, שבה נשמרה זיכרון ספרד בשפה (הhaketía, הספרדית-יהודית של צפון מרוקו), במנהגים (הtaqqanot של קסטיליה) ובשמות המשפחה.
בכור היתוך זה השתרש שמה של Malca, שמוצאו הספרדי נאמר מפורשות על-ידי המסורת — Malka, ממוצא ספרדי, שמשמעותו « מלכה » בעברית לפי « שמות יהודי מרוקו » — באופן עמוק ומתמיד. התיארוך שמספק Toledano, הממקם את התיעוד המרוקאי כבר במחצית הראשונה של המאה ה-XVI, עולה בקנה אחד לחלוטין עם הגעת המשפחות הספרדיות לאחר 1492 : דור או שניים מספיקים כדי שהשם יתייצב ברשימות הקהילתיות והרבניות של הארץ. המוצא האיברי שתובעת הזיכרון המשפחתי מוצא כך, בכרונולוגיה של הארכיון, אישור עקיף אך עקבי.
המחקר המדעי של שם המשפחה Malca נשען, כמו עבור כלל השמות היהודיים המגרביים, על חיבורו היסודי של הרב הגדול Maurice Eisenbeth. Maurice Eisenbeth (1883-1958) הוא מחבר Les Juifs de l'Afrique du Nord : démographie et onomastique, שהוציא לאור בית הדפוס Imprimerie du Lycée באלג'יר בשנת 1936. כרך זה, פרי עיון מדוקדק בפנקסי מרשם האזרחי, במסמכי הקהילות ובמקורות רבניים, מהווה את קטלוג הייחוס שממנו חייבת כל גנאולוגיה צפון-אפריקאית להיבנות כיום.
הרשימה הקיימת המוקדשת לשושלת Malca מציינת כי Maurice Eisenbeth מונה חמש גרסאות כתיב של שם המשפחה במילון האונומסטי שלו משנת 1936. ריבוי גרפי זה אינו עניין שולי: הוא משקף ישירות את קשיי התעתיק של שם עברי-ארמי לאלפביתים הלטיני והערבי, ואת הממשלים השונים (השריפי, הפרוטקטורט הצרפתי, הספרדי בצפון) שרשמו את השמות היהודיים לאורך הדורות. הצורה Malca, עם c, מגלה לרוב תעתיק בהשראה איברית או צרפתית; הצורה Malka, עם k, משקפת תעתיק ישיר יותר של העיצור העברי כף. לשתי הכתיבים העיקריים הללו מתווספות צורות קרובות — Malki, Elmalka, Elmaleh בענפים מסוימים — שיכולות לנבוע מאותה שורש מ-ל-כ, אם כי יש לנהוג בזהירות כדי שלא לערב בין שושלות נפרדות.
סמכות חיבור זה מוכרת על ידי המוסדות הפטרימוניאליים הגדולים. הספרייה הלאומית של צרפת שומרת את הכרך, שיצא בהוצאה מחודשת בפקסימיליה בפריז בידי Cercle de généalogie juive ו-« La Lettre sépharade », המתואר כרך של 189 עמודים עם שתי מפות מתקפלות. נושאו מוגדר במפורש כ"יהודים — גנאולוגיה — צפון אפריקה" ושמות אנשים יהודיים. בתוך המסגרת המלומדת הזו מוצאת הרשימה על Malca את מקומה: לא כסקרנות בודדת ומנותקת, אלא כערך במערכת אונומסטית רחבה המקיפה את כלל יהדות המגרב.
שושלת Malca אינה מצטמצמת לערך מילוני בלבד: היא הצמיחה ליהדות מרוקו דמויות רבניות מן השורה הראשונה, ששמותיהן ותאריכיהן הגיעו אלינו דרך הכרוניקות. שתיים מהן, בנות אותו דור, שולטות בזיכרון המלומד של המשפחה.
הדמות הראשונה היא זו של Jacob Ben Malca. רב בשם Jacob Ben Malca חי בFès בין השנים 1690 ו-1781; הוא שימש כסופר של בית הדין הרבני בעיר זו. תפקיד הסופר של בית הדין הרבני בFès לא היה משני כלל ועיקר: הוא חייב שליטה מדויקת בדין העברי, כתיבה בלתי רבחמית ומוניטין מוסרי מוכר, שכן הסופר היה זה שרשם שטרי נישואין, גיטין, חוזים ופסקי דין שהיוו ראיה תקפה בחיי הקהילה. האריכות ימים המיוחסת לרב זה — למעלה מתשעים שנה — ומעמדה הנכבד של Fès, בירתה הרוחנית של יהדות מרוקו, הופכים את Jacob Ben Malca לדמות מרכזית של המאה ה-18.
הדמות השנייה, רחוקה יותר לדרום, היא זו של Khelifa Ben Malca. רב בשם Khelifa Ben Malca חי בAgadir בין השנים 1690 ו-1740. השם הפרטי Khelifa, ממוצא ערבי, מעיד על הַתְרַבּוּת של יהודי הפנים ושל האזור המרוקאי Sous בסביבה הלשונית הערבית-ברברית; פירושו "ממלא מקום" והיה ניתן בשמחה כשם נדרי. השתרשות ענף זה בAgadir, נמל דרומי הפתוח על הסחר האטלנטי והעובר-סהרי, מגלה את הפיזור הגאוגרפי של שושלת Malca, הנוכחת הן במטרופולין הרבני הגדול של הצפון, Fès, והן בקהילות הדרום. שני מוקדים אלה — הצפוני והדרומי — מתווים את ההיקף הטריטוריאלי של המשפחה בשלהי המאות ה-17 וה-18.
ראוי לציין כי נתונים אלה מקורם, כאן אף הם, בהיסטוריון Jacob Moïse Toledano, שחיבורו Ner ha-Maʿarav משמש מקור ראשוני ל-Eisenbeth עצמו: הערכים הנוגעים ל-Jacob Ben Malca (עמ' 138) ול-Khelifa Ben Malca (עמ' 160) מצוינים שם במדויק. ההתאמה בין הכרוניקה הרבנית לבין המילון האונומסטי מקנה לדמויות אלה רמת וודאות נדירה בגנאלוגיה הספרדית.
המיפוי של משפחת Malca, כפי שהוא עולה מן המקורות, מצייר לינאה' השרושה עמוקות במרוקו, ממרכזי הרבנות שבצפון ועד לקצוות הדרומיים. Fès ו-Agadir, כפי שראינו, היו שני הקטבים המתועדים במאה ה-XVIII. אך התפשטות השם חרגה הרבה מעבר לשתי ערים אלו.
העדויות המרוקאיות לשם, כבר מן המאה ה-XVI, והמשכיותו עד לתקופה המודרנית, מעידים על רציפות מרשימה. קהילות Fès, Meknès, Marrakech, Salé, כמו גם אלו שב-Sous ובעמקים הפרה-סהרים, מנו נושאי שם משפחה זה. פיזור פנימי זה לווה, בעת החדשה, בפיזור עולמי: מאגרי היוחסין העכשוויים מעידים כי השם Malka נמצא כיום כאחד בענפים הספרדיים והאשכנזים של העולם היהודי — אות להתכנסות בין לינאות' ממוצאים שונים הנושאות אותה שורש.
ברם, יש להבחין בהקפדה יתרה בין הגזעים השונים. לינאת Malca הנחקרת כאן היא זו הספרדית-מרוקאית, שמוצאה האיברי מאושר על ידי המסורת ושהשרשותה בצפון אפריקה מבוססת על תיעוד ארכיוני. אין לערבבה עם בני שמה ממזרח אירופה, הנובעים מן השם הפרטי היידישי Malke, ולא עם בני שמה הפולנים או האלבנים שאין להם כל זיקה גנאלוגית. הקפדת האונומסטיקה מחייבת לאחד תחת קורת גג אחת רק מה ששותף להיסטוריה אחת; וההיסטוריה של הענף המרוקאי היא זו של גלות איברית שנהפכה להשרשה מגרבית, ואחר כך, במאה ה-XX, לפזורה חדשה לצרפת, לישראל, לקנדה ולאמריקות — בעקבות גלי ההגירה הגדולים שריקנו את מרוקו מרוב יהודיה לאחר 1948 ועצמאות 1956.
בסיומו של מסע זה, מתגלה שושלת Malca כתמצית של ההיסטוריה היהודית-צפון-אפריקאית. שמה נושא תחילה זיכרון לשוני רב-שכבתי: המסורת המשפחתית קוראת בו "מלכה", במובנו העברי, בעוד הפילולוגיה מזהה בו "המלך" או "המלכותי", במובנו הארמי של השורש מ-ל-כ. כפילות זו, במקום לחלש את השם, הופכת אותו לעד מובחר של ההגירות השמיות, מן הגלות הבבלית ועד הגלות האיברית.
היסטוריתו המתועדת, מצד שני, מעידה על איתנות מרשימה לגבי משפחה ספרדית. שם זה, המוזכר במרוקו כבר מן המחצית הראשונה של המאה ה-16 לפי Toledano, הוליד חכמים שזיכרונם מתוארך במדויק: Jacob Ben Malca, סופר בית הדין הרבני של פאס (1690–1781), ו-Khelifa Ben Malca, מ-Agadir (1690–1740). מילון Eisenbeth, בתעדו את הגרסאות הכתיב של שם המשפחה, מעניק לו מעמד מוצק בקורפוס האונומסטי הגדול של היהדות המגרבית.
כך ממחישה שושלת Malca, כשלעצמה, את התנועה המשולשת המבנה את היסטוריית יהודי מרוקו: ירושה איברית הנתבעת בגאווה, השתרשות מגרבית של מאות שנים, והתפזרות בת-זמננו לארבע כנפות העולם. מ"המלך" הארמי אל "המלכה" העברית, מרשומות פאס אל בתי היום, ממשיך השם לשאת, שלמה ועמידה, את הריבונות השקטה של הזיכרון.
