הפטרונים Lelti שייך לאותה קבוצה גדולה של שמות יהודיים ממגרב שעקבותיהם בכתב נותרו דלים, מפוזרים בין מרשמי מעמד האזרחי הקולוניאליים, רשימות קהילתיות וזיכרון בעל-פה. עד היום, אין כל ערך מאוחד המוקדש לו במדריכי הייחוס הגנאלוגיים הגדולים — לא ביצירת היסוד של Joseph Toledano, Une histoire de familles : les noms de famille juifs d'Afrique du Nord, ולא ב-Dictionnaire des noms de famille juifs של Abraham I. Laredo העוסק בתחום המרוקאי. היעדר זה אינו חלל ריק: הוא, כשלעצמו, נושא לחקירה. הוא מצביע על שם נדיר, אולי מקומי, אולי שונה על ידי התעתיקים החוזרים ונשנים — צרפותיזציה, איטלקיזציה, לטיניזציה של המסמכים — שעיצבו מחדש כה רבים מן הפטרונימים המגרביים בין המאה התשע-עשרה למאה העשרים [Toledano, Une histoire de familles].
החיבור הנוכחי נוקט אפוא עמדה זהירה. במקום להעניק ל-Lelti יוחסין מפואר שאין לו ביסוס בשום ארכיון, הוא משחזר את המסגרת ההיסטורית, הלשונית והקהילתית שבתוכה יכול היה שם כזה להיוולד ולהתפשט. זוהי שיטת האונומסטיקה היהודית צפון-אפריקאית עצמה: בהיעדר כרוניקות משפחתיות רצופות, משחזרים את האופק — האזור, השפה, הנוסח, תנועות ההגירה — שבתוכו נושא השם מקבל משמעות. כל האמור להלן נופל אפוא, לפי הסעיפים, בגדר ההיסטוריה המבוססת של יהדות מגרב, או בגדר ההשערה המודעת לעצמה בנוגע לאטימולוגיה ולנוכחות הגאוגרפית של Lelti עצמו.
כדי לאתר שם כמו Lelti, יש להזכיר תחילה כי הקהילות היהודיות בצפון אפריקה נמנות עם העתיקות ביותר בגולה. נוכחות במגרב מאז העת העתיקה, קודמות לאסלאם, הן נשתכבו בשכבות רצופות: יסוד ילידי ובּרברופוני, תוספת שבאה מן המזרח, ולאחר מכן גל המגורשים המכריע מספרד ומפורטוגל לאחר 1492, הmegorashim, אשר שינו את פני הקהילות העירוניות הגדולות [Encyclopaedia Judaica, « North Africa »]. מתוך שקיעה היסטורית זו נובעת הגיוון המופלא של שמות המשפחה היהודיים המגרביים, שהבלשנים מבחינים בהם בין מספר משפחות מקור גדולות.
בהם ניתן לזהות, לפי הטיפולוגיה הקלאסית שקבעו חוקרי האונומסטיקה, שמות ממוצא עברי או מקראי (Cohen, Lévy, Sarfati), שמות ממוצא ערבי או ברברי המציינים מלאכה, תכונה גופנית או מקום, שמות איבריים שהתקבלו בירושה מספרד, ושמות טופונימיים שנבנו על שם עיר או אזור מוצא [Toledano, Une histoire de familles]. קיבוע שמות המשפחה הסופי היה לעיתים קרובות מאוחר ומינהלי: באלג'יריה, צו Crémieux משנת 1870 אשר העניק אזרחות ליהודים הילידים האיץ את הרישום השיטתי של השמות; בתוניסיה ובמרוקו תחת הפרוטקטורט, מוסד מרשם האוכלוסין המודרני קבע לעיתים כתיב שהיה נזיל בעבר [Encyclopaedia Judaica, « North Africa »]. כך יכול היה אותו שם לקיים בכתיבים שונים — תופעה מרכזית למי שמבקש לאתר את עקבותיו של שם כמעט לא מתועד כמו Lelti.
בתוך רקמה זו יש להכיל כל חקירה על Lelti: לא כמקרה מבודד, אלא כשבר ממוזאיקה זו שבה כל משפחה נושאת, חרותה בשמה, את הזיכרון של מקום, של מלאכה, או של אב קדמון.
בהיעדר רישום מבוסס, אטימולוגיית השם Lelti נותרת בגדר השערה מנומקת, ויש להציגה ככזו. מספר כיווני חקירה ראויים לבחינה, אף שאף אחד מהם אינו יכול להיחשב מוכח.
הכיוון הראשון הוא ערבי ונשי. השורש layl (הלילה) מניב בערבית המגרבית את השם הנשי Lella / Lalla, ובעיקר את הכינוי הכבודי lalla ("גברתי", "גבירה") — תואר כבוד הנשא לפני שמות נשים במגרב. שם משפחה הבנוי על Lella / Lalla עם סיומת יחס עשוי, בהשערה, להגיע לצורה מסוג Lelti — כלומר "זה שמ-Lalla" או "זו שמ-Lalla", כלומר צאצא של אם-קדמות שכונתה כך. שמות משפחה יהודיים מגרביים שנוצרו על שם אחת מאמהות השושלת מתועדים ושכיחים, דבר המעניק לכיוון זה סבירות מבלי להוכיחו [Toledano, Une histoire de familles].
הכיוון השני הוא טופונימי: מספר רב של שמות מגרביים הנגמרים ב--i הם שמות גנטיליים המציינים מוצא גאוגרפי (על פי הדגם Fassi "מ-Fès", Tlemçani "מ-Tlemcen", Tounsi "מ-Tunis"). לפי הגיון זה, Lelti עשוי להפנות למקום מוצא ששמו טרם זוהה — שכן הסיומת -ti / -i היא הסמן המורפולוגי האופייני של הגנטיל הערבי [Laredo, Les noms des Juifs du Maroc].
השערה שלישית, בלתי ודאית אף יותר, שוקלת את האפשרות שמדובר בעיוות גרפי של שם משפחה קרוב, שנוצר בעקבות תעתיקים קולוניאליים. בהיעדר קורפוס של שטרות הניתן לעיון כאן, שלושת הכיוונים הללו נותרים בגדר השערות עורכים בלבד, ובכנות מלאה הם מוצגים ככאלה.
אם נאמץ את ההשערה בדבר שם ממקור ערבי או כינוי גנטי מגרבי, אזור השתרשות הסביר ביותר של Lelti נמצא ביהדות צפון אפריקה — תוניסיה, אלג'יריה, או שמא לוב, שקהילותיה בטריפולי ובנגאזי חלקו אוצר אונומסטי ערבי-ים תיכוני משותף [Encyclopaedia Judaica, « Libya », « Tunisia »]. הסיומת התנועתית וצליל השם מוליכים באופן טבעי יותר אל המגרב המזרחי, שם השפיעה ההשפעה האיטלקית — ובמיוחד בתוניס ובליוורנו דרך הGrana, אותם יהודים ליוורנזים שנאחזו בתוניסיה — לעיתים קרובות על עיצוב הכתיב הפטרונימי [Encyclopaedia Judaica, « Tunisia »].
ממד זה הים-תיכוני הוא ממד מהותי. קהילות ישראל בתוניס ובטריפולי היו צמתים שבהם נפגשו משפחות ילידיות (Twansa), משפחות ממוצא ליוורנזי (Grana), וקווי אבות שבאו מן הפנים. שם פרטי נדיר יכול היה לנוע שם בשקט, להיות מועבר על פני כמה דורות מבלי להשאיר עקבות באוספים הגדולים [Encyclopaedia Judaica, « Tunisia »]. יש לדמיין אפוא את Lelti, אם שם היה ערשו, כשם משפחה צנוע, השרוש בעיר או בשכונה מסוימת, שצאצאיו עשויים היו להימס בתוך גלי ההגירה הגדולים של המאה העשרים לצרפת, לישראל ולאיטליה. כל זאת נותר בגדר הסתברות ולא הוכחה, ובמכוון נמנע פרק זה מכל קביעה נחרצת בדבר מקום מסוים.
תהא אשר תהא מיקומה המדויק, משפחה הנושאת את השם Lelti חלקה את גורלם הקולקטיבי של יהודי המגרב במאות ה-19 וה-20, שאת תחנותיו הגדולות מבססת ההיסטוריוגרפיה באופן מוחלט. הקמת Alliance israélite universelle משנת 1860, ופתיחת בתי ספרה ברחבי צפון אפריקה, פתחה לפני הדורות הצעירים את שפת הצרפתית ואת שער המודרניזציה המואצת [Encyclopaedia Judaica, « Alliance Israélite Universelle »].
לאחר מכן באה תקופת המבחן של מלחמת העולם השנייה. תחת שלטון וישי נשללה מיהודי אלג'יריה אזרחות צרפת עם ביטול צו Crémieux ב-1940, ואילו תוניסיה חוותה, בימי הכיבוש הגרמני בחורף 1942–1943, גיוסי כפייה, שוד רכוש וגירוש בני ערובה [Encyclopaedia Judaica, « Tunisia »]. פרק כואב זה הלך ונגמר, ולאחר 1948 ועוד יותר בעקבות עצמאות המדינות, החל גלות המונית של הקהילות. כמעט כל יהודי תוניסיה, אלג'יריה ולוב עזבו את המגרב בין שנות ה-50 לשנות ה-70 של המאה ה-20, ופנו לצרפת, לישראל ולאיטליה [Encyclopaedia Judaica, « North Africa »]. לינאג' Lelti, אם נמשך קיומו, נבלע על פי כל הסבירות באחת מיעדי הדיאספורה העכשווית הללו — וזה גם מסביר את נדירות עקבותיו ברשימות שקדמו לפיזור זה.
קיימת קטגוריה של שמות שהשימור העיקרי שלהם אינו שטר הנוטריון ולא הרישום, אלא הזיכרון המועבר — כתובת מצבה בבית קברות, אזכור בכתובה, זיכרונה של סבתא. Lelti נראה שייך לקטגוריית השמות "שבזיכרון", שאותם מאגרי המידע ההשתתפותיים של יהדות צפון אפריקה — כגון אלה המנוהלים על ידי עמותות הגנאלוגיה הספרדיות — שואפים בדיוק להציל מן הנשייה, באמצעות תיעוד מצבות, חוזי נישואין ורשימות קהילתיות [Toledano, Une histoire de familles].
לשמות כאלה, המסורת השבעל-פה ממלאת לעיתים קרובות את החלל שמשאיר הארכיון החסר. הנרטיב המשפחתי — מלאכה שנתעסקו בה, קדוש שהוקיר, שכונה שישבו בה — הופך לשרשרת ההעברה היחידה. זיכרון זה יקר ערך אך שביר: הוא אינו ניתן לאימות כמעט לעולם, ומתעוות בנקל. הפרק הנוכחי ממקם אותו לפיכך, ביושרה, תחת רישום המועבר, תוך הזמנת הצאצאים האפשריים של השם להפקיד במאגרי הגנאלוגיה את המסמכים שברשותם — הם לבדם מסוגלים להפוך יום אחד את השערה להיסטוריה מבוססת. על ידי צבירה סבלנית זו של עדויות, שמות שקטים כמו Lelti יוכלו לקוות להגיע, יום אחד, לערך אמיתי ומבוסס.
בסיומה של חקירה זו, השם Lelti נותר שם הממתין לארכיון. הוודאויות הן מסדר הקשרי: לפי כל הנראה, הוא נטוע בעולם היהודי של המגרב, שעוצב על ידי אותן כוחות — שכבות עתיקות, תרומת הספרדים, מודרניזציה דרך Alliance, ניסיון וישי, גלות העצמאויות — כמו שאר הקהילות הצפון-אפריקאיות [Encyclopaedia Judaica, « North Africa »]. אי-הוודאויות, לעומת זאת, נוגעות לשם עצמו: אטימולוגיתו המדויקת, מוקדו הממשי, שושלתו. כמה נתיבים — שם פרטי נשי של כבוד Lalla, שם גנטלי-טופוגרפי, שיבוש גרפי — הוצגו כהשערות, מעולם לא כעובדות.
הספר הגדול הזה בוחר אפוא נאמנות לאמת התיעודית על פני קישוט אגדה. הוא מציע ללינאת Lelti לא גנאלוגיה מומצאת, אלא מסגרת אמיתית והזמנה: להשלים, באמצעות חיפוש שטרות ושיתוף הזיכרון המשפחתי, את הפרקים שהארכיון טרם כתב.
