שם המשפחה Hochhauser משתייך למשפחה הגדולה של שמות יהודיים ממרכז אירופה ומזרחה, שנוצקו על בסיס גרמני. המורכב מן היסודות הגרמניים hoch ("גבוה") ו-Haus ("בית"), בתוספת סיומת הגייה או מוצא -er, פירושו המילולי הוא "בן הבית הגבוה" או "תושב הבית הרם". שקיפות סמנטית זו משייכת אותו לקטגוריה המזוהה היטב על ידי לקסיקוגרפים של השם היהודי: קטגוריית שמות המשפחה הנקראים טופוגרפיים או מגורים, שציינו במקורם מקום מגורים, שלט בית, או יישוב [Dictionnaire des patronymes juifs d'Europe de l'Est].
כדי להבין את תולדות השם, יש להתבונן ברגע מוגדר בהיסטוריה היהודית: סוף המאה השמונה עשרה ותחילת המאה התשע עשרה, עת כפו ממשלות האימפריות ההבסבורגית, הפרוסית והרוסית על האוכלוסיות היהודיות לאמץ שמות משפחה קבועים ותורשתיים. בטרם הוכתב חיוב משפטי זה, נשאו יהודי אשכנז בעיקר שמות על פי שיטת הכינוי העברית — פלוני בן פלוני — שלא עברה מדור לדור בצורה יציבה. כינון שם המשפחה הקבוע מהווה אפוא, עבור שושלת Hochhauser כמו עבור אלפי אחרות, אירוע מכונן כאחד: ביורוקרטי וזהותי גם יחד [Dictionnaire des patronymes judéo-allemands].
הספר הגדול הזה אינו שואף לשחזר אילן יוחסין רצוף של משפחת Hochhauser אחת — דבר שמצב המקורות אינו מאפשר. במקום זאת, הוא מבקש להאיר את תולדות השם: היווצרותו הלשונית, שורשיו הגיאוגרפיים, המנגנונים המינהליים שקבעוהו, הקהילות שבהן השתרש, וגורלם של נושאיו לאורך שברי המאה העשרים. זוהי ההיסטוריה של מילה שהפכה שם, ושל שם שהפך זיכרון.
השם Hochhauser ניתן לפירוק ברור. המרכיב הראשון, hoch, הוא התואר הגרמני שמשמעותו "גבוה, מורם". המרכיב השני, Haus, מציין בית. הצורה Hochhaus — "הבית הגבוה" — קיימת אף כשם מקום וכשם כינוי לאתר ברחבי כל המרחב הגרמנופוני, מבוואריה ועד אוסטריה, מבוהמיה ועד שלזיה. הוספת הסיומת -er הופכת שם מקום זה לשם אדם המציין מוצא או שייכות: Hochhauser הוא אפוא "מי שבא מ-Hochhaus" או "מי שגר בבית הגבוה" [מילון שמות המשפחה היהודים-גרמניים].
מבנה זה אינו חריג כלל: הוא משכפל תבנית פורייה באונומסטיקה הגרמנית, שבה שמות משפחה רבים נבנים על פי הדגם [מקום מגורים] + -er (Berger, "מן ההר"; Bachhuber, "מן החווה שליד הנחל"; Neuhauser, "מן הבית החדש"). השם Hochhauser שייך אפוא למשפחת שמות פטרונימיים — Neuhauser, Steinhauser, Bauer, Hausner — שבהם הבית ומיקומו משמשים כסימן מזהה.
יש להבחין אולם בין שני נתיבי העברה אפשריים, שכן השם Hochhauser אינו יהודי בלעדית: הוא קיים גם כשם משפחה נוצרי גרמנופוני, ממוצא טופונימי גרידא. אצל היהודים שתי הסברות קיימות ואינן שוללות זו את זו. הראשונה היא תושבית: בתקופה שבה, בערים מימי הביניים ובעת החדשה, בתים זוהו על פי שלטים ולא על פי מספרים, משפחה יכלה להיקרא על שם השלט או מיקום ביתה. שושלת Rothschild המפורסמת — "על שלט המגן האדום" ב-Judengasse של פרנקפורט — ממחישה את המנגנון שבו שם הבית הפך לשם דייריו [מילון שמות המשפחה היהודים-גרמניים]. הנתיב השני הוא מינהלי: בעת ייחוסים שהוטלו על ידי המדינה, פקידים או הנוגעים בדבר עצמם בחרו לעיתים קרובות בשמות בעלי מראה נעים, הבנויים על יסודות מוחשיים ומעלים — ו-Hochhaus, "הבית הגבוה", סימן גובה ונראות, היה בין אלה [מילון שמות המשפחה היהודים ממזרח אירופה].
הדקדוק האונומסטי מחייב שלא להכריע לגבי נושא שם מסוים ללא ארכיון: Hochhauser פלוני חב את שמו לשלט ממשי, ואחר — לבחירה משרדית. אך בכל המקרים, המשמעות הראשונית — "הבית הגבוה" — נותרת קבועה וקריאה.
השם Hochhauser, ככל פטרונימים יהודיים גרמנו-אשכנזיים, התגבש בכור ההיתוך של רפורמות המדינות האבסולוטיסטיות הנאורות. האקט המכונן הוא צו יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ושליט ארצות ההבסבורג, שכפה בשנת 1787 על יהודי תחומי שלטונו — לרבות גליציה שסופחה לאחרונה בחלוקה הראשונה של פולין — לאמץ שם משפחה קבוע ושם פרטי בצורתו הגרמנית [מילון הפטרונימים היהודיים של מזרח אירופה].
מדיניות זו נועדה להשיג מטרות מעשיות: להקל על מפקד האוכלוסין, הגבייה ורישום הגיוס הצבאי של אוכלוסייה שנחשבה עד אז לקשה לתפיסה מינהלית. ועדות שמות, שהורכבו לרוב מפקידים דוברי גרמנית, רשמו עשרות אלפי שמות חדשים. חלק נגזרו משמות האב או האם, אחרים ממקצועות, אחרים מאזורי מוצא, ורבים היו מרכיבים מלאכותיים של יסודות מן הטבע (Blum, Rosen, Berg, Stern, Gold). שמות מגורים כגון Hochhauser משתלבים בקבוצה זו: יכלו לשקף מציאות של מגורים או לנבוע מייחוס נוחות [מילון הפטרונימים היהודיים-גרמניים].
אמצעים דומים הגיעו לאחר מכן ביתר המדינות. פרוסיה הטילה חיוב קיבוע שמות בצו האמנציפציה של 1812. ממלכת פולין, תחת חסות רוסית, חוקקה בשנות ה-1820. ואילו האימפריה הרוסית עצמה הנהיגה את החובה בחוקי 1804, שחוזקה ב-1835 וב-1845 [מילון הפטרונימים היהודיים של מזרח אירופה]. כרונולוגיה זו מסבירה מדוע שם בעל צורה גרמנית כגון Hochhauser יכול היה להופיע כמעט בו-זמנית בתחומי שיפוט שונים, ללא כל קשר גנאלוגי בין המשפחות שנשאו אותו. זהו נקודת מפתח מתודולוגית: הומונימיה פטרונימית אינה מוכיחה קרבה משפחתית. שתי משפחות Hochhauser מגליציה ומהונגריה עשויות שלא לחלוק שום אב קדמון משותף, שכן השם נוצר באופן עצמאי בכל תחום מינהלי מאותו חומר לקסיקלי גרמני.
הפיזור הגאוגרפי של שם המשפחה Hochhauser משקף, ככל שהמקורות מאפשרים לקבוע, את קווי המתאר של העולם היהודי דובר הגרמנית ושוליו המזרחיים. צורתו הגרמנית מצביעה באופן טבעי על שטחי המונרכיה ההבסבורגית, שם שימשה הגרמנית שפת מינהל, ושם הניב חוק מתן השמות של 1787 יבול עשיר של שמות משפחה מורכבים מיסודות גרמניים.
גליציה — מחוז אוסטרי שנוצר מחלוקות פולין, המשתרע על פולין הדרומית של ימינו ועל מערב אוקראינה — היוותה את אחד ממאגרי האוכלוסייה היהודית הגדולים ביותר במרכז אירופה, ורשומותיה הזינו את מילוני האונומסטיקה המרכזיים [מילון שמות המשפחה היהודיים של גליציה]. הונגריה, מרכיב נוסף של האימפריה, קלטה אף היא משפחות הנושאות שמות גרמניים, ירושתה של ההגירה היהודית מאוסטריה, מוראביה ובוהמיה במהלך המאות השמונה עשרה והתשע עשרה. הארצות הצ'כיות — בוהמיה ומוראביה — שבהן יושמה "מדיניות השמות" בקפדנות יתרה, נמנות אף הן עם מוצאות האפשריים של השם.
ראוי לשמור כאן על יושר מתודולוגי: בהיעדר עיון שיטתי ומינויי בר-עיון, אין לקבוע בוודאות את הצפיפות היחסית של נושאי שם Hochhauser בכל אחד מאזורים אלה. ניתן אך להסיק, ממורפולוגיית השם ומדינמיקות ההגירה הידועות, כי מדובר בשם משפחה האופייני לתחום האוסטרו-הונגרי ולהמשכיו הגליציאניים [מילון שמות המשפחה היהודיים-גרמניים]. ההגירות של המאה התשע עשרה — מהכפר לערים הגדולות כגון Vienne ,Budapest או Lemberg (Lviv), ומשם לאירופה המערבית ולאמריקה — פיזרו לאחר מכן את נושאי השם הרחק מעבר למרחב מוצאם, ותרמו לנוכחות Hochhauser בספרי הכתובות של Vienne ,Londres ו-New York בפרק הזמן שסביב מפנה המאה העשרים.
מעבר לפילולוגיה, שם נישא על ידי גברים ונשים שקיומם נרקם בתוך מארג הקהילות היהודיות של מרכז אירופה. אם תיעוד גנאלוגי של שושלת Hochhauser מסוימת הוא עניין של עבודת ארכיון משפחתית מקרה-מקרה, ניתן לשחזר, בהיקש מגורל המשותף של המשפחות היהודיות במרחב האוסטרו-הונגרי, את מסגרת החיים שהייתה, על פי הנראה, נחלתן.
המסורת של משפחות אלו התארגנה סביב הקהילה, הקהילה, ומוסדותיה: בית הכנסת, המקווה, בית-הספר הראשוני (חדר), חברת הסיוע ההדדי (חברה קדישא לעניני קבורה, וחברות צדקה לעניים ולחולים). בעיירות גליציה כבערי הונגריה, בני Hochhauser עסקו, על פי כל הנראה, במקצועות הפתוחים ליהודים: מסחר, מלאכה, תיווך, מקצועות הטקסטיל, ומאוחר יותר במקצועות חופשיים ככל שהאמנציפציה פתחה את שערי האוניברסיטאות. שחזור זה שייך לזיכרון הקולקטיבי המועבר בדרך של סיפור-טיפוס, ולא לארכיון נומינטיבי; הוא מתאר מסגרת אפשרית, לא ביוגרפיה מאומתת.
המאה התשע-עשרה ראתה רבות ממשפחות אלו מתנדנדות בין נאמנות למסורת — בין שהייתה חסידית בגליציה המזרחית ובין שהייתה אורתודוקסית "נאולוגית" בהונגריה — לבין משיכת האמנציפציה, ההשכלה החילונית וההתאקלמות בשפות הלאומיות. שם כ-Hochhauser, בעל צורה גרמנית, נישא כך לעיתים על ידי משפחות עמוקות-דת, ולעיתים על ידי משפחות מחויבות למודרניות העירונית של וינה או פשט. ריבוי זה אוסר כל הכללה: אין "זהות Hochhauser" אחת וייחודית, אלא ריבוי של מסלולים המאוחדים תחת אותה מילה.
גורל המשפחות היהודיות של מרכז אירופה, ועמו גורל Hochhauser, נשתנה מן היסוד עקב הקטסטרופות של המאה העשרים. מלחמת העולם הראשונה וקריסת האימפריה האוסטרו-הונגרית בשנת 1918 שרטטו מחדש את הגבולות: גליציה עברה לפולין המחודשת, הונגריה קוצצה בחוזה Trianon, והקהילות היהודיות מצאו עצמן מפוזרות בין מדינות-לאום חדשות. גלי ההגירה גברו — אל וינה שנותרה מוקד משיכה, אל מערב אירופה ואל אמריקה.
ואחר כך באה השואה. יהודי גליציה, הונגריה, אוסטריה והארצות הצ'כיות היו בין קורבנותיה הראשיים של ההשמדה הנאצית. נושאי שם Hochhauser נוכחים בתוך טרגדיה זו: מאגרי הנתונים של הקורבנות והניצולים — ובהם אוסף דפי העדות של Yad Vashem — שומרים על זכרם של אנשים בשם זה שגורשו ונרצחו בין השנים 1941 ו-1945. כאן נפגשים הזיכרון המשפחתי והארכיון, ומאשרים זה את זה בכאב — ההצטלבות מתרחשת על שדה האבל [Yad Vashem, מאגר מרכזי של שמות קורבנות השואה].
הניצולים והמהגרים שיצאו לפני כן יצרו מחדש מוקדי Hochhauser מחוץ לאירופה: בישראל, שם השם מופיע לעיתים מעוברת או נשמר בצורתו המקורית; בארצות הברית ובבריטניה, שם הוא מצוי בחיים התרבותיים והמקצועיים; בצרפת וביתר קהילות הפזורה. השם, שפעם ציין בית גבוה בעיירה במרכז אירופה, הפך לחוט המתוח בין עולם שנבלע לבין יורשיו המפוזרים. הסימון Probable הכרחי כאן, שכן אף שהמסגרת ההיסטורית מבוססת היטב, ייחוסו של פרט זה או אחר הנושא את שם Hochhauser לשושלת מסוימת מחייב, בכל מקרה ומקרה, בדיקה של הארכיון.
בסיומו של מסע זה, השם Hochhauser מתגלה כתמצית של ההיסטוריה היהודית האירופית. משמעותו, "הבית הגבוה", ברורה ויציבה; מוצאו הלשוני, הגרמני, קושר אותו אל המכלול הרחב של שמות המשפחה הרזידנציאליים שנולדו במרחב האוסטרו-הונגרי. התבססותו נובעת מן המפעל הממלכתי הגדול של זיהוי היהודים, שנפתח על ידי יוסף השני בשנת 1787 והורחב לאחר מכן לפרוסיה, לפולין ולרוסיה [Dictionnaire des patronymes juifs d'Europe de l'Est ; Dictionnaire des patronymes judéo-allemands].
שלושה לקחים עולים מכאן. ראשית, הומונימיה אינה קרבה משפחתית: משפחות Hochhauser ללא כל קשר גנאלוגי ביניהן עשויות היו לקבל את אותו השם בתחומי שיפוט שונים, מתוך אותו חומר לשוני. שנית, השם נושא זיכרון כפול — זה הקונקרטי של שלט או של דירה, וזה המינהלי של כפייה ממלכתית שהפכה לזהות תורשתית. ולבסוף, מסלול נושאי השם חופף את מסלול היהדות במרכז אירופה: השתרשות קהילתית, פיתוי האמנציפציה, ולאחר מכן פיזור וחורבן במאה העשרים, בעקבותיהם תחייה בתפוצות.
הספר הגדול הזה אינו חותם אפוא דבר: הוא פותח את הדרך אל עבודת הארכיון שכל משפחה מבני Hochhauser תוכל לנהל כדי לקשור את ההיסטוריה הפרטית שלה אל ההיסטוריה הגדולה של השם. הבית הגבוה, מטאפורה בלתי מכוונת, עודנו עומד: נראה מרחוק, ציון דרך למי שמבקש את אנשיו.
