הפטרונים Hajek נמנה עם שמות המשפחה המתועדים כשייכים לעולם היהודי של איטליה על ידי Samuel Schaerf בחיבורו המוסמך I cognomi degli ebrei d'Italia (פירנצה, 1925), עבודה חלוצית שביקשה, ראשונה לסוגה, למפות את מערך שמות המשפחה של יהדות איטליה מן הרנסנס ועד העת החדשה. אלא שהשם הזה נושא בחובו ייחוד המעמיד אותו לנושא מופתי לבחינה: מראהו אינו איטלקי, אינו ספרדי ואינו עברי במובן הדק של המילה. Hajek — המיוצג גם כ-Hájek, Hayek, Haiek או Aiek בהתאם לאופני התעתיק השונים — הוא בצורתו המקורית שם פרטי צ'כי, הגזור מן המילה háj שפירושה "יער", "חורשה" או "סבך קטן". נוכחותו ברקמה האונומסטית של יהדות חצי-האי מספרת אפוא, בזעיר אנפין, אחד מגדולי חוקי ההיסטוריה היהודית: חוק הניידות, ההגירה ושקיעת שכבות גאוגרפיות רצופות בתוך השם הפרטי.
בחינת פטרונים אינה אי פעם עיסוק שבטל. כפי שהראה Yosef Hayim Yerushalmi, הזיכרון היהודי מוטבע פחות בדברי הימים האירועיים ויותר בנושאי העברה — הטקס, השם, הכתב — המשמשים שומרי הרצף הקולקטיבי [Yerushalmi, 1984]. שם המשפחה, מנקודת מבט זו, הוא מאובן חי: הוא שומר, מתחת לדמותו הקפואה, את עקבות הדרכים שנעברו, הגבולות שנחצו והלשונות שדרכן עברו. מקרה Hajek ממחיש את המפגש בין שני עולמות יהודיים — זה של אירופה המרכזית האשכנזית, שבה השם שרשיו נעוצים, וזה של איטליה, ארץ צומת שבה תועד.
הספר הגדול הזה מציע אפוא לשחזר, בזהירות ובהתאם להבחנה קפדנית בין המבוסס על המסמך לבין זה השייך לסברה הסבירה, את מסלולו של שם ושל המשפחות שנשאוהו. לא מדובר בהמצאת יוחסין בדויים, אלא במיקום הפטרונים Hajek בתוך זרמי ההגירה, המבנים הקהילתיים והדינמיקות התרבותיות שעיצבו את יהדות איטליה ומרכז אירופה. במקום שבו התיעוד חסר — נאמר זאת; במקום שבו הוא מדבר — נצטטנו.
נקודת העיגון התיעודית לכל חקירה הנוגעת לשם Hajek היא חיבורו של Samuel Schaerf, I cognomi degli ebrei d'Italia, שיצא לאור בפירנצה בשנת 1925 בסדרת « Israel » של Dante Lattes ו-Alfonso Pacifici. מפתח עבודה זה, שנותר זמן רב הכלי העיקרי לאונומסטיקה היהודית האיטלקית, כלל מאות שמות משפחה מתועדים בקהילות חצי האי, תוך מאמץ לציין, ככל שהדבר היה אפשרי, את מוצאם הגאוגרפי או הלשוני. הכללת Hajek במאגר זה משמעה שבעת הכתיבה, השם אכן נשא על ידי לפחות משפחה יהודית אחת שהשתקעה באיטליה והוכרה ככזו על פי פנקסי הקהילה שעיין בהם Schaerf.
חשוב להבין את טיבו המדויק של מקור זה. Schaerf פעל בתקופה שבה הקהילות האיטלקיות — רומא, ליבורנו, ונציה, טריאסטה, מנטובה, פרארה, אנקונה — שמרו על ארכיוניהן שלהן, הכוללים פנקסי לידה, נישואין ופטירה, וכן רשימות משלמי מסים (ה-campioni או פנקסי הקהל הפיסקליים). קטלוגו אינו מספק לכל שם רישום ביוגרפי מפורט: מדובר במדריך, שערכו נובע דווקא ממקיפותו ומהשרשתו במקורות ראשוניים. נוכחות השם Hajek בו היא בעלת תוקף עדות: היא מוכיחה את הקיום, ותו לא. על בסיס מינימלי זה, אך מוצק, יש לבנות כל שחזור מאוחר יותר.
תולדות יהודי איטליה בתקופת הרנסאנס, כפי שתיאר אותן Robert Bonfil בידיים מאסטרות, הן סיפורה של פסיפס שבו השתלבו « אומות » נפרדות — יהודים איטלקים ילידי הארץ (italkim), יהודים אשכנזים שהגיעו מצפון האלפים, ויהודים ספרדים ו« פונטינים » שבאו בעקבות גירוש ספרד ב-1492 [Bonfil, 1994]. כל אחת ממרכיבות אלה הביאה עמה מינוח שמות משלה. מבנהו של מדריך Schaerf עצמו משקף שכבות-על אלה: מצויים בו שמות טופונימיים איטלקיים, שמות עבריים, שמות איבריים, ו— נדירים יותר — שמות ממרכז אירופה ומזרחה, שHajek הוא עד אחד להם. קטגוריה אחרונה זו מצביעה על ההגירות האשכנזיות מן ימי הביניים ומן העת החדשה, שהורידו לצפון איטליה משפחות שמוצאן מארצות גרמניה ובוהמיה.
מהימנותו של Schaerf כמקור מוכרת כיום, אם כי עם הסתייגויות: חיבורו, שנוצר בטרם זעזועי השואה ופיזור הארכיונים, נותר עדות למצב הקהילות ברבע הראשון של המאה העשרים. לגבי השם Hajek, הוא מהווה את terminus a quo של הוודאות התיעודית.
המורפולוגיה של השם Hajek מכוונת ללא ספק אל המרחב הלשוני הסלאבי המערבי, ובמיוחד אל בוהמיה ומורביה. השורש háj (יער, חורשה) בצירוף הסיומת המקטינה -ek — שכיחה באנתרופונימיה הצ'כית — מניב משמעות מילולית של "יערון" או "חורשה". סוג זה של יצירה טופונימית-אנתרופונימית רווח ביותר בסביבה הצ'כית, שם שימש תחילה לציון שמות מקומות לפני שהתקבע כשם פרטי של אדם. Hájek הוא אכן שם משפחה צ'כי נפוץ, המאושר הן באוכלוסייה הלא-יהודית הן באוכלוסייה היהודית של ארצות כתר בוהמיה.
אצל משפחות יהודיות, אימוץ שמות בעלי מראה "מקומי" שכזה נובע מתהליך היסטורי מוגדר. עד סוף המאה השמונה-עשרה, רוב יהודי אשכנז לא נשאו שם משפחה קבוע ותורשתי, אלא זיהו עצמם על פי ייחוס אבות (פלוני בן פלוני) או על פי שם מקום מוצאם. קביעת שמות המשפחה התורשתיים הוטלה בכפייה בתוך האימפריה ההבסבורגית — שכללה את בוהמיה ומורביה — באמצעות רפורמות יוזף השני, ובמיוחד הצו המפורסם משנת 1787 (Hofkanzleidekret) שחייב את היהודים לאמץ שם משפחה קבוע בגרמנית או מוכר על ידי הממשל. בהקשר זה, שמות בעלי אופי גיאוגרפי או טבעי — כגון Hájek/Hajek — יכלו להיות מאומצים או מוסדרים רשמית, בין מרצון ובין על ידי השלטונות.
יש להיזהר עם זאת: Hajek עשוי היה להיות, עבור משפחות מסוימות, שם ישן יותר, שהועבר בתורשה עוד לפני הצו היוזפיני, ונגזר ממקום מוצא. יהדות בוהמיה היא מן הוותיקות באירופה המרכזית, ו-Prague שימשה כבר בימי הביניים כאחד ממוקדי החיים האינטלקטואליים וההלכתיים הגדולים של אשכנז. המחשבה היהודית בימי הביניים, כפי שחקרה אותה Colette Sirat דרך כתבי היד, מעידה שקהילות המרחב הגרמני-סלאבי השתתפו באופן מלא בזרימת הטקסטים והידע [Sirat, 1983]. משפחה בשם Hajek שהשתקנה בבוהמיה השתייכה אפוא למסורת תרבותית חיה ועתיקה.
הסבירות ההיסטורית מחייבת להניח שנושאי השם היהודים Hajek מתייחסים למשפחות שורשיות מהאזור הבוהמי-מוראבי, שאימצו או שמרו על שם משפחה זה בהקשר של ההסדרה המינהלית של יהודי ההבסבורגים. מערש זה יצאו, ככל הנראה, הענפים שהגיעו לאיטליה.
כיצד הגיע שם בוהמי להופיע ברשימת שמות היהודים באיטליה? התשובה הסבירה ביותר נעוצה בגאוגרפיה הפוליטית של האימפריה האוסטרו-הונגרית ובתפקידה המרכזי של Trieste. נמל חופשי שייסד Charles VI ב-1719 ופותח תחת Marie-Thérèse ו-Joseph II, הפכה Trieste במאה ה-18 לפתח הימי הגדול של האימפריה ההבסבורגית אל הים התיכון. קהילתה היהודית, מן הדינמיות ביותר בים האדריאטי, משכה משפחות מכל רחבי המרחב ההבסבורגי — מ-Vienne, מ-Bohême, מ-Moravie ומ-Galicie, וכן ספרדים מ"האומה הפורטוגלית".
משפחה יהודית בוהמית הנושאת את השם Hajek יכלה אפוא, במהלך המאות ה-18 וה-19, להגר אל Trieste — עיר אימפריאלית דאז אך מבחינה תרבותית ולשונית נשואת פנים אל איטליה — ולהשתלב בחיי הקהילה היהודית המקומית. Trieste סופחה לאיטליה רק ב-1918, אך אוכלוסייתה היהודית דוברת האיטלקית ושייכותה לרשת הקהילות חצי-האיה מסבירים כיצד שם משפחה מאירופה המרכזית יכול היה להירשם אצל Schaerf כ"שם איטלקי". השערה זו, שאין לאמת אותה ללא עיון ברשומות הקהילה של Trieste, נותרת ההסבר הפשוט ביותר והמתיישב עם דפוסי ההגירה הידועים.
איטליה היהודית לא הייתה עולם סגור מעולם. כפי שהדגיש Lionel Lévy ביחס ל"אומה הפורטוגלית" של Livourne, הקהילות האיטלקיות היו צמתים מחברים בין הים התיכון, צפון אירופה והלבנט, שבהם נפגשו משפחות ממגוון מוצאות [Lévy, 1999]. Livourne, נמל חופשי שייסדו המדיצ'ים, אף היא קלטה אוכלוסייה יהודית קוסמופוליטית, שהתאגדה סביב האומה הספרדית אך הייתה פתוחה להשפעות חיצוניות [Lévy, 1996]. ואמנם, גם אם הפרופיל הדומיננטי של נמלים אלה היה ספרדי, לא הייתה בהם כל מניעה לנוכחות משפחות אשכנזיות או ממרכז אירופה, שנמשכו אל חירויות המסחר והסובלנות היחסית ששררו בהם.
השם Hajek, כפי שצוין ב-Schaerf, מעיד אפוא על חדירות זו: הוא עקבות של מסלול שיצא מיערות Bohême, עקב אחר דרכי המסחר והאימפריה עד לחופי ים האדריאטי והים הטירני של חצי האי. ההגירה, הרחק מלהיות שבר, הייתה אופן הקיום הרגיל של משפחות אלה, ששמן שומר את הזיכרון הגאוגרפי.
אחד המכשולים המרכזיים בחקר שם המשפחה Hajek נעוץ בריבוי צורות הכתיב שלו ובסכנת הבלבול עם שמות פטרונימיים הומונימיים שמקורותיהם שונים לחלוטין. הצורה הצ'כית Hájek (הנהגית "ha-yek") מתועתקת באיטלקית ובצרפתית בדרכים שונות: Hajek, Hayek, Haiek, Aiek, Aiec. חוסר היציבות האורתוגרפי הזה אופייני לשמות נודדים, שנשתעבדו לתעתוקים פונטיים רצופים של הרשויות הניהוליות שעברו דרכן.
ואולם, צורה קרובה מאוד — Hayek / Haiek — קיימת גם באונומסטיקה היהודית-ערבית והספרדית של צפון אפריקה, שם היא נגזרת מן הערבית ḥā'ik (חאיךּ), שמשמעותה "אורג": שם מקצועי נפוץ בקרב יהודי המגרב. הומונימיה זו היא מלכודת קלאסית של הגנאלוגיה. ה-Hayek המגרבי, המעוגן בתלמסאן, בסידי בל עבאס ובאזור האלג'יראי, אינו נושא כל קשר אטימולוגי עם ה-Hajek הבוהמי, אף כי השניים עשויים להגיע לצורות כתיב זהות לאחר תעתוקן באותיות לטיניות. המחקרים על הקהילות האלג'יראיות — קהילת תלמסאן שנחקרה על ידי Eliahou-Éric Botbol [Botbol, 2000], או ארכיוני הרבנות של סידי בל עבאס [Archives rabbiniques de Sidi Bel Abbès] — מתעדים את נוכחותן של משפחות אורגים יהודיות ששם מקצועיהן עשוי היה להתקבע כשם משפחה.
יש לפיכך להבחין בקפדנות בין שתי לינאות הומונימיות: - מחד, ה-Hajek האשכנזי-בוהמי, טופונימי ("חורשה"), שנרשם באיטליה בידי Schaerf; - מאידך, ה-Hayek / Haiek היהודי-מגרבי, מקצועי ("אורג"), השרוש באפריקה הצפונית.
העובדה שבהקשרי תעתוק לטיני שתי משפחות אלו עשויות היו להתערבב זו בזו נובעת מהתכנסות גרפית בלבד, ולא מקרבת דם. אזהרה זו, שהיא בגדר השערה אך הכרחית מבחינה מתודולוגית, מהווה תמרור אזהרה לכל גנאלוג: צורת השם אינה מספיקה לעולם כדי לבסס ייחוס. רק הארכיון — פנקס הקהילה, תעודת המעמד האזרחי, הכתובה — מאפשר לשייך פרט כלשהו לאחת מן הלינאות. בהיעדר שיוך מתועד כאמור עבור המשפחה שנרשמה בידי Schaerf, אנו שומרים על ההשערה הבוהמית כמבוססת ביותר, תוך שאנו מציינים בכנות את אזור אי-הוודאות.
מעבר לגנאלוגיה התיעודית הקפדנית, השם Hajek מזמין הרהור על משמעותו של נשיאת שם משפחה, העברתו ושמירתו במסורת היהודית. השם אינו תווית ניטרלית: במחשבה היהודית הוא טעון בצפיפות מיוחדת. Léon Askénazi עמד על כך שהמסורת היהודית עושה מן השם מקום של זהות וייעוד, חוט המחבר את הדורות דרך הזיכרון המועבר [Askénazi, 1999]. Armand Abécassis, מצדו, הראה כיצד התרבות היהודית מקשרת את הרצון להעברה אל הנאמנות למקורות, ועושה מן הגנאלוגיה מעשה רוחני לא פחות מאשר היסטורי [Abécassis, 1987].
במקרה של שם כמו Hajek, ההצטלבות של הזיכרון וההיסטוריה מתחוללת בדיוק על שמירת עקבה גאוגרפית. המשפחה שנשאה אותו, שהתיישבה באיטליה, שמרה בשמה עצמו את זכרו של "יער" מבוהמיה — נוף שהפך לאבסטרקציה אונומסטית טהורה, אך העיד, בכל דור ודור, על נקודת מוצא. זהו תופעה שאותה האיר Maurice-Ruben Hayoun בתולדות המחשבה היהודית: הגולה היהודית השקיעה תדיר מחדש את שמותיה, שפותיה ומקומות מוצאה כמשענות לזיכרון המתעלה על הגלות [Hayoun, 2023].
דיאלקטיקה זו של השם — עקבה ארכיונית כאחד ומורשת מנמוניקה — נפגשת עם האינטואיציה הגדולה של Yerushalmi בדבר ייחודיות הזיכרון היהודי, שאינו זיכרון של עובדות כשלעצמן אלא נאמנות למבני ההעברה [Yerushalmi, 1984]. Isaiah Berlin, בהרהרו על מצבו של היהודי המודרני, הדגיש את המתח שבין ההשתרשות במקור מסוים ובין השאיפה להשתייכות רחבה יותר: מתח שהמשפחות המהגרות, נושאות השמות שבאו ממקום אחר, היו עדויותיו המובהקות [Berlin, 1973].
כאן, המסורת והארכיון משיבות זו לזו מבלי להתמזג. הארכיון (Schaerf) מעיד על נוכחות השם באיטליה; האטימולוגיה מגלה את מקורו הבוהמי; וההרהור על ההעברה מאיר את משמעות הקיום הזה. כך הופך השם Hajek לתמצית של היסטוריה הרחוקה בהרבה מן המשפחה הבודדת: היסטוריית תנועתם של יהודים בין מרכז אירופה לים התיכון, והזיכרון שהשם הפרטי שומר בחובו — על אף הגבולות והמאות.
החקירה אחר שושלת יהודית איטלקית אינה יכולה להתעלם מן המורשת הכתובה והכתבית, המדיום המועדף של זיכרון המשפחות. איטליה הייתה, מן הימים הביניים ועד לעת החדשה, אחד ממרכזי הייצור והשימור הגדולים של כתבי היד העבריים. Giulia Tamani חקרה את עושר כתבי היד העבריים המעוטרים שיוצרו בחצי האי, עדים לתרבות ספר שבה נפגשו השפעות אשכנזיות, איטלקיות וספרדיות [Tamani, 2010]. כתבי יד אלה — ספרי תנ"ך, קודקסים הלכתיים, סידורי תפילה, כתובות מוארות — נושאים פעמים רבות ציוני בעלות, כולופונים והערות שוליים המהווים מקור יקר ערך לגנאלוגיה.
עבור משפחה כדוגמת Hajek, דווקא במסמכים כגון אלה — כולופונים של מעתיקים, כתובות בעלים, פנקסי חברות (חברות), שטרי נישואין — ניתן היה למצוא, אם ישנן, את ההוכחות הקדומות ביותר לשם בהקשר איטלקי. תרבות היהדות של רנסנס איטליה, כפי שתיאר אותה Bonfil, שמה את הספר ואת המסמך הכתוב בלב החיים הקהילתיים: בהם נרשמו הלידות, האיחודים, התרומות, הסכסוכים והפיוסים [Bonfil, 1994]. שמה של משפחה נחקק בהם כסימן מים בתוך החיים הקולקטיביים.
יש להכיר, עם זאת, במגבלות התיעוד העומד לרשותנו כיום. ללא גישה ישירה לאוספי הארכיון של הקהילות הנוגעות בדבר — Trieste, Venezia, Livorno — אין באפשרותנו להציג כתב יד או מסמך הקשור במפורש לאחד מבני Hajek. אנו נמצאים כאן על הגבול שבין המבוסס למשוער: סביר להניח, בהתחשב במנהגי הכתיבה של יהדות איטליה, שעקבות כתובות קיימות או שהיו קיימות, אולם זיהוין המדויק נותר משימה למחקר ארכיוני עתידי. המחשבה היהודית ימי הביניימית והמודרנית, כפי ש-Sirat ו-Hayoun שחזרו אותה מתוך הטקסטים, מזכירה אגב כי הכתב היה תמיד, עבור היהודים, המקום המובהק של ההישרדות הזהותית [Sirat, 1983] [Hayoun, 2023].
פרק זה נותר אפוא פתוח. הוא מצביע על כיוון חקירה יותר משהוא מגיש את מסקנותיה: דווקא בעיון הסבלני בפנקסים ובכתבי היד עשוי השם Hajek להסגיר, יום אחד, את פרטי ההיסטוריה האיטלקית שלו.
בתום מסע זה, השם Hajek מתגלה כמקרה לימוד מובהק באונומסטיקה היהודית של הגולה. מתועד אצל Samuel Schaerf כשם משפחה יהודי באיטליה [Schaerf, 1925], הוא נושא בצורתו עצמה את עקבות מוצאו הבוהמי — ה-háj, החורשה של האדמות הצ'כיות — ומעיד על מסלול הגירה סביר המחבר בין האזור האשכנזי של מרכז אירופה לקהילות חצי האי, דרך ציר האימפריה והאדריאטי של Trieste.
שלוש וודאויות עולות מן הדברים. ראשית, קיומו המתועד של השם באיטליה בראשית המאה העשרים, שנקבע על ידי מקור ייחוס. שנית, האטימולוגיה הבוהמית שלו, המבוססת היטב על הצורנות הסלאבית המערבית. לבסוף, הצורך להבחין אותו מן ה-Hayek היהודי-מגרבי, שמגיע אליו בשיתוף גרפי אך זר לו במוצאו. סביב וודאויות אלה נותר תחום נרחב של השערות סבירות — האופן המדויק של ההגירה, זהות המשפחות, קשריהן ומסלוליהן — שאותן יוכל הארכיון להשלים יום אחד.
מה שהשם Hajek מלמד חורג מגורלה של משפחה אחת: הוא מבטא את מצבו עצמו של היהדות בגולה, עשויה תנועות, ספים שנחצו וזיכרונות השמורים בקפלו של שם עצם. כפי שהראה Yerushalmi, עשה היהדות מן המסירה ציווי קדוש [Yerushalmi, 1984]; ושם המשפחה, מאובן לשוני צנוע, הוא אחד השומרים הנאמנים ביותר שלה. מן היער הבוהמי אל פנקסיו הפלורנטיניים של Schaerf, עבר השם Hajek בין שפות וגבולות תוך שמירה, שלמה ובלתי פגומה, על זיכרון נקודת המוצא — נאמן בכך לייעודה העמוק של ישראל, הרואה בזיכרון צורה של נאמנות.
