שם המשפחה Fogel משתייך למשפחה הגדולה של שמות אשכנזיים הנובעים ממרחב הלשון הגרמני והיידישי. מילוני האונומסטיקה המוסמכים תמימי דעים בדבר אטימולוגיתו: Fogel הוא שם משפחה ממקור יידישי/גרמני, תעתוק פונטי של המילה/השם הגרמני Vogel, "ציפור". קשר ישיר זה עם המונח הגרמני Vogel — ומקבילתו ביידיש foygl — ממקם את השם Fogel בקרב שמות המשפחה הנקראים "נטורליסטיים" של הדיאספורה האשכנזית, שבה סיפקה ממלכת החי, ובמיוחד הציפור, חומר רב ליצירת שמות יהודיים במרכז אירופה ובמזרחה.
האישורים האונומסטיים המודרניים מחזקים שורשים אלו. השם Fogel הוא, מבחינה אשכנזית, גרסה של Vogel, ואפשר למצוא שימושים בו בפולין ובצרפת (לורן), בסלובקיה (גם כ-Fógel) ובהונגריה. פיזור גיאוגרפי זה עולה בקנה אחד עם מפת העולם האשכנזי כפי שהתעצב בין האימפריה הרומית הקדושה, פולין-ליטא וסביבות אגן הדנובה במרכז אירופה.
חיבור זה שואף לשרטט, בזהירות המתחייבת מהיעדרה של שושלת גנאלוגית יחידה ורציפה, את ההיסטוריה של שם משפחה יותר מאשר של בית אחד בלבד. שכן "Fogel", כרוב השמות האשכנזיים שנקבעו באיחור, אינו מצביע על אב קדמון משותף אלא על משפחת משפחות, הקשורות זו לזו באותה בחירה לקסיקלית שנעשתה, לרוב, בפנות המאות השמונה עשרה והתשע עשרה. נבחין בקפידה בין מה שהארכיון מבסס, בין מה שהמסורת מוסרת, ובין הנקודות שבהן שני אלה נפגשים ומשיבים זה לזה.
המשמעות הראשונית של השם אינה משתמעת לשתי פנים. מדובר בשם משפחה גרמני ויהודי אשכנזי הנגזר מן המילה בגרמנית עילית תיכונה vogel, שפירושה "ציפור". ה־vogel הגרמנית העילית התיכונה הניבה את Vogel בגרמנית המודרנית, ו־Fogel אינה אלא כתיב פונטי המשקף את ההגייה היידית, שבה עוברת העיצור הראשוני תהליך של אי־הצלילה.
באשר למנגנון ההענקה, מציעים חוקרי האונומסטיקה מספר השערות, שחלקן נוגעות לכינויים תיאוריים. השם יוחס בדרך כלל כינוי לאנשים שהפגינו תכונות עופיות, כגון קול שירה יפה או מהירות יתרה. קריאה זו, המועברת על ידי מאגרי הגנאלוגיה העכשוויים, נותרת בגדר השערה סבירה: היא עולה בקנה אחד עם ההיגיון המוכר של הכינויים בימי הביניים, אך אין לה הוכחה בכל מקרה לגופו. גם המסורת הגרמנית הלא־יהודית מעידה על כך, שכן כשם גרמני שימש לא פעם כינוי לאדם שניחן בתכונות עופיות כגון קלילות או מהירות.
לצד המישור הראשון — התיאורי — קיים מישור קישוטי, האופייני לאונומסטיקה היהודית של ראשית העת החדשה. כאשר הכריחו הרשויות הקיסריות — ההבסבורגים בשנת 1787, פרוסיה ורוסיה בעשורים שלאחר מכן — את היהודים לאמץ שמות משפחה קבועים ותורשתיים, בחרו רבים או זכו להיקרא בשמות שאולים מן הטבע: פרחים, אבנות, מתכות ובעלי חיים. הציפור, דמות הסמל לחירות, לשירה ולהתרוממות, סיפקה איפוא שמות קישוטיים רבים. Vogel/Fogel משתייך לא פעם לקטגוריה שנייה זו, ללא קשר הכרחי לתכונה אישית. ההבחנה בין כינוי שעבר בירושה לבין שם מנהלי שהוטל מן החוץ מהווה את הסף המתודולוגי הראשון בכל חקירה של הלינאז'.
ממלכת העופות הניבה, אגב, בעולם האשכנזי, משפחה שלמה של שמות קרובים: Adler (נשר), Falk (בז), Reiger (אנפה), Specht (נקר), וכן שם הפרטי היידי Feyge / Feygl — "ציפורת" — שנשאוהו נשים, ושיכול היה, באמצעות פטרונימיזציה, להזין צורות שכנות מסוימות. Fogel נחשב לחלק מן השדה הסמנטי הרחב הזה, שבו אומרת הציפור גם חן וגם שבריריות וגם תקווה.
התפוצה הגאוגרפית של השם מצייר מפה עקבית של יהדות אשכנז ההיסטורית. הנתונים האונומסטיים המודרניים מאשרים בסיס מרכז-אירופי ברור: ניתן לאתר שימושים פולניים וצרפתיים (Lorraine), סלובקיים — בצורה Fógel — והונגריים. פיזור זה תואם את אזורי ההתיישבות היהודית הגדולים: פולין וגליציה, הונגריה וסלובקיה ההבסבורגיות, ובמערב — Lorraine, ארץ שבה שרשי יהדות ריינית ומציינית עתיקים.
ניתוח המוצא האוכלוסייתי מחזק אבחנה זו. על פי האמדנים הגנטיים המצטברים שגובשו על ידי שירותי הגנאלוגיה העכשוויים, נושאי השם Fogel מציגים שיעור ניכר של מוצא אשכנזי — כ-46.6% בקרב הנבדקים — סמן להשתרשות עמוקה בפזורה של מרכז אירופה ומזרחה, תוך עדות על התפשטותו המאוחרת יותר.
נוכחות השם בLorraine ראויה לאזכור מיוחד. יהדות מץ ולורן, מן העתיקות בצרפת, הייתה מוקד לאונומסטיקה יהודית-גרמנית עוד לפני המהפכה. שמות בעלי הגייה גרמנית קדמו שם לעיתים קרובות לקיבועים המינהליים הצרפתיים, והצו מ-20 ביולי 1808 שהחיל על יהודי האימפריה את אימוץ שמות הקבע, מצא שם קרקע שהייתה כבר מוכנה חלקית. Fogel וגרסאותיו יכלו לדור שם בכפיפה אחת עם הצורה הלמדנית Vogel, בהתאם לאם פקיד מרשם האזרחי תמלל את ההגייה או את הכתיב.
במזרח, בגליציה האוסטרית ופולין הרוסית, השם שייך יותר למסעות הפטרונימיזציה הגדולים של שנות 1780–1820. שם, בשטעטלעך של הוויסלה והדניסטר, מוצאים ככל הנראה רוב הנושאים של ימינו את שורשיהם. הצורה Fogel, להבדיל מVogel, מעידה שם לעיתים קרובות על תמלול שנעשה לפי השמע, באלפבית לטיני או קירילי, בידי פקידים שלא היו בקיאים בכתיב הגרמני.
להבין את Fogel פירושו להבין את הרגע שבו חדלו יהודי מרכז אירופה להיות מזוהים על פי שרשרת הייחוס האבהית העברית בלבד — «X בן Y» — וקיבלו שם משפחה תורשתי. מהפך זה, שהוטל מלמעלה, היה אחד המעשים המשמעותיים ביותר של המדינה המודרנית כלפי הקהילות היהודיות.
צו הסובלנות של Joseph II (1782), ולאחריו הפטנט משנת 1787, חייבו את יהודי ארצות ירושת ההבסבורגים — ובכללן גליציה — לאמץ שמות גרמניים קבועים. פרוסיה הלכה בעקבותיהם ב-1812, רוסיה על פי תקנות 1804 ו-1835, וצרפת על פי הצו הקיסרי של 1808. במסגרת זו, שורש אחד כגון Vogel יכול היה להינתן בו-זמנית במקומות שונים, למשפחות שאין ביניהן כל קשר דם. זהו הטעם המרכזי לכך שאין לינאז' אחד של Fogel, אלא לינאז'ות Fogel — פוליגנטיות מעצם טבען.
הגרסאות הכתיב נובעות ישירות מהיסטוריה מינהלית זו. מסד הנתונים הגנאלוגי מדגיש כי הצורה מכירה בדובלטים אזוריים, ובפרט הצורה הסלובקית Fógel עם אקסנט חד, בעוד הצורה ההונגרית והצורה הפולנית שומרות על Fogel ללא ניקוד. בכתיב עברי או יידי, השם נכתב פֿאָגעל, שתעתיקו הלטיני נע בין Fogel, Foigel, Foygel ו-Vogel.
ריבוי צורות זה — שאין לזלזל בו — מהווה מלכודת קלאסית לגנאלוג: אותו פרט עצמו עשוי להופיע בשם Vogel בפנקס קהילה אוסטרי, בשם Fogel במסמך רוסי, ובשם Foygel במסמך קהילתי פנימי. זהות השם אינה אפוא בכתיבו, אלא באטימון שלו: הציפור.
ככל שהשם מתפשט, מן המאה ה-XIX אל המאה ה-XX, הוא זוכה לשם דבר בתחומים מגוונים, בזכות גלי ההגירה שנשאו את האשכנזים ממרכז אירופה לאמריקה הצפונית ומאוחר יותר לארץ ישראל. מאגרי הביוגרפיות מונים כמה אישים הנושאים את השם Fogel. ביניהם נמנות Alice B. Fogel, משוררת, סופרת ומרצה אמריקאית, וכן Arthur Fogel, איש תעשיית המוזיקה ומארגן סיורי הופעות קנדי.
דמויות עכשוויות אלו ממחישות תכונה משותפת לשמות המשפחה האשכנזיים שחצו את האוקיינוס האטלנטי: שימור הצורה הפונטית Fogel — חלף הגרמניזציה שלה ל-Vogel — בעת הרישום בנמלי הגעה. התעתיק האנגלו-סקסי קיבע פעמים רבות את האיות כפי שהוגה על ידי המהגר, ובכך הנציח בעולם החדש את עקבות ההגייה היידישית המקורית.
הפיזור הגיאוגרפי העכשווי של השם בארצות הברית מאשש מסלול זה. הנתונים הדמוגרפיים הקשורים לשם המשפחה מצביעים על דומיננטיות ברורה של אוכלוסייה מסוימת בקרב נושאיו האמריקאים — 92.74% מהנושאים מגדירים עצמם לבנים בארצות הברית — דבר המשקף את שילובם של צאצאי המהגרים האשכנזיים בחברה האמריקאית של המאה ה-XX.
יש אף על פי כן לזכור את הזהירות המתודולוגית הנדרשת: שיתוף בשם אינו מעיד על שיתוף בדם. ה-Fogel המפורסמים השונים אינם מהווים שושלת; הם מעידים יותר על פוריותו של אותו בחירה אונומסטית, שנעשתה באופן עצמאי על ידי משפחות מפוזרות, ואשר הושתלה בארצות חדשות על ידי ההגירה.
מעבר לארכיון, משפחות Fogel רבות העבירו מדור לדור קריאה סמלית של שמן. זיכרון זה — שיש לראותו כמסורת ולא כעובדה מבוססת — עושה מן הציפור סמל של חופש, שירה ונדידה, בהדהוד מיוחד עם חוויית הגלות עצמה. הנרטיב המשפחתי הטיפוסי גורס כי האב המייסד היה חזן בעל קול יוצא דופן, או סוחר זריז בצעדיו; פרשנויות אלה, הנאספות ממזכרי המשפחה, מרחיבות אל הממד הביתי את הקריאה המלומדת של הכינוי העופי.
מסורת שכזו מהדהדת עם ההשערה האונומסטית המתועדת, לפיה שימש השם באופן מטפורי לתיאור תכונות אישיות. במקום שבו אין הארכיון יכול להכריע בעניינו של פרט מסוים, הזיכרון המשפחתי ממלא את השתיקה בנרטיב — תפקידה הייחודי של כל מסורת גנאולוגית. הסימון של חלק זה מצהיר בכנות על מעמדו: מדובר כאן בזיכרון מועבר, סביר אך שאינו ניתן לאימות מעשה אחר מעשה.
הציפור, בדמיון היהודי, אינה נייטרלית. היא מעלה את יונת Noé הנושאת את הענף, את הנשר הנושא את Israel "על כנפי נשרים" (שמות יט, ד), ואת הציפורים בתהלים פד הקוננות קן סמוך למזבחות. עבור משפחה מפוזרת בין האימפריות, לשאת את שמה של הציפור אולי פירושו לחרוט בתוך שם המשפחה עצמו את מצב הנדידה — ההמראה הכפויה וחלום השיבה. ממד זה, שאין להוכיחו אך הוא עמוק בהתאמתו, מעניק לשם Fogel עומק שהאטימולוגיה לבדה אינה יכולה למצותו.
בסיום חקירה זו, השם Fogel מתגלה כמייצג מובהק של האונומסטיקה האשכנזית. אטימולוגיתו מבוססת על יסוד מוצק: תעתיק פונטי של המילה הגרמנית Vogel, "ציפור", המאומתת כגרסה אשכנזית של Vogel בארצות פולין, לורן, סלובקיה והונגריה. טבעו פוליגנטי: נולד מתוך תהליך כינוי המשפחות שהוטל על היהודים בין סוף המאה ה-XVIII לתחילת המאה ה-XIX, אין הוא מצביע על אב-קדמון אחד כי אם על ריבוי משפחות המאוחדות על-ידי בחירה לקסיקלית זהה.
בין הארכיון, המייצב את האטימון ואת הגאוגרפיה, לבין הזיכרון, המנפח לשם רוח של משמעות — הציפור המשוררת, הציפור הנודדת — ניצבת היסטוריית Fogel בנקודת הצומת שבין המסמך לנרטיב. היא מזכירה לנו כי שם המשפחה אינו רק תווית מינהלית, אלא שבר של תרבות, נושא בתוכו שפה, נוף ותקווה. ה"ספר הגדול" של Fogel נותר פתוח: כל ענף, מגליציה ועד לורן, מבודפשט ועד אמריקה, חורת בו את הנוסח שלו על נושא אחד ויחיד — זה של הציפור שלמרות הגלויות לא חדלה לשיר.
