שם המשפחה Erber שייך למאגר הרחב של שמות המשפחה שנשאו יהודי איטליה, אותו גוף אונומסטי שאותו לקח על עצמו הספרן והחוקר Samuele Schaerf לתעד בחיבורו המרכזי I cognomi degli ebrei d'Italia, שיצא לאור בפירנצה בשנת 1925 בהוצאת Casa Editrice Israel [Samuele Schaerf, I cognomi degli ebrei d'Italia, Firenze, Casa Editrice Israel, 1925]. מפעל מיון זה, הנחשב עד היום לאחד מן הכלים היסודיים של המחקר הגנאולוגי היהודי-איטלקי, מסווג את השמות לפי מוצאם — טופונימי, פטרונימי, מקצועי, או שאוב מן המסורת הרבנית — ומאשר את קיומו של השם Erber בתוך קהילות חצי האי [Schaerf, 1925].
ברם, כל עיון בתולדות שם משפחה יהודי-איטלקי חייב להישמר מאשליה אחת: אשליית הלינאז' היחיד, הרציף וההומוגני. שמות המשפחה היהודיים באיטליה התקבעו בתקופות שונות — קדומות לעיתים אצל המשפחות הספרדיות הגדולות ואצל ה-italkim, ומאוחרות לעיתים בעקבות הגזרות של העת החדשה. שם Erber, על פי מורפולוגיתו, מכוון את החקירה אל העולם הגרמני והאשכנזי של הארצות האוסטריות וצפון איטליה — לאותן ארצות שבין פריאול לטריאסטה, מוונציה לטרנטינו — שם השתלבו לאורך הדורות גלי ההגירה שהגיעו מן האלפים המזרחיים ומאירופה המרכזית. אופק זה הוא שהכרך הנוכחי שואף לחקור, תוך הקפדה מדוקדקת על ההבחנה בין מה שהמסמך קובע, מה שהמסורת מעבירה, ומה שהשיקול העריכתי מסיק מכלל הנסיבות.
הקורא ימצא אפוא בדפים אלה לא כרוניקה קווית, אלא שחזור זהיר הקשוב לשכבות הזיכרון ולמגבלות התיעוד. במקום שבו הוודאות נעדרת — מוצהרת אי-הוודאות; במקום שבו המסורת מדברת ללא מסמך — היא מסומנת ככזו.
הוודאות הראשונה שעליה מושתת ספר זה היא מסמכית. Samuele Schaerf, ב-I cognomi degli ebrei d'Italia, מנה את Erber בין שמות המשפחה שנשאו בפועל משפחות יהודיות בחצי האי [Schaerf, 1925]. חיבור זה, שיצא לאור בשנת 1925 בסדרת Casa Editrice Israel בעריכת Dante Lattes ו-Alfonso Pacifici, מהווה את הניסיון השיטתי הראשון לאסוף ולפרש את שמות המשפחה של יהודי איטליה [Schaerf, I cognomi degli ebrei d'Italia, 1925]. מאז הוא יצא במהדורות חדשות והורחב, בין השאר בזכות מחקרים מאוחרים יותר בתחום האונומסטיקה היהודית-איטלקית, אך נותר אבן הפינה של כל מחקר בתחום זה.
רישומו של שם בקטלוג של Schaerf אינו פרט שולי. משמעותו היא כי בתיעוד הקהילתי, בפנקסי מצבי האישים האזרחיים, ברשימות חברי comunità israelitiche, או במקורות שעמדו לרשות המחבר בראשית המאה ה-XX, הופיע השם Erber כשם משפחה יהודי פעיל. זהו הבסיס המבוסס של חקירתנו: קיומה של משפחה יהודית איטלקית אחת לפחות הנושאת שם זה מעוגן במקור עיוני [Schaerf, 1925].
ברם יש להבהיר מה אין עדות זו אומרת. Schaerf, שמטרתו הייתה לערוך מלאי ולהציע אטימולוגיות, אינו מספק לכל שם שושלת מפורטת או לוקליזציה ממצה. החוקר ציין לרוב את המקור הסביר ואת הערים שבהן נוכח השם, אך עבודתו נותרת מדריך ולא מילון ביוגרפי [Schaerf, 1925]. כדי לשחזר את ההיסטוריה הממשית של משפחת Erber, יש אפוא לצלב עדות זו עם קורפוסים אחרים: פנקסי קהילות, ארכיונים נוטריוניים, רשימות מפקד אוכלוסין, ו — לתקופות האפלות ביותר — מאגרי הנצחה של המאה ה-XX.
פרק זה מבסס אפוא את נקודת העיגון של כל המבנה: Erber הוא שם משפחה יהודי-איטלקי המתועד היסטורית, שעקבו הכתוב המוסמך ביותר מגיע אלינו דרך חיבורו של Schaerf [Encyclopaedia Judaica, s.v. « Names (Personal) » ; Schaerf, 1925]. כל השאר — מקור, גאוגרפיה, גורל נושאי השם — נבנה על יסוד זה, בדרגות הוודאות שהמתודה ההיסטורית מחייבת.
צורתו של שם המשפחה Erber מזמינה קריאה דוברת גרמנית. המילה erber היא כתיב עתיק של המילה הגרמנית ehrbar, שמשמעותה "מכובד", "ראוי להערכה", "בעל שם טוב" [Hans Bahlow, Deutsches Namenlexikon, München, 1967 — לגבי השורש ehrbar/erber]. באונומסטיקה של ארצות דוברות גרמנית, שמות הנגזרים מכינויים מהללים — הישר, הנכבד, המכובד — מהווים משפחה מוכרת של כינויים שהפכו לתורשתיים. לפי השערה זו, שסבירה אך אינה מוכחת לגבי כל נושא השם, Erber ציין במקורו אדם הנחשב מכובד בתוך קהילתו.
פיסת חקירה שנייה, אף היא סבירה, קושרת את השם למילה הגרמנית Erbe ("ירושה", "יורש") ולנגזרותיה, או לצורות טופונימיות ומיקרו-טופונימיות הקשורות למקומות בדרום המרחב הגרמני [Bahlow, Deutsches Namenlexikon, 1967]. שתי פרשנויות אלו אינן שוללות זו את זו: האונומסטיקה של ימי הביניים ושל העת החדשה משלבת לעתים קרובות שורשים לקסיקליים ותזוזות פונטיות, כך שאטימולוגיה יחידה ומוצקה נותרת לעתים נדירות בת השגה.
עבור המשפחות היהודיות, פיזיונומיה גרמנית זו נושאת משמעות היסטורית מדויקת. היא מסמנת ככל הנראה שייכות לעולם האשכנזי, כלומר ליהודים בני התרבות הגרמנית ודוברי היידיש, בניגוד לitalkim בני הנוסח האיטלקי הקדום ולספרדים שמוצאם מחצי האי האיברי [Encyclopaedia Judaica, s.v. « Ashkenaz »]. ואמנם, צפון איטליה — ובמיוחד הטריטוריות הנתונות להשפעה אוסטרית או הגובלות בארצות ההבסבורגים — קלטה, מסוף ימי הביניים ועד לעת החדשה, גלי הגירה יהודיים שבאו מבוואריה, מאוסטריה, מבוהמיה ומהמרחבים האלפיניים [Cecil Roth, The History of the Jews of Italy, Philadelphia, 1946].
לפיכך נניח, בזהירות הראויה, את ההשערה הבאה: שם המשפחה Erber, בשל אטימולוגיתו הגרמנית והיוודעותו ברפרטואר האיטלקי, מסמן ככל הנראה משפחה אשכנזית שהשתקעה בצפון איטליה, מצאצאי ההגירות היהודיות שבאו מן הארצות הגרמניות והאוסטריות [Schaerf, 1925 ; Roth, 1946]. השערה זו, שאין לה תוקף של הוכחה לגבי כל ענף וענף, מהווה את החוט המנחה של הפרקים הבאים.
כדי להבין כיצד שם בעל הגה גרמני הצליח להשתרש באדמה האיטלקית, יש להזכיר את תולדות ההגירה היהודית אל חצי האי. כבר בסוף ימי הביניים, יהודים אשכנזים חצו את האלפים והתיישבו בערים ובעיירות של צפון איטליה [Cecil Roth, The History of the Jews of Italy, 1946]. גל זה התעצם החל מהמאות הארבע-עשרה והחמש-עשרה, כאשר משפחות שמוצאן מבוואריה, שוואביה, אוסטריה ומחוז ריינלנד, נסות מרדיפות וגירושים, ירדו אל לומברדיה, ונטו, פיאמונטה והפריול [Roth, 1946 ; Encyclopaedia Judaica, ע"ע « Italy »].
קהילות אשכנזיות אלה הביאו עמן את נוסח תפילתן המיוחד — מנהג אשכנז — שדר בצוותא עם הנוסח האיטלקי הקדום ועם הנוסח הספרדי שבא לאחר מכן. ונציה, למשל, ראתה כיצד מתארגנות בגטו המפורסם שלה, שנוסד בשנת 1516, מספר "אומות" יהודיות נפרדות: ה-Scola Tedesca (הגרמנית-האשכנזית), ה-Scola Italiana, ה-Scola Levantina וה-Scola Spagnola [Riccardo Calimani, Storia del ghetto di Venezia ; Encyclopaedia Judaica, ע"ע « Venice »]. קיומה של "אומה גרמנית" מאורגנת מעיד על משקלו המספרי והתרבותי של היסוד האשכנזי בצפון איטליה.
תפקידם של יהודים גרמנים אלה בפעילות האשראי וההלוואה על משכון היה ניכר ביותר, ובמיוחד בערים הקטנות של ונטו ולומברדיה שבהן השיגו condotte — חוזים שהעניקו להם הרשויות המקומיות [Roth, 1946]. שילוב כלכלי וגאוגרפי זה מסביר את פיזורן של משפחות אשכנזיות ברחבי שלל יישובים, מהמרכזים הגדולים ועד הכפרים הצנועים.
בתוך מסגרת מבוססת זו יש למקם את הסיפור המסתבר ביותר של משפחת Erber: לא לינאג' בודד ומנותק, אלא חוליה אחת בנוכחות האשכנזית הארוכה בצפון איטליה, המעוגנת בסיפרי קהילה ובשטרות נוטריוניים של דורות רבים [Roth, 1946 ; Encyclopaedia Judaica, ע"ע « Italy »]. השם, גרמני במוצאו האטימולוגי ואיטלקי בכתיבתו, מגלם בדיוק את נקודת המגע בין שני עולמות.
אם מבקשים לאתר את המוקד הסביר ביותר של משפחה יהודית בשם Erber באיטליה, המבט נופל באופן טבעי על הרביע הצפוני-מזרחי של חצי האי: Trieste, Frioul, Trentin והVénétie המזרחית — ארצות שנשארו זמן רב תחת כתר ההבסבורגים או במגע ישיר עמו [Encyclopaedia Judaica, s.v. « Trieste »]. אזורים אלה יצרו רצועת מעבר ומפגש שבה השפע שמות המשפחה בעלי הצליל הגרמני-אוסטרי בקרב היהודים.
Trieste, נמל חופשי של האימפריה האוסטרית החל מ-1719, חוותה במאות ה-XVIII וה-XIX פריחה מרשימה של קהילתה היהודית, שנמשכה אליה בשל החירויות המסחריות והסובלנות היחסית שהעניקו השליטים ההבסבורגים, ובפרט לאחר צו הסובלנות של Joseph II ב-1782 [Encyclopaedia Judaica, s.v. « Trieste » ; Roth, 1946]. הקהילה הטריאסטינית, קוסמופוליטית במהותה, כללה יסודות איטלקיים, ספרדיים ואשכנזיים, כאשר האחרונים הגיעו במספרים ניכרים מן הארצות האוסטריות, מבוהמיה, ממוראביה ומהונגריה [Encyclopaedia Judaica, s.v. « Trieste »]. שם משפחה גרמני כגון Erber משתלב בה בנקל, כמו כה רבים מן השמות שנשאו המשפחות שבאו מן הצפון ומן המזרח.
Frioul מצידה, ועיירות הVénétie היבשתית — Gorizia, Gradisca, Udine וסביבותיהן — אף הן אכלסו קהילות שבהן היה היסוד האשכנזי מיוצג בכובד ראש, מחמת מיקומן הגבולי [Encyclopaedia Judaica, s.v. « Gorizia », « Friuli »]. Gorizia, בפרט, כמחוז הבסבורגי, הייתה מוקד יהודי בולט בתחום האיטלקי-אוסטרי.
ראוי כאן לשמור על קפדנות המעמד האפיסטמי: אין בארכיונים המצוטטים בכרך זה כדי לקבוע בוודאות את מוצאה המדויק של משפחת Erber. אולם כינוס הרמזים — אטימולוגיה גרמנית, עדות איטלקית, גיאוגרפיה של ההגירות האשכנזיות — הופך סביר את השתרשותה באותו אופק צפוני-מזרחי, על גבול העולם האיטלקי והעולם ההבסבורגי [Schaerf, 1925 ; Encyclopaedia Judaica, s.v. « Trieste »]. זוהי ההשערה המגובה ביותר, מבלי שתוכל לתבוע מעמד של עובדה מוכחת.
ההיסטוריה של המשפחות היהודיות באיטליה אינה מובנת ללא המפנה הטראגי של המאה העשרים. לאחר שלב ממושך של אמנציפציה שראשיתו ב-Risorgimento והוכתר בחוק ה-Statuto albertino ובאיחוד איטליה ב-1861, ידעו יהודי איטליה שילוב מרשים בחברה, בצבא, במקצועות החופשיים ובחיים הציבוריים [Roth, 1946 ; Encyclopaedia Judaica, s.v. « Italy »]. המשפחות האשכנזיות של הצפון, שאחת מהן — משפחת Erber — השתייכה אליהן לפי ההשערה המקובלת, נטלו חלק בתנועת האמנציפציה הזו.
מסלול זה נקטע בפתאומיות. חוקי הגזע הפשיסטיים שהוכרזו ב-1938 (leggi razziali) שללו מיהודי איטליה את זכויותיהם האזרחיות, הדירו אותם מבתי הספר, מהמקצועות ומהשירות הציבורי [Renzo De Felice, Storia degli ebrei italiani sotto il fascismo, Torino, 1961 ; Encyclopaedia Judaica, s.v. « Italy »]. לאחר מכן, עם הכיבוש הגרמני בספטמבר 1943, פגעו הגירושים אל מחנות ההשמדה בקהילות הצפון, שהיו חשופות במיוחד בשל קרבתן לשטח שנשלט בידי הרייך ו-Repubblica di Salò [De Felice, 1961].
כאן נפגשים הזיכרון והארכיון. מאגרי הנתונים הממלכתיים, כגון אלה של Centro di Documentazione Ebraica Contemporanea (CDEC) במילנו ושל אנדרטת Yad Vashem, שומרים על שמות קורבנות השואה האיטלקים [CDEC, Libro della Memoria ; Yad Vashem, מאגר שמות הקורבנות המרכזי]. נוכחותם האפשרית של נושאי שם Erber בין המגורשים או הנרדפים מצפון איטליה נסמכת על מקורות אלה, שעל הגנאלוג לעיין בהם מקרה לקרה לכל ענף שזוהה. כרך זה אינו יכול לקבוע ללא בדיקה נומינטיבית ישירה את הכללתו של פלוני, ומסתפק במסגרת שנקבעה: המשפחות היהודיות של הצפון, שרבות מהן אשכנזיות, עמדו בלב הטרגדיה [De Felice, 1961 ; CDEC].
כך, ההיסטוריה המודרנית של שם Erber, אם היא הולכת בעקבות גורלם המשותף של יהודי איטליה, מתנדנדת בין הזיכרון המועבר של המשפחות לבין ארכיון האסון — ושניהם הכרחיים כדי שהלינאז' לא ישקע בשכחה [Schaerf, 1925 ; CDEC ; Yad Vashem].
קושי הייחודי לאונומסטיקה מחייב פרק נפרד: השם Erber אינו יהודי באופן בלעדי. בתחום הדובר גרמנית — אוסטריה, בוואריה, בוהמיה, טירול — קיימות משפחות נוצריות הנושאות שם פטרונים זה, הנובעות מאותה שורש ehrbar/Erbe [Bahlow, Deutsches Namenlexikon, 1967]. אופיו היהודי של נושא שם נתון אינו נגזר אפוא מהשם בלבד: יש לבססו על ידי ההקשר הקהילתי, הנוסח הליטורגי, פנקסי הדת, או מקורות ישראליים ייחודיים כגון אלה של Schaerf [Schaerf, 1925].
הומונימיה זו מטילה זהירות כפולה. מצד אחד, היא אוסרת לשייך באופן מכאני ללינאז' היהודי כל פרט הנקרא Erber המופיע בארכיוני אוסטריה, גרמניה או צפון איטליה. מצד שני, היא מזכירה כי שמות הפטרונים האשכנזיים היהודיים ושמות הפטרונים הנוצריים הגרמניים נוצרו לרוב באותו כור היתוך הלשוני, לעתים באותן תקופות ממש, תחת השפעתם של אותם צווי קיבוע שמות — כגון הפטנט המפורסם של Joseph II משנת 1787 המחייב את יהודי הארצות האוסטריות לאמץ שמות משפחה קבועים בעלי צליל גרמני [Encyclopaedia Judaica, s.v. « Names (Personal) »].
נקודה אחרונה זו היא שמאירה שמות פטרונים יהודיים גרמניים רבים: מספר ניכר מהם יוחסו או נבחרו בסוף המאה הי"ח במסגרת חקיקה זו [Encyclopaedia Judaica, s.v. « Names (Personal) »]. אם ענף Erber נתון נובע ממנגנון זה, שמו יהיה אז עדכני בצורתו הקבועה, אף שהמשפחה הייתה עתיקה. השערה זו, המסתברת לגבי ענפים הנובעים מהארצות ההבסבורגיות, אינה ניתנת להכללה ללא תיעוד.
הגנאלוג שימשיך חקירה זו יצטרך אפוא לפעול ענף אחר ענף, עיר אחר עיר, פנקס אחר פנקס, תוך שמירה על התודעה שהשם Erber עשוי לכסות פוטנציאלית מספר משפחות ללא קשר של קרבת דם, יהודיות ולא-יהודיות [Schaerf, 1925 ; Bahlow, 1967]. הקפדנות, כאן, מתבטאת באי-בלבול בין אחדות השם לבין אחדות הדם.
בסיומו של מסלול זה, שם המשפחה Erber מתגלה כנקודת מפגש בין שני עולמות. מבוסס בסמכותו של Schaerf כשם יהודי איטלקי [Schaerf, 1925], הוא נושא בצורתו את חותם העולם האשכנזי הגרמני [Bahlow, 1967], ומוצא את מסגרתו הסבירה ביותר בצפון-מזרח איטליה, על צומת הארצות האיטלקיות וההבסבורגיות [Roth, 1946 ; Encyclopaedia Judaica, s.v. « Trieste »].
מה שנותר מבוסס ניתן לניסוח בכמה מילים: קיומה המתועד של נוכחות יהודית איטלקית תחת שם זה. מה שנותר בגדר הסביר מהווה את עיקר הנרטיב: המוצא האשכנזי, האופק הטריאסטי והפריאולי, ההשתלבות בגלי ההגירה שבאו מן האלפים המזרחיים. מה שנופל בגדר השערה כנה — מקום הולדת מדויק, רגע ייצוב השם, פרטי הענפים — קורא לארכיון ולסבלנותו של החוקר.
הספר הגדול של Erber אינו אפוא סיפורה הסגור של לינאז', אלא פתיחתה של חקירה. הוא מזכיר כי מאחורי שם עומדים גברים ונשים שגורלם נקשר בגורל יהודי איטליה: הנוכחות הארוכה, האמנציפציה של המאה ה-19, ואחר כך האסון של המאה ה-20. לכבד שם זה — erber, הנכבד — פירושו להשיב כאחד הן את מה שהארכיון מוכיח והן את מה שהזיכרון מוסר, מבלי לערבב אלה באלה לעולם.
