שם המשפחה Cabalo משתייך לקבוצת שמות המשפחה היהודיים של צפון אפריקה שמקורם קשור למורשת הספרדית העשירה, שהורישו הקהילות שגורשו מחצי האי האיברי והתבססו מחדש על חוף הים התיכון הדרומי. לפי האונומסטיקה המקצועית, השם נגזר משורש ספרדי לקוח מממלכת החי — הסוס (caballo) — ובמובן מטפורי מציין את הרוכב, ובהשאלה, את מי שניחן בתכונות המיוחסות ל"מרכב האציל" הזה: עוז, נאמנות ומרץ [Toledano, Une histoire de familles]. קשר אטימולוגי זה ממקם את Cabalo בתוך משפחת שמות פטרונימיים איבריים שנבנו על מונחים מעולם הפרשות והאבירות, ושנקבעו כשמות תורשתיים לאורך הדורות.
העדות המדויקת ביותר מציבה את השם במרחב המרוקאי: הוא מופיע ברשימה הידועה כרשימת Toledano של שמות המשפחה הנפוצים במרוקו במאה השש-עשרה, ולפניו ניצב תחילית הייחוס האופיינית לשמות יהודי-ערביים ויהודי-ספרדיים, בצורה Ben Cabalo [Toledano, Une histoire de familles]. יתרה מזאת, המילון האונומסטי הגדול של Maurice Eisenbeth, שיצא לאור באלג'יר בשנת 1936, כולל שם משפחה זה בין שמות המשפחה היהודיים של צפון אפריקה, עם מספר גרסאות כתיב — תופעה מתמדת בשמות שנכתבו לסירוגין באותיות עבריות, לטיניות וערביות [Eisenbeth, Les Juifs de l'Afrique du Nord].
Grand Livre זה נועד לשחזר, בזהירות המתחייבת ממצב המקורות, את מה שניתן לבסס, את מה שניתן להסיק בסבירות ואת מה שהמסורת מעבירה אודות לינאז׳ Cabalo. בהיעדר מונוגרפיה משפחתית או ארכיונים נומינטיביים שפורסמו ומוקדשים במיוחד ללינאז׳ זה, החקירה נשענת בעיקר על הקורפוסים הגדולים של האונומסטיקה היהודית-צפון-אפריקאית ועל ההיסטוריה הכללית של הקהילות שבהן מופיע השם. הקורא ימצא אפוא, סמן אחר סמן, ציון כן של המשלב — זיכרון, היסטוריה או נקודת חפיפה — ושל מידת הוודאות.
האטימולוגיה של Cabalo מתועדת באופן מתכנס על ידי חוקרי האונומסטיקה. Joseph Toledano, במאגר שמות המשפחה היהודיים של צפון אפריקה, מקשר את שם המשפחה לספרדית caballo, "הסוס", שממנה נגזרים בדרך של הרחבה המשמעות "פרש" ולאחר מכן המשמעות המושאלת של מי שמגלם את התכונות המיוחסות לאותה בהמה [Toledano, Une histoire de familles]. קריאה זו ממקמת את Cabalo בקטגוריה הגדולה של שמות ממוצא רומני המצויים בשפע בקרב יהודי צפון אפריקה, ירושה ישירה של הנוכחות הרב-דורית של היהודים בספרד ובפורטוגל [Toledano, Les Noms de famille des Juifs d'Afrique du Nord].
האונומסטיקה היהודית-מרוקאית, כפי ש-Abraham Laredo שיטתיזה אותה, מבחינה בין מספר שכבות: שמות ממוצא עברי ומקראי, שמות ערביים או ברבריים, שמות טופוגרפיים, שמות מקצועות, ושמות הנובעים מהמצאי האיברי שהביאו הmegorashim — מגורשי Sefarad [Laredo, Les Noms des Juifs du Maroc]. Cabalo שייך באופן מובהק לשכבה האחרונה, זו המעידה באופן הישיר ביותר על הזיכרון הספרדי השמור בגולה המגרבית. המעבר מהמשמעות המילולית (בעל החיים) למשמעות המושאלת (תכונות הפרש) אופייני לשמות פרטיים שנוצרו על בסיס מובחן קונקרטי ולאחר מכן הושקעו בהם ערך הולם או תיאורי.
ראוי לציין כי שמות הנגזרים מבעלי חיים אינם שוליים כלל באונומסטיקה היהודית: הם יכולים לרמוז לכינוי, לסימן מסחרי, לתכונה אישית, ואף לסמל. במקרה של Cabalo, האצולה המסורתית הקשורה לסוס — בעל חיים של יוקרה, מלחמה וצעדה — מעניקה לשם קונוטציה מכבדת, כפי שמדגיש בדיוק הגלוס של Toledano על "תכונות אותה בהמה אצילה" [Toledano, Une histoire de familles]. ממד סמנטי זה הוא מבוסס: הוא מאושש על ידי קטלוגי האונומסטיקה הייחוסיים ואינו נשען על השערה גרידא.
ריבוי האיות הוא אחד המאפיינים הקבועים ביותר של האונומסטיקה היהודית-צפון-אפריקאית, ושם המשפחה Cabalo אינו יוצא מן הכלל. הערך המרכזי מציין כי Maurice Eisenbeth מונה חמש גרסאות איות לשם זה במילונו משנת 1936 [Eisenbeth, Les Juifs de l'Afrique du Nord]. ריבוי זה נובע ממספר גורמים משולבים: תעתוק אותו שם מעברית לאלפבית הלטיני והערבי, היעדר נורמת כתיב אחידה לפני העת החדשה, הרגלי הסופרים הקהילתיים, והשפעת המנהלות הקולוניאליות שקיבעו צורות שונות ולעיתים סותרות בפנקסי המרשם האזרחי.
מבחינה פונטית, השם נע סביב גרעין יציב — הרצף ka-ba-lo / ka-ba-yo — הניתן לכתיב עם הכפלת העיצור ובלעדיה (Cabalo, Caballo), בהחלפת ה-c ב-k, או בהתאמת הסיומת. הצורה הספרדית המקורית caballo כוללת את ה-ll הכפול המבוטא בדרך הספרדית, שהתעתוקים המאוחרים שיקפו אותו בדרכים שונות [Laredo, Les Noms des Juifs du Maroc]. ציון הייחוס Ben Cabalo, המופיע ברשימת Toledano מן המאה ה-16, מהווה גרסת שימוש יותר מאשר גרסת כתיב: הוא מעיד על השימוש בשם כשם משפחה עביר, שקדמה לו המילית העברית בן [Toledano, Une histoire de familles].
עבודתו של Eisenbeth, המלאי הדמוגרפי והאונומסטי הגדול הראשון של יהודי צפון אפריקה, נותרת המקור הראשוני לשאלת הגרסאות, שכן היא מתעדת בשיטתיות את הצורות שנצפו בפועל בקהילות [Eisenbeth, Les Juifs de l'Afrique du Nord]. חיבורו של Laredo, מאוחר יותר ומוקדש במיוחד למרוקו, מציע הקשר אטימולוגי והשוואתי [Laredo, Les Noms des Juifs du Maroc]. מהתכנסות שני הקורפוסים הללו שואבים את הוודאות בדבר ריבוי הכתיב של השם, אף שבמצב הנוכחי אין באפשרותנו לקבוע היררכיה כרונולוגית מוצקה בין כלל הצורות.
העיגון המרוקאי של שושלת Cabalo הוא המבוסס ביותר, שכן השם מופיע ברשימת Toledano של שמות המשפחה הנפוצים במרוקו במאה השש-עשרה [Toledano, Une histoire de familles]. תיארוך זה משמעותי: הוא מתאים לתקופה שבאה מיד לאחר גירושי חצי האי האיברי הגדולים בסוף המאה החמש-עשרה, כאשר הmegorashim נהרו אל ערי הצפון והפנים של מרוקו — פס, Tétouan, Salé, מכנאס — ועמם הביאו את שמותיהם, מנהגי הליטורגיה שלהם ושפתם היהודית-ספרדית [Hirschberg, A History of the Jews in North Africa]. גל העולים הגדול הזה שינה לצמיתות את פני הקהילות המרוקאיות, שבהן שכנו מעתה זה לצד זה toshavim (ילידי הארץ) וmegorashim (המגורשים) [Chouraqui, Histoire des Juifs en Afrique du Nord].
שם המשפחה Cabalo, בשל אטימולוגיתו ההיספנית הברורה, שייך ככל הנראה לגל מגורשים זה של הספרדים, או למשפחות דוברות ספרדית שהשתלבו כבר בתוך רקמת הקהילה המרוקאית [Toledano, Une histoire de familles]. הרשומה הסמכותית מציבה את השושלת במפורש בקהילות מרוקו, מבלי שניתן לייחס לה בוודאות מקום יישוב יחיד; סביר להניח, כמו בשמות רבים ממוצא ספרדי, שהמשפחה התפזרה בין מספר מרכזים עירוניים בעקבות הגירות פנימיות ותמורות כלכליות.
בהיבט הרחב יותר, גורלה של השושלת שזור בגורלם של יהודי צפון אפריקה, שהיסטוריתם הייתה מסומנת בניידות רבה בין מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה, ובשלבים עוקבים של פריחה, פגיעות ועיצוב מחדש [Chouraqui, Histoire des Juifs en Afrique du Nord]. מפקד Eisenbeth משנת 1936 מעיד במדויק על פיזור זה של שמות המשפחה בכל רחבי צפון אפריקה [Eisenbeth, Les Juifs de l'Afrique du Nord]. בהיעדר תיעוד נומינטיבי רציף, המסלול המדויק של נושאי שם Cabalo נותר בגדר הסביר יותר מאשר המוכח, אך המסגרת הכללית של התיישבותם מתועדת היטב.
כדי להבין את הסביבה שבה התפתחה לינאג' כמו Cabalo, יש לצייר בדמיון את ארגון הקהילות היהודיות במרוקו, המובנות סביב המלאח — השכונה היהודית — ומוסדות קהילתיים אוטונומיים. יהודי מרוקו חיו תחת מעמד הד'ימי, כפופים למגבלות משפטיות ופיסקליות, אך נהנו מאוטונומיה פנימית רחבה בתחומים הדתי, השיפוטי והחינוכי [Hirschberg, A History of the Jews in North Africa]. בתי הדין הרבניים, האחוות, הישיבות ובתי הכנסת היוו את שלד חיי הקהילה העמוקים והמובנים [Chouraqui, Histoire des Juifs en Afrique du Nord].
משפחות ממוצא ספרדי, שזכרן האיברי נותר חי ופועם, מילאו תדיר תפקיד מרכזי בהעברת הידע ובעיצוב התקנות — פקודות הקהילה — ובמיוחד בפאס ובטטואן [Hirschberg, A History of the Jews in North Africa]. הלשון היהודית-ספרדית (ההאקיטיה בצפון מרוקו) נותרה זמן רב נשאית של תרבות ייחודית, ושמות משפחה היספניים כגון Cabalo הם אחד מסימניה המתמידים [Laredo, Les Noms des Juifs du Maroc].
מן המאה התשע-עשרה ואילך, פתיחת מרוקו להשפעות אירופיות, פעולת האליאנס ישראלית אוניברסלית ומן שנת 1912 הקמת הפרוטקטורט הצרפתי שינו עמוקות את תנאי חייהן של קהילות אלה [Assaraf, Une certaine histoire des Juifs du Maroc]. המאה העשרים הייתה עת התמורות הגדולות: התרחבות החינוך, העיור, השחרור המשפטי ההדרגתי, ולאחר 1948 והעצמאות המרוקאית של 1956 — גלי הגירה לישראל, לצרפת ולאמריקה [Laskier, North African Jewry in the Twentieth Century]. תהפוכות אלה פגעו בכלל המשפחות היהודיות המרוקאיות, ועמהן גם בנושאי השם Cabalo, שפיזורם בן-זמננו ממשיך את ההיסטוריה הקדומה של נדודי הספרדים.
מעבר לחקירה הדוקומנטרית, השם Cabalo נושא עומס זיכרון הראוי להישקל בצומת שבין מסורת ואַרכיון. המסורת האונומסטית, כפי שמסירה אותה Toledano, שומרת על המשמעות המכבדת של השם: הסוס כ"מרכב האציל" ובדרך מטפורה, מי שניחן בתכונותיו [Toledano, Une histoire de familles]. פרשנות זו, המועברת ומשוקפת במילוניי השמות, שייכת לא פחות לפרשנות המלומדת מאשר לזיכרון המשפחתי, הנוטה לראות בשם משפחה סימן מבשר טובות או שבח.
אַרכיון השמות מאשר את יסוד מסורת זו: האטימולוגיה ההיספנית מאומתת, הצורה Ben Cabalo מתועדת במאה השש-עשרה, והגרסאות הגראפיות רשומות אצל Eisenbeth [Toledano, Une histoire de familles] [Eisenbeth, Les Juifs de l'Afrique du Nord]. קיימת אפוא התכנסות — נקודת חיתוך — בין מה שהמסורת מוסרת על משמעות השם לבין מה שהמחקר קובע בדבר צורתו ומוצאו. התכנסות זו, אולם, אינה מתירה לשחזר רצף גנאלוגי רציף: משמעות השם סבירה ומבוססת היטב, אך שרשרת הנושאים המדויקת נותרת, בהיעדר שטרות שפורסמו, בלתי נגישה ברובה.
המקרה של Cabalo ממחיש בכך מאפיין כללי יותר של הזיכרון הספרדי בצפון אפריקה: שם המשפחה פועל שם כמאגר זיכרון, המגבש בכמה הברות את זכר ספרד האבודה, את גאוות הלינאה ואת ההיאחזות בזהות [Yerushalmi, Sefardica]. קיומו המתמשך של השם לאורך הדורות, מן הרשימות שבמאה השש-עשרה ועד לרשימות המפקד במאה העשרים, מעיד על נאמנות אונומסטית זו, שהייתה עבור הגולים וצאצאיהם דרך לשמור חי את חוט ההיסטוריה שלהם [Goldenberg, La Saga des Juifs d'Afrique du Nord].
בסיכומו של מחקר זה, ניתן לתמצת את הידוע על שושלת Cabalo במספר טענות מבוססות היטב ובמספר אזורי עמימות מוכרים ככאלה. השם הוא ממוצא ספרדי, גזור מן המילה caballo — הסוס — ונושא את המשמעות הפיגורטיבית של רוכב ניחן באצילות מידות [Toledano, Une histoire de familles]. הוא מתועד במרוקו עוד מן המאה ה-16 בצורת הייחוס Ben Cabalo, דבר הכותב אותו בגדר מסורת ההגירות הספרדיות שבאו בעקבות הגירושים מחצי האי האיברי [Toledano, Une histoire de familles]. Maurice Eisenbeth מנה חמש גרסאות כתיב שלו במפקדו משנת 1936, ו-Abraham Laredo הציבו בהקשר האונומסטיקה היהודית-מרוקאית [Eisenbeth, Les Juifs de l'Afrique du Nord] [Laredo, Les Noms des Juifs du Maroc].
מה שנותר בגדר ספק — ואשר היושרה מצווה שלא למלאו בדמיון — נוגע לגנאלוגיה המדויקת של נושאי השם, לפיזורם המדויק בין ערי מרוקו, ולקיומן האפשרי של דמויות רבניות או קהילתיות הקשורות בשמן לשושלת זו, שאין המקורות שנסקרו מאפשרים לזהותן בוודאות. סיפורה של Cabalo שזור ברובו בסיפורם הנרחב יותר של יהודי ספרד בצפון אפריקה: מורשת איברית שנשתלה בארץ חדשה, נאמנות אונומסטית שנשמרה לאורך הדורות, ופיזור בן-זמננו המאריך, ביבשות אחרות, את גורלם הקדמון של גולי Sefarad [Chouraqui, Histoire des Juifs en Afrique du Nord] [Laskier, North African Jewry in the Twentieth Century]. והשם — הוא נמשך; עד צנוע אך רב-דברים של זיכרון המסרב לכבות.
