השם Borseti שייך לאותו קבוצת משפחות רחבה ושקטה של שמות פרטיים שנשאו יהודי איטליה לאורך הדורות, ושנשמרת עדות מהימנה לה עד היום בקטלוג ייחוסי: המלאי שערך Samuele Schaerf בשנת 1925. כרך זה, שיצא לאור בפירנצה, הוא העבודה השיטתית הראשונה שהוקדשה לאונומסטיקה היהודית האיטלקית. I cognomi degli ebrei d'Italia, שפורסם על ידי בית ההוצאה לאור "Israel" בפירנצה, נועד לחגוג את תרומת היהודים ל-Risorgimento ולמלחמת העולם הראשונה, אך הכרך הקטן הפך במהרה לתופעה של ממש.
בספרייה זו מופיע השם Borseti, בין אלפי שמות המשפחה שנמנו. יצירתו של Schaerf, שרשימת שמותיה מתייחסת לכמעט עשרת אלפים משפחות יהודיות איטלקיות, ממשיכה בפרק על מוצל השמות ואטימולוגיתם, וכן בנספח עשיר על משפחות היהודים האצילות באיטליה. ההערה המגיעה אלינו — "משפחה יהודית מאיטליה, מצוטטת על ידי S. Schaerf" — היא צנועה, כמעט לקונית. היא אינה מציינת לא את המקום המדויק, לא את הוותק, ולא את ייחוסה של הלינייה הזו לשמחה או לאפלה. היא מעידה על דבר אחד בלבד, אך דבר מהותי: ברגע מסוים בהיסטוריה האיטלקית, השם Borseti נחשב לשייך למורשת האונומסטית היהודית של חצי האי.
הספר הגדול הזה אינו מתיימר לשחזר סאגה בדויה, אלא את הסביבה ההיסטורית, הלשונית והחברתית שבה יכול היה שם כזה להיוולד ולהימסר מדור לדור. נבחין בדייקנות בין מה שהארכיון קובע לבין מה שהסבירות מרמזת, ונתנגד לפיתוי למלא את שתיקות המסמך בבדיה.
כל חקירה על שושלת Borseti חייבת להתחיל מן העדות התיעודית היחידה הידועה עליה: יצירתו של Samuele Schaerf. המחבר עצמו הסביר שעד אז לא קיים באיטליה כל עבודה, שלמה או חלקית, העוסקת בשמות המשפחה של יהודי איטליה, ולפיכך ראה לנכון למסור לדפוס את החומר שאסף בסבלנות, אשר שימש אותו כנושא להרצאות בערים אחדות ברחבי איטליה.
הספר מציג מאפיינים ביבליוגרפיים מדויקים. מדובר בכרך I cognomi degli ebrei d'Italia : con un'appendice su le famiglie nobili ebree d'Italia, מאת Samuele Schaerf, שתיאורו הפיזי מזכיר 89 עמודים. הכותר הוצא לאחר מכן במהדורה פקסימילית: הדפסה אנסטטית של מהדורת Florence משנת 1925 יצאה לאור תחת הכותר I cognomi degli ebrei in Italia. Con un'appendice su le famiglie nobili ebree in Italia, שפורסם על ידי Libreria Piani.
היקפה של עבודה זו ראוי שיימדד. רשימה שנלקחה מספרו של Schaerf מונה 1,628 cognomi; מלאי זה, שנערך בשנת 1938, כולל את שמות המשפחה של המשפחות היהודיות באיטליה. בתוך אסופה זו — בין שנתייחס למהדורת 1925 ובין שנתייחס לאפיוניה מאוחרים יותר — מוצא Borseti את מקומו. הכללת שם בקטלוג של Schaerf אינה מעידה שכל נושאיו היו יהודים, אלא שהוא הוכר, בהיבט האיטלקי, כשם משפחה הקשור במשפחות יהודיות. זהו הבסיס העובדתי, והיחיד, שעליו יכולה שושלת Borseti לתבוע היום וודאות.
ראוי להדגיש כי כוונתו של Schaerf, שמלכתחילה הייתה אפולוגטית ופטריוטית, קיבלה בהקשר איטליה שבין שתי מלחמות העולם גוון טראגי. כרך שנועד לציין את תפקידם של היהודים בהיסטוריה הלאומית הפך במהרה ל"בומרנג" ממש. מאגר שתוכנן לשם כבוד יכול היה לשמש, בעת חוקי הגזע של 1938, לצורכי זיהוי ומִפְקד. השם Borseti, ככל כה רבים אחרים, חוצה אפוא מסמך בעל פנים כפולות: אנדרטה של גאווה, ובעל כורחו, כלי לציון ולסימון.
כדי להבין שם כמו Borseti, יש להכיר את הדקדוק הכללי של שמות המשפחה היהודיים האיטלקיים. שמות אלה מתחלקים למשפחות טיפולוגיות גדולות שהמחקר זיהה היטב. קטגוריה ראשונה כוללת שמות כהונה ושבטיים: כגון Coen (הכהן), Levi (שם השבט שזכה מאת ה' בבכורה הכהונתית), ועוד שמות הקשורים לתפקידים קהילתיים כמו Toaff או Gabbai (הפקיד של הקהילה).
קטגוריה גדולה שנייה, שהיא ככל הנראה הרחבה ביותר, היא קטגוריית השמות בעלי מוצא גיאוגרפי. אולם כאן נדרשת זהירות. כפי שמזכיר המחקר, מי שנושא שם משפחה שהוא שם מקום אינו בהכרח יהודי או צאצא של יהודי; רוב האיטלקים הנושאים שמות מסוג זה אינם כאלה ומעולם לא היו. לעומת זאת, שמות מקום מסוימים הפכו לסמנים אונומסטיים יהודיים מוכרים. נכון אפוא לומר כי שמות מסוימים הם בעלי מוצא יהודי, כגון "Ravenna", "Fano", "Rieti", "Ancona" או "Ottolenghi", כאשר האחרון הוא שם המקום של העיר הגרמנית Ettlingen.
היכן ממקמים את Borseti בטיפולוגיה זו? המסמך של Schaerf אינו מכריע בשאלה זו. צורת השם — הסיומת -eti / -etti, הנפוצה באונומסטיקה האיטלקית — מעלה אסוציאציה לשמות משפחה שנוצרו בדרך של גזירה, לעתים קרובות ממעטת או פטרונימית, משם אדם, ממקצוע או ממקום. ראוי כאן להישאר בגדר הסביר: Borseti עשוי, על פי מורפולוגיתו, להשתייך למכלול הרחב של השמות האיטלקיים ה"מתורגמנים", כלומר שמות המשותפים לאוכלוסייה החצי-איים שמשפחה יהודית נשאה מבלי שהשם היה ייחודי לה. זוהי בדיוק האפשרות שהסיווג האונומסטי מאפשר ומחייב: מחקר זה אימץ, לצורך איתור השורשים הגיאוגרפיים של הקבוצות השונות של ebrei italiani, את הסיווג לפי שמות המשפחה של המשפחות היהודיות — שיטה הנתמכת בניתוח בלשנות היסטורית בצירוף אונומסטיקה.
היעדרה של רשומה אטימולוגית ייעודית לשם Borseti אצל Schaerf מחייב אותנו לנקוט בדרך של היקש. מספר כיוונים ראויים להצגה, כהשערות עריכה מודעות לעצמן, ולא כוודאויות.
הכיוון הראשון הוא לקסיקלי. השורש האיטלקי borsa (הארנק, התיק, ובהרחבה — הפונקציה הפיננסית) הוליד משפחה של נגזרות — borsetta (« ארנק קטן »), borsetti, borsetto — שמהן עשוי Borseti להיות גרסה גרפית. שם כזה היה נושא מקור מקצועי או כינויי, ומציין יצרן ארנקים, חלפן, או נושא תפקיד. השערה זו מתיישבת עם מגמה מתועדת היטב באונומסטיקה היהודית והסוחרית, שבה היו שמות מקצועות הקשורים למסחר ולאשראי נפוצים.
הכיוון השני הוא טופונימי. חצי האי האיטלקי מונה מיקרו-טופונימים קרובים לשורש זה, והסיומת -eti עשויה להעיד על מוצא גיאוגרפי. השם יכול אפוא לציין את מוצאה של משפחה ממקום מסוים, בדומה לשמות Ravenna, Fano או Ancona המוזכרים כבר.
הכיוון השלישי, הזהיר מכולם, מבקש להכיר בכך שהצורה המועברת — Borseti עם t יחיד — עשויה לנבוע מוויאריאנט כתיב ביחס לצורות נפוצות יותר כגון Borsetti. האיות של שמות משפחה יהודיים-איטלקיים נדד זמן רב בין נוסחים שונים, בהתאם לפנקסי הנוטריונים, לשטרות הקהילתיים בעברית מתועתקת ולמפקדי האזרחים. בנקודה זו מטילה הישרות החובה לכנות כל שחזור אטימולוגי בשמו — השערה בלבד: אף אחד משלושת הכיוונים אינו יכול להיחשב מבוסס על סמך רשומתו של Schaerf בלבד. הם משרטטים אשכול של אפשרויות העולות בקנה אחד עם הידע האונומסטי, מבלי שמקור תיעודי כלשהו יאשש אותן עד היום ביחס לשושלת Borseti בפרט.
יהיה מקור הבורסטי המדויק אשר יהיה, סיפורם נרשם בתוך תולדותיה של קהילה ייחודית. יהודי איטליה אינם נכנסים לאף אחת מהקטגוריות הגדולות הרגילות של הגלות. לא אשכנזים ולא ספרדים, יהודי איטליה מהווים חידה: אשכנזים, ספרדים, מזרחים, ואף בוכרים, פלאשות ורומניוטים — איטליה מאחדת כינויים אלה וחורגת מהם.
ייחודיות זו נובעת מן העתיקות הנדירה של הנוכחות היהודית בחצי האי, שקדמה להיווצרותם של שני הענפים הגדולים — האשכנזי והספרדי — בימי הביניים. הקבוצה המכונה "איטלקים", בעלת מנהגים ופולחן משלה (מנהג איטלייני), חיה לאורך הדורות בצד מהגרים אשכנזים שהגיעו מן הצפון ומגורשים ספרדים שנדחו מספרד ב-1492 ומפורטוגל ב-1497. מן השכבות הרבות הללו צמחו שמות המשפחה המגוונים ביותר: שמות עבריים, שמות טופוגרפיים המצביעים על ערים איטלקיות וזרות, שמות מקצועות, ושמות עצם שקיבלו צורה איטלקית. שם כמו Borseti, בצורתו האיטלקית הטהורה, מעיד על השורשיות העמוקה ועל ההתאקלמות הלשונית של משפחות יהודיות שדיברו, כתבו וכינו בשפה האיטלקית מדור לדור, תוך שמירה על זהותן הדתית.
חקירת מקור השמות אינה אלא תרגיל אקדמי בעלמא: היא הפכה לשיטה מוכרת לשחזור מפת ההגירות הפנימיות של הגולה האיטלקית, באמצעות צליבת מקורות לשוניים ואונומסטיים. הלינאה Borseti, מבחינה זו, היא חלק אחד בפאזל דמוגרפי שהמחקר עדיין מתאמץ להרכיב מחדש.
מעבר למסמך, קיימת היסטוריה אחרת של לינאז' Borseti : זו שאינה מוחשית, של הזיכרון המשפחתי והקהילתי. עבור שם משפחה שעדותו המלומדת היחידה מצטמצמת לשורה אחת, המסורת בעל-פה, רשומות הקהילות, ומצבות הקברים של בתי הקברות היהודיים העתיקים של איטליה — כולם מהווים מאגרים פוטנציאליים — שלא נחקרו עדיין כאן, והשייכים למרשם המועבר מדורי-דורות יותר מאשר לזה המבוסס.
יש להכיר בנוכחות השתיקה. הרשומה אינה מפרטת לא את העיר המוצמדת לשם, לא את הדורות, ולא את גורל המשפחה במהלך המאה העשרים. אולם ידוע כי המדריך של Schaerf, שנוצר לכבוד, הוסב על ידי ההיסטוריה למטרה אחרת. הקשרן של חוקי הגזע הפשיסטיים משנת 1938 והשואה שבאה בעקבותיה מכבידים על כל שם יהודי איטלקי שנרשם באותה תקופה. עבור לינאז' Borseti כמו עבור אלפי אחרים, המעבר מהספר המהלל את התרומה הלאומית אל המסמך שניתן היה להשתמש בו לצורך המפקד הגזעי מהווה צלקת היסטורית שאין שום גנאלוגיה רשאית לעבור עליה בשתיקה.
מה שהזיכרון מעביר, כאשר הוא שורד, הם סיפורי ייחוס, קשרים לעיר — Florence ,Livourne ,Mantoue ,Venise ,Rome או Ferrare, מרכזים מרכזיים של היהדות האיטלקית — ולעיתים התודעה של שם הנישא כמורשת. בהיעדר עדויות הקשורות ישירות ל-Borseti במקורות שנסקרו, פרק זה מסתפק בסימון השדה : הוא מציין היכן צריך לחפש המחקר העתידי, מבלי לטעון לאמור את מה שטרם מצא.
המקרה Borseti ממחיש באופן מופתי את הדרישות וגבולות החקירה הגנאלוגית היהודית-איטלקית. הלקח הראשון הוא לקח הזהירות האונומסטית, שכבר הוזכר: נשיאת שם המתועד אצל Schaerf אינה מבססת כשלעצמה ייחוס יהודי בלתי-מופרע, כשם שהיעדרו של שם אינו שולל ייחוס שכזה. העיקרון נשאר בעינו: שם משפחה, אפילו אם הוא טופונימי, אינו הופך אדם לכלל ישראל או לצאצא יהודי באופן אוטומטי.
הלקח השני הוא לקח היררכיית המקורות. ספרו של Schaerf הוא קטלוג עיון; הוא מעיד על שייכותו של שם למאגר מסוים, לא על תולדות משפחה פרטנית. כדי לעבור מן השם אל הלינאז', יש להצליב את הבסיס הזה עם מקורות ראשוניים: רישומי מצב אישי, פינקסים קהילתיים, שטרות נוטריון, סקרי בתי קברות, ארכיוני הקהילות (Comunità ebraiche). רק במחיר זה הופכת גנאלוגיה סבירה לגנאלוגיה מבוססת.
הלקח השלישי, לבסוף, הוא אתי. ספר גדול המוקדש ללינאז' מסוים חייב לשאת בשתיקותיו במקום למלאן בבדייה. היכן שהארכיון שותק — מצביע ההיסטוריון על אי-הוודאות; היכן שהמסורת מדברת ללא ראיה — הוא מסמן את מעמד ההעברה. היא היא היושרה האפיסטמית — ההבחנה בין המבוסס, הסביר, המסוּפַּר והמשוּעָר — המקנה ערך לזיכרון משפחתי נאמן, בניגוד לאגדה נוחה ומחמיאה.
משפחת Borseti ניצבת בנקודה המדויקת שבה ההיסטוריה הופכת לזיכרון, והזיכרון תובע את ההיסטוריה. עובדה אחת, ואחת בלבד, מעגנת אותה בקרקע התיעודית: שמה מופיע בין שמות המשפחה של המשפחות היהודיות באיטליה שנסקרו על ידי Samuele Schaerf בחיבורו הפירנצאי משנת 1925, שהיה ונשאר המקור הראשוני והיסודי בנושא זה. חיבור זה, המרכז את שמות כעשרת אלפים משפחות יהודיות איטלקיות, עוסק אף בתולדותיהן ובמקורות שמותיהן. כל היתר — מוצא גאוגרפי, משמעות השם, יחס משפחתי מדויק — נותר, לאור המקורות שנסקרו עד כה, בגדר הסביר או המשוער בלבד.
בצורתו האיטלקית המובהקת, מעיד השם Borseti על שורשיה העמוקים של קהילה יהודית שהייתה בחצי האי לא אשכנזית לחלוטין ולא ספרדית לחלוטין, אלא עמוקות איטלקית בלשונה ובצורות חייה. היהודים האיטלקים נותרים בהקשר זה תעלומה שהמחקר ממשיך לחקור. הספר הגדול של Borseti יישאר אפוא פתוח: הוא קורא לארכיונות נוספים, לאבנות נוספות, לקולות נוספים, כדי שהשם שנרשם בשנת 1925 ימצא יום אחד את פניהם של האנשים והנשים שנשאו אותו.
