שם המשפחה Batkoun שייך לאותה קבוצה רחבה של שמות יהודיים צפון-אפריקאיים שתולדותיהם שזורות בהיסטוריה של הקהילות שבמגרב המזרחי, ובפרט באזור הקונסטנטינואה. כדי לאתר את הלינאז', ראוי לפתוח בהצגת הסמכות הדוקומנטרית עליה הוא נשען: המילון האונומסטי של Maurice Eisenbeth, שיצא לאור באלג'יר בשנת 1936. חיבורו של Maurice Eisenbeth, Les Juifs de l'Afrique du Nord : démographie et onomastique, ראה אור באלג'יר בשנת 1936. מחברו לא היה חוקר זר לשטח שתיאר: Maurice Eisenbeth כיהן כרב הראשי של Constantine בין השנים 1928 ל-1932, כרב הראשי של אלג'יר מ-1932 עד 1941, ולאחר מכן כרב ראשי מוסמך לכלל אלג'יריה. כפל-תפקידו זה — רועה הקהילות וחוקר נומנקלטורתן — מקנה לרישומיו לגיטימיות ייחודית בבואנו לעגן משפחה כמשפחת Batkoun ברקמת היהדות האלג'יראית.
על פי הרשומה הקיימת, השם Batkoun מתועד בקהילות הקונסטנטינואה, ו-Eisenbeth מונה לו חמישה גרסאות כתיב. פרט זה אינו טריוויאלי: ריבוי הכתיבים של שם משפחה משקף את האוראליות המאפיינת את החברות היהודיות המגרביות, שבהן השם נהגה בפה קודם שנכתב, ואופן כתיבתו השתנה בהתאם לשאלה אם נכתב בעברית רבנית, בערבית יהודית-מגרבית, או — החל מן המאה התשע-עשרה — על פי המרשמים האזרחיים הצרפתיים. ספר זה עוקב אפוא, במעגלים קונצנטריים, אחר הסביבה שבה השתרשה לינאז' זו, מבלי להעניק לשם יותר ודאויות ממה שהמקורות מתירים.
לפני שהפך לקרקע הולדתו של שם משפחה, הקונסטנטינואה הוא אחד מהמוקדים העתיקים ביותר של נוכחות יהודית בצפון אפריקה. הארכיאולוגיה מעידה על התיישבות שמקורה בתקופת העת העתיקה. מצבות הנושאות שני שמות לטיניים עם הציון Judeus, המתוארכות למאות הראשונות של הספירה, מתועדות שם; נוכחות זו נראית קשורה להתפתחות הדרגתית של קהילות יהודיות בקרתגו וברומא, ולאחר מכן בטיפאזה ובסטיף [Histoire des Juifs à Constantine, Wikipédia]. היהדות הקונסטנטינאית שורשיה נטועים עמוק הרבה לפני בוא האסלאם והכיבוש הערבי.
יהדות עתיקה זו, שהתמזגה עמוקות בעולם הברברי והערבי, עברה התחדשות מרכזית בסוף ימי הביניים. יהדות Constantine, שנחלשה, קיבלה חיים חדשים מאת היהודים הנאורים שגורשו מספרד בשנת 1391 ולאחר מכן בשנת 1492, ובהם רבנים כגון Joseph Ben Maïr ו-Saadia Nedjar [Histoire des Juifs à Constantine, Wikipédia]. מתוך מפגש זה בין שכבת יסוד ילידית קדומה מאוד לבין תוספת ספרדית-איברית נולדה הזהות הייחודית של קהילות הקונסטנטינואה — אותה זהות שבתוכה הועבר שמו של Batkoun מדור לדור.
הדו-קיום היומיומי עם האוכלוסיות המוסלמיות היה כלל ולא חריג. היהודים חיו בצד המוסלמים, סחרו עמם, אף בשבת [Histoire des Juifs à Constantine, Wikipédia]. שכנות מסחרית ולשונית זו מאירה את התהוות שמות המשפחה המקומיים: רבים מהם נגזרים מן הערבית הדיאלקטית, ממקצוע, מתכונה גופנית או ממקום מוצא. שם המשפחה Batkoun, שאטימולוגיתו נותרת בלתי ודאית, משתלב בהגיון של כינוי זה שבו השם נושא עמו את רישומה של שפה מדוברת יותר מאשר כתיב קבוע.
עם שחר הקולוניזציה, Constantine נמנתה בין הקטבים המרכזיים של היהדות האלג'ירית. בראשית המאה ה-17, יהודי האדמה האלג'ירית כיום התפזרו בין קהילות עירוניות אחדות, שבולטות שבהן היו Alger, Mostaganem, Constantine ו-Tlemcen; ולצדן היו קהילות כפריות בוואחות דרום אלג'יריה: Mzab, Biskra, Touggourt [Histoire des Juifs en Algérie, Wikipédia]. משפחת Batkoun, המתועדת באזור Constantine, שייכת אפוא לאחת מארבע הקהילות הגדולות שעיצבו את יהדות אלג'יריה בטרם הקולוניזציה.
המעבר לשלטון הצרפתי משנת 1830 טלטל את הארגון הפנימי של קהילות אלו. המחקר האוניברסיטאי הראה כי נכבדי יהודי Constantine נאלצו להתמודד עם גל שינויים שנתפס כבלתי הפיך. הם חיפשו פשרה נוכח מה שנראה להם תהליך אין-מנוס, ושאפו להגן על מה שראו כעיקר: שמירת עקרונות היהדות בקהילה שנדמתה להם כמאוימת על ידי ההתבוללות [Les Juifs d'Algérie, Presses universitaires de Provence]. בתוך הלחץ שבין נאמנות למסורת ובין מודרניות עברו המשפחות מ-Constantine את המאה ה-19, ובכללן — על פי הסתברות — משפחת Batkoun.
רגע היסטורי זה מכריע מבחינת האונומסטיקה. הנהגת מרשם האזרחות הצרפתי חייבה עיגון בכתב של שמות שהועברו עד אז בעל-פה. אותו שם משפחה יכול היה להימצא רשום בכמה אופני כתיב שונים, בידי פקידי מרשם שתעתקו מבטא יהודי-ערבי לפי השמיעה. ריבוי חמש הגרסאות האורתוגרפיות שהצביע עליהן Eisenbeth לשם Batkoun נובע, על-פי הסתברות רבה, מתהליך זה, שבו כל מעשה רישום הקפיא כתיב אחד מתוך אפשרויות אחרות [לפי Eisenbeth, Démographie et onomastique, 1936].
הבסיס התיעודי של שושלת Batkoun הוא הרישום של Eisenbeth. החיבור, קצר אך עשיר, מהווה עד היום את ההפניה האונומסטית המרכזית לגבי היהדות הצפון-אפריקאית. המהדורה המקורית של Alger, שנדפסה ב-Lycée בשנת 1936, מוגשת בפורמט in-quarto, מונה 189 עמודים, עם מפה מתקפלת, לוחות ותוכניות [Livre-rare-book, רשומה ביבליוגרפית]. מהדורתה המחודשת בת-ימינו מעידה על ערכה המתמשך: החיבור שוכפל בפקסימיליה ויצא לאור בפריז על ידי Cercle de généalogie juive, La Lettre sépharade וה-Éditions Service Gutenberg XXIe siècle, בשנת 2000.
על פי הרשומה המוקדשת לשושלתנו, Eisenbeth מונה חמש גרסאות כתיב של שם המשפחה Batkoun ומאתר את נוכחותו בקהילות Constantinois [על פי רשומת Batkoun; Eisenbeth, 1936]. שיטה זו — לשייך לכל שם את צורותיו הגרפיות, את המקומות שבהם הוא מתועד, ואת הדמויות הרבניות או הקהילתיות שהאירו אותו, כאשר הדבר ידוע — היא בדיוק זו המבנה את כלל המילון. היא מאפשרת לטפל בשם משפחה לא כסקרנות מבודדת, אלא כסמן גיאוגרפי וחברתי.
יש כאן לנקוט זהירות: הרשומה הקיימת אינה מפרטת את האטימולוגיה שאומצה, ואף לא את זהות הדמויות הרבניות הקשורות במפורש ל-Batkoun. בהיעדר נתונים אלה במקורות שנסקרו, הספר הנוכחי נמנע מכל שחזור אטימולוגי בלתי מבוסס. נוכל לומר רק כי הצורה Batkoun, בסיומתה ובצלילה, קרובה לאוצר השמות היהודי-מגרבי הרשום על ידי Eisenbeth, מבלי שמקור סמכותי כלשהו הנמצא ברשותנו יקבע את משמעותה הראשונית [על פי Eisenbeth, Démographie et onomastique, 1936].
שאלת חמשת הגרסאות האורתוגרפיות ראויה לפרק משלה, שכן היא חושפת את טבעה של מסירת השמות בתפוצות המגרב. שמות המשפחה היהודיים מן הקונסטנטינואה נוצקו בסביבה רב-לשונית שבה הערבית הדיאלקטית מילאה תפקיד מרכזי. האונומסטיקה האזורית מציעה דוגמאות רבות לכך: כך, בין השמות שנשאו יהודים ממוצא Constantine, שם המשפחה Bismuth — שנשאוהו בעיקר יהודי Constantine ותוניסיה — מקביל לערבית bajmaT, מונח המעלה את הלחם היבש וצידת הדרך שנשאו עמם עולי הרגל, והוא עצמו מוכר בצורות Beschmout ו-Bismut [Geneanet, שם משפחה Constantine]. דוגמה זו ממחישה, בדרך ההיקש, כיצד שם קונסטנטינואי אחד עשוי להתרבות לגרסאות גרפיות שונות, בעודו מציין מציאות אחת ויחידה.
אותה לוגיקה מאירה את מקרה Batkoun. במקום שהמסורת המשפחתית מוסרת צורה פה-אל-פה אחת, ארכיון מרשם האוכלוסין והרישום המלומד משמרים מספר כתיבים. בנקודה מדויקת זו הזיכרון וההיסטוריה עונים זה לזה: ריבוי הגרסאות הגרפיות אינו סימן לפיזור המשפחות, אלא עקבה כתובה של הגייה שעברה בירושה. השמות הנדירים באמת המבודדים לחלוטין משתייכים לסוג אחר: כפי שמציינת האונומסטיקה הכללית, לעתים כינוי נדיר שהפך לשם משפחה ניתן מלכתחילה לאדם אחד בלבד, באופן שכל נושאיו הם בני דודים רחוקים [Geneanet]. אם שם Batkoun שייך למשפחה הרחבה או לגרעין המצומצם — התיעוד הקיים אינו מאפשר להכריע בוודאות.
כך, חמשת הגרסאות שרשם Eisenbeth יש לקרוא פחות כחמישה שמות נפרדים, וכיותר כחמישה בבואות של צליל אחד, שנקלטו ברגעים שונים ובידיים שונות. מפגש זה שבין הזיכרון הבעל-פה ובין הארכיון הגרפי הוא לב-לבה האפיסטמולוגי של כל גנאלוגיה מגרבית רצינית.
המאה ה-20 הייתה, עבור המשפחות היהודיות מקונסטנטין, עת של מצוקות ונדידות. הענקת האזרחות הצרפתית באמצעות צו Crémieux משנת 1870 כבר שינתה את המעמד המשפטי של קהילות אלו, והעצימה את תהליכי ההתבוללות שאצולות הקהילה חששו מפניהם במאה הקודמת [Histoire des Juifs en Algérie, Wikipédia]. משפחת Batkoun, כמו שאר משפחות האזור הקונסטנטיני, נסחפה באותה תנועת הצרפתות שנגעה הן בשפה, הן בבית הספר והן — באופן ממשי — באיות שמות המשפחה.
תקופת מלחמת העולם השנייה, עם ביטול צו Crémieux תחת משטר Vichy ולאחר מכן השבתו על כנו, פגעה קשות בקהילה שעמד בראשה באותה עת Eisenbeth עצמו, כרב הראשי של אלג'יריה. לבסוף, עצמאות אלג'יריה ב-1962 גרמה לנדידה כמעט מוחלטת של יהודי אלג'יריה לצרפת המטרופוליטנית, ובמידה פחותה — לישראל. בעקבות תזוזה קולקטיבית זו עזבו נושאי השם Batkoun, כמו שאר המשפחות מהאזור הקונסטנטיני, את האדמה שבה נוצר שם משפחתם, כדי להנחיל אותו בגולה.
נדידה אחרונה זו מעניקה לעבודתו של Eisenbeth ממד של צוואה כמעט ממשית: מילונו, שנכתב ב-1936, קבע את מפת עולמה של יהדות אלג'יריה — עולם שדור אחד לאחר מכן חדל להתקיים in situ. עבור שושלת Batkoun, כמו עבור כה רבות אחרות, הרישום משנת 1936 נותר התצלום האחרון של שורשים בני אלף שנה, ונקודת המוצא ההכרחית לכל מחקר גנאלוגי בן-זמננו [Eisenbeth, Démographie et onomastique, 1936].
בתום מסע זה, משפחת Batkoun מתגלה פחות דרך כרוניקה של דמויות מפורסמות — שהמקורות הזמינים אינם מאפשרים לתעד — ויותר דרך עומקו של הסביבה הנושאת אותה. משפחה יהודית מהקונסטנטינואה, המתועדת על ידי הרב הראשי Maurice Eisenbeth במילונו משנת 1936 בחמש וריאנטים אורתוגרפיים, היא שייכת לאחד ממוקדי ההתיישבות היהודיים הוותיקים ביותר בצפון אפריקה, שבה הנוכחות הישראלית חוזרת לאנטיקוויות המאוחרת והתחדשה בזכות התרומה הספרדית של המאות ה-XIV וה-XV.
הלקח המרכזי של חקירה זו נוגע לטיבו של השם עצמו: ריבוי כתיביו אינו מפזר את הלינאג', אלא מעיד על מסירה בעל-פה השרושה בערבית-יהודית המגרבית, שקובעה לאחר מכן בכתיבה הצרפתית. הדקדוק מחייב כאן להכיר במגבלות הארכיון: האטימולוגיה המדויקת של השם Batkoun והדמויות שגילמו אותו נותרות, במצב המקורות שנסקרו, מחוץ להישג ידה של קביעה ודאית. כנות זו אינה מקטינה את הלינאג'; היא ממקמת אותו במדויק בסיפור הגדול של יהודי Constantine, שהמכיר וההיסטוריה שלהם ממשיכים לענות זה לזה.
