שם המשפחה Arobas שייך לאותה קבוצה רחבה של שמות שנשאו קהילות יהודיות במרחב הספרדי והים-תיכוני, שצמיחתם שורשיה נעוצים בתולדות חצי האי האיברי, הצפון-אפריקאי והאימפריה העות'מאנית. המסורת האנציקלופדית מונה שם זה בין שמות המשפחה המיוחסים ליהודים שמוצאם בספרד של ימי הביניים ולצאצאיהם המפוזרים בתפוצות [List of Sephardic Jewish surnames — Wikipédia]. להבין את הלינאג' Arobas פירושו, קודם כל, למקם שם זה ברקמת היהדות האיברית, שבה נשאו שמות אלה ספרדים — יהודים שחיו מבחינה היסטורית בחצי האי האיברי בטרם נדדו אל הצפון-אפריקאי.
פתיחה זו מציבה מסגרת מתודולוגית כנה. שמות המשפחה היהודיים של צפון-אפריקה ואיבריה נוצרו על-פי לוגיקות שונות ומגוונות — טופונימיות, מקצועיות, פטרונימיות במובן הדווקני, או הנגזרות מכינויים — ואטימולוגיתם אינה חד-משמעית לעולם. כפי שמלמדים ספרי העיון של האונומסטיקה היהודית-מגרבית, שמות יהודיים באים מכל ארצות הגלות; הם שמות של חפצים, של חומרים, של צמחים, של רגשות, של מקצועות, של סמלים, של מאכלים. הספר שלפנינו שואף אפוא, פרק אחר פרק, להבחין בין מה שנשען על ארכיון מבוסס, מה שנשען על השערה סבירה, ומה השייך לזיכרון המועבר מדור לדור.
האסיס התיעודי הראשון של שושלת Arobas הוא נוכחותה ברשימות שמות המשפחה הספרדיים. השם מופיע בין הכינויים המסוּוגים כשייכים לגולה שיצאה מספרד ומפורטוגל [List of Sephardic Jewish surnames — Wikipédia]. רישום זה בקטלוג ייחוס אינו מכריע בדבר מוצא איברי בלעדי, אך הוא מעיד שהשם נאסף, זוהה וקושר לעולם הספרדי על ידי עבודות האינוונטר האונומסטי.
ראוי להזכיר כאן את ההגדרה עצמה של העולם הספרדי המשמשת מסגרת לקטלוג זה. הספרדים הם צאצאי הקהילות היהודיות שהתיישבו בחצי האי האיברי בימי הביניים, ושמות המשפחה שלהם נדדו עמם בגלגוליהם ההדרגתיים אל המגרב, האימפריה העות'מאנית, איטליה והפרובינציות המאוחדות [Catégorie:Patronyme séfarade — Wikipédia]. קטגוריית שמות המשפחה הספרדיים הגדולה, כפי שהיא מתועדת, מאגדת עשרות שמות שנשאו אותן המשפחות, ברצף המחבר בין ספרד של ימי הביניים למגרב המודרני. שמות אלה נושאים ספרדים — יהודים שחיו היסטורית בחצי האי האיברי טרם נדדו אל המגרב. קטגוריה זו כוללת 157 הדפים הבאים.
מתוך נקודת מבט זו, יש לקרוא את השם Arobas כחוליה בשרשרת תיעודית זו: שם משפחה שהעברתו, כתיבו ופיזורו שותפים לאותה תנועה היסטורית שהפכה את חצי האי האיברי למוקד הולדת ואת המגרב לאחת מארצות קליטתו העיקריות. ביסוס שייכות זו, המושתת על ספרי הייחוס האונומסטיים, מהווה את התשתית האיתנה ביותר העומדת לרשותנו לצורך עיון בשושלת.
האטימולוגיה של השם Arobas נשענת על השערה מנומקת יותר מאשר על ודאות מתועדת. מספר כיוונים, כולם סבירים, ראויים להצגה זהירה.
הכיוון הראשון, המיידי מבחינה פונטית, מקרב את השם למונח arroba, יחידת משקל ונפח האופיינית לאזור האיברי. על פי מחקרי היסטוריה של השפה, מקור המילה "arobase" קשה לקביעה, אך לפי המקורות, מדובר בעיוות מאוחר של הספרדית הקסטילית arroba(s), המציינת יחידת משקל ונפח שהייתה נהוגה בספרד ובפורטוגל. מילה קסטילית זו עתיקה ומושרשת עמוק בחצי האי, שכן היא מתועדת בספרד כבר משנת 1088. ה-arroba האיברית עצמה נגזרת מן הערבית: @ הוא במקורו הסמל של ה-arroba, מן הערבית ar-roub, "הרבע", יחידת נפח ומשקל ספרדית ופורטוגלית עתיקה. גזירה ערבית-איברית זו מאירה עיניים בכל הנוגע לשם משפחה יהודי-ים-תיכוני, שכן היא משלבת בדיוק את שני הרבדים הלשוניים — הערבי והרומני — שבהם היו שקועים יהודי חצי האי והמגרב.
מנגנון זה — שם משפחה הנגזר ממונח ערבי שעבר דרך הקסטילית — מתועד היטב באונומסטיקה היהודית-ספרדית. שמות משפחה ספרדיים רבים הם ממוצא ערבי, ובמיוחד בקרב קהילות דרום חצי האי שנותרו זמן רב תחת שלטון מוסלמי [שמות היהודים המוכרים כספרדים על ידי ספרד — DAFINA]. רבים משמות אלה מפנים למקצועות, חומרים או מידות: כך, בין שמות המשפחה היהודיים-מגרביים, ניתן להצביע על צורות הבנויות על מונחים מתחום המלאכה והמסחר, כדוגמת ASSABAG או SABBAGH שמשמעותם צַבָּע. שם הנגזר מיחידת מידה מסחרית ייכלל בנקל בהיגיון זה: הוא עשוי היה לציין במקורו שוקל, מודד או סוחר.
כיוון שני, עברי, אין לפסול, שכן שמות משפחה רבים מצפון אפריקה שומרים על שורש עברי תחת צורות מעורביות או מלוטנות [שמות המשפחה של יהודי צפון אפריקה ומקורם — DAFINA]. בהיעדר תיעוד ישיר ל-Arobas, נתיב זה נותר ספקולטיבי ויש לציינו ככזה. הזהירות מתבקשת ביתר שאת לאור העובדה שמשמות יהודי הספרדים רבים היו ממוצא ערבי וכמובן גם עברי, ובמיוחד בקרב אלה שבדרום חצי האי שנותרו זמן רב תחת שלטון מוסלמי.
ללא קשר לאטימולוגיה המועדפת, שושלת Arobas נחשבת חלק מגורלם הקולקטיבי של יהודי ספרד, שחצי האי האיברי שימש במשך מאות שנים כמרכז הכובד שלהם. הקהילות הספרדיות שגשגו שם תחת השלטון המוסלמי ולאחר מכן תחת השלטון הנוצרי, וטיפחו חיים אינטלקטואליים, מסחריים ודתיים בעלי עושר יוצא דופן — עד לשבר של סוף המאה ה-15.
האירוע המכונן של הגלות היה גירוש 1492, שגזרוהו המלכים הקתולים, ואשר כפה על יהודי ספרד להמיר את דתם או לצאת לגלות. בתנועה זו נעוצים שורשי הגיבוש של הדיאספורה הספרדית הגדולה, שפמיליות שמותיה — לרבות אלה המתועדים בקטלוגים המודרניים — נושאות את עקבותיה [List of Sephardic Jewish surnames — Wikipédia]. המגרב היה אחת מיעדי הגלות המרכזיים, כפי שמאשרת ההגדרה עצמה של היהדות הספרדית כפי שמבהירים המפתחות: יהודים איבריים שעברו לצפון אפריקה [Catégorie:Patronyme séfarade — Wikipédia].
מפנה זה מסביר את השייכות הכפולה הנפוצה של משפחות ספרדיות: איברית במקורה, מגרבית בהתיישבותה. השם Arobas, בשל שילובו בין רובד ערבי-איברי סביר לבין רישומו המבוסס בקטלוג הספרדי, ממחיש באופן מובהק ניואנס זה. המחקרים העכשוויים בדבר הכרה באזרחות הספרדית לצאצאי הספרדים הציפו מחדש את היקף הגלות ואת גיוון השמות שהיא הולידה [Les noms des Juifs reconnus comme Sefarades par l'Espagne — DAFINA].
במגרב, פגשו הגולים האיבריים קהילות יהודיות ילידיות עתיקות, המכונות לרוב toshavim, נבדלות מן הבאים megorashim שהגיעו מספרד. מפגש זה הוליד אונומסטיקה מורכבת, שבה משתלבים שמות היספניים, שמות ערבו-ברבריים ושמות עבריים. ספרי העיון מזכירים כי מקורפוס זה יצאו מחקרים רבים, מן העבודות החלוציות של ראשית המאה העשרים ועד למילונים המודרניים: נושא שמות היהודים במרוקו ובצפון אפריקה טופל פעמים רבות, דרך ספרי עיון רבים — Ismaël Hamet ב-1928, Maurice Eisenbeth באלג'יר ב-1935 ו-Joseph Tolédano בירושלים ב-1999.
בהקשר זה נחשפת כל משמעותה של הגזירה המסחרית או המקצועית של השם Arobas. שם משפחה הנגזר מיחידת מידה — ה-arroba — מתיישב היטב עם המקום המרכזי שתפסו היהודים במסחר, במלאכה ובמקצועות המשקל והחלפנות ברחבי המגרב. הרפרטוארים הצפון-אפריקאים עשירים בשמות הבנויים על מקצועות וחפצי יומיום מסחריים [NOMS DES JUIFS DU MAROC — darnna]. ההצטלבות כאן גלויה: הזיכרון המשפחתי הקושר את השם לפעילות של מדידה או מסחר מוצא הד בהגיון המתועד של יצירת שמות המשפחה המקצועיים.
ואולם, הנאמנות לאמת מחייבת להודות כי לצורה המדויקת Arobas, הארכיון המגרבי הנגיש נותר דל, וכי ההקבלה הזו, סבירה ככל שתהא, שומרת על אופייה ההשערתי. עימות המסורת עם הארכיון אינו מניב כאן אישור מלא, אלא התכנסות של אינדיקציות.
חקר השם Arobas מחייב ערנות מיוחדת לגבי וריאנטים והומונימיה. כתיב שמות המשפחה הספרדיים והמגרביים ידע תנודות אין-ספור בהתאם לשפות התמלול — ספרדית, ערבית, עברית, צרפתית קולוניאלית — ולפנקסי מרשם האוכלוסין. שם אחד יכול היה להיכתב בדרכים שונות, ושמות ממקורות שונים יכלו להתכנס לצורה משותפת.
המומחים מדגישים נקודה זו: רשימות שמות משפחה אינן יכולות להיחשב ממצות או סופיות, ושמות רבים עברו תהליכי ערביזציה ושינוי במהלך ההגירות. גמישות גרפית זו מזמינה להימנע מבלבול בין Arobas לבין שמות פרטיים הדומים לו פונטית אך שייכים לאטימולוגיות שונות לחלוטין. הדקדקנות מחייבת לבחון כל עדות בהקשרה התיעודי הייחודי.
יתר על כן, הצורה Arobas שומרת על הומונימיה מטרידה עם שמו הנפוץ של הסימן הטיפוגרפי @, שמקורו בעצמו, כפי שראינו, ב-arroba האיברית. מחקרי הטיפוגרפיה מציינים כי השם המשמש לעיתים קרובות ביותר הוא "arobas", ושכינוי זה נובע מהיסטוריה לשונית עצמאית, ללא כל זיקה גנאלוגית לאיזו לינאז' משפחתית שהיא. צירוף מקרים לקסיקלי זה, שאין לראות בו פרט שולי, מזכיר כי אותו אטימון ערבי-איברי יכול היה לייצר, בדרכים עצמאיות, מונח מטרולוגי, סימן טיפוגרפי, ו — לפי ההשערה שבחיבור זה — שם משפחה. הזהירות האונומסטית היא בדיוק להימנע מהסקת מסקנות גנאלוגיות מופרזות מהומונימיה זו.
מעבר לארכיון ולאטימולוגיה, שותפה הלינאז' Arobas לאותה זיכרון קולקטיבי שמשפחות ספרדיות ומגרביות מעבירות מדור לדור. זיכרון זה, מטבעו, חומק בחלקו מן התיעוד: הוא מועבר דרך הסיפור המשפחתי, שמירת השמות, ההתקשרות לערי המוצא ולטקסים הקהילתיים.
הדיאספורה הספרדית ידעה, במאות ה-XIX וה-XX, תמורות עמוקות שמחוו מחדש את מפת משפחותיה. המחקרים ההיסטוריים מזכירים כי הקבוצות הגדולות שצמחו מן הגלות האיברית נטלטלו עד היסוד בגל ההגירה, ההתבוללות, הציונות והטבח הנאצי, ושפות יהודיות עצמן ננטשו בהדרגה. בהקשר זה, השם Arobas, ככה רבים ממנו פטרונימים, עשוי היה ללוות מסלולי נדידה לצרפת, לישראל, ליבשת אמריקה ולמקומות אחרים, והפך בה בעת לאות רציפות ולמושא חיפוש זיכרון עבור הצאצאים.
פרק זה נוקט ביודעין ברגיסטר של הזיכרון המועבר ולא של ההיסטוריה המבוססת. בהיעדר מונוגרפיה ייעודית המוקדשת ללינאז', הסיפור המשפחתי — במקום שהוא קיים — נותר המקור הראשוני, ומוטל על נושאי השם להתמודד עמו מול ארכיוני מרשם האוכלוסין, פנקסי הקהילה ומילוני האונומסטיקה, כדי לבסס את תוכנו. בדיאלוג זה שבין המסירה בעל-פה לבין המחקר התיעודי יוכל הלינאז' Arobas, בעתיד, לצבור עובי היסטורי.
בסיומו של מסע זה, ניתן לתפוס את שושלת Arobas כמקרה מופת של המורכבות האונומסטית הספרדית-יהודית. שלוש וודאויות מדודות עולות ממנו. ראשית, רישום השם במאגר שמות המשפחה הספרדיים מהווה את עוגנו התיעודי המוצק ביותר [List of Sephardic Jewish surnames — Wikipédia]. שנית, האטימולוגיה המסתברת ביותר שלו קושרת אותו למונח הערבי-איברי arroba, יחידת מידה שעברה מהערבית לקסטיליאנית, מה שיהפוך אותו לשם משפחה בעל רקע מקצועי או מסחרי [Arobase — Wikipédia]. לבסוף, היסטוריתו מתחברת לגל הגדול של הגלות האיברית לכיוון המגרב ומעבר לו [Catégorie:Patronyme séfarade — Wikipédia].
נותרים אזורי צל מוצהרים: היעדר עדות ארכיונית מדויקת לצורתו המדויקת של השם, ריבוי האטימולוגיות האפשריות וסכנת ההחפה עם הלקסיקון הטיפוגרפי. הספקות הללו אינם מחלישים את המפעל — נהפוך הוא, הם מגדירים את יושרתו: הספר הגדול הזה אינו חותם את החקירה, אלא פותח אותה. שושלת Arobas עודה ממתינה לשטרות הנוטריוניים שלה, לפנקסי הקהילה ולעדויות המשפחתיות, אשר יהפכו את הסביר למבוסס.
