מ-37 לפסה"נ עד המאה ה-21 לסה"נ, עמוד אחד לכל מאה: תקציר, אירועים, אישים, טקסטים ונרטיב.
לפתוח את הספר הגדול של העם פירושו לקבל הבטחה בלתי אפשרית: להכיל ב-58 עמודים 58 מאות. מן הלוחות הראשונים של אוּר שבכשדים ועד הזמן הזה, מן הנדודים הפטריארכליים ועד הריבונות שהושבה, מדובר בסיפורה של ההרפתקה הרצופה והארוכה ביותר של זיכרון שידעה האנושות — זו של עם הספר.
סיפור זה הוא כפול. הוא היסטוריה — מתוארך, ממוקר, נדון, מתוח בחובת הבדיקות. הוא זיכרון — נישא, מושר, נמסר בלחש מסבתא אל ילדה, חי עדיין בשם שנבחר או בלחן של פיוט. זכור מחזיק את שניהם יחד, בלי לערבבם ובלי לדרגם.
כל עמוד מקיף מאה אחת. שתים-עשרה תקופות קנוניות נותנות מקצב לציר הזמן — מן הפטריארכלית ועד בת זמננו — וכל אחת זוכה לצבעה ולקצב שלה. כל מאה נפתחת בדמויותיה, בטקסטים המכוננים שלה, בשבריה ובהמשכיותה, עם המשא הראוי לה: החורבנות שאין מסלפים, התחיות שאין מפארים.
קראו לפי הסדר, רפרפו על מאה אחת, או צללו לתוך תקופה שלמה בעזרת ציר הזמן שמשמאל. כל עמוד הוא עצמאי ובה בעת חוליה: הסירו את המאה השישית וכל רציפות הסיפור מתערערת. זהו ההימור של הספר הגדול של העם: להפוך למורגשת, בתנועה אחת, את משך הזמן הארוך של מורשת שמעולם לא חדלה להיות מיושבת.
שומר, מצרים, כנען — רקע עולם האבות.
אברהם, יצחק, יעקב — הברית ושנים עשר השבטים.
שעבוד, יציאת מצרים, משה, הכניסה לכנען, השופטים.
הממלכה המאוחדת, בית ראשון, ממלכות מפולגות.
בבל, כורש, בניין הבית מחדש.
התייוונות, החשמונאים, הורדוס, החורבן בשנת 70.
יבנה, המשנה, התלמודים, גלות אינטלקטואלית.
סורא, פומבדיתא, תור הזהב היהודי-ערבי.
רש"י, הרמב"ם, מסעי הצלב, הקבלה.
האינקוויזיציה, 1492, הגלות הספרדית, צפת.
חסידות, ההשכלה היהודית, אמנציפציה, הגירות.
השואה, הקמת מדינת ישראל, התפוצה העולמית.
58 מאות זה עתה חלפו. מה נותר משסגרנו את העמוד האחרון?
תחילה, ההשתאות מן ההתמדה. מאברהם ועד היום, אותה התעקשות: ללמוד, למסור, להעלות על הכתב את מה שנתקבל בעל פה, ולהשיב לכתב חיים בקול המדקלם אותו. שום תרבות אחרת לא קיימה את המחווה הזו זמן כה רב, בעקשנות כזו, על פני כה הרבה שפות — עברית, ארמית, יוונית, ערבית-יהודית, לאדינו, יידיש, חכּיתיה, עברית מודרנית.
אחר כך, המודעות למה שלא נאמר. כל עמוד כאן הוא תמצית המקריבה אלף פרטים — הנשים השותקות של היוחסין, הקהילות שנמחו ולא נשמרו שמן ולא מנהגן, כתבי היד שהושמדו בפוגרומים, בשרפות, בשואה. הספר הגדול של העם אינו קבר: הוא הזמנה לכך שהקוראות והקוראים ישובו ויהיו בעצמם מוסרי המסורת.
58 העמודים אינם חותמים דבר. הם פותחים סף: זה שבו ההיסטוריה הקיבוצית של עם הספר פוגשת את הזיכרון הפרטי של כל משפחה, של כל מקום, של כל שם. שם, במפגש הזה, מוצא זכור את משמעותו. הספר הגדול של העם קורא לספר אחר, פרטי הפעם: הספר הגדול של שושלתכם.